קטגוריה:בראשית מט לב

חלוקת הפסוקים אינה מחייבת, ובמקרה הזה היא לא הגיונית.
יעקב אומר (ביאור:בראשית מט לא): "שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם, וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק, וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ, וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה, [ב]מִקְנֵה הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ, מֵאֵת בְּנֵי חֵת"

יעקב חוזר פעם שניה על עניין המערה בשדה, שקנה אברהם מבני חת.
יעקב חוזר ומדגיש כדי שבניו יזכרו, אם לא את הפעם הראשונה, אז את הפעם השניה בסוף דבריו.
כך בניו ילכו לכנען ויודיעו לאנשים שיושבים בחברון, שבני חת מכרו לאברהם את מערת המכפלה ויש לבני יעקב זכות לקבור את אביהם במערה.

כמובן יוסף לא היה בטוח שבני חת יקבלו אותם בכבוד, וימשיכו לשמור על המערה של אברהם בלי לשדוד אותה ובלי להרוס אותה. כדי להמנע מסכסוך ואלימות, יוסף הופיע עם צבא של "רֶכֶב גַּם פָּרָשִׁים, וַיְהִי הַמַּחֲנֶה כָּבֵד מְאֹד" (ביאור:בראשית נ ט), ואנשי חברון הבינו שאין ביכולתם להתנגד, והם חייבים לכבד את הקבר אחרת יוסף או אחיו יבואו לביקור עונשים.

(אילן סנדובסקי)

נראה אפשרי לדעתי לפרש:

לאחר שפירט יעקב את שמות כל הנקברים הקודמים במערת המכפלה, מוסיף יעקב ומראה להם את שטר המקנה, שבו תועדה מכירת השדה והמערה לאברהם, ואותו שמר יעקב במשך כל השנים הללו. הוא מצביע להם על השטר ואומר: "[זהו שטר] מקנה השדה והמערה אשר בו מאת בני חת".

יוסף הביא איתו רכב ופרשים למקרה שעשיו או יורשיו יערערו על זכותו של יעקב להיקבר על חשבון עשיו.

(נחום ונגרוב)