מ"ג דברים כה יח
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֲשֶׁ֨ר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּ֗רֶךְ וַיְזַנֵּ֤ב בְּךָ֙ כׇּל־הַנֶּחֱשָׁלִ֣ים אַֽחֲרֶ֔יךָ וְאַתָּ֖ה עָיֵ֣ף וְיָגֵ֑עַ וְלֹ֥א יָרֵ֖א אֱלֹהִֽים׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | דְּעָרְעָךְ בְּאוֹרְחָא וְקַטֵּיל בָּךְ כָּל דַּהֲווֹ מִתְאַחֲרִין בָּתְרָךְ וְאַתְּ מְשַׁלְהֵי וְלָאֵי וְלָא דָּחֵיל מִן קֳדָם יְיָ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | דְּאַרְעוּ יַתְכוֹן בְּאָרְחָא וַהֲוָה קָטִיל בְּכוֹן כָּל דַּהֲוָה מְהַרְהֵר לְמִסְטֵי בָּתַר מֵימְרִי הִינוּן גּוּבְרַיָא מִשִּׁבְטָא דְבֵית דָּן דַּהֲוָה בִידֵיהוֹן פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה וַהֲוָה עֲנָנָא פָּלִיט יַתְהוֹן וּדְבֵית עֲמָלֵק מְקַבֵּל יַתְהוֹן וְקָטַע בֵּית גִּבָּרֵיהוֹן וְשָׁדֵי לְעֵילָא וְאַתּוּן בֵּית יִשְרָאֵל הֲוֵיתוּן לְעִיַין וּמְשַׁלְהִין מִסּוּגֵי שִׁעֲבּוּדָא דְמִצְרָאֵי וּמִן דְּלוּחֵי גְּלִילֵי יַמָּא דַּעֲבַרְתּוּן בְּמִצְעֵיהוֹן וְלָא דַחֲלוּן בֵּית עֲמָלֵק מִן קֳדָם יְיָ: |
| ירושלמי (קטעים): | דְּאַרְעוּ יַתְכוֹן בְּאוֹרְחָא וַהֲווֹן מְקַטְלִין בְּכוֹן כָּל דַּהֲוָה לִבְּהָא מְהַרְהֵר בָּתַר מֵימְרִי הֲוָה עֲנָנָא פַּלִּיט יָתֵיהּ וּדְבֵית עֲמָלֵק מְקַבְּלִין יָתֵיהּ וּמְקַטְלִין יָתֵיהּ וְאַתּוּן עַמָּא בְּנֵי יִשְרָאֵל לַהֲיִין וּמְשַׁלְהֲיָין וְלָא דַּחֲלוּ דְּבֵית עֲמָלֵק מִן קֳדָם יְיָ: |
רש"י
"ויזנב בך" - מכת זנב חותך מילות וזורק כלפי מעלה
"כל הנחשלים אחריך" - חסרי כח מחמת חטאם שהיה הענן פולטן
"ואתה עיף ויגע" - עיף בצמא דכתיב (שמות יז) ויצמא שם העם למים וכתיב אחריו ויבא עמלק
"ויגע" - בדרך
"ולא ירא" - עמלק אלהים מלהרע לך
ויש בחינה כי האומות מצד אחד נמשלים לזכרים, וישראל לנקבה. שהרי האומות מונין לחמה (סוכה דף כט.), והחמה זכר, וישראל ללבנה (שם), שהיא נקבה. וכן אמר הכתוב (ר' ישעיה כו, יג) "כי בעלונו אדונים זולתך". וגם זה נכון למבין. סוף סוף אין כאן רק זכר ונקבה; כאשר ימשול ישראל על האומות - ישראל הם זכר והאומות כמו הנקבה, ואם חס ושלום אין ישראל זוכים - אז האומות נעשים זכרים, וישראל תשש כחם כמו נקבה:
אבל עמלק השונא המתנגד, אינו משתעבד תחת ישראל. נמשל הוא לזכר גם כן, מאחר שהוא מתנגד לישראל. וכאשר ישראל גוברים עליהם, אותו התגבורת עליהם להשמיד אותם ולמחות אותם מן תחת השמים (פסוק יט). אבל כאשר גוברים זרע עמלק, דבר זה אינו רק משכב זכר, שמושל על זכר, כיון שאין לזרע עמלק חבור עם ישראל. וזה שאמר (רש"י) שהיה מטמאן במשכב זכר. וכן זה שהיה חותך מילתן (רש"י כאן), לפי שעמלק הוא מתנגד לישראל בפרט, יותר מן כל שאר אומות. וישראל צורתן במה שהם נימולים, ובזה הם ישראל. לפיכך חותך מילתן, שהוא הדבר המתנגד לעמלק בפרט מכל האומות, כי עמלק מתנגד לצורת ישראל. ומפני כי הוא יתעלה שונא את הערלה, וחפץ שיהיו ישראל נמולים, ולפיכך בדבר זה היה מטיח כלפי מעלה, והוא זריקת הערלה כלפי מעלה, לומר 'ראה מה שבחרת':
[כו] הנחשלים תרגם אונקלוס דהוו מתאחרין. ונראה לי דאונקלוס תרגם לשון "נחשלים" מלשון 'כמשחל'. אף על גב דשם השי"ן קודם, מצינו הרבה כזה. והוא לשון הוצאה, כמו שתרגם אונקלוס "כי מן המים משיתהו" (שמות ב', י') 'שחלתיהו'. והכתוב רוצה לומר, אותם שהוסרו מן המחנה על ידי חולשם, וזהו "הנחשלים". וכן בספרי "הנחשלים אחריך" 'מלמד שלא היה הורג אלא בני אדם שסרו מאחרי המקום, ונחשלו מתחת כנפי המקום'. משמע שמשמעותו שהוסרו מתחת כנפי המקום:
[כז] ולא ירא עמלק וכו'. דאין לומר דישראל לא היו יראים אלקים, ולפיכך "ויזנב בך כל הנחשלים" מחמת חטאם, דלא היו חוטאים רק מעט, ואותן היה מזנב, אבל לא חס ושלום שיהיו כל ישראל אינם יראים אלהים:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וַיְזַנֵּב בְּךָ – מַכַּת זָנָב; חוֹתֵךְ מִילוֹת וְזוֹרֵק כְּלַפֵּי מַעְלָה (שם י).
כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ – חֲסֵרֵי כֹחַ מֵחֲמַת חֶטְאָם, שֶׁהָיָה הֶעָנָן פּוֹלְטָן (שם).
וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ – עָיֵף בַּצָּמָא, דִּכְתִיב: "וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם" (שמות יז,ג), וּכְתִיב אַחֲרָיו: "וַיָּבֹא עֲמָלֵק" (שם,ח; תנחומא שם).
וְיָגֵעַ – בַּדֶּרֶךְ (שם).
וְלֹא יָרֵא. – עֲמָלֵק [אֶת] אֱלֹהִים, מִלְּהָרַע לְךָ.
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ומדרשו ויזנב בך, מכת זנב, חותך מילה וזורק כלפי מעלה ואומר טול מה שבחרת. והיה עושה זה מאותן חסרי כח הזנבות והחלושים שבהן מחמת עונות שהיה הענן פולטן.
ובמדרש זכור את אשר עשה לך עמלק, זה שאמר הכתוב (איוב יג) זכרוניכם משלי אפר לגבי חמר גביכם, אמר הקב"ה לישראל אותן שתי זכירות שכתבתי לכם בתורה הוו זהירין בהן, אחת כאן ואחת (שמות יז) כי מחה אמחה את זכר עמלק. אם עשיתם כך תהיו בניו של אברהם שהמשיל עצמו כאפר, שנאמר (בראשית יח) ואנכי עפר ואפר, ואם לאו, לגבי חמר גביכם, התקינו עצמכם לשעבודה של מצרים, דכתיב (שמות א) בחמר ובלבנים, (תהלים עט) והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם חרפתם אשר חרפוך ה', מה היו בית עמלק עושין, היו מחתכין מילותיהן וזורקין כלפי מעלה ואומרים הא לך מה שבחרת, שכן כתוב למעלה מן הענין והחזיקה במבושיו, בא שמואל ע"ה ופרע להם, שנאמר (שמואל א טו) ושסף שמואל את אגג לפני ה', היה מחתך בשרו כזיתים ומאכיל לנעמיות. מהו עמלק, עם שבא ללקק דמן של ישראל ככלב. רבי לוי בשם רבי שמעון בן חלפתא אומר למה היה עמלק דומה, לזבוב שהוא להוט אחר המכה, כך היה עמלק להוט אחר ישראל. בדרך בצאתכם ממצרים, משל למלך שהיה לו כרם והקיפו גדר והושיב בו כלב נשכן, אמר המלך כל מי שיבא ויפרוץ הגדר ישכנו הכלב, לימים בא בנו של מלך ופרץ את הגדר ובא הכלב ונשכו, כל זמן שהיה המלך רוצה להזכיר חטא בנו שפרץ את הגדר אמר לו זכור אתה שנשכך הכלב. כך כל זמן שהקב"ה מבקש להזכיר חטאן של ישראל בדברים שאמרו (שמות יז) היש ה' בקרבנו אם אין, אמר להם זכור את אשר עשה לך עמלק.
ולא ירא אלהים. יחזור לעמלק, כי בעוד שהיה ישראל עיף ברפידים וצמא למים בא עמלק לכלותם.
ובמדרש ולא ירא אלהים, מסורת אגדה היא שעתיד עשו ליפול ביד בניה של רחל, שנאמר (ירמיה מט) אם לא יסחבום צעירי הצאן, אלו קטניהם של שבטים. זה כתוב בו נער וזה כתוב בו קטן, זה כתוב בו נער שנאמר (בראשית לז) והוא נער, וזה כתוב בו קטן שנאמר(עובדיה) הנה קטן נתתיך וגו', זה גדל בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם, וזה גדל בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם, יבא זה ויפול ביד זה. זה כתוב בו (בראשית מב) את האלהים אני ירא, וזה כתוב בו ולא ירא אלהים, יבא זה ויפול ביד זה.מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
אשר קרך בדרך . אין " קרך ", אלא "נזדמן לך".
ויזנב בך כל הנחשלים אחריך . מלמד שלא היה הורג, אלא בני אדם שנמכו מדרכי המקום, ונחשלו מתחת כנפי המקום.
ואתה עיף ויגע . [ישראל.
ולא ירא א-להים . עמלק].