קטגוריה:בראשית ח יב
וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיִּיָּ֣חֶל ע֔וֹד שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים אֲחֵרִ֑ים וַיְשַׁלַּח֙ אֶת־הַיּוֹנָ֔ה וְלֹֽא־יָסְפָ֥ה שׁוּב־אֵלָ֖יו עֽוֹד׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יִּיָּ֣חֶל ע֔וֹד שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים אֲחֵרִ֑ים וַ/יְשַׁלַּח֙ אֶת־הַ/יּוֹנָ֔ה וְ/לֹֽא־יָסְפָ֥ה שׁוּב־אֵלָ֖י/ו עֽוֹד׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וְאוֹרֵיךְ עוֹד שִׁבְעָא יוֹמִין אָחֳרָנִין וְשַׁלַּח יָת יוֹנָה וְלָא אוֹסֵיפַת לִמְתָּב לְוָתֵיהּ עוֹד׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאוֹרִיךְ תּוּב שׁוּבְעָא יוֹמִין וְאוֹסִיף לְשַׁדְרָא יַת יוֹנָתָא וְלָא אוֹסִיפַת לְמֵיתַב לְוָתֵיהּ תּוּב: |
רש"י (כל הפרק)
רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
אבן עזרא (כל הפרק)
וייחל — מבנין נפעל. ובא מלעיל, כמו "וילחם" (שמות יז ח), "ויצמד" (במדבר כה ג). ויש מזה הבנין שהוא מלרע, כמו "ויפקד מקום דוד" (שמואל א כ כה). ובא יו"ד וייחל בשרשו השלם, כיו"ד "או ירה יירה" (שמות יט יג).
ובאחד באדר שלח את היונה, ולא יספה כמשפטה לשוב אליו עוד, לעולם, וכן "עוד טומאתו בו" (במדבר יט יג), "עוד כל ימי הארץ" (בראשית ח כב):מלבי"ם (כל הפרק)
(יב - יד)" ולא יספה שוב אליו עוד". גם זה הזכירו חכמי הטבע שהיונים טרם יורגלו בקנם יצטרך לשמור אותם מאד בל יברחו, אם לא מקום אשר המליטו את ביציהם פעם אחת שאז לא תסור משם. וזו לא המליטה ביצים עדיין כנ"ל ולכן עזבה אותו הגם שהיתה בייתית. וסדר החשבון לפ"ז, המבול התחיל י"ז מרחשון וכלו הק"נ יום בי"ז ניסן (כי קודם יצ"מ חשבו החדשים מתשרי) והמים היו הלוך וחסור עד החודש העשירי שהוא תמוז, ובא' לתמוז נראו ראשי ההרים, ומקץ ארבעים יום שהוא יו"ד אב פתח חלון התיבה ושלח את העורב והמתין ז' ימים (כן דייק המדרש ממ"ש שבעה ימים אחרים) ושלח את היונה והמתין ז' ושלחה שנית והמתין ז' ושלחה שלישית ולא שבה וזה היה בא' אלול, ובא' בתשרי חרבו המים, וחרבו פני האדמה ועדיין לא נתיבשו לגמרי שזה ההבדל בין חרב ובין יבש כמ"ש בכ"מ, ובכ"ז חשון יבשה הארץ לגמרי, נמצא שהיו בתיבה י"ב חודש ואחד עשר יום ששנת החמה יתרה על שנת הלבנה:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ח יב.
וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד
וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים
"וַיָּחֶל" - המילה לא ברורה:
- שורש 'חול' - להתחיל, ככתוב: "וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה, וַיִּטַּע כָּרֶם" (ביאור:בראשית ט כ).
- שורש 'יחל' - ליחל, לחכות, ככתוב: "שִׁבְעַת יָמִים תּוֹחֵל עַד בּוֹאִי אֵלֶיךָ וְהוֹדַעְתִּי לְךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה" (שמואל א י ח).
- שושר 'יחל' - ליחל, לצפות, ככתוב: "וַאֲנִי בַּיהֹוָה אֲצַפֶּה, אוֹחִילָה לֵאלֹהֵי יִשְׁעִי, יִשְׁמָעֵנִי אֱלֹהָי" (מיכה ז ז).
- שורש 'חול' או 'חיל' - חלחלה, לחשוש, לדאוג, ככתוב: "וַתִּכְבַּד הַמִּלְחָמָה אֶל שָׁאוּל וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים אֲנָשִׁים בַּקָּשֶׁת, וַיָּחֶל מְאֹד מֵהַמּוֹרִים" (שמואל א לא ג).
- שורש 'חלה' - לבקש, לרצות, ככתוב: "וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יְהֹוָה אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה יְהֹוָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה" (שמות לב יא).
נח התחיל לחכות בדאגה עוד שבעה ימים. הוא השתמש במצב הירח, שראה דרך הצוהר, וכל פעם שהיה שינוי של רבע מחזור, הוא ידע שעברו שבעה ימים. נח הבין שבמעוף הראשון של היונה כל העצים היו מכוסים במים, בפעם השניה בערך חצי מהעץ היה במים, והוא חשב שייתכן שעכשו כל העץ יהיה מחוץ למים.
וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד
נח שלח את היונה בפעם השלישית וחיכה לראות מה היא תביא, ומה הוא ילמד מזה.
היונה לא שבה בכלל.
נח הבין ששייתכן והיונה יכולה לרדת לקרקע ולמצוא אוכל, ולקנן בין העצים, לכן אין לה סיבה לחזור.
אולם ייתכן שהיא מתה, הן היונים הם ציפורים שחיות בחברה עם בני מינם ובני זוגם, ולכן ברוב המקרים הם חוזרים לשובך. ובמידה והיא מתה קיימת האפשרות שצדו אותה בחץ או במלכודת.
לנח היה חשוב לדעת אם נשארו אנשים חיים ואם הם יתנכלו לו, ולכן הוא חתך את גג התיבה כדי ליצור פתח, והזיז את המכסה הצידה או השתמש בו כשיפוע כדי לעלות לגג התיבה ולסקור את הסביבה. התיבה עצמה היתה כמבצר, והפתח בראש התיבה לא החליש את ההגנה. סביר שחיות מעופפות התחילו לעזוב את התיבה כרצונם אם הם לא היו בכלובים. אולם בחוץ היתה אדמה חֲרֵבָה, הרוסה, ללא צמחים, וכך רוב החיות לא יכלו להתקיים בחוץ. כולם חיכו עד שצמחים יגדלו, ואז ואלוהים הורה לנח לתת להם לצאת מהתיבה אחרי כ47 יום (אן 49 יום, שבע שבועות).
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית ח יב"
קטגוריה זו מכילה את 12 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 12 דפים.