קטגוריה:אסתר ו ד

<< · מ"ג אסתר · ו · ד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר המלך מי בחצר והמן בא לחצר בית המלך החיצונה לאמר למלך לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מִי בֶחָצֵר וְהָמָן בָּא לַחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה לֵאמֹר לַמֶּלֶךְ לִתְלוֹת אֶת מָרְדֳּכַי עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ מִ֣י בֶחָצֵ֑ר וְהָמָ֣ן בָּ֗א לַחֲצַ֤ר בֵּית־הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַחִ֣יצוֹנָ֔ה לֵאמֹ֣ר לַמֶּ֔לֶךְ לִתְלוֹת֙ אֶֽת־מׇרְדֳּכַ֔י עַל־הָעֵ֖ץ אֲשֶׁר־הֵכִ֥ין לֽוֹ׃

ואמר מלכא מאן בדרתא והמן על לדרת בית מלכא ברייתא למימר למלכא למתלי ית מרדכי על אעא דאתקין ליה.

מלבי"ם

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

מי בחצר, מודיע תוקף הנס שלא היה טבעי רק השגחיי, כי באותו הרגע בא המן לתלות את מרדכי ומסבב הסבות כבר הכין לו כלי מות :

ד.    [ עריכה ]
"אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלִַם" ר' ברכיה ור' ירמיה ור' חייא בשם ר' יוסי כד הוו מטו רבי יונתן ורבנן להאי פסוקא: "אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר" הוו אמרין נבוכדנצר שחיק עצמות ולמה לא הוה אמרין כן בירמיה אלא שכל נבוכדנצר שבירמיה חי הוה ברם הכא מת הוה: 

אור חדש

פרק ו/פסוק ד

ויאמר המלך מי בחצר (אסתר ו, ד) מה שהיה שואל המלך מי בחצר ואולי אין אחד בחצר ויש לתרץ כי אין חצר המלך רק בלא אדם שבאים תמיד בני אדם לשם ושאל המלך מי בחצר ונראה כי אחשורוש חשב שאם יאמר אחד מן החשובים יעשה היקר והכבוד זה למרדכי יהיה זהו גנאי לו כי למה הוא יעשה למרדכי כך ולא אחר ויחשוב כי המלך עשה לו בשביל שנאה ויהיה גורם זה שנאה במלכות ולכך חשב כי אשר יבא א' לחצר אותו כאשר יבא לפני ואשאל אותו מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו ושוב לא יאמר כי המלך עשה לו בשביל שנאה ואם לא היה אדם חשוב בחצר לא יאמר המלך יבא ובמדרש דרש (אסתר רבה י, א) כי אחשורוש ראה בחלום כי המן בא עליו להורגו והיה מסופק אם דבר זה הוא חלום שאינו אמת או חלום אמת הוא ולכך היה שואל מי בחצר באולי החלום הוא אמת ואמרו לו המן הוא בחצר ואמר חלום אמת הוא.

פרק ו/פסוק ד

(ספר אור חדש עמוד קפ) לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו (אסתר ו, ד) במדרש (אסתר רבה י, ב) אשר הכין לעצמו יראה כי דקדקו דהוי ליה לכתוב אשר עשה אלא לשון הכנה שייך אף שלא היה מכוין לזה סוף סוף הוא מוכן לו ועל ידו הוא מוכן אבל לשון עשה לא שייך רק כאשר מכוין לעשות שזה הלשון נאמר על פעל העשיה עצמו אבל ההכנה שייך לומר אף שלא עשה להמן סוף סוף על ידי מעשיו הוא מוכן ועוד יש לפרש שדקדקו מדכתיב לו ולא הוי למכתב רק על העץ אשר הכין אלא לכך כתיב לו לומר שהכין אותו לעצמו ובא לומר כי כך ענין המן כי כל מה שחשב לעשות למרדכי נהפך על עצמו ולא תאמר כי לא נהפך על המן רק אחר שבקשו לתלות את המן ומצאו העץ וזה אינו רק מתחלה היה מוכן להיות נהפך עליו ודבר זה מגלה על ענין הנס שנעשה כי הכל היה נהפך עליו כי כאשר חשב לאבד את ישראל אשר קיום שלהם הוא בו יתברך בעצמו ואי אפשר לאבד אותם לכך היה נהפך על עצמו ודומה למי שהוא זורק בכוח גדול אבן אל קיר ברזל להפיל את הקיר אז האבן נהפך על הזורק וכן כאשר המן היה רוצה לאבד ולכלות את מרדכי ועמו אשר ישראל יש להם החוזק הגדול מן הש"י ולכך נהפך הכל עליו גם כי כבר אמרנו כי מה שיצא המן מבית אחשורוש בשמחה וטוב לב שהיה זה אליו לפני שבר גאון ומיד אח"כ עשה העץ שבו נתלה ומעתה היה לגמרי שמחתו וטוב לבו אשר היה להמן לפני שבר.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ו ד.