גור אריה על רש"י שמות יז

<< · גור אריה על רש"י · שמות · יז · >>

פסוק ח

[א] סמך פרשה זו כו'. מקשים (רא"ם) על דברי רז"ל דהרי כאן מקומו של כתוב, דהרי ברפידים היו (פסוק א), וכתיב "וילחם עם ישראל ברפידים", ולאיזה מקום יסמוך, ואני אומר כי דברי חכמים נכונים, כי הם ז"ל דקדקו בכתוב "ויבא עמלק", והוי ליה למכתב 'ויצא עמלק' כדכתיב (דברים ב', ל"ב) "ויצא סיחון", "ויצא אדום" (במדבר כ', כ'), ובכל מלחמה שייך לומר כך, ולמה כתיב "ויבא עמלק", ולכך דרשו כי הפרשה הזאת סמוכה למעלה וכו' עד ובא הכלב ונשכו, לכך אמר "ויבא עמלק", כי הם אמרו (פסוק ז) "היש ה' בקרבנו", ולכך "ויבא עמלק" עליהם. והמדקדק בדברי חכמים ימצא כי לא דבר ריק הוא, רק ממנו:

פסוק ט

[ב] מכאן אמרו כו'. וטעם יש בכל אחד ואחד. כי התלמיד מצטרף אל הרב, שהוא תלמידו, כי אין רב בלא תלמיד, לכך יהיה 'כבוד תלמידך ככבודך'. ו'כבוד חבירך ככבוד רבך', מפני כי החבר לפי שהוא מתחבר לו הרי "טובים השנים מן האחד" (קהלת ד', ט'), ובזה מוסיף לו חכמה, והרי מצד מה כמו רבו. ו'כבוד רבך כמורא שמים', שהרי (הוא) רבו נותן לו חכמה ויראת אלקים, ודומה לזה לכבוד שמים, ועיין:

[ג] מחר בעת המלחמה. דאם לא כן למה דווקא "מחר אנכי נצב", אלא שהוא עת מלחמה:

[ד] גבורים ויראי חטא. דאם לא כן למה כתיב "אנשים", דלשון "איש" בא על הגבורה, כדכתיב (מלכים א ב', ב') "וחזקת והיית לאיש", וכן בכמה מקומות. ומפני כי הגיבור בכח נקרא "גיבור" (תהלים ל"ג, ט"ז), וכל יראי אלקים ראוי להיות נקראים "אנשים", כי תמצא כי הנשים דעתן קלות (שבת דף לג:) נוחות להתפתות (רש"י בראשית ג, טו), אבל מי שהוא ירא אלקים אינו מתפתה לשום אדם, ולא ליצרו, לכך נקרא "איש". וזהו שאמרו (אבות פ"ד מ"א) איזה גבור הכובש יצרו, רוצה לומר שראוי להיות נקרא 'איש גבור' מפני שהוא עומד נגד יצרו, ואינו מתפתה אחריו:

[ה] ד"א וכו'. דלכך כתיב "אנשים" דוודאי כל ישראל הם גבורים, ולא שייך בזה "אנשים", אלא גבורים נגד עמלק, שהיה מכשף, ויהיו הם גבורים עליהם לבטל הכישוף שלהם:

פסוק י

[ו] חור בנה של מרים היה. דאם לא כן למה חור ולא נדב ואביהו, אלא מפני שהוא בנה של מרים, ובזכות משה ואהרן ומרים ינצחו האויב, כי הם שלשה רועי ישראל, ולפיכך היה חור שיש לו זכות מרים. ומה שפירש (אחריו) [לפניו] מפני שצורך להיות עוברים לפני התיבה, דאם לא כן למה היו צריכים להיות עומדים ביחד לפני התיבה:

פסוק יב

[ז] ומנה אחר תחתיו. ואם תאמר ולמה מנה משה אחר תחתיו, ויש לומר כמו שאמרו ז"ל (ילקו"ש רמז רסד) "ויאמר משה ליהושע" (פסוק ט) לפי שהוא מזרע של יוסף, וכתיב (עובדיה א', י"ח) "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש", ועמלק מזרע עשו (בראשית ל"ו, י"ב), לכך מנה את יהושע. ואפילו הכי כיון דלא היה הוא יוצא למלחמה הוא בעצמו, ולא היה לו להניח את אחר, והיה עצל, נתייקרו גם כן ידיו, והיו עצלים:

פסוק יד

[ט] שבא עמלק להזדווג בהם קודם כל האומות. פירוש וילמדו אחרים גם כן ממנו, כמו שכתוב בפרשת תצא (דברים כ"ה, י"ח) "אשר קרך וגומר":

[י] כאן נרמז לו למשה שיהושע מכניס את ישראל. אין זה קשיא להא דכתיב (במדבר כ', י"ב) "לכן לא תביאו את הקהל" דמשמע בשביל חטא מי מריבה מתו, כמו שנתבאר בפרשת חקת (שם) עיין שם:

פסוק טו

[יא] ה' הוא נס שלנו. וצריך לומר כי על ידי עבודתו יתברך אומר כל אדם 'ה' נס שלי', כי האדם העובד את הקב"ה - הוא מציל אותו מן אויביו, ועושה לו נסים, לכך קרא שם המזבח - ששם עבודה של הקב"ה - "ה' ניסי". דאם לא כן מאי ענין מזבח שיקרא בשם הזה "ה' ניסי". וכן המזבח שקרא יעקב "אל אלקי ישראל" (בראשית ל"ג, כ'), על ידי שהיה עובד הקב"ה על המזבח היה לו אל לאלהים ששמו "ישראל":

[יב] ויאמר משה. פירוש לא קאי "ויאמר" על השם, שכן משמע "כי יד על כס יה" שהוא לשון שבועה (רש"י כאן), ויש לפרש שהוא יתברך נשבע, משנפרש כי משה אמר שהוא יתברך נשבע, אבל זה לא יתכן, דקאי קרא זה על פסוק שלפניו (פסוק טו) "ויבן משה וגומר":

[יג] שאין השם שלם ואין הכסא שלם וכו'. וביאור ענין זה כי תמצא דבר בזרע עשו - שהוא עמלק - מה שלא תמצא בכל האומות, שהם מתנגדים לישראל תמיד עד שלא ישוו בגדולה, כשזה קם זה נופל (רש"י בראשית כה, כג). וענין זה מורה שהם הפכים לגמרי מכל וכל, כיון שלא יוכלו להשתתף יחד. ולפיכך אמרו (תנחומא תצא, יא) כל זמן שזרעו של עשו בעולם אין השם שלם ואין הכסא שלם, שנאמר "כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק וגומר". וביאור ענין זה כי השם של הקב"ה הוא "אחד", כדכתיב (ר' דברים ו, ד) "שמע ישראל ה' אחד", השם הזה נקרא שם המיוחד, שלא תמצא שם זה לשום נמצא בעולם. ומפני כי השם הזה מיוחד לכך, כל זמן שאין אחדות בעולם, ונמצא זרעו של עשו בעולם שהם מתנגדים, והנה השניות בעולם - אין השם הזה נמצא בשלימות בעולם הזה, כי השניות והחלוק בעולם הזה, והחלוק אינו שלם. ואילו היו משתתפים עם ישראל כמו שהוא בשאר אומות, לא היה זה מעכב שיהיה השם נמצא בעולם הזה בשלימות, אבל לא ישוו יחד. ונמצא כי יש כאן חלוק, וכל חלוק במה שהוא חלוק אין בו שלימות, ואם כן איך יתכן שימצא בעולם הזה השם המיוחד בשלימות, כי במה שהשם זה הוא מיוחד - יש בו השלימות שאין עוד זולתו, ולפיכך אין השם שלם. ואין הפירוש חס ושלום שאין השם שלם בעצמו, חס ושלום לומר כך, כי שלימתו בעצמו, אך אין השם בשלימות נמצא אצלינו כל זמן שזרע עשו בעולם. וכן 'אין הכסא שלם', כי 'הכסא' רוצה לומר בכל מקום המלכות, כדכתיב (בראשית מ"א, מ') "רק הכסא אגדל", ורוצה לומר המלכות אגדל, וכן "כסאו כשמש נגדי" (ר' תהלים פט, לז), ורוצה לומר אין מלכותו יתברך שמו בשלימות בעולם הזה. וזה כי המלכות גם כן הוא אחדות, שהמלך הוא נבדל מן העם אשר מולך עליהם, והוא מיוחד בעמו, שהרי לא תמצא שני מלכים משתמשים בכתר אחד (חולין דף ס:). ולכך קיימא לן במסכת ראש השנה בפרק בתרא (לב ע"ב) "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" הוא מלכות שמים, כי מאחר שהוא אחד הוא מלך, כי המלכות בעצמו הוא האחדות, ואין אתו אחר. ולפיכך אחר שאנו אומרים "שמע ישראל ה' אלקינו וגו'" אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו" (פסחים דף נו.), כי אחדותו הוא מלכותו, ונקרא קבלת מלכות שמים (ברכות דף יג.). ואם כן, איך יתכן שימצא מלכותו אצלינו בשלימות, כי מלכותו יתברך נמשך אחר אחדותו, וכאשר השניות בעולם אין שלימות מלכותו נמצא, לכך 'אין הכסא שלם' עד שיכלה כל זרעו של עשו, ואז לא יהיו שניות בעולם, ואז "יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה י"ד, ט'):