קטגוריה:דברים כה יח
נוסח המקרא
אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים
אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים.
אֲשֶׁ֨ר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּ֗רֶךְ וַיְזַנֵּ֤ב בְּךָ֙ כׇּל־הַנֶּחֱשָׁלִ֣ים אַֽחֲרֶ֔יךָ וְאַתָּ֖ה עָיֵ֣ף וְיָגֵ֑עַ וְלֹ֥א יָרֵ֖א אֱלֹהִֽים׃
אֲשֶׁ֨ר קָֽרְ/ךָ֜ בַּ/דֶּ֗רֶךְ וַ/יְזַנֵּ֤ב בְּ/ךָ֙ כָּל־הַ/נֶּחֱשָׁלִ֣ים אַֽחַרֶ֔י/ךָ וְ/אַתָּ֖ה עָיֵ֣ף וְ/יָגֵ֑עַ וְ/לֹ֥א יָרֵ֖א אֱלֹהִֽים׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | דְּעָרְעָךְ בְּאוֹרְחָא וְקַטֵּיל בָּךְ כָּל דַּהֲווֹ מִתְאַחֲרִין בָּתְרָךְ וְאַתְּ מְשַׁלְהֵי וְלָאֵי וְלָא דָּחֵיל מִן קֳדָם יְיָ׃ |
ירושלמי (יונתן): | דְּאַרְעוּ יַתְכוֹן בְּאָרְחָא וַהֲוָה קָטִיל בְּכוֹן כָּל דַּהֲוָה מְהַרְהֵר לְמִסְטֵי בָּתַר מֵימְרִי הִינוּן גּוּבְרַיָא מִשִּׁבְטָא דְבֵית דָּן דַּהֲוָה בִידֵיהוֹן פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה וַהֲוָה עֲנָנָא פָּלִיט יַתְהוֹן וּדְבֵית עֲמָלֵק מְקַבֵּל יַתְהוֹן וְקָטַע בֵּית גִּבָּרֵיהוֹן וְשָׁדֵי לְעֵילָא וְאַתּוּן בֵּית יִשְרָאֵל הֲוֵיתוּן לְעִיַין וּמְשַׁלְהִין מִסּוּגֵי שִׁעֲבּוּדָא דְמִצְרָאֵי וּמִן דְּלוּחֵי גְּלִילֵי יַמָּא דַּעֲבַרְתּוּן בְּמִצְעֵיהוֹן וְלָא דַחֲלוּן בֵּית עֲמָלֵק מִן קֳדָם יְיָ: |
ירושלמי (קטעים): | דְּאַרְעוּ יַתְכוֹן בְּאוֹרְחָא וַהֲווֹן מְקַטְלִין בְּכוֹן כָּל דַּהֲוָה לִבְּהָא מְהַרְהֵר בָּתַר מֵימְרִי הֲוָה עֲנָנָא פַּלִּיט יָתֵיהּ וּדְבֵית עֲמָלֵק מְקַבְּלִין יָתֵיהּ וּמְקַטְלִין יָתֵיהּ וְאַתּוּן עַמָּא בְּנֵי יִשְרָאֵל לַהֲיִין וּמְשַׁלְהֲיָין וְלָא דַּחֲלוּ דְּבֵית עֲמָלֵק מִן קֳדָם יְיָ: |
רש"י
"ויזנב בך" - מכת זנב חותך מילות וזורק כלפי מעלה
"כל הנחשלים אחריך" - חסרי כח מחמת חטאם שהיה הענן פולטן
"ואתה עיף ויגע" - עיף בצמא דכתיב (שמות יז) ויצמא שם העם למים וכתיב אחריו ויבא עמלק
"ויגע" - בדרך
"ולא ירא" - עמלק אלהים מלהרע לך
ויש בחינה כי האומות מצד אחד נמשלים לזכרים, וישראל לנקבה. שהרי האומות מונין לחמה (סוכה דף כט.), והחמה זכר, וישראל ללבנה (שם), שהיא נקבה. וכן אמר הכתוב (ר' ישעיה כו, יג) "כי בעלונו אדונים זולתך". וגם זה נכון למבין. סוף סוף אין כאן רק זכר ונקבה; כאשר ימשול ישראל על האומות - ישראל הם זכר והאומות כמו הנקבה, ואם חס ושלום אין ישראל זוכים - אז האומות נעשים זכרים, וישראל תשש כחם כמו נקבה:
אבל עמלק השונא המתנגד, אינו משתעבד תחת ישראל. נמשל הוא לזכר גם כן, מאחר שהוא מתנגד לישראל. וכאשר ישראל גוברים עליהם, אותו התגבורת עליהם להשמיד אותם ולמחות אותם מן תחת השמים (פסוק יט). אבל כאשר גוברים זרע עמלק, דבר זה אינו רק משכב זכר, שמושל על זכר, כיון שאין לזרע עמלק חבור עם ישראל. וזה שאמר (רש"י) שהיה מטמאן במשכב זכר. וכן זה שהיה חותך מילתן (רש"י כאן), לפי שעמלק הוא מתנגד לישראל בפרט, יותר מן כל שאר אומות. וישראל צורתן במה שהם נימולים, ובזה הם ישראל. לפיכך חותך מילתן, שהוא הדבר המתנגד לעמלק בפרט מכל האומות, כי עמלק מתנגד לצורת ישראל. ומפני כי הוא יתעלה שונא את הערלה, וחפץ שיהיו ישראל נמולים, ולפיכך בדבר זה היה מטיח כלפי מעלה, והוא זריקת הערלה כלפי מעלה, לומר 'ראה מה שבחרת':
[כו] הנחשלים תרגם אונקלוס דהוו מתאחרין. ונראה לי דאונקלוס תרגם לשון "נחשלים" מלשון 'כמשחל'. אף על גב דשם השי"ן קודם, מצינו הרבה כזה. והוא לשון הוצאה, כמו שתרגם אונקלוס "כי מן המים משיתהו" (שמות ב', י') 'שחלתיהו'. והכתוב רוצה לומר, אותם שהוסרו מן המחנה על ידי חולשם, וזהו "הנחשלים". וכן בספרי "הנחשלים אחריך" 'מלמד שלא היה הורג אלא בני אדם שסרו מאחרי המקום, ונחשלו מתחת כנפי המקום'. משמע שמשמעותו שהוסרו מתחת כנפי המקום:
[כז] ולא ירא עמלק וכו'. דאין לומר דישראל לא היו יראים אלקים, ולפיכך "ויזנב בך כל הנחשלים" מחמת חטאם, דלא היו חוטאים רק מעט, ואותן היה מזנב, אבל לא חס ושלום שיהיו כל ישראל אינם יראים אלהים:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וַיְזַנֵּב בְּךָ – מַכַּת זָנָב; חוֹתֵךְ מִילוֹת וְזוֹרֵק כְּלַפֵּי מַעְלָה (שם י).
כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ – חֲסֵרֵי כֹחַ מֵחֲמַת חֶטְאָם, שֶׁהָיָה הֶעָנָן פּוֹלְטָן (שם).
וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ – עָיֵף בַּצָּמָא, דִּכְתִיב: "וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם" (שמות יז,ג), וּכְתִיב אַחֲרָיו: "וַיָּבֹא עֲמָלֵק" (שם,ח; תנחומא שם).
וְיָגֵעַ – בַּדֶּרֶךְ (שם).
וְלֹא יָרֵא. – עֲמָלֵק [אֶת] אֱלֹהִים, מִלְּהָרַע לְךָ.
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ומדרשו ויזנב בך, מכת זנב, חותך מילה וזורק כלפי מעלה ואומר טול מה שבחרת. והיה עושה זה מאותן חסרי כח הזנבות והחלושים שבהן מחמת עונות שהיה הענן פולטן.
ובמדרש זכור את אשר עשה לך עמלק, זה שאמר הכתוב (איוב יג) זכרוניכם משלי אפר לגבי חמר גביכם, אמר הקב"ה לישראל אותן שתי זכירות שכתבתי לכם בתורה הוו זהירין בהן, אחת כאן ואחת (שמות יז) כי מחה אמחה את זכר עמלק. אם עשיתם כך תהיו בניו של אברהם שהמשיל עצמו כאפר, שנאמר (בראשית יח) ואנכי עפר ואפר, ואם לאו, לגבי חמר גביכם, התקינו עצמכם לשעבודה של מצרים, דכתיב (שמות א) בחמר ובלבנים, (תהלים עט) והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם חרפתם אשר חרפוך ה', מה היו בית עמלק עושין, היו מחתכין מילותיהן וזורקין כלפי מעלה ואומרים הא לך מה שבחרת, שכן כתוב למעלה מן הענין והחזיקה במבושיו, בא שמואל ע"ה ופרע להם, שנאמר (שמואל א טו) ושסף שמואל את אגג לפני ה', היה מחתך בשרו כזיתים ומאכיל לנעמיות. מהו עמלק, עם שבא ללקק דמן של ישראל ככלב. רבי לוי בשם רבי שמעון בן חלפתא אומר למה היה עמלק דומה, לזבוב שהוא להוט אחר המכה, כך היה עמלק להוט אחר ישראל. בדרך בצאתכם ממצרים, משל למלך שהיה לו כרם והקיפו גדר והושיב בו כלב נשכן, אמר המלך כל מי שיבא ויפרוץ הגדר ישכנו הכלב, לימים בא בנו של מלך ופרץ את הגדר ובא הכלב ונשכו, כל זמן שהיה המלך רוצה להזכיר חטא בנו שפרץ את הגדר אמר לו זכור אתה שנשכך הכלב. כך כל זמן שהקב"ה מבקש להזכיר חטאן של ישראל בדברים שאמרו (שמות יז) היש ה' בקרבנו אם אין, אמר להם זכור את אשר עשה לך עמלק.
ולא ירא אלהים. יחזור לעמלק, כי בעוד שהיה ישראל עיף ברפידים וצמא למים בא עמלק לכלותם.
ובמדרש ולא ירא אלהים, מסורת אגדה היא שעתיד עשו ליפול ביד בניה של רחל, שנאמר (ירמיה מט) אם לא יסחבום צעירי הצאן, אלו קטניהם של שבטים. זה כתוב בו נער וזה כתוב בו קטן, זה כתוב בו נער שנאמר (בראשית לז) והוא נער, וזה כתוב בו קטן שנאמר(עובדיה) הנה קטן נתתיך וגו', זה גדל בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם, וזה גדל בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם, יבא זה ויפול ביד זה. זה כתוב בו (בראשית מב) את האלהים אני ירא, וזה כתוב בו ולא ירא אלהים, יבא זה ויפול ביד זה.מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
אשר קרך בדרך . אין " קרך ", אלא "נזדמן לך".
ויזנב בך כל הנחשלים אחריך . מלמד שלא היה הורג, אלא בני אדם שנמכו מדרכי המקום, ונחשלו מתחת כנפי המקום.
ואתה עיף ויגע . [ישראל.
ולא ירא א-להים . עמלק].בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
ויזנב בך. בגימטריא זה מילה:
כל הנחשלים אחריך. בגימטריא זה היה שבטו של דן:
- פרשנות מודרנית:
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
ביאורים לפסוק
ראו שמות יז ח
סיכום דברי הפרשנים
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
אשר קרך
קיימים פירושים שונים למילים "קרך בדרך". ואולי אפשר לפרש: הקשה עליך בדרך, "קרך" מלשון קושי. אנו למדים זאת מהפסוק: "אם תלכו עמי קרי" (ויקרא כו, כא), אונקלוס מפרש את המילה "בקרי" – "בקשיו", כלומר: ללכת נגד ה' בקשיות עורף.
ביאור מאת: משתמש:Ilan Sendowski
האם זו היתה התקפה חד פעמית?
הפסוק לא מראה על מקום אחד או מאורע אחד, אלא מאז יציאת מצרים, כאשר בני ישראל נמצאו "בַּדֶּרֶךְ", עמלק זינב בבני ישראל ופגע בנחשלים.
ניתן להבין את המילה "בַּדֶּרֶךְ" בצורה 'צרה' שנגמרה כאשר בני ישראל הגיעו לכנען. אולם ההגדה של פסח מראה שמחברי ההגדה חשבו ש"בַּדֶּרֶךְ" נמשך לתמיד, ככתוב: "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם" (ביאור:הגדה של פסח - בכל דור ודור), ובשיר "וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ, שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם" (הגדה של פסח). וכך אנשים רעים באופים, כמו העמלקים, ממשיכים לזנב ולפגוע בבני ישראל בכל דור.
וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ
במשך המסע במדבר חלק מהעם תמיד היה עיף ויגע, מספר רב של פעמים העם התלונן למשה על סבלותם.
וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים
"לֹא יָרֵא אֱלֹהִים" - אברהם הסביר לאבימלך מלך גרר מדוע הוא סיפר ששרה היא אחותו: "כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים, בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי" (בראשית כ יא). כלומר עם או אדם אשר אינו ירא אלוהים, לא מכבד את אלוהים, ולא מקפיד על החוק והמוסר, פוגע וגוזל אנשים, נשים וטף, כשם שעשו העמלקים לדוד ואנשיו בצקלג כאשר דוד היה עסוק במלחמה, ככתוב על העמלקים: "וַיִּשְׁבּוּ אֶת הַנָּשִׁים אֲשֶׁר בָּהּ, מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל, לֹא הֵמִיתוּ אִישׁ; וַיִּנְהֲגוּ וַיֵּלְכוּ לְדַרְכָּם" (שמואל א ל ב).
במי מדובר? מי הוא נושא הפסוק לחלקיו?
- "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים"
- 'עם ישראל, יזכור (ביחיד) את אשר עשה לו עמלק (ביחיד), בדרך, בצאת עם ישראל ממצרים ובהיותו בדרך, ויזנב עמלק בבני ישראל הנחשלים מאחורי עם ישראל, כאשר עם ישראל היה עיף ויגע.
מי הוא זה שלא ירא את אלוהים:
- 'עמלק' לא ירא מאלוהים כאשר עמלק פגע בבני ישראל.
- 'ואתה, בני ישראל, העייפים ויגעים, מרוב חולשה נחשלו ולא יראו את אלוהים.
שניהם: גם העמלקים וגם הנחשלים. כאשר אדם מרגיש חולשה, וכהגנה עצמית, הוא נוטה ליצר הרע ומפסיק לירוא את אלוהים ואת החוק והמוסר, וכך אנו חוזרים לשאלה: "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ" (בראשית ד ז).
הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ
"אַחַרֶיךָ" - נכשלים מאחורי אלוהים ומשה. כך נאמר על אשת לוט, ככתוב: "וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו; וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח" (בראשית יט כו). כך אמרה רות לנעומי חמותה: "וַתֹּאמֶר רוּת אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ: כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי" (רות א טז).
הנחשלים אלו אנשים שנחלשו ונכשלו בדרך. אפשרי שהכוונה שהם:
- נכשלו מחוסר יכולת גופנית ללכת בקצב עמוד הענן. לחלשים האלה לבטח בני משפחתם ואנשי שבטם עזרו במסע, כמיטב יכולתם.
- או שהנחשלים מאחריך סרבו בכוונה ללכת בתורת משה, לא קיבלו את דברי אדוני, לא יראו את אלוהים, רצו לחזור למצרים ורצו להפרד מעם ישראל.
עורך התורה היה מודע שעמלק היה רע ומגיע לו עונש, אבל גם הנכשלים מאחורי אלוהים ומשה היה מגיע להם עונש.
וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ
משה (או עם ישראל) היה "עָיֵף וְיָגֵעַ", ומשה פעל בניגוד למוסר ולחוק המחיב עזרה לנחשלים ולסובלים, ככתוב: "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ, רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ, עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" (שמות כג ה) (רש"י מפרש: עזור תעזור עימו). משה לא שמר על כל העם. משה הזניח את הנחשלים מאחור. משה היה יכול להציב עגלות וחילים בעורף ולעזור לנחשלים: נשים, זקנים, נכים או חולים להתקדם, כשם שיוסף שלח עגלות להביא את יעקב למצרים (ביאור:בראשית מה כז), ומשה לא עשה זאת.
למה?
- אלוהים קבע את מהירות התנועה וכמות הנחשלים, ומשה לא התלונן לאלוהים להוריד את קצב ההליכה במסע הקשה במדבר, ככתוב: "וַיהוָה הֹלֵךְ הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן, לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ" (שמות יג כא). כאשר אלוהים רצה להגן על בני ישראל מחייל פרעה, עמוד הענן נעמד מאחורי המחנה והפריד בין המצרים לבני ישראל (שמות יד יט). ניתן להבין שמשה לא היה מעוניין לעזור לנחשלים האלה.
- אם משה היה עוזר לנחשלים, כל יום יותר ויותר אנשים היו מתעצלים לקום בזמן והיו מחכים שמשה יעזור להם במסע.
- אלוהים יצר את חוקי הטבע ואת חוקי האבולוציה. תהליך הפגיעה בנחשלים חישל ושיפר את איכות וחוזק העם כהכנה לכניסה לכנען, כשם שזאבים תוקפים את האילים החלשים והחולים וכך הם משפרים את איכות העדר כולו.
העמלקים היו מכשיר בידי אדוני. לאחר שאלוהים סגר את הים כדי למנוע מבני ישראל לשוב למצרים, נראה שמשה השתמש בעמלקים ואופים הרע לצרכיו כדי להכריח את העם להמשיך במסע הקשה במדבר. גם מרדכי השתמש בהמן האגגי ואנשיו כדי לגרום ליהודים לחזור לחיק היהדות ולקבל את התורה שמרדכי כתב להם (ביאור:אסתר ט כג).
זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק
משה איפשר לעמלקים לתקוף, אולם זה לא פוטר את העמלקים מחטאם. העמלקים ראו את הנחשלים כשללם לבוז ועטו עליהם (אסתר ג יג). העמלקים התנדבו להיות הפושעים שיזנבו בעם ישראל. לכן אחריתם כליה כפי שבלעם קילל אותם: "רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק, וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד" (במדבר כד כ).[1]
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
- ^ מעניין שמילת המפתח בנבואה של בלעם 'אבד', היא מילת המפתח במגילת אסתר.
קטגוריות־משנה
קטגוריה זו מכילה את 2 קטגוריות המשנה המוצגות להלן, ומכילה בסך הכול 2 קטגוריות משנה. (לתצוגת עץ)
א
ש
דפים בקטגוריה "דברים כה יח"
קטגוריה זו מכילה את 15 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 15 דפים.