ביאור:דברים כה ד
דברים כה ד: "לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דברים כה ד.
לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ
[עריכה]שׁוֹר
[עריכה]רש"י מסביר - "דיבר הכתוב בהווה והוא הדין לכל בהמה חיה ועוף העושים במלאכה שהיא בדבר מאכל. אם כן למה נאמר שור? להוציא את האדם."
רש"י הבין שאנשים ינצלו את ההוראה, וירשו לעצמם לגנוב מעבודתם:
- עובד ישמור לעצמו מהשיירים, ואז בכוונה יצור יותר שיירים.
- משרת בחנות יעלה את מחיר המוצר, וישמור את העודף לעצמו.
- מנהל עבודה ישתמש בציוד ובאנשים בניהולו לעבודות פרטיות.
- בכיר משתמש בידע חסוי מעבודתו כדי לסחור במניות או חוזים.
זאת הסיבה ששופטים חייבים לקבל שכר גבוה, ואפילו עובדי נקיון החשופים למידע בעל ערך מקבלים שכר גבוה כדי להקטין את הדחף לגנוב.
(אולם אבי, שהיה בעל מלון, אמר: "עסק שלא מסוגל לתת לפועלים להנות מעט, אינו זכאי לפעול. זה יוצר הרגשת בעלות ומסירות להצלחת העסק.")
בְּדִישׁוֹ
[עריכה]"בְּדִישׁוֹ" בזמן שהוא עובד.
ההוראה מרשה לעובד מסור וחרוץ לקחת מעט.
לעניים, גרים, ומסכנים התירה התורה מסיבות הומניות וכדי למנוע שוד ואלימות: "וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם" (ביאור:ויקרא יט י), וכך העניים רשאים לעבוד וללקט את הפאה ואת הלקט. בצורה זאת הם עובדים, ומקבלים נסיון וייתכן שהמעביד יראה את חריצותם ויקח אותם לעבוד בשדותיו.
כמובן יש אנשים שמשתמשים בהקלה ההומנית, כדי לא לעבוד בחריצות ולעסוק רק בגזילה מבעל הרכוש.
יעקב טען נגד לבן: "זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ, רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ, וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי" (ביאור:בראשית לא לח), וכך צריך להתנהג כיעקב - לעשות הסכם, ולעבוד במסגרת ההסכם.