קטגוריה:אסתר ח יג

<< | ספר אסתר • פרק ח' • פסוק י"ג | >>

פתשגן הכתב להנתן דת בכל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים ולהיות היהודיים היהודים עתודים עתידים ליום הזה להנקם מאיביהם.

פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב לְהִנָּתֵן דָּת בְּכׇל מְדִינָה וּמְדִינָה גָּלוּי לְכׇל הָעַמִּים וְלִהְיוֹת היהודיים הַיְּהוּדִים עתודים עֲתִידִים לַיּוֹם הַזֶּה לְהִנָּקֵם מֵאֹיְבֵיהֶם.

המהדורה המוטעמת:

פַּתְשֶׁ֣גֶן הַכְּתָ֗ב לְהִנָּ֤תֵֽן דָּת֙ בְּכׇל־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֔ה גָּל֖וּי לְכׇל־הָעַמִּ֑ים וְלִהְי֨וֹת היהודיים הַיְּהוּדִ֤ים עתודים עֲתִידִים֙ לַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה לְהִנָּקֵ֖ם מֵאֹיְבֵיהֶֽם׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

פַּתְשֶׁ֣גֶן הַ/כְּתָ֗ב לְ/הִנָּ֤תֵֽן דָּת֙ בְּ/כָל־מְדִינָ֣ה וּ/מְדִינָ֔ה גָּל֖וּי לְ/כָל־הָ/עַמִּ֑ים וְ/לִ/הְי֨וֹת ה/יהודיים עתודים [הַ/יְּהוּדִ֤ים עֲתִידִים֙] לַ/יּ֣וֹם הַ/זֶּ֔ה לְ/הִנָּקֵ֖ם מֵ/אֹיְבֵי/הֶֽם׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים (מקור):

פַּתְשֶׁ֣גֶן מונח (משרת, דרגא 5) הַכְּתָ֗ב רביעי (משנה, דרגא 3)

לְהִנָּ֤תֵֽן מהפך (משרת, דרגא 5) דָּת֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

בְּכָל־מְדִינָ֣ה מונח (משרת, דרגא 5) וּמְדִינָ֔ה זקף קטן (מלך, דרגא 2)

גָּל֖וּי טפחא (מלך, דרגא 2)

לְכָל־הָעַמִּ֑ים אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

וְלִהְי֨וֹת קדמא (משרת, דרגא 5) (היהודיים) הַיְּהוּדִ֤ים מהפך (משרת, דרגא 5) (עתודים) עֲתִידִים֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

לַיּ֣וֹם מונח (משרת, דרגא 5) הַזֶּ֔ה זקף קטן (מלך, דרגא 2)

לְהִנָּקֵ֖ם טפחא (מלך, דרגא 2)

מֵאֹיְבֵיהֶֽם סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה, גָּלוּי לְכָל הָעַמִּים, וְלִהְיוֹת (היהודיים) הַיְּהוּדִים (עתודים) עֲתִידִים מוכנים לַיּוֹם הַזֶּה לְהִנָּקֵם מֵאֹיְבֵיהֶם.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום שני (כל הפרק)

פירש כתבא דדיטגמא איתפרסת מלכא אחשורוש שדר איגרתא על יתבי ימא ויבישתא ועל ארכוני מחוזאי ועל רברבני חילוותא דדיירין בכל ארעא וסגי כתבא כתבית למחויא לכון דבמטול דבעממין סגיאין שליטין ועל יתבי ימא ויבישתא אמליכית ובה במלכותא לא נתרברב אלא ברוחא ניחתא ובמכיכות רוחא נהלך כל יומא ובשלמא שגיאה למשוויא יתכון שלמא סגי וכל דדיירין תחות מלכות וכל דצבי דמיתגרא בימא וביבשתא למיתהפכא בין עמא לעמא ובין לישנא ללישנא חד אנא מן סופא דארעא ועד סופא כדין כתבית למחויא לכון על תמימותהון וקשיטותן דהוינן רחמין לכל עמא ומוקרין לכל מלכיא ועבדין טב עם שלטוניא דארעא ואית מנהון גברין בישין ואיתקרבן למלכותא ומלכותא איתמסרת בידיהון ובינכילותהון ובשקרותהון אטעיין ית מלכותא וכתבון ית איגרתא דלא תקנון קדם שמיא ואף בבני אנשא בישן. ועל מלכותא הינון קשיין והוא שאילתא דשאילו מן מלכא נקטלון גברין צדיקין ודמא זכיא סגיעתא נשפכון כד בישתא לא עבדו ודינא דקטלא לא הוו חייבין. ואיתיהון אינון גוברין צדיקין אסתר דמשבחא בכל הדרא ומרדכי דחכים בכל חכמתא ומומא בהון לא אשתכח ולא באומתהון ואנא חשיבית בגרמי דאומתא אחרנייתא שאיל מני אנא כדלא הויתי ידע דיהודאי שאיל מני דמתקריין בנוי דמרי כולא דהוא ברא שמיא וארעא ובמלכין רברבין ותקיפין מני דבר יתהון ולא בהתהון. מטול אף דהמן בר המדתא מהינדייה ומן זרעיה דבית עמלק הוה ואתא לוותן וחזא מינן טבתא רבתא ושבחא סגיאה ורבותא ורבינן יתיה ויקרינן יתיה וקרינן יתיה אבוי דמלכא ומן ימיניה דמלכא הוה יתיב והוא לא ידע למסוברא יקריה אוף לא למקבלא מלכותא אלא מהרהר הוה בליביה למקטל למלכא ולמסב מיניה ית מלכותא מטול דהמן בר המדתא צלבנן יתיה וכל דהוה שוי אסקינן ברישיה ומן דברא שמיא וארעא אסיקת מחשבתיה ברישיה.