ספר הבדיחה והחידוד/גדולים ומפורסמים

במידת האפשרות ניתן בפרק זה סדר אישים כרונולוגי. יוצאת מן הכלל "החבורה הוולוז'ינית". הבאתי את כולה כחטיבה מיוחדת לעצמה תיכף אחרי הגר"א וזקן מקורביו, רבי יעקב דובנה, ועם סיומה חזרתי לדורו של הגר"א. –

מודגשת "במידת האפשרות" להודיעך, שלגבי אישים מעטים לא עלה בידי למצוא תאריכים מדוייקים, והם מסודרים בסוף.

א

2245

תיכף אחרי מות ענן נשיא הקראים ירש את כסאו – כפי שמספרת המסורת – שאול בנו. קראו עליהם הרבנים:
"כלה ענן וילך, כן ירד שאוּל, לא יעלה" ^[1]...

2246

כשנדונו מלשיני הרמב"ם במוֹנפּליה, שתיקצץ לשונם (ד' אלפים תתקצ"ד), המליץ עליהם כפי הנראה ­ רבי אברהם בן-חסדאי:
"שתו בשמים פיהם ­ ולשונם תהלך בארץ" ^[2]…
(גרץ, ספרו הגדול, 2VII, עמוד 62).

2247

רבי אהרן בן-יוסף הקראי שלח את ספרו "המבחר" לרבי משה בן-נחמן (הרמב"ן). שרף רבי משה את הספר וכתב למחברו:
"וישרוף משה את העגל, אשר עשה אהרן"^[3][3]...º

2248

רבי יצחק אבוהב הספרדי, בעל "מנורת המאור", היה סומא באחת מעיניו. פעם אחת יצא לטייל, הוא ושלושה מתלמידיו עמו, וכשעייפו ישבו כולם יחדיו על אבן גדולה לנוח. אחד מן התלמידים הציקתו רוח בדיחה, פתח ואמר:
נתקיים בנו מקרא שכתוב: "על אבן אחת שבעה עיניים" ^[4]...
(עיין שאלות תשובות מהר"י טרוני, יורה דעה סימן, טז; ספרו הגדול, 2VIII, עמוד 225, הערה 3).

2249

כשמת רבי יום-טוב דון ודיאל די טולושה, בעל "מגיד משנה", שלח רבי יום-טוב אשבילי (הריטב"א) לדבר באשתו. שלחה לו:
"יום-טוב שני לגבי ראשון – כחול שוויהו רבנן"...

[נוסח אחר: ... שלחה לו: יום-טוב שני לגבי מת ­ כחול שויוּהוּ רבנן ^[5]... ]
(חידוד זה מביא "סדר הדורות" בשם "שלשלת הקבלה"; עיין הוצאת משכיל-לאיתן. ווארשה תרס"ה, חלק א, עמוד, 230-229. גרץ מביא בשם מהר"ם מפאדבה; עיין ספרו הגדול 2VII, עמוד 332, הערה 1(שם מופיע שהריטב"א הינו רבי יום טוב בר' אברהם בעל מגדל עוז,וכן מוכרח להיות היסטורית).

2250

פרצה מחלוקת בעיר, והסכימו הצדדים למסור דינם לבית דין של בוררים, אלא שלא נשתוו, אם להושיב אותו בית-דין בעירם, או בעיר אחרת. שלחו הצדדים לשאול את רבי הילל מארפורט, והחזיר להם תשובה קצרה:
"טענו בעירכם" ^[6]...
(רשימותיו של רבי משה בן-גרשון ב"יאהרביכר" של נ' בריל, כרך ט', פראנקפורט ענ"מ 1889).

2251

רבי מרדכי יפה, בעל "הלבושים", פסק הלכה שלא כדעת ר' אריה ליווא הגדול (המהר"ל מפראג). שלחו לו:
"אריה שאג, מי לא יירא?" ^[7]
החזיר רבי מרדכי:
"אריה שאג – מ"י^[8] לא יירא"...

2252

בבחרותו היה רבי דוד סגל, בעל "הטורי-זהב", תלמידו של רבי יואל סירקיס, בעל "הבית חדש", ואת בתו של רבו זה ארס לו לכלה.
פעם אחת ראה רבי דוד לרבי יואל כשהוא מלטף את בתו ואומר לה:
בתי, יפה את כלבנה.
נענה רבי דוד ואמר:
רבי, הגיעה השעה לקדש את הלבנה...

2253

כשהגיע רבי-רבי השל לפירקו, בא אב מפורסם לתהות על קנקנו ולקחתו חתן לבתו. אמר לו הרב:
שמעתי עליך, שכל מקום בש"ס אתה יודע להקשות ולתרץ בלי הכנה תחילה.
השיב רבי-רבי השל:
שמועת-אמת שמעת.
הערים הרב ופתח גמרא בדף החלק שלפני השער, ואמר לרבי-רבי השל:
מה אתה יודע להקשות ולתרץ כאן?
הערים אחריו רבי-רבי השל והתחיל מוליך ומביא אגודלו כבשעת פלפול, ולא אמר דבר. אמר לו הרב:
איני שומע כלום.
החזיר לו רבי-רבי השל:
איני רואה כלום...

2254

רבי שאול, בנו של רבי-רבי השל, שימש ברבנות בקראקוי. יום מימים בא ללבוב ודרש ברבים. היה שם דיין אחד ורבי ברוך שמו. שאלוּ לו, מה דעתו על דרושו של רבי שאול, והשיב:
דרוש טוב.
למחר דרש רב אחר, ושוב שאלו לרבי ברוך, מה דעתו על דרושו של זה. השיב רבי ברוך:
תורת-אמת.
הגיעו הדברים לרבי שאול, נענה ואמר:
כדין עשה רבי ברוך, שהשיב כך. משנה מפורשת היא: "על בשורות טובות אומר ברוך: הטוב; על שמועות רעות אומר ברוך דיין: אמת" ^[9]

2255

אשתו של רבי שאול אסתר היה שמה, ועל שם שהיתה למדנית קראו לה "אסתר מן התורה".
פעם אחת נכנסו אורחים הגונים אצל רבי שאול, ומיד קמה הרבנית וביקשה לצאת. אמר לה אחד מן האורחים:
לא נתכוונוּ ש"אסתר מן התורה" תקיים בעצמה "ואנכי הסתר אסתיר פני"^[10].
החזירה היא לו:
אף אני לא נתכוונתי אלא ל"והסתרתי פני מהם-והיה לאכול"^[11]...

2256

רבי משה חפץ (ג'נטילי) שלח לאחד מראשי האדוקים את ספרו "מלאכת מחשבת" על התורה, שיש בו גם קצת מחקר ופילוסופיה. החזיר הלה את הספר וכתב:
"מלאכת מחשבת אסרה תורה" ^[12]...

2257

רבי יהודה רוזאנס, בעל "פרשת דרכים" ו"משנה למלך", בא לאדריאנופולי רכוב על סוס ומזויין כפרש. נכנס לבית-המדרש ומיד נטפל לחכמים, שישבו ועסקו בתורה. אמר לו אחד מהם:
"אי סיפא לא ספרא"^[13].
החזיר לו רבי יהודה:
"הסייף והספר ניתנו מכורכין" ^[14]...

2258

ראה החכם-באשי, שיפה כוחו של האורח בתורה, והזמינו,­ ולכבודו הזמין גם שאר החכמים­ לסעודה של שבת. ביקש רבי יהודה לקדש על היין, ואמר לו אחד מן החכמים:
מסופקני, אם כבר החשיך היום.
החזיר לו רבי יהודה:
לנו ודאי כבר החשיך היום, שכולנו מצפים לשולחן אחרים ^[15]...

2259

בן-שבעים חלה רבי יהודה את חוליו, אשר ימות בו, ואמר לבני-ביתו:
"קרבה שנת השבע, שנת השמיטה"^[16]...

2260

רבי זלמן קרוב עמד לפני מושלה של פראג ודיבר אליו על מצוקתו של היישוב היהודי שם. אמר לו המושל:
למה תצעק? דברי חכמים בנחת נשמעים.
החזיר לו רבי זלמן:
אדוני המושל, אתה טועה. אין אני צועק, אלא מתוך גרוני בוקעים מאות קולות של אחי...⁰

2261

רבי יונתן אייבשיץ כתב מכתב בשבעה-עשר בתמוז ורשם בראשו: "טו"ב תמוז". נפל המכתב על-פי מקרה בידי רבי יעקב אמדן, שחשד את רבי יונתן בשבתאות, ורגז רבי יעקב רוגזה גדולה. טבל עטו בדיו והוסיף במכתב מן הצד:
"אוי לו למי שטוב לו בשבעה-עשר בתמוז" ^[17].

2262

בשבת הגדול דרש רבי יונתן אייבשיץ בסוגיה "טמאים נידחים לפסח שני". עמדו עליו עוררין, מסיעתו של רבי יעקב אמדן, לקפחו בהלכות, וגדלה המהוּמה בבית-המדרש. ראו הקנתרנים, כי מרה נפש העם עליהם, והתחילו נשמטים דרך הפתח השני שבקצה הבית. הרים רבי יונתן את ידו, רמז אליהם ואמר:
"טמאים נדחים לפתח שני"^[18]...⁰

2263

רבי יונתן יצא מביתו לרחוב. פגשו המלך ואמר לו:
הרגליים להיכן?
השיב לו רבי יונתן:
אדוני המלך, איני יודע.
כעס המלך וציווה לאוסרו.
לאחר ששככה חמת המלך שלח להביא את רבי יונתן ואמר לו:
מפני-מה לא החזרת לי תשובה כהלכה על שאלתי?
אמר לו רבי יונתן:
אדוני המלך, תשובה כהלכה החזרתי לך. אין אדם יודע, להיכן רגליו מובילות אותו ^[19]. ועיניך הרואות שכך. יצאתי מביתי על-מנת לילך לבית-המדרש, ורגלי הובילו אותי – לבית-האסורים...⁰

2264

פעם אחת רצה המלך לנסות את רבי יונתן ולראות, עד היכן חכמתו מגיעה. מה עשה? שלח אחריו ואמר לו:
מחר אני יוצא לצוד צייד, ואני מבקש שתאמר לי, באיזה שער עתיד אני לצאת מן העיר ובאיזה שער עתיד אני לשוב אל העיר?
אמר לו רבי יונתן:
אדוני המלך, הריני ואכתוב את התשובה על גליון לעיניך ולעיני השרים, ואתה תחתום אותו בטבעת המלך וכשתשוב תפתחו ותקרא את הכתוב בו.
הסכים המלך. נטל רבי יונתן קולמוס וכתב על גליון מה שכתב, והמלך חתם את הגליון בטבעתו ומסרו לשומר-האוצרות לשם שמירה מעולה.
בלילה ציווה המלך לפרוץ פירצה גדולה בחומת העיר, ודרך שם יצא מן העיר ושב אל העיר. שלח לקרוא את רבי יונתן אליו, ובמעמדו ובמעמד כל השרים פתח את הגליון החתום ומצא כתוב:
"מלך פורץ לעשות לו דרך" ^[20]...⁰

2265

רבי יחזקאל לנדא, בעל "נודע ביהודה", היה יורד לפני התיבה במוספים של "ימים נוראים", ובחזרת הש"ץ היה שר "מכלכּל חיים" בניגון מיוחד.
פעם אחת נזדמן תלמיד אחד של רבי יחזקאל לחתונה ושמע: הבדחן מבדח את המסובים ב"מכלכּל חיים" של הרב. גער בו אותו תלמיד. וכשהגיעו הדברים לרבי יחזקאל, שלח אחרי הבדחן ואמר לו:
מה שמך?
חיים, – השיב הבדחן ברתת ובזיע.
שירטט רבי יחזקאל וכתב לו:
"אני החתום מטה נותן רשות למוכ"ז רבי חיים לכלכּל חיים שלו במכלכּל חיים שלי"...

2266

רבי שמשון וורטהיימר בווינה היתה לו בת סומית בעין אחת. השיא אותה לרבי יששכר-בּרוּש ^[21] ופסק לו שבעים אלף ר"ט נדוניה. קראו עליו:
"עי"ן תחת עין..."

2267

באמשטרדם היתה אשה עשירה וגאוותנית וחסא שמה. ערב-פסח שלחה להרב רבי אלעזר רוקח הברודי לשאול:
אשה חשובה כמותה צריכה הסיבה, או לאו?
שלח לה רבי אלעזר:
"חזרת אין צריכה הסיבה".
(להסברת החידוד החריף שלפנינו: "מרור אין צריך הסיבה... אשה אצל בעלה לא בעיא הסיבה, אם אשה חשובה היא – צריכה הסיבה", פסחים קח, א. –"חזרת [==מרור] – חסא", שם לט, א.)

2268

פרנסי העדה באו לרבי אלעזר ושאלה בפיהם:
כלתה שנת שימושו של "נאמן" העדה, ונחלקו הדעות, אם לבחור בו גם לשנה הבאה, או לאו. והרי הם שואלים, מה דעתו של הרב? אותו יום לא ירד רבי אלעזר ממיטתו מחמת חולי, ונכנסה הרבנית אצלו להרצות לפניו שאלתם של הפרנסים. לאחר שעה מועטת חזרה אליהם ותשובה בפיה:
"אמר רבי אלעזר: תברא, מי ששנה זו לא שנה זו ^[22]"...

2269

יותר משנהג רבי אליהו ווילנה (הגר"א) כבוד ברבותיו שלימדוהו ש"ס ופוסקים, נהג כבוד במלמד דרדקי, שלימדו אלף-בית. אומר היה רבי אליהו:
הללו, שלימדוני ש"ס ופוסקים, אפשר שטעו בפשטם של דברים, ולא תורת אמת קיבלתי מפיהם. מלמדי זה, שלימדני אלף-בית, תורת אמת קיבלתי מפיו...

2270

רבי יעקב קראנץ המגיד מדובנה חביב היה על הגר"א. פעם אחת בא רבי יעקב לווילנה, ועד שהספיק לנוח מטילטול הדרך נכנס אצל הגר"א. נתן לו הגר"א שלום ואמר לו:
רצונך, רבי יעקב, שתאמר לי משל יפה?
אמר לו רבי יעקב:
משל לעני, שהלך לכפר וקנה עז והביאהּ לביתו. מיד התחילה אשתו חולבת את העז, ולא מצאה בעטינה כלום. ליגלגה על בעלה ואמרה לו: "ברייה זו דומה לעז ואינה עז: חלב אין לה". החזיק לה בעלה: "ברייה זו עז ממש היא, ויש לה חלב, אלא זה עתה באה מן הדרך עייפה ורעבה וצמאה. האכילי והשקי אותה תחילה, תני לה גם מנוחה לילה אחד ותראי, כמה יהיו עטיניה מלאים חלב"...
("אהל יעקב" על חמישה חומשי תורה לרבי יעקב דובנה, ווארשה תרל"ד, פתיחה לספר ויקרא, עמוד 11).

2271

אמר לו הגר"א לרבי יעקב:
פלא הוא בעיני, כיצד מוצא מר תמיד משל יפה לבאר מקרא קשה?
החזיר לו רבי יעקב:
מורי ורבי, אמשול לך משל. קלע שמלאכתו בכך נכנס לכפר וראה ליד ביתו של איכר כמה וכמה מטרות, ובכולן פגע הכדור בעצם הנקודה המרכזית ולא החטיא אפילו כחוט-השערה לא ימינה ולא שמאלה. תמה ואמר לאיכר: "אני קלע מומחה ומנוסה וזו מלאכתי. אף-על-פי-כן פעמים אני קולע ואיני מחטיא, ופעמים אני קולע ומחטיא. ואילו אתה, איכר פשוט, המטרות הללו מעידות עליך, שאין אתה מחטיא אפילו פעם אחת. כיצד נעשתה ידך אמונה כל-כך?" השיב לו האיכר: "אתה נוקב נקודה מרכזית תחילה, מקיף אותה עיגולים על-גבי עיגולים ולבסוף אתה קולע, ונמצא פעמים אין אתה מחטיא, ופעמים אתה מחטיא. ואילו אני עושה להפך: תחילה אני קולע ונוקב את הנקודה המרכזית, ולסוף אני מקיפהּ עיגולים על-גבי עיגולים, ונמצא שאין אני מחטיא אפילו פעם אחת". אף אני, רבי, כך: תחילה אני מבאר לי את המקרא הקשה, ולסוף אני מקיפו משל על גבי-משל...
(יהושע-השל הלוי לוין, "עליות אליהו", ווילנה תרמ"ה, עמוד 72, הערה קטז)

2272

מעשה ונזדמן רבי יעקב לביתו של הגר"א בלילה הראשון של שבועות. ישב הגר"א וקרא "תיקון-שבועות", ורבי יעקב ישב ולמד גמרא. אמר לו הגר"א:
מה טעם אין מר קורא "תיקון-שבועות"?
החזיר לו רבי יעקב:
משל למה הדבר דומה? לצורב שכּלוּ לו מזונותיו בבית חותנו. נמלך ופתח לו חנות, קנה סחורה בנדוניה המועטת שבידו וסידר את הסחורה כולה בחלון-הראווה. אמר לו חותנו: "לא כך היא המידה, אלא מסדרים את הסחורה גופה באיצטבאות, ומניחים ממנה דוגמאות מועטות לחלון". החזיר לו הצורב: "במה דברים אמורים? חנווני שסחורתו מרובה, והדוגמאות דיין לעצמן. אבל חנווני, שסחורתו מועטת, מי יתן עין בדוגמאות, שיניח בשביל החלון? הווה אומר: הלה אין לו תקנה, אלא שיעשה סחורתו גופה דוגמה". אף אני ואתה כך. אתה, רבי שסחורתך מרובה, דייך בדוגמאות שב"תיקון-שבועות"; אני, שסחורתי מועטת, מוטב, שהיא גופה תיעשה דוגמה...

2273

רבי יעקב נסע בעגלה ופגע בהר. קם וירד מן העגלה. אמר לו העגלון:
רבי, למה ירדת? אדם גדול כמותך חייב סוסי להסיע גם להר.
החזיר לו רבי יעקב:
יודע אני, שאם יתבעני סוסך לדין, יהא הדין עמי, אלא שאין רצוני לדון עם סוס...

2274

כשייסד רבי חיים, תלמידו של הגר"א, את הישיבה "עץ-חים" בוולוז'ין ושלח משולחיו הראשונים לפרסמהּ בעולם, אמר להם:
ראשית-כל תשאו מפי ברכה לאלו, שאין בית להם.
לא הבינו המשולחים כוונתו של רבי חיים, וביאר להם:
הכתוב אומר: "בית ישראל ברכו את ה', בית אהרן ברכו את ה', בית הלוי ברכו את ה', יראי ה' ברכו את ה'" ^[23], הרי, שיראי ה' אין בית להם...

2275

לאחר שייסד רבי חיים את הישיבה ונקבצו ובאו אליו כמה "פרושים", התחילו מרננים אחריהם בוולוז'ין, ש"הפרישות" מביאה אותם לידי מקרי-לילה.
פעם אחת באה כובסת לרבי חיים ופרשה לפניו כותנות, שניתנוּ לה לכביסה, ואמרה:
בוא וראה, רבי; הכותנות הללו של תלמידיך הן...
החזיר לה רבי חיים:
תנוח דעתך. כותונת מגיעה עד הצוואר, תורה מגיעה עד לשמים...

2276

רבי חיים מצא לתלמידיו כשהם מבלים שעתם בשיחה בטילה בשבת. אמר להם:
עד שאתם עוסקים בשיחה בטילה, מוטב, שהייתם ישנים ומקיימים את הנוטריקון: "שבת – שינה בשבת תענוג".
אמר לו תלמיד אחד:
רבי, אני דורש נוטריקון אחר: "שיחה בשבת תענוג".
החזיר לו רבי חיים:
עליך אמר קרא: "לב חכם לימינו, ולב כסיל לשמאלו" ^[24]...

2277

שאל אפיקורס אחד את רבי חיים:
מה צורך יש לו לאדם בזקן? שמא סנטר מגולח אינו נאה יותר?
החזיר לו רבי חיים:
מה צורך יש לו לגן בגדר? שמא מקום מרווח ומפולש אינו נאה יותר? הווה אומר: יש צורך בגדר, שלא ייכנס חזיר לתוך הגן. אף בזקן יש צורך, שלא ייכנס חזיר לתוך הפה...

2278

הגר"א ותלמידו המובהק רבי זלמן מוולוז'ין, אחיו של רבי חיים, ישבו וגרסו יחדיו בלילה. תקפה שינה את רבי זלמן, וראשו מט לשולחן. הפסיק הגר"א משנתו, קם ממקומו ותמך בידיו את ראשו של רבי זלמן, שלא יישמט מעל השולחן. אותה שעה נפתחה הדלת ונכנס אחד ממקורביו של הגר"א. הקדימו הגר"א ולחש לו:
הס! כל התורה כולה מונחת עתה בידי...

2279

ערב-שבת, שב רבי זלמן מן המרחץ וכותונת אין בידו.
אמרה לו אשתו:
כותנתך היכן?
השיב רבי זלמן:
היה שם, במרחץ, עני אחד והחליף כותנתי שלי בכותנתו שלו.
תמהה האשה ושאלה:
וכותנתו שלו היכן היא?
החזיר רבי זלמן:
אותו עני שכח ולא הניח כותנתו שלו...

2280

רבי יצחק, בנו וממלא מקומו של רבי חיים, בא מוולוז'ין למינסק להשמיע ברבים על צורכי הישיבה. למחר דרש בבית-המדרש הגדול, ונתמלא הבית אדם רב, וגדול היה הדחק. פתח רבי יצחק ואמר:
כתוב בתורה: "כי תשא את ראש בני-ישראל, ונתנו איש כופר נפשו... ולא יהיה בהם נגף" ^[25]. וקשה: למה הוצרך המקום לעשות מחצית השקל תריס בפני הנגף? יגער בו, ולא יהיה. אלא עניינו של הכתוב כך הוא: אמר הקדוש ברוך-הוא למשה: "כי תשא את ראש בני-ישראל", ובוודאי גדול יהיה הדחק וישראל יגפו זה את זה, שזריזים הם למצוות, – "ויתנו איש כופר נפשו", יהא קיומה של המצוה תלוי בממון, וממילא "לא יהיה בהם נגף", אלא אדרבה, איש-איש מישראל יאמר בלבו: עדיין יש שהות בידי, ואין למהר... כשאני רואה – הוסיף רבי יצחק, – כמה גדול הדחק עכשיו בבית-המדרש, אף אני אומר לכם: ידוֹע תדעוּ, שלא לשם דרשה, אלא לשם "מחצית-השקל" באתי לכאן...

2281

"הרב לפורים" של ישיבת וולוז'ין ^[26] היה נוהג לחקות בשעת חדווה דרכי לימודו, מנהגיו ותנועותיו של ראש-הישיבה. והיה מעשה והגדיש את הסאה והעליב בחיקוייו את רבי יצחק. ולמחר, כשפג יינו של "הרב", בא אצל רבי יצחק והתחטא לפניו, שאין אדם נתפס על יינו. אמר לו רבי יצחק:
משל הדיוט אומר: "כל מה שיש לפיכח בריאתו, יש כנגדו לשיכוֹר בלשונו". וקשה: טבח הלוקח שור לשחיטה וחושש, שמא תמצא לו סירכה בריאתו, יקדים וישקה אותו יין, ויסתכל בלשונו ויראה מה שיש לו בריאתו? אלא – אין מביאים ראיה מן השור...

2282

רבי יצחק היה מתיירא מן הרעמים. פעם אחת, בשעת זוועה אמר לתלמידיו:
כמה אני נהנה מן הרעמים!
תמהו התלמידים, ואחד מהם שאל:
רבי, כיצד אתה נהנה, ואנו כולנו יודעים, שאתה מתיירא?
החזיר לו רבי יצחק:
שוטה שבעולם, וכי בשביל שלא אהנה, לא יהיו רעמים? ובכן, מוטב שאהנה...

2283

בזמן נשיאותו של רבי אליעזר-יצחק פריד, חתנו של רבי יצחק, שימש בישיבה של וולוז'ין משגיח פיקח, ורבי אליקום שמו. פעם אחת בא אצלו בחור מגודל זקן וביקש להיות מתלמידי הישיבה. אמר לו רבי אליקום:
בן כמה אתה?
השיב הבחור:
בן שבע-עשרה אני.
נסתכל רב אליקום בזקן המגודל של הבחור ואמר לו:
כמה נשתנו הדורות! בשעתי, כשהייתי בן-גילך כבר מלאו לי עשרים...

2284

רבי אליקום היה אומר:
אותו תבשיל של גריסים, שהליטאים כרוכים אחריו, דומה לפרה אדומה. מה פרה אדומה אין לה טעם, אף תבשיל זה אין לו טעם; מה פרה אדומה מטהרת טמאים ומטמאת טהורים, אף תבשיל זה כך: מרפא חולים ומחליא בריאים...

2285

רבי נפתלי-צבי-יהודה ברלין (הנצ"יב) ורבי יוסי-בּר סולובייציג שימשו בזמן אחד ראשי-ישיבה בוולוז'ין, ודבוּבים היו זה לזה, וגם מובדלים היו זה מזה בדרכי לימודם. גדולתו של הנצ"יב היתה בשקידה ובבקיאות, ושל רבי יוסי-בּר –בעיון ובסברה.
פעם אחת שבחו לו לרבי יוסי-בּר בהנצי"ב, שהוא עוסק בתורה יומם ולילה ויודע כל התורה כולה. נענה רבי יוסי-בר ואמר:
עוסק בתורה יומם ולילה – אמת, יודע את התורה – מסופקני. הואיל והוא לומד תמיד, אימתי יש לו שהות לדעת?... O

2286

לסוף נדחה רבי יוסי-בר מפני הנצ"יב מן הישיבה, והטינה שהיתה בלבו על הנצ"יב גדלה עוד יותר. וכשנדפסו "השאילתות" של רב אחאי גאון עם פירושו המפורסם של הנצ"יב "עמק שאלה", פגע בו רבי יוסי-בּר בנצ"יב פגיעה קשה ואמר:
גרסינן במסכתא כתובות: "מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת בשישים ריבוא, והני מילי למאן דקרי ותני, אבל למאן דמתני לית ליה שיעורא". פירש רשי"י: "וממילא שמעינן, דלמאן דלא קרי ולא תני אין מבטלין". אף הוסיף רש"י: "בשאילתות דרב אחאי מצאתי כן" ^[27]. וקשה: הואיל וּברי לו לרש"י, שדבר זה מובן מאליו, למה הוצרך להוסיף, שכך מצא ב"שאילתות"? אלא רש"י חשש, שמא יתמה מי-שהוא וישאל: היכן בכלל מצינו אדם מישראל, שלא קרא ולא שנה? הקדים והוסיף: "בשאילתות דרב אחאי מצא כן"...

2287

לימים נתפייס רבי יוסי-בּר לנצ"יב, וגם השיא לרבי חיים בנו את נכדתו של הנצ"יב – את בתו של רבי רפאל שפירא, שהיה חתנו של הנצ"יב.
אל החתונה באו כמה מגדולי הרבנות, ובשעת הסעודה ישבו והתפלפלו בהלכה. אמר להם רבי יוסי-בּר:
רבותי, עד שאתם מתפלפלים בדברי תורה, בואו ונקיים דברי תורה ונשמח חתן וכלה. ואני ראשון. יטרח נא מחותני הנצ"יב ויניח ארבעה רובלים בארבע רוחות השולחן, ויעמיד כוס ריקה באמצע השלחן, ואני לא אגע לא ברובלים, לא בשולחן ולא בכוס, אומר רק מילים מעטות, ומיד ימצאו הרובלים בתוך הכוס, ובשכר חריפות זו לי יהיו.
הסכים הנצ"יב והניח את הרובלים והעמיד את הכוס. אמר רבי יוסי-בּר לחתן:
חיים בני, קח את הרובלים ושים אותם בתוך הכוס.
קיים רבי חיים מצות כיבוד-אב ועשה כדברי רבי יוסי-בּר. מיחה הנצ"יב ואמר:
אין זו חריפות אלא אונאה.
והתחילו שניהם דנים לפני הרבנים, שהיו שם. לסוף פסקו הרבנים, שהדין עם רבי יוסי-בּר, משום שגם אונאה זקוקה לחריפות.
הנצ"יב קיבל את הדין; רבי יוסי-בּר לא קיבל, נענה ואמר:
מחותני הנצ"יב יכול לטעון טענה יפה ולפטור עצמו מן הדין: בשביל לרמות אותו אין צורך בשום חריפות שבעולם...

2288

רב קבל על בני-עירו לפני הנצ"יב, שהם אינם נוהגים בו כבוד מחמת שהוא עוסק גם בפרקמטיה, ולהסתלק מן הפרקמטיה אינו רוצה ואינו יכול משום שהוא צריך לה ורואה ברכה בה. אמר לו הנצ"יב:
הכל צריכים למחט. סתם-אדם משתמש בה ומצניעה, אבל מי שיוצא במחטו לשוק, מעיד על עצמו שחייט הוא...

2289

באחוזה סמוכה לוולוז'ין ישבה אשה עשירה ומרים שרלת היה שמה ^[28]. פעם אחת, בחורף קשה, שלחה להנצ"יב כמה עגלות טעונות עצים – מתנה לעניים. החזיר לה הנצי"ב מכתב-תודה, ובראש המכתב כתב: "להאשה החשובה וכו' מרת מרים שרלד" (בד"לת ולא בת"יו). תמהו הכל:
הנצ"יב הדייקן כיצד בא לידי טעות זו!
נענה אחד מחריפי הישיבה ואמר:
הנצ"יב לא טעה. אדרבה, הוא דייק וכתב כך, בשביל שהתכוון לנוטריקון אחר: "שבחו רבנן לדציבי" ^[29].

2290

מצאו בישיבה של וולוז'ין חבורה של תלמידים בטלים מדברי תורה ושוקדים על "הבוקר אור" של גוטלובר. הגיע הדבר להנצ"יב, פסק דינם ואמר:
להם תחילת הכתוב עיקר: "הבוקר אור", ואני אקיים בהם המשכו: "והאנשים שוּלחוּ ^[30]"...

2291

רבי רפאל הכהן שפירא, חתנו של הנצ"יב, שימש זמן-מה בוולוז'ין משנה ראש-ישיבה להנצ"יב. ושתקן מופלא היה רבי רפאל כל ימיו. אמר לו אחד ממקורביו:
רבי, כיצד אין אתה עייף מן השתיקה?
החזיר לו רבי רפאל:
מודה אני: השתיקה מעייפת אותי מאד, וכדי לנוח הימנה אני חוזר ושותק...

2292

כמה שנים קודם מותו של הנצ"יב שימש נכדו רבי חיים סולוביציג משנה ראש-ישיבה לו. ונוהג היה רבי חיים לטייל ארוכות וקצרות עם מופלגי הישיבה כשידו רכובה על שכמם דרך חיבה. ועל תלמידים שנודעה להם חיבה כזו מאת רבי חיים, היה הזקן הנצ"יב אומר:
ר' חיים בצווארו – ויעסוק בתורה? ^[31]...

2293

כשנדפסו "שאלות ותשובות בית-הלוי" של רבי יוסי בר, אמר לו אחד ממקורביו:
רבי, תמה אני, שכמה מחידושיו של מר מצאתי בספריהם של אחרים. החזיר לו רבי יוסי-בר:
מה תימה יש כאן? המהלך בדרך ישרה פוגש רבים אחרים מהלכים בדרך עמו; המהלך בדרך עקלתון מהלך יחידי....

2294

היה לו לרבי יוסי-בר סיכסוך עם אדם אחד, וכשעמדו שניהם לדין, נכשל רבי יוסי-בר בטענותיו. עקצו בעל-דינו ואמר לו:
תמה אני על פיקח כמותו, שנשמעה מפיו טענה של-שטות.
החזיר לו רבי יוסי-בּר:
ולטעמך, כשהקדוש ברוך-הוא מבקש לקיים "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל" ^[32], במי יקיים – שמא בטיפש כמוך?...

2295

אחד מבניו של רבי יוסי-בּר נשתדך ופסק לו אבי-הכלה נדוניה שלושה אלפים. זחה עליו דעתו והתחיל מתייהר כלפי חבריו.
אמר לו רבי יוסי-בּר:
טועה אתה, בני, ולחינם אתה מתייהר. לי ולא לך פסקו את הנדוניה.
נעלב הבן ואמר לו:
אבא, שמא מכאן ראיה, שאין אתה ראוי אלא לשלושה אלפים?
הקפיד רבי יוסי-בּר והחזיר לו:
שוב אתה טועה, בני. אני ראוי להרבה יותר. ולמה לקיתי? משום שידך באמצע...

2296

רבי יוסי-בּר נזדמן לחתונה עשירה, וכמה גדולי-תורה היו שם בין המסובים. היה שם גם בדחן מפורסם, וביקש אף הוא להראות כוחו בדברי-תורה: צירף הרבה מקראות ומאמרי חז"ל ועשה אותם מחרוזת של חרוזים לכבוד החתן והכלה והמחותנים, כדרך הבדחנים. לאחר שסיים, אמר לו רבי יוסי-בּר:
יישר כוחך! ובתורת שכר-טירחה אספר לך מעשה שהיה. כפרי אחד היתה לו בביתו איצטבה מלאה ספרים. פעם אחת נכנס אצלו אורח וראה: הכפרי מוציא מתוך האיצטבה שורה שלימה של ספרים ומניחם זה על-גבי זה. עמד האורח ותמה: "כמה גדול בתורה אדם זה, שזקוק הוא לכל הספרים הללו בבת-אחת!" – לסוף עלה הכפרי על-גבי ערימת הספרים, הגיע בידו עד לראש האיצטבה והוריד מעליה גבינה נוקשה...

2297

שאל מחבר אחד את רבי אריה-ליב הלר, בעל "קצות החושן", ואמר לו:
ילמדני מר, מה טעם חידושי-תורה שלו מקובלים על הלומדים, וחידושי-תורה שלי אינם מקובלים על הלומדים?
אמר לו רבי אריה-ליב:
אימתי כותב מר חידושי-תורה שלו?
השיב הלה:
מובן מאליו שאני כותב אותם בשעה שדעתי צלולה עלי.
החזיר לו רבי אריה-ליב:
אני איני נוהג כך. חידושי שלי אני כותב תיכף כשהם עולים במחשבה לפני, ולאחר זמן, כשדעתי צלולה עלי, אני מוחק...

2298

רבי יעקב משולם אורנשטיין, בעל "ישועות יעקב", היה עשיר מופלג. פעם אחת בא מלבוב לסטרי והלך להקביל פניו של רבי אריה-ליב הלר, ששימש שם ברבנות והיה עני מדוכא. לאחר שרבי יעקב משולם יצא, אמרו לו לרבי אריה-ליב:
כמה גדול כבוד התורה בימינו! רב מפורסם ועשיר מופלג כרבי יעקב-משולם לא חס על טרחתו וירד לסימטה רחוקה וסרוחה בשביל להקביל פניו של מר.
החזיר רבי אריה-ליב:
הפך הדברים: כמה ירוד כבוד התורה בימינו! אילו רבי יעקב-משולם רק גדול בעושר, כלום היה טורח ויורד אלי? עכשיו, שנענש והוא גם גדול בתורה, הגיע לידי כך, שירד אלי...

2299

כשישב רבי מאיר וייל על כיסא הרבנות בברלין, שימש שם חזן בבית-הכנסת הגדול אדם אחד ושמו רבי אשר ליאון. פעם אחת אמר לו רבי מאיר:
כל מה שאמרו בחזן חילופו במר. סתם חזן – שוטה; מר – פיקח. סתם חזן עם הארץ; מר – בר אוּריין. סתם חזן – עני; מר – בעל-נכסים. סתם חזן יודע שיר ונגינה; מר – אינו יודע...

2300

אמרו עליו על רבי אברהם דאנציג:
כל מה שייצר היה שמו "אדם: "חיי-אדם", "נשמת-אדם", "חכמת-אדם", "בינת-אדם". אף בן יחיד היה לו, וקראו לו – פרא-אדם...

2301

דייגי ווילנה הפקיעו שכר הדגים, ורוב הציבור לא יכול לעמוד ביוקר זה, והעניים לא היה בידם לקנות דגים לכבוד שבת ויום-טוב. שלח המגיד רבי יחזקאל-פייבל לקרוא את הדייגים והתרה בהם:
אם יחזרו בהם ויורידו את השער – מוטב, ואם לאו יכריז איסור על אכילת דגים.
לא נשמעו לו הדייגים, והכריז איסור על אכילת דגים בין בחול ובין בשבת ויום-טוב. עברו שבוע, שבועיים – אין קונה דגים. ראו הדייגים שכלתה אליהם הרעה, ובאו אל רבי יחזקאל-פייבל והתחננו לפניו שיבטל את האיסור. לא נשמע הוא להם ושלחם מעל פניו. עד שיצאו מביתו עצובים ומדוכאים, פנה אליהם ואמר להם:
רבותי, דעו לכם, שהאיסור חל גם עליכם, והוו זהירים, שלא תאכלו דגים גם אתם...

2302

רבי יחזקאל-פייבל היה אומר:
אדם מישראל, כשהוא גומר שמונה-עשרה ופוסע שלוש פסיעות לאחוריו, חובה על שכניו, שיתנו לו שלום ויברכוהו בברכת מזל-טוב.
אמרו לו:
רבי, מה טעם?
הסביר רבי יחזקאל-פייבל:
חזקה, שבשעת שמונה-עשרה היה בכמה ערים ועשה כמה עסקים טובים, ומרוב שפע של פרנסה השיא כל בניו ובנותיו...

2303

רבי שלום-הלוי, המגיד מרייצה, בא מעיירתו הקטנה לפרסבורג הגדולה והוזמן לדרוש בבית-המדרש, שהיה מלא חכמים ולומדי-תורה. פתח ואמר:
קודם-כל רואה אני צורך לצוות לביתי במקום הזה; ואני מבקש אתכם, שתציבו לי מציבה על קברי.
שאל אחד מן הקהל:
רבי, מה זה ועל מה זה?
החזיר רבי שלום:
מתיירא אני מפני החכמים ולומדי-התורה שלפני, שמא ישרפוני בהבל-פיהם ויקברוני קבורת-עולמים. ואני רוצה הייתי, שאשתי ובני יידעו, לפחות, את קבורתי...

2304

רבי שלום בא לעיר אחת לדרוש ברבים, והזמינו ראש הקהל לסעודה. לאחר הסעודה כיבד בעל-הבית את אורחו בזימון. פתח רבי שלום ואמר:
"ברשות בעל-הבית וכו'".
הקפיד בעל-הבית, וכשעמדו מלפני השולחן, אמר לרבי שלום: הכל נוהגים בי כבוד ואומרים: "ברשות מורנו הרב בעל-הבית". מיד יצא רבי שלום לחצר וחזר, נטל ידיו, בירך ואמר:
"ברשות מורנו הרב בעל-הבית – נטל אשר יצר את האדם"...

2305

רבי שלום נזדמן לחתונה של חסידים, והיה שם גם צדיק אחד, שלא אכל מימיו דבר מן החי. כשעמדו להתפלל מנחה, האריך הצדיק בתפילתו, והש"ץ חיכה לו עד שיגמור. ראה רבי שלום, שהחתן והכלה עייפים מאוד מצום היום, טפח בידו על השולחן וקרא לש"ץ:
חלב די לו ברבע שעה...

2306

במנחה של שבת שאל אדם אחד את רבי שלום:
מה ראה דוד, שאמר: "אדם ובהמה תושיע ה'" ^[33], – מה עניין אדם אצל בהמה?
החזיר לו רבי שלום:
יפה אמר דוד: אדם-בהמה – אלהים יושיע לו...

2307

רבי שלום נסע ברכבת וביקש לכנס מנין-עשרה למנחה. שניים מן הנוסעים סירבו להצטרף ויצאו לקרון אחר. אמר רבי שלום:
כל ימי, כשהגעתי לפרשת "וישלח", הייתי תמה: דרכם של כלבים, שהם מצטרפים לעדרים של כל מיני מיקנה, ומה טעם לא נצטרפו לעדרים, ששלח יעקב מנחה לעשו? עכשיו אני יודע: כלבים אינם מצטרפים למנחה...

3208

שאלו לרבי שלום:
מהו שאמרו "בשכר נשים צדקניות, שהיו באותו דור, נגאלו ישראל ממצרים" ^[34]?
החזיר רבי שלום:
כידוע, עתידים היו ישראל להשתעבד במצרים ארבע מאות שנה, ולא נשתעבדו אלא מאתיים ועשר שנים. משום מה? משום שאמרו נשים צדקניות לקדוש ברוך-הוא: "יהמו נא רחמיך עלינו ושחרר בעלינו, שאין לנו קיום בלעדיהם". אמר להם: "עדיין לא הגיעה השעה, שנאמר לאברהם בברית בין-הבתרים, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה" ^[35]. אמרו לו: "עלינו ועל צווארינו. מסורים יהיו בעלינו בידינו, ונשלים להם השיעבוד כפל-כפליים". מיד נשמע להן הקדוש ברוך-הוא ועשה רצונן. וזהו שאמרו:
"בשכר נשים צדקניות, שהיו באותו דור, נגאלו ישראל ממצרים"...

2309

בחור פיתה בחורה לעבירה ונתפתתה לו. שתה בעציצו, וילדה בן. וכשהובא הילד לברית-מילה נעלם האב מחמת בושה, ולא ידע המוהל, מה שם יקרא לרך הנימול. היה שם רבי שלום הלוי, המגיד מרייצה, ושאל:
מה שם אבי הילד?
החזירו לו:
שמעיה שמו.
אמר המגיד:
קיראו לו לילד "יקום פורקן".
תמהו הכל:
מה שם הוא זה?
השיב המגיד:
בפירוש נאמר: "יקום פורקן מן שמעיה" (= שמיא)...

2310

רבי עקיבא איגר בא לווארשה והלך לראות בית-המדרש לרבנים, שנוסד שם בשנת תקפ"ו. תהה על קנקנם של התלמידים ולא מצא אותם לא בש"ס ולא בפוסקים. תמה ושאל למנהל:
היכן תורתם של אלו?
השיב המנהל:
בית-המדרש זה אינו אלא מעין פרוזדור להתקין את התלמידים, שייכנסו ללימודי הרבנות.
נענה רבי עקיבא ואמר:
משמע, שתלמיד הלומד כאן הוא בכלל "ערב רב", ולא בכלל רב...
(זאב יעבץ, "מגדל המאה", "כנסת ישראל" לשפ"ר כרך א', ווארשה תרמ"ו).

2311

שמשו של רבי משה סופר היה נוהג סילסול בעצמו ומתייהר, שהוא שמשו של הרב ובן-אחיו של עשיר ידוע בפרסבורג. גער בו רבי משה ואמר לו:
אילו היית למדן כמותי ועשיר כדודך – ניחא. עכשיו, שלמדן אתה כדודך ועשיר כמותי, – יהירות זו מניין לך?...

2312

רבי משה היה אומר:
לא מן התימה היא כלל, שמשה רבינו זכה למה שזכה. אילמלי היה לי רב כרבו, הייתי גם אני משה רבינו. תאמרו: מפני-מה אין לי רב כרבו? הרי זה דבר פשוט: משום שאינני משה רבינו...

2313

פרנסי-הקהילה של ברודי באו לרבי אפרים-זלמן מרגלית ליטול הימנו עצה בעניין אחד מענייני הציבור, וביטלו אותו מלימודו. הקפיד רבי אפרים-זלמן ואמר להם:
רבותי, אל תבואו לבלבל מוחו של למדן, שראשו כבד עליו מחמת דברי-תורה. אל תבואו לבלבל מוחו של סוחר, שראשו כבד עליו מחמת דברי עסק ומסחר. לכו לכם לצדיק של חסידים, שראשו בטל מכל דבר, והוא יתקנכם בעצה טובה...

2314

כשמת רבי זלמן בעל "חמדת שלמה", רבה של ווארשה, גזר הנציב פאסקביטש, שמכאן ואילך לא ישמש רב בווארשה אלא יליד פולניה, ובמקומו של המנוח העמיד את רבי חיים דוידסון, שהיה חכם, עשיר ולמדן מופלג, אף-על-פי שלא היתה תורתו אומנותו. היה שם פיקח אחד ואמר:
עכשיו אבדה לנו אבידה לאבידה: אבד לנו רב הגון ואבד לנו גם "בעל-בית" הגון...⁰

2315

אשה מפוחמת נכנסה אצל רבי אבּלי פוסבילר, רבה של ווילנה, ושאלה בפיה:
רבי, מה צריכה אני להכין היום לסעודה?
החזיר לה רבי אבּלי:
לכי לביתך ועשי אטריות.
לאחר שיצאה, אמר רבי אבּלי לתלמידיו:
מפחמוּת ידיה ניכּרת תמימה, זו, שמשרתת היא. כששאלה את בעלת הבית, מה יש להכין היום לסעודה, גערה בה זו ואמרה לה: "לכי ושאלי את הרב!" – והרי היא באה אלי...

2316

ההוא שנכנס אצל רבי אבּלי, מגלב מתחת לבית-שחיו וכנפי גלימתו מכונסות לו אל תחת חגורו, – נכנס ושאל:
רבי, אני כוהן. רשאי אני ליקח גרושה?
השיב רבי אבלי:
הן, רשאי אתה.
תמהו תלמידיו:
כיצד מתיר הרב לאו מפורש שבתורה?
ראה רבי אבּלי לתמיהה שבלבם, והסביר להם:
אדם זה ודאי עגלון הוא, וכוהן עם-הארץ הוא. שמועה שמע, שכוהן אסור ליקח גרושה. עכשיו באה אשה אליו, שיקח אותה לעגלתו, וזהו שבא אלי לשאול, אם רשאי הוא בכך...

2317

מחבר בא לרבי אבּלי לקבל הסכמה. עיין רבי אבלי בכתב-היד ואמר למחבר:
חבל, שלא הגר"א חיברו.
נבהל המחבר לשמוע שבח כזה מפיו של רבי אבּלי ואמר:
להגר"א מדמה אותי מר?
השיב רבי אבּלי:
חלילה! לא היתה כוונתי אלא לאמור: אילו הגר"א חיבר ספרו של מר, היה בו ממש...

2318

מחבר הביא לרבי מנשה מאיליה ספרו, שהיה כולו פלפולים חריפים על דרך קל-וחומר. נהג בו רבי מנשה כבוד והזמינו לסעוד בשבת.
הגיעו למרק ומצא האורח על השולחן לפניו מזלג, ולא מצא כף. נבוך ולא אכל.
אמר לו רבי מנשה:
מה טעם מסרב מר לאכול?
רמז לו האורח על מה שלפניו. נענה רבי מנשה ואמר לו:
אף-על-פי-כן יאכל מר. מקל-וחומר יאכל. מה דגים הנאכלים במזלג, נאכלים גם בכף, מרק, הנאכל בכף, אינו דין שיהא נאכל גם במזלג...

2319

רבי מנשה ראה דיין שדן יחידי. אמר לו:
ליחוש מר לרבי ישמעאל בנו של רבי יוסי הגלילי, שהיה אומר:
"אל תהי דן יחידי, שאין דן יחידי אלא אחד"^[36].
התייהר הרב והחזיר לו:
אני והגמרא והשולחן-ערוך שלושה אנחנו.
נענה רבי מנשה ואמר:
וליחוש מר לנקיי-הדעת שבירושלים, שלא היו יושבים בדין אלא אם-כן ידעו מי שיושב עמהם^[37]. .

2320

רבי דוד מנובוהרודוק, בעל "גליא מסכתא", היה אומר: מפני-מה אין לו לאדם מה שהוא רוצה? – משום שאינו רוצה מה שיש לו. אילו רצה מה שיש לו, הרי היה לו מה שרוצה... .

2321

כשנדפס ספר "ישועות יעקב" של רבי יעקב-משולם אורנשטיין, רבה של לבוב, ריננו אחריו, שכמה מחידושיו גנובים מספריהם של אחרים שקדמוהו. הגיע הרינון לאזניו של רבי יעקב-משולם, נענה ואמר:
אין בכך כלום. יכולני, ברוך-השם, לשלם תשלומי-כפל וגם תשלומי-ארבעה וחמישה...⁰

2322

בא לידו של רבי יעקב-משולם ספר חדש. שבחו ואמר:
ראוי ספר זה שייקרא: "פלאי-פלאים".
תמהו התלמידים ושאלו:
מה ראה רבי לשבח ספר קלוש זה?
החזיר להם הרב:
עד עכשיו ידעתי, שמסמרטוטים עושים גליונות-נייר, וזה מעשה-פלאים; עכשיו אני רואה, שאפשר גם להחזיר גליונות-נייר לקדמותם ולעשותם סמרטוטים, וזה מעשה של פלאי-פלאים...

2323

כמה מחשובי פראג התנגדו לרבי שלמה-יהודה רפפורט (שי"ר) ולא הסכימה דעתם, שהוא יתמנה רב שם. לבסוף ניצחו מצדדיו ונשלח לו כתב-רבנות. וכשהגיע רבי שלמה-יהודה לשערי העיר יצאו להקביל פניו גם שניים מראשי העדה, שהיו מן המהססים תחילה, רבי משה לנדא ורבי אהרן פלקלש. נהרו פניו של הרב ואמר: הואיל ומשה ואהרן באו לכבדני, מובטחני, שכל ישראל יכבדוני... .

2324

רבי שלמה-יהודה היה חרד תמיד על כבוד רבנותו. פעם אחת הביא ידידו יהודה מיזש דבר-תורה משמו של "המשכיל שי"ר". נפגע רבי שלמה-יהודה, שלא קרא לו מיזש "הרב שי"ר" ואמר: אני אינני "משכיל שי"ר", ומעתה אינני גם "שי"ר ידידות" ^[38]...

2325

רבי שמואל הולדהיים, ראש "המתקנים" בגרמניה, חכך להתיר במקום של צורך גדול הפקעת קידושי-אשה בלי גט, מטעם "כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש" ^[39], והואיל ו"הפקר בית-דין הפקר" ^[40], רשות גם בידי בית-דין של המלכות להפקיר כסף-הקידושין. כתב עליו שי"ר: "כבר שלח בן-הדד מלך ארם אל אחאב מלך ישראל: 'כספך וזהבך לי הוא, ונשיך ובניך הטובים לי הם'" ^[41]...

2326

נבואתו של שי"ר נתקיימה: הוא נתחבב על כל בני עדתו, וכשמלאו לו בסיוון תר"ך שבעים שנה, עשתה לו העדה כבוד גדול, ורבים מחשובי העדה סיפרו בשבחו ובשבח מעשיו הטובים. נענה הוא ואמר: רבותי שומע אני את דבריכם ותמה. נולדתי בשנת תק"ן, ומה תקנתי?... .

2327

כשניצחו הרפורמיים בברסלוי והזמינו לרב ודרשן את אברהם גייגר מוויסבאדן, דרש עליו רבי שלמה-זלמן טיקטין, ראש רבניה של ברסלוי: "ישא ה' עליך גוי מרחוק, מקצה הארץ" ^[42]... . .

2328

יהודי אונגריא תושבי ווינה בנו להם בית-כנסת ונעשו עדה לעצמם. אמר המטיף רבי יצחק-נח מאנהיימר לרבי אלעזר הלוי איש-הורביץ, רבה של ווינה:
שמח אני על המעשה, שעשו האונגרים.
תמה רבי אלעזר ושאל:
לשמחה זו מה עושה?
הסביר לו מאנהיימר:
עכשיו נדע מי מיהודי ווינה גרמנים הם, ומי מהם - אונגרים.
אמר לו רבי אלעזר:
לפני ימים מועטים בא אלי אדם אחד ושאלה קשה בפיו. לוריה שם משפחתו, ומכאן, שהוא ממלכות בית–דוד. החשבון פשוט וברור: שם-משפחתו מעיד עליו, שהוא מצאצאיו של המהרש"ל (=רבי שלמה לוריה); המהרש"ל היה מבני-בניו של רש"י, רש"י- מבני-בניו של יוחנן הסנדלר, ורבי יוחנן הסנדלר-חוטר מגזע ישי. - ולמה בא אלי? אינו יודע, על איזה לאום הוא מתייחס. המהרש"ל נולד באשכנז, שימש ברבנות תחילה באוסטריה, ואחר-כך בפולניה; רש"י – צרפתי, רבי יוחנן הסנדלר- בבלי, ודוד בן ישי - מואבי. - ראיתי, שאדם זה עתידה דעתו שתיטרף עליו ואמרתי לו: "שמא דייך, שאתה מבני-בניהם של אברהם, יצחק ויעקב"?...

2329

רבי שמואל פריינד, רבה של פראג, קבל לפני המושל על החלטה, שהחליטה העיריה שלא כדין ולרעתם של ישראל. אמר לו המושל:
אדוני הרב, עם כל הכבוד שבלבי אליך, הלא תודה, שראשך היחיד אינו יכול להכריע עשרת הראשים שבעיריה.
החזיר לו רבי שמואל:
אדוני המושל, אם במספרים הדבר תלוי, למה אתה אומר עשרה ראשים ואין אתה אומר עשרים רגליים?...

2330

"גביר-תקיף" פגע בכבודו של רבי מרדכי מלצר, רבה של לידה. אמר לו רבי מרדכי: גס אתה ככיכר-לחם.
רתח "הגביר-התקיף":
מה דמיון הוא זה?
החזיר לו רבי מרדכי:
מודה אני: אין דומה לך...

2331

אמרו לו לרבי יעקב-יוקב אטלינגר, בעל "ערוך לנר": אף על פי שפלוני בן פלוני אין רוח המקום נוחה הימנו, שהוא אוכל טריפות, מכל-מקום רוח הבריות נוחה הימנו, שבעל-צדקה הוא.
החזיר רבי יעקב-יוקב:
תמה אני כיצד יכולים לדור בכפיפה אחת לב כשר וקיבה טריפה?

2332

שד"ר ירושלמי בא לביחוב ונכנס אצל רבי דוד לוריה. גר אני כאן, -אמר הירושלמי, -וב"אתרא דלא ידעי שרא למימר צורבא מרבנן אנא".
תהה רבי דוד על קנקנו וראה, שאין בו לא תורה ולא חכמה. אמר לו:
לחינם אתה טורח ומתפאר לפני כבר ראיתיך...
אמר הירושלמי: טועה מר. זו הפעם הראשונה שאני בא לחוץ-לארץ. קיפחו רבי דוד והחזיר לו:
ואף-על-פי-כן... כבר אמרו: "דאה וראה ואייה אחת היא – עומדת בבבל ורואה נבילה בארץ ישראל" ^[43]...

2333

פטפטן ישב לפני נתן אדלר, ראש הרבנים של בריטניה, והלאה אותו שעה ארוכה בפטפוטו. לבסוף אמר לרבי נתן: עכשיו אומר למעלתו מה ששמעתי מפיו של רבי יצחק-אלחנן, רבה של קובנה.
הפסיקו רבי נתן:
אי אפשר, ששמעת מפיו של רבי יצחק-אלחנן.
תמה הלה:
מה פירוש אי-אפשר? עדיין לא אמרתי למר מה ששמעתי.
החזיר לו רבי נתן:
כיצד יכולת לשמוע דבר מפיו של רבי יצחק-אלחנן, ואתה מימיך לא נתת לשום בן אדם לפתוח פה ולאמר מלה?...

2334

סיפרו לו לרבי צבי-הירש חיות, רבה של זאלקווא שמצאו לפלוני בן-פלוני אוכל תרנגולת פטומה בתשעה באב. לימד עליו רבי צבי-הירש זכות ואמר "מעלה אני עליו כאילו התענה. קמצן הוא וממונו חביב עליו מגופו, ואכילתו היא עינויו.
אמרו לו לרבי צבי-הירש: אם כן, יהיה מותר לו גם לשתות יין ישן?
החזיר רבי צבי-הירש:
כלום חייב אדם בעינוי עד כדי דיכדוכה של נפש?...

2335

בן שתים-עשרה היה רבי אייזל חריף רבה של סלונים בנושאו אשה, את בתו של יצחק פיין ממינסק, וכל יום היתה חותנתו טורדתו מן הבית ואומרת לו:
לא כאן מקומך; בבית המדרש מקומך.
ולאחר זמן, כשנתפרסם שמו הגדול, היה רבי אייזל אומר:
תבוא עליהם ברכה, על חותני ועל חותנתי: הוא עשני חריף ^[44], והיא עשתה אותי בקי...

2336

רבי אייזל היה קנתרן מטבעו, ובעירו, בסלונים, אייבו אותו רבים בלבם, אלא שהכל יראו מפני לשונו השנונה, וגם אוייביו הראו לו פנים כאוהבים.
פעם אחת אמר רבי אייזל לפרנס הקהילה, שהיה חשוד בעיניו גם הוא על אחד בפה ואחד בלב:
מזלי גרם, שכיוון שאני קונה לי אוהב, מיד קם לי אויב כנגדו. על זה איני מצטער: שקול האוהב כנגד האויב. על מה אני מצטער? על אויב הנראה כאוהב, שעל ידו שניהם אויבים אותי: הוא גופו, והאויב שקם לי כנגדו...

2337

אמר רבי אייזל:
תמה אני, שהבריות קוראים לי "הרב מסלונים", ואין הם קוראים לי הרב מווילנה". לו יהי, שווילנה אינה רוצה בי, אבל אני רוצה בה ואילו סלונים- היא אינה רוצה בי, ואני איני רוצה בה...

2338

רבי אייזל נולד בבית חסידים. כשגדל פרש ונעשה מתנגד, מכאן ואילך היה מקנתר כל ימיו את החסידים. ביום ראשון של ראש השנה יצא מביתו וראה: חסידי סלונים נושאים על כפיים את רבי אברהם רבם ומביאים אותו ל"תשליך". נענה רבי אייזל ואמר: כדין הם עושים: "שקר אין לו רגליים"...

2339

רבי אייזל בא מסלונים לעיר הסמוכה לה, שבת שם, ואחד מעשירי העיר נקרא שלישי לתורה. הקפיד רבי אייזל ואמר לגבאי:
עד כדי כך מכבדים אתם את העשירים?
התנצל הגבאי והחזיר:
רבי כבוד אין כאן; יראה יש כאן. אדם זה חשוב לרשות. זכות בתו עומדת לו...
לאחר שגמרו להתפלל, ניגש גם אותו עשיר לרבי אייזל ליתן לו שלום ולברכו בברכת שבת. אמר לו רבי אייזל:
שמעתי שמעך ורואה אני, שרש"י קדמך.
תמה הלה ושאל:
רבי מה לי ולרש"י?
הסביר לו רבי אייזל:
כבר פירש רש"י ואמר: "צור היה חשוב מכל מלכי מדיין, ולפי שנהג בזיון בעצמו להפקיר בתו-מנאו שלישי" ^[45]...

2340

רבי אייזל לא היה נוהג כבוד בעשירים. אומר היה רבי אייזל הרבה עשירים ראיתי בימי הבלי, וכולם ביקשו כבוד להם בגלל חכמתם. ומה לי עדות מהימנת מהודאת בעל-דין, שהעשירות אינה ראויה לכבוד? אלא מה, חכמתם? לכשתחדל עשירותם תיבחן חכמתם אם היא ראויה לכבוד...

2341

מחבר שלח ספרו לרבי אייזל לשם הסכמה, וכדי לקנות לבו של רבי אייזל כתב לו, שכבר יש בידו הסכמות מאת כמה מגדולי הדור, ואין הוא חסר אלא את הסכמתו של רבי אייזל, שהוא הגדול שבגדולי הדור.
לא שלח לו רבי אייזל הסכמה, והחזיר לו מכתב קצר:" אני מסכים, והם מסכימים; אני מסכים לדברי תורה, והם מסכימים לדברים בטלים" ^[46]...

2342

מחבר בא אצל רבי אייזל לבקש הסכמה לספרו. עיין רבי אייזל בספר ואמר למחבר:
עצתי, שימהר מר ויברח מביתי, פן תמצאהו אשתי הרבנית ותשחטהו, חלילה.
לטש המחבר עיניים תמהות ושאל:
מה פירוש הדברים?
החזיר לו רבי אייזל:
לפני ימים מועטים אירע מעשה בביתי: תרנגול עלה על דף האטריות והוסיף נופך משלו.
רגזה אשתי הרבנית ומיד שחטה אותו. והרי דברים קל-וחומר: מה תרנגול, שלא הוסיף נופך משלו אלא לדף אחד של אטריות, עלתה לו כך. מר, שהוסיף נפכים משלו לכמה וכמה דפים של הש"ס, לא כל-שכן...

2343

מחבר הביא חיבורו לרבי אייזל לשם הסכמה. דיפדף רבי אייזל בכתב-היד ואמר למחבר:
ישמור מר את כתב-היד, שלא יאבד חלילה...
עד שהמחבר נהנה לשמוע אזהרה יפה זו מפיו של אדם קשה כרבי אייזל שהיה זורק מרה במחברים, סיים רבי אייזל ואמר: גזירה, שמא ימצא גוי את כתב-היד וידפיסו על שמו...

2344

מחבר אורח בא לסלונים, הביא ספרו לרבי אייזל, ואגב שיחה בדברי תורה שאל:
אל מי מאנשי העיר יפנה, כי יקנו את ספרו?
אמר לו רבי אייזל:
עצתי, שיפנה לפלוני בן פלוני.
הלך המחבר לשם. קיבלו האיש בפנים זעומות ואמר לו:
מה לי ולספרים? אני איני יודע לקרוא ספר.
נעלב המחבר וחזר אל רבי אייזל ושאל בתרעומת:
מה ראה מר לשטות בי ולגרום לי עלבון?
החזיר לו רבי אייזל:
לא היתה לי, חלילה, שום כוונה רעה לשטות במר. אדרבה, לטובתו נתכוונתי. אותו איש אין לו עסק כל ימיו אלא בדברים גנובים, אמרתי:
הלה ודאי יקנה ספרו של מר...

2345

ההוא ששאל את רבי אייזל:
מה טעם ספריהם של כמה גדולים אין דורש להם, ואילו ה"עין-יעקב" עם "עין-אברהם" ^[47] מלמטה לפנים רבים קופצים עליו?
השיב רבי אייזל ואמר:
ברייתא מפורשת היא: "עין תחת עין-ממון" ^[48]...

2346

רבי אייזל בא לווילנה ושלח פיתקה למשכיל ידוע שהיה נוהג להקדים לפתחן של נקיבות, שיבוא אליו. סירב המשכיל ואמר לשליח:
אם יש להרב צורך בי, יטרח ויבוא אלי.
חזר רבי אייזל ושלח לו פיתקה שנייה:
"בשביל שאני זכר הפסדתי"? ^[49]...

2347

בין פסח לשבועות היה מעשה:
משכיל מפורסם ישב לפני רבי אייזל וקבל על החרדים, שאין הם נותנים דעתם ללמוד וללמד לבניהם מ"חכמות חיצוניות" אפילו דברים, שהכל צריכים להם, כגון הלכות חשבון.
אמר לו רבי אייזל:
ואתה בקי בחשבון?
השיב המשכיל:
ודאי, רבי. מי שאינו בקי בחשבון, אינו בכלל אדם מן היישוב.
אמר לו רבי אייזל:
אף-על-פי-כן אשאלך חשבון פשוט, שהכל צריכים לו ולא תדע להחזיר תשובה.
תמה המשכיל ואמר:
ישאל נא רבי ואשמע.
החזיר לו רבי אייזל:
הגידה נא, כמה הוא היום לספירת העומר?...

2348

רבי אייזל בא לווילנה ונכנס אצל שמואל-יוסף פין עורכו של עיתון הכרמל: ספר ביקש להדפיס בדפוסו של פין.
עד שישבו שניהם ונשאו ונתנו בדבר, נכנסה אשתו של פין, ואף היא נצטרפה לשיחה.
הקפיד רבי אייזל נענה ואמר:
בנוהג שבעולם, סנדלר – אשתו סנדלרית, בלן – אשתו בלנית, ומכאן שאשתו של בעל "הכרמל" דינה שתהא "כרמלית", ואילו זו – "רשות-הרבים"...
(ברוך הלוי אפשטין, "מקור ברוך" ד', עמ' 1839. – לפי דבריו סיפר לו פין עצמו חידוד חריף וקשה זה של רבי אייזל).

2349

פין היתה לו מילבנה בווילנה. אמר עליו רבי אייזל: שיבחו של לבן, שלבניו קשות; שיבחו של סופר, שלשונו רכה. וחילופיהם בפין: לביניו רכות ולשונו קשה.

2350

ההוא שקבל לפני רבי אייזל:
סופו של העולם, שייחרב. כולו שקר, ו"שיקרא לא קאי" ^[50]
נחמו רבי אייזל ואמר לו:
תנוח דעתך. העולם יתקיים. בזכותו של החלבן, המביא חלב לביתי, יתקיים. אותו חלבן הוא אמת וחלבו אמת – מים אמיתיים...

2351

חבורה של תלמידי-חכמים החליטה להוציא קובץ לדברי תורה ובאו שניים מן החבורה אל רבי אייזל, שיתן גם הוא דבריו לקובץ. סירב רבי אייזל. אמרו לו השליחים:
כמה מגדולי הרבנים נענו לנו, ולמה אתה, רבי, מסרב לנו?
החזיר להם רבי אייזל:
רקדנים "לא-יוצלחים" נעשים חבורה אחת ורוקדים יחדיו; רקדן מומחה רוקד יחידי...

2352

שאל אחד מזקני חכמיה של סלונים את רבי אייזל ואמר לו: רבי מפני מה ספריך הראשונים חריפים מספריך האחרונים? הלא אמרו:" תלמידי –חכמים כל זמן שמזקינים חכמה מתוספת בהם" ^[51]
נפגע רבי אייזל והחזיר לו:
שפיל לסופה של מימרה: עמי-הארץ כל-זמן שמזקינים טיפשות נתוספת בהם", ומשום-כך אתה שזקנת אי אתה יכול לעמוד על חריפותם של ספרי האחרונים...

2353

שנים מועטות קודם מותו הדפיס רבי אייזל את ספרו הקטן "מרבה עצה" – פירושים לסיפורים התמוהים של רבה בר-בר חנא. אמר לו אחד ממקורביו:
רבי כל ימיך הדפסת ספרים גדולים, המחזיקים את המרובה, ומה ראית להדפיס עכשיו, לעת זקנתך, ספר קטן המחזיק את המועט?
החזיר לו רבי אייזל:
שמא מישהו יש לו צורך בספרים, שאנו כותבים ומדפיסים? אלא מס הוא, שאנו מטילים על הציבור, דוגמת המיסים והארנוניות, שהרשות מטילה על הציבור ושולחת קסדורים לגבות אותם. והואיל וכך, למאי נפקא מינה, אם הקסדורים גדולים או קטנים? קסדור הוא קסדור, בין גדול ובין קטן...

2354

כשהתחילה הזיקנה קופצת על רבי אייזל שאלו לו:
בן כמה הוא?
השיב רבי אייזל:
אדם שעומד בפני פשיטת רגל, אין שואלים אותו על הבילנצה ^[52]...

2355

רבי שמואל הולדהיים, ראש רבני הרפורמה בגרמניה, נולד בקמפן של דוכסות פוזנה ובבית מדרש גדל וחונך, יהודית היתה לשון ילדותו ובחרותו, ועד יומו האחרון לא למד לבטא את הגרמנית כהלכה. אמר עליו מיכאל זקש:
הולדהיים אין לו שיור מן היהדות, אלא – לשונו הגרמנית.

2356

כמה זמן קודם מותו חלה הולדהיים את רגליו ומחמת מחלה היה יושב תחתיו. פעם אחת נכנסו אצלו עסקני הרפורמה לבקרו. ראו, כמה קשה לו להניע רגל, ותמהו, מהיכן באה לו חולשה זו.
נענה החולה ואמר:
חוששני, שחולשת רגלי באה לי, משום שהרחקתי לכת...

2357

כשמת הולדהיים, ביקשו בני עדתו לקבור אותו במעלה הקברים, בשורה של רבנים. מיד נכנסו עסקני החרדים לישיבה, שניים מהם הלכו לשאול דעתו של הרב רבי יעקב-יוסף אטינגר.
אמר להם הרב:
אל תבואו בריב עם העדה הרעה הזאת. יקברוהו במקום שיקברוהו ובלבד שיקברוהו...

2358

רבי שמשון-רפאל הירש, מנהיגם של החרדים בגרמניה, היה פרקו נאה, נימוסו יפה וקולו נעים; גדול בתורה לא היה. תחילה שימש ברבנות באולדנברג, אחר–כך נבחר לרב הגליל של ניקולשבורג, ומפניו נדחה ולא נבחר רבי שלמה-זלמן קווטש, רבה של ליפניק, שהיה יליד ניקולשבורג, וגם גדול בתורה היה. נפגע רבי שלמה-זלמן וגבה הר בינו ובין רבי שמשון-רפאל.
לימים נזדמן רבי שלמה-זלמן לניקולשבורג ודרש ברבים. נמנע רבי שמשון-רפאל ולא בא אל הדרשה מחמת אמתלה, שהוא חש בגרונו. שמע רבי שלמה-זלמן ואמר:
טבע הדברים מחייב כך: למדן חש בראשו; זמר חש בגרונו...

2359

רבי יוסף-שאול הלוי נתנסון נתמנה לרב בלבוב ולא בזכות גדולתו בתורה בלבד: סייעה אותו גם זכות עושרו. קרא עליו רבי שלמה קלוגר "המגיד" מברודי:
"היכה שאול באלפיו" ^[53]...

2360

רבי יוסף-שאול נבחר ל"סים" הפולני בקראקוי, וכשהלך לשם נזדמן על-פי מקרה לפונדק אחד עם רבי שלמה קלוגר, וישבו שניהם ועסקו בשיחה של תורה. דרך אגב סיפר רבי יוסף-שאול לרבי שלמה, למה בא לקראקוי, ואמר:
קודם שיצא מלבוב הכין לו תעודה מאת רופא, שהוא חולה.
שאל רבי שלמה:
תעודה זו למה?
השיב רבי יוסף שאול:
מי יודע, מה ילד יום? שמא אצטרך לה.
הרהר רבי שלמה ואמר:
עצתי, שיכין לו מר עוד תעודה אחת מאת רופא, שהוא בריא...
תמה רבי יוסף-שאול ושאל:
תעודה זו למה?
החזיר לו רבי שלמה:
מי יודע, מה ילד יום? שמא יצטרך לה...

2361

הרב מלבי"ם סירב לצרף למניין-עשרה אחד מבני-עירו, שיצא עליו רינון. אמרו לו להרב:
רבי, חלבנה שריחה רע נמנתה גם היא עם סממני-קטורת.
החזיר הרב:
מכאן ראיה: אחד-עשר, ולא עשרה סממנים היו בקטורת...

2362

עבריין ביקש לקנתר את הרב מלבי"ם ואמר לו:
שמא יודע רבי למצוא היתר לסיגרה בשבת על-ידי שינוי?
החזיר לו הרב:
אמנם יודע אני היתר לכך. כשתעשן סיגרה בשבת, תשנה ותשים את הצד הבוער לתוך פיך...

2363

אמר רבי ברוך-מרדכי ליפשיץ:
טיפשים הם הבריות. כל אדם ואדם דואג דאגת-מחר לעצמו ומתיש כוחו על-ידי כך. מוטב, שהיתה כל קהילה מעמידה לה בעל-דאגה, שליח ציבור, שיוציא חובת דאגה את הקהילה כולה.
אמרו לו:
רבי, הואיל ואותו בעל-דאגה יקבל שכר ופרנסתו תהא מזומנת לו, – על מה ידאג?
החזיר רבי ברוך-מרדכי:
אף לזה יודע אני עצה טובה. יהא שכרו מושלש בידי, ומובטח לכם, שידאג כל היום...

2364

הוא היה אומר:
כמה אין הבריות נוצרים לשונם משקר! עני קבצן נכנס אצל בעל-בית ומבקש נדבה. הלה פוטרו ואומר: "אין לו עכשיו בכיסו מעות קטנות". ואין הוא משמיע לאוזניו מה שפיו דובר. עכשיו אין לו, – וקודם היו לו? בכיסו אין לו, – ובמקומות אחרים יש לו? מעות קטנות אין לו – ומעות גדולות יש לו? הרי שפלט פיו שלושה שקרים בהעלם אחד...

2365

באו לרבי ברוך-מרדכי וסיפרו לו:
פלוני בן-פלוני מת ברעב.
תמה רבי ברוך-מרדכי:
היכי תמצי מת ברעב? כיצד לא בא אלי, או לאדם אחר ולא ביקש לחם? לחם ומים אפשר לבקש מאת כל אדם, ואפילו מגוי.
אמרו לו:
בשעתו היה אדם זה בעל-בית חשוב, וכשהגיע עד כיכר לחם, גנאי היה לו לפשוט יד לאחרים.
נענה רבי ברוך-מרדכי ואמר:
אם-כן למה אתם אומרים, שהוא מת מרעב? מגאווה מת, ולא מרעב...

2366

טינה היתה בלבו של אחד מבני-העיר על רבי ברוך-מרדכי. ויהי היום ורבי ברוך-מרדכי הלך בהשכמת הבוקר להתפלל עם הוותיקין, ופגשו אותו אדם והעז- פנים כנגדו. אמר לו רבי ברוך-מרדכי:
כל ימי, כשהייתי מגיע בברכות השחר ל"יהי רצון, שתצילנו היום ובכל יום מעזי-פנים", – הייתי תמה: כלום לא יום-יום אנו מתפללים ולמה תיקנו להוסיף ולאמר "ובכל יום"? עכשיו אני יודע, למה תיקנו לאמר כך. ידעו מסדרי-התפילה, שעזי-פנים יכולים לצער גם בהשכמת הבוקר, קודם תפילה, ולפיכך תיקנו להוסיף "ובכל יום" – להתפלל היום על מחר...

2367

רבי ברוך-מרדכי שיבח לרב אחד בן דורו, שאדם גדול הוא. אמרו לו:
רבי, אתה משבחו, ואילו הוא מגנה אותך.
החזיר רבי מרדכי ברוך:
מה בכך? אפשר, שנינו טועים...

2368

שאלו לרבי ברוך-מרדכי:
לשעבר היו רבים עוסקים בתורה וספרים היו מעטים; עכשיו עוסקים בתורה מתמעטים והולכים, וספרים מתרבים והולכים. מהי סיבה יש לכך?
החזיר רבי ברוך-מרדכי:
לשעבר היו ישראל זהירים בזקניהם והיו ספרים מעטים מספיקים להצניע בהם את השערות, שנושרות מן הזקנים מאליהן; עכשיו, שאין ישראל זהירים בזקניהם, הרי הם זקוקים לספרים מרובים להצניע בהם את השערות...

2369

בשבת בראשית, קודם קריאת התורה, הוציא הגבאי רשימה מכוסו ולחש לשמש שמות החשובים, שיעלו היום לתורה. אמר לו רבי ברוך מרדכי:
אנו עומדים עדיין בבראשית, ואתה קורא כבר שמות...

2370

באישון-לילה יצא רבי ישראל סלנטר מביתו וראה אור קטן מהבהב מתוך חלונו של סנדלר. נכנס אצלו ומצא אותו יושב ומתקן נעל. אמר לו רבי ישראל:
למה אתה מאחר כל-כך לשבת?
השיב לו הסנדלר:
רב, כל זמן שהנר דולק, חייב אני לעבוד ולתקן.
מיד מיהר רבי ישראל לבית מדרשו וקרא ללומדים בלילות:
אחי ורעי! תורה גדולה קיבלתי עתה מפי סנדלר: כל-זמן שהנר דולק, חייב אדם לעבוד ולתקן...

2371

רבי ישראל סירב לקבל עליו רבנות והתפרנס בדוחק מן הקיצבה, שקצב לו אחד מעשירי קובנה. פעם בא אורח לביתו, הזמינו רבי ישראל לסעודה ואמר לו:
אתה מותר לך לאכול הכל בביתי. לך הכל כשר כאן.
לא הבין, האורח ושאל:
מה פירושם של דברים?
החזיר לו רבי ישראל:
לי כל העולה על שולחני גזל גמור הוא, שהרי משל אחרים אני מתפרנס; לך הכל כשר, שכבר קניתי הכל בשינוי-מעשה...

2372

רבי ישראל נכנס לבית-המדרש להתפלל ולאמר קדיש על אביו. ביקש לירד לפני התיבה ומצא, שכבר קדמו אחר, שבא לאמר קדיש על בתו. ויתר לו רבי ישראל, והתחילו המתפללים מתלחשים זה אל זה:
רבי ישראל מזלזל באמירת קדיש! ^[54].
הגיעו הדברים לאוזני רבי ישראל, נענה ואמר:
חס ושלום! חשובה עלי אמירת קדיש, אלא לזכותו של אבא אני מבקש לגמול בקדישו שלו גמילות-חסד של אמת...

2373

רבי ישראל שיבח את תלמידו רבי שמחה-זיסל מגרובין, שהוא עוסק הרבה בדברי מוסר. אמרו לו:
אילו לא ביזבז רבי שמחה-זיסל כל זמנו לדברי-מוסר, היה נעשה גדול בתורה.
החזיר להם רבי ישראל:
שׇׁנִינוּ: מי שיש לפניו גלוסקאות, אחת קטנה ושלימה ואחת גדולה ובצועה, מברך על הקטנה השלימה, ולא על הגדולה הבצועה ^[55].
מכאן, שהשלם חשוב מן הגדול...

2374

רבי צבי-הירש אורנשטיין, רבה של לבוב, נכנס לבית וראה חסידי סאדאגורה רוקדים וצוהלים ברחוב.
אמרו לו:
על מה הם רוקדים וצוהלים?
השיב רבי צבי-הירש:
שמחים הם, שרבי אברהם-יעקב רבם נשתחרר מן התפיסה.
אמרו לו: על מה נתפס רבי אברהם-יעקב רבם?
השיב רבי צבי-הירש: על שטרי-ממון מזוייפים נתפס.
אמרו לו:
ובשל מה נשתחרר?
השיב רבי צבי-הירש:
בשל שטרי-ממון אמיתים נשתחרר ^[56]...

2375

מעשה ברבי נחום שמש מגרודנה, שבא אצל עשיר אחד לבקש צדקה לעניים. והעשיר אדם גס ורע-לב, הרים יד ברבי נחום וסטרו. מחה רבי נחום לחיו ואמר לו: סטירה זו לי היא. ומה אתה נותן בשביל העניים?...

2376

רבי נחום נכנס לאכסניה ו"ילקוט העניים" בידו כמנהגו.
נסתכל וראה: סוחרים יושבים בחבורה ומשחקים בקלפים, והם דנים אלו עם אלו.
הללו אומרים:
אנחנו זכינו. והללו אומרים:
לא כי, אנחנו זכינו.
פשט רבי נחום את ידו, אסף את הכסף מעל השולחן הטילו לתוך "ילקוט-העניים" ואמר:
רבותי, כולכם טועים. אני זכיתי...

2377

ההוא שבא לרבי יצחק-אלחנן ספקטור, רבה של קובנה, ליטול עצה הימנו: אם יניח מקומו כאן וייצא לאמריקה, או לאו?
אמר לו רבי יצחק אלחנן:
עד שאחזיר לך תשובה, הגידה נא לי תחילה, למה אתה אומר לצאת לאמריקה- אם משום שכאן כלתה פרנסתך לגמרי, או משום שכאן קשים מזונותיך?
השיב האיש:
רבי קשים ומרים מזונות.
החזיר לו רבי יצחק אלחנן:

אם-כן, שב ואל תצא. ומנהג ישראל יוכיח. בסוכות מנענעים ב"אנא ה', הושיעה-נא", ואין מנענעים ב"אנה ה' הצליחה נא". מה טעם? אדם, שכבר הגיע למדרגה של "הושיעה-נא", על-כורחו הוא עושה כל מיני "נענועים" ומבקש את הישועה בכל ארבע רוחות השמים. תבוא ממקום שתבוא, ובלבד שתבוא. אדם, שלא הגיע אלא עד המדריגה של "הצליחה נא", אל ינוע ומקומו אל ינח...

2378

רבי יצחק אלחנן היה משבח את בני קובנה עירו, שהם נשמעים לו. אמרו לו:
רבי, במה הם נשמעים לך?
החזיר רבי יצחק-אלחנן:
מה אני מצווה אותם?...

2379

רבי אלעזר-משה הורביץ, רבה של פינסק, היה מקניט את החסידים ואומר להם:
כיצד אתם נותנים כבוד צדיקים לרבותיכם, והם אינם עוסקים בתורה ואינם יודעים את התורה?
אמר לו חסיד אחד:
אף-על-פי-כן צדיקים גמורים הם. והא ראיה: בעלי מופת הם, הם גוזרים והקדוש ברוך- הוא מקיים. השיבו רבי אלעזר משה, לדידי לא לזה מופת ייקרא, אלא זהו מופת, שהקדוש ברוך-הוא גוזר, והצדיק מקיים...

2380

בזמן אחד שימש רבי אלעזר-משה רב בפינסק, ורבי אהרן ברבי אשר ^[57] – אדמ"ור של חסידים בקרלין. אמר רבי אהרן לרבי אלעזר-משה:
מודה אני, שזכות תורה שלך גדולה משלי, אבל זכות-אבות שלי גדולה משלך, שמגזע צדיקים אני.
החזיר לו רבי אלעזר-משה:
אבל אבותיך כבר לא היו גם הם אלא זכות-אבות בלבד...

2381

אברהם-חיים רוזנברג, בעל "אוצר-השמות", פתח בית-ספר במינסק. באו קנאים מבין החרדים וקבלו לפני רבי אלעזר-משה:
רוזנברג שוחט תלמידיו "בסכין חדה וחריפה" ^[58].
אמר להם רבי אלעזר-משה:
מה טענה יש לכם עליו? השוחט בסכין חדה וחריפה – שחיטתו כשירה...
(א' ח' רוזנברג, "אוצר השמות" א', ניו-יורק תרפ"ג, עמוד 3).

2382

אפיקורס ביקש לקנתר את רבי אלעזר-משה ושאל לו:
שמא מצא היתר לעישון בשבת?
החזיר לו רבי אלעזר-משה:
הן; ביקשתי ומצאתי: מותר לעשן בשבת – על-ידי גוי...

2383

רבי עזריאל הילדסהיימר, רבם של החרדים בברלין, היה אומר:
על שלושה דברים אני מתקנא בקלי-עולם: אין הם נושאים שם-שמים לשווא, אין הם באים לידי ספק-ברכה, ובמקומות מטונפים אין הם באים לידי הירהור בדברי-תורה...

2384

רבי שמעון-אריה שוואבּכר, "הרב מטעם" הראשון של אודיסה, היה לובש גלחוּת: איצטלה שחורה, מצנפת גבוהה, צווארון לבן ועניבה לבנה על חזהו.
לימים דרש מאת פרנסי העדה, שיקנו לו כירכרה וסוסים, כדי שיהא יוצא כדרך שראשי הגלחים יוצאים. אמר לו אחד מן הפרנסים:
רצונך, רבנו, שתהיה גלח לכל דבר, תוציא אשתך. ומעכשיו הברירה בידך: או אשה, או סוסים...

2385

קודם שנתמנה רבי אהרן יילינק מטיף בווינה שימש מטיף בלייפציג. פעם אחת דרש שם על פרק קיג שבתהילים, וכשהגיע עד "להושיבי עם נדיבים, עם נדיבי-עמו" אמר:
נדיבי-עמו שבלייפציג מתרשלים בצורכי בית-הכנסת ולא התקינו "נר-תמיד".
לא היו ימים מועטים ושניים מן הקהילה אספו כסף והתקינו "נר-תמיד" בבית-הכנסת, וגם שלחו ליילינק חשבון ההוצאות, שעלוּ מאה ושמונים ושניים שקלים. עיין יילינק בחשבון ואמר לאלכסנדר צדרבוים, שהיה אורחו באותה שעה:
טוב ויפה הדבר, ש"נדיבי-עמו" קיימו "נעשה ונשמע". אף-על-פי-כן אין לבי שלם עמהם.
אמר לו צדרבוים:
מה טעם?
החזיר לו יילינק:
בשביל חסר "יוד" אין לבי שלם עמהם ^[59]... ("המליץ" נומר 11 לשנת 1885, עמוד 172)

2386

אחד משמשי "ההיכל" המפואר, שבו שימש יילינק מטיף בווינה, היה זקן תלמיד-חכם מיוצאי גליציה. והיה אותו זקן משמש את יילינק ופושט מעליו את האיצטלה אחרי הדרשה. אמר לו יילינק פעם אחת:
חס אני לכבודו של זקן תלמיד-חכם כמותך, שתשמשני.
החזיר לו הזקן:
אדוני הדוקטור, כבר אמרו חכמים: "פשוט נבילה, ואל תצטרך לבריות" ^[60]

2387

רבי אליהו-חיים מייזל רבה של לודז, טרח ונכנס ביום סגריר אצל עשיר אחד לבקש ממנו נדבה לדבר, שהיה בו צורך הציבור. לא פתח אותו עשיר את ידו דיו, אף הגיס לבו בהרב ואמר לו:
רבי, שמא הרבנים הקודמים נהגו גם הם סלסול בעצמם ונעלו ערדליים יפים כמותך?
החזיר לו רבי אליהו-חיים:
הרבנים הקודמים לא היו זקוקים לכך, שבימיהם לא היה הרפש מצוי כבימינו...

2388

רבי שמואל מוהיליבר בא לקובנה וביקש מאת רבי יצחק-אלחנן, שיקרא לביתו אסיפה של טובי העיר לשם חיבת ציון. תחילה, הסכים רבי יצחק-אלחנן. ואחר-כך חזר בו בהשפעתו של יעקב ליפשיץ, מתנגדה של חיבת-ציון, והודיע לרבי שמואל, שמחמת כמה סיבות אין האסיפה יכולה להיות בביתו.
למחר בא רבי יצחק-אלחנן לבקר את רבי שמואל במלונו, ומשום שאותו יום ששי בשבת היה, הזמין רבי יצחק-אלחנן את רבי שמואל לסעודה של שבת.
סירב רבי שמואל ואמר לו:
מוטב, שתהא סעודה מזומנת לי במלוני.
תהה רבי יצחק-אלחנן:
למה מסרב מר?
החזיר לו רבי שמואל:
כאן, במלון אבטח ולא אפחד, שתהא שבתי חסרה סעודה. מה שאין כן אם אסמוך על מר, חוששני, שמא יצטרך להודיעני, שמחמת כמה סיבות אין הסעודה יכולה להתקיים בביתו...
(י' ניסנבוים, "הדת והתחיה הלאומית", ווארשה תר"פ, עמוד קב)

2389

בוועידה של חובבי-ציון, שהיתה בווילנה בקיץ תרמ"ט, היה רבי שמואל ראש המדברים.
השתתף באותה ועידה גם רבי דוד טבלי כצנלבוגן, רבי של ווירבאלן בעת ההיא ומחמת סיכסוך שנפל בינו לבין רבי שמואל, פרש מן הועידה וגם לא בא לרבי שמואל לקחת ממנו ברכת-פרידה.
לימים הוזמן רבי דוד-טבלי לרבנות בסובאלק וכשנסע לשם עבר דרך ביאלוסטוק, עירו של רבי שמואל, ונכנס אצלו. כיוון שהרגיש בו רבי שמואל, נתן לו שלום ואמר לו:
ודאי בא מר לקחת מאתי ברכת-פרידה. צאתו לשלום!...

2390

רבי חנוך-זונדל מכבי, הנגיד מקאמניץ, לא נשא פנים לרבנים, שהתנגדו לחיבת-ציון, ועליהם היה אומר:
הללו דומים עלי כדגים מלוחים הבאים מהולנדיה. כריסם רחבה וראשם קטן...

2391

רבי משה-יצחק דרשן, המגיד מקלם, נזדמן לחתונה של בני-עשירים. החתן לא נשא דרשה והכלה יצאה בשמלה קצרה.
נענה רבי משה-יצחק ואמר:
מצא מין את מינו. החתן אין לו תורה, והכלה אין לה סחורה...

2392

רבי יוסף-זכריה שטרן, רבה של שאוול, אדם קשה היה, ועל-פי-רוב זרק מרה במי שבא לידו. ספרו "זכר יהוסף" מלא בקיאות מופלגת בנוסח הערות קצרות: "עיין פה, עיין שם", ואמרו עליו:
"מלא עיניים כמלאך המוות" ^[61]...

2393

רבי ירוחם יהודה-ליב פרלמן, "הגדול" ממינסק, הוזמן לחתונה עשירה. כשהביאו את הכלה לחופה, הושיט לה החתן את ידו ונשק לה. מיד פרש "הגדול" מן החופה והלך לו. מיהרו אליו המחותנים לפייס את דעתו ואמרו לו:
רבי מה עבירה יש כאן? הוא בעלה, והיא "כשרה"...
החזיר להם "הגדול":
הכל טוב ויפה, אלא ש"לעיני כל ישראל" הוא קץ כל התורה...

2394

ההוא שבא לרבי אליעזר גורדון, ראש-הישיבה של טלז, וקבל לפניו:
בעיניו ראה בחורים מן הישיבה מטיילים עם בחורות בשדות שמחוץ לעיר. אמר לו רבי אליעזר:
וסתם בחורים אינם מטיילים עם בחורות בשדות שמחוץ לעיר.
החזיר אותו האיש:
רבי, אין הנדון דומה לראיה. סתם בחורים אין עסקם בתורה.
נענה רבי אליעזר ואמר:
אם-כן, כל חטאם של אלו הוא, שעסקם בתורה. הלוואי והיה זה חטאם של כל ישראל...

2395

כשהוציא הדוקטור קאנטור את "היום", בא לריגה לבקש חותמים לעתונו. בשבת התפלל בבית הכנסת הגדול, ואחרי התפילה, כשיצא מבית-הכנסת, נתלווה עמו החזן רבי ברוך-ליב רוזובסקי. אמר לו קאנטור:
רואה אני, שאין פרנסתך אלא בשבת, שכן רק פעם אחת בשבוע אתה עובר לפני התיבה, בשבת.
החזיר לו רוזובסקי:
רואה אני, שגם אתה, אדוני הדוקטור, אין פרנסתך אלא בשבת.
לא הבין קאנטור ושאל:
הא כיצד?
השיב רוזובסקי:
הן רק פעם אחת בשבוע אין עתונך יוצא, בשבת...

2396

אמרו לו לרוזובסקי:
ראוי אתה, שבשכר תפילתך יבנו לך הגבאים בית של שלוש קומות.
החזיר רוזובסקי:
אם הגבאים יבנו לי בית של שלוש קומות, כיצד אעבור לפני התיבה בימים נוראים ואשקר למקום ואוֹמר: "הנני העני"?...

2397

בימות החול היה אופה אחד, "חובב עמוד", עובר לפני התיבה בבית­-הכנסת של ריגה, והיה מרים קולו עד לשמים. אמר לו רוזובסקי:
רבי פלוני בן-פלוני, מוטב, שיהיו צעקותיך פחותות יותר, וכיכרותיך גדולות יותר...

2398

רבי חיים-יעקב ווידרביץ, רבם של החסידים במוסקבה, גמגמן היה. חוץ מרבנות עסק גם בפרקמטיה, ונסתבך בעסק ביש של שותפות. העז שותפו פניו כנגדו וקרא לו רמאי. השיב לו רבי חיים-יעקב:
א-ני ר-מאי, ו-א-תה גמ-ג-מן.
רגז הלה וצעק בחמתו:
אני גמגמן, או אתה גמגמן?
החזיר לו רבי חיים-יעקב:
הו-איל ו-א-תה פו-סל או-תי ב-מום ש-ב-ך, פו-סל א-ני אות-ך ב-מום ש-בי...

2399

רבי משה-יצחק סגל, רבה של פוניביז, עסק גם הוא בפרקמטיה, ולצורכי עסקיו היה יוצא מן העיר לשבועות ולירחים. אמרו לו:
כלום אין להם לבני-העיר טענה עליו, שהוא פורש מן הרבנות לזמנים מרובים?
החזיר רבי משה-יצחק:
זה כמה כבר נתנו פרנסי קהילתי עינם בי לסלקני מן הרבנות, אלא כל אימת שהם באים אלי לשם כך – אין הם מוצאים אותי בביתי...

2400

הוא היה אומר:
מימי לא ניצחני אלא עגלון אחד. ומעשה שהיה כך היה: יצאנו לדרך, אני ועגלוני, וכשהגענו לפונדק עמדנו להתפלל, והשלים הוא תפילתו לפני. אמרתי לו: "שמא אתה בקי בתפילה יותר ממני?"
אמר לי: "רבי, כמה זמן למדת תפילה?" אמרתי לו: "שלשה חדשים למדתי תפילה; אחר-כך התחלתי לומד חומש ורש"י.
החזיר הוא לי: "ואני ארבע שנים רצופות למדתי תפילה, ומה תימה היא זו, שבקי אני בתפילה יותר ממך?"...

2401

ההוא שבא לרבי מאיר-שמחה כהנא, רבה של דווינסק, וביקש מאתו ברכה. סירב רבי מאיר-שמחה ואמר לו: ברכתי אין בה ממש.
לא קיבל הלה ואמר:
אם אמרו: "אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך" ^[62], קל-וחומר ברכת אדם גדול כמוך.
החזיר לו רבי מאיר-שמחה:
לדבריך, מה צורך יש לך בברכתי שלי עם קל-וחומר? דייך בברכתך שלך בלי קל-וחומר.

2402

שאלו לו לרבי חיים-יוסף זוננפלד:
למה הוא נוטה תמיד לקיצוניות?
החזיר רבי חיים-יוסף:
צאו עמי לחוץ ואראכם: בצידי-דרכים הולכים בני-אדם; באמצע-דרכים הולכים סוסים וחמורים... .

2403

רבי זלמן-סנדר כהנא-שפירא, רבה של קרינקי, היה בנערותו חברו של רבי חיים סולובייציג; יחדיו קיבלו תורה מפי רבי יוסי-בר סולובייציג. פעם אחת שאל רבי יוסי-בר את רבי חיים ואמר לו:
חיים'קה בני, מי משניכם כוחו גדול יותר, בתורה, לפי דעתך – אתה או זלמן-סנדר?
השיב רבי חיים:
זוהי שאלה, שאין עליה תשובה. אם אומר, שאני כוחי גדול יותר, אמצא יהיר, ואם אומר, שהוא כוחו גדול יותר, אמצא בדאי.
נענה אחריו רבי זלמן-סנדר ואמר:
ועכשיו נמצאת גם יהיר וגם בדאי...

2404

מחבר הביא ספרו לרבי יוסף רוזן הרוגטשובי, רבה של דווינסק. פתח רבי יוסף את השער תחילה ומצא, שהספר נדפס בגראייבה, אמר-כך דיפדף בגוף הספר ואמר למחבר:
טובה גדולה אני מחזיק למר על דבר חדש, שמצאתי בספרו.
נהנה המחבר ושאל:
דבר חדש זה מהו?
החזיר לו רבי יוסף:
עד עכשיו לא שמעתי ולא ידעתי, דפוס בגראייבה...

2405

דינה, אשת רבי שאול הלוי, רבה של אמדן, היתה למדנית וכתבה שירים ומליצות. פעם אחת נכשלה וכתבה כ"ף במקום ח"ית.
העירוהּ על כך, נענתה ואמרה:
מקרא מלא הוא: "וקוי ה' יחליפו כח" ^[63]...

2406

רבי משה חפץ, רבה של טשאווס שברוסיה הלבנה, קנתרן היה וביקשו בני-עירו לסלקו מן הרבנות. לימים הגיעה שמועה, שמת רבה של פינסק. שמע רבי משה ואמר:
עכשיו אני עולה לרבנות בפינסק. והדברים קל-וחומר: מה טשאווס שאינה רוצה בי, רוצה היא שפינסק תרצה בי, פינסק הרוצה, שטשאווס תרצה בי, אינו דין, שהיא גופה רוצה בי...

2407

רבי משה היה מקנתר תמיד את הדיין שבעירו, ולכשזקנוּ שניהם, לקו עיניו של רבי משה ולא לקו עיניו של הדיין. שלח לו רבי משה:
אל תדמה בנפשך, שאני עברתי, חלילה, על "לא תקח שוחד", ולפיכך לקו עיני, אלא ש"השוחד יעוור עיני חכמים" ^[64] ולפיכך לא לקו עיניך...

2408

רבי ישראל לונשיץ, רבה של דרוהוביטש, היה מן המקילים בטריפות. ויהי היום ואשה ענייה באה אליו ובידה תרנגולת שחוטה, שלא נמצאה בה מרה. טעם רבי ישראל בקצה לשונו את הכבד ואמר לאשה:
אני איני מרגיש טעם מר. שמא תטעמי אתּ?
נאנחה הענייה ואמרה:
רבי, לי מר גם בלא זה.
נאנח רבי ישראל ואמר:
בתי, אם מר לך – כשירה...

2409

המגיד המפורסם רבי חיים צדק מרומשישקי בא לעיר, דרש ברבים ודיבר דברים קשים כלפי מלווים נשכים. למחר אמרו לו לרבי חיים:
"הגביר" שלנו אין כמותו מלווה נשך, והוא חושד בך, שאליו נתכוונת.
החזיר רבי חיים:
אני איני אלא כבען. כבען עושה כובעים לא לפי הזמנה תחילה, אלא הוא עושה אותם כרצונו ומוציאם לשוק. ובדיעבד, מי שנוטל כובע ומוצא אותו לפי מידתו, הרי לו הוא עשוי מלכתחילה...

ב

2410

אמרו לו לרבי פנחס מקורץ:
לדעתו של שפינוזה, טבע האדם וטבע הבהמה – טבע אחד להם, ומותר האדם מן הבהמה אין.
נענה רבי פנחס ואמר:
חבל, שלא שאלו את שפינוזה, שמא ראה מימיו בהמות, שהעמידו שפינוזה אחד?...

2411

רבי פנחס היה מתפלל ואומר:
הלוואי ויבוא משיח, ולא יהיה לנו צורך בצדיקים וב"יהודים טובים"...

2412

רבי לוי-יצחק הברדיצ'בי היה אומר:
אילו כוחי יפה, הייתי מבטל כל הצומות, חוץ מתשעה-באב ויום-כיפור: תשעה-באב מי יכול לאכול, ויום-כיפור מי רוצה לאכול?...

2413

יום-כיפור עלה רבי לוי-יצחק לבימה וקרא:
אבינו שבשמים, אם דעתך לכתוב ולחתום לנו ולכל ישראל שנה טובה ומתוקה – כתוב וחתום: פיקוח-נפש דוחה הכל. ואם דעתך לכתוב ולחתום לנו, חלילה, שנה של יסורים וגזרות רעות, – מה רשות יש לך לחלל יום-כיפור?...

2414

ערב תשעה-באב נכנס רבי לוי-יצחק אצל עשיר אחד ומצא אותו יושב בסעודה ומפטם כריסו בצלי-עוף שמן. אמר לו רבי לוי-יצחק:
אם אתה אוכלו לזה בערב תשעה-באב, מהיכן תקח לך כפרה בערב יום-כיפור?...

2415

רבי לוי-יצחק היה אומר:
הבריות קובלים שאין להם במה לחיות, ואני תמה, אם יש להם במה למוּת...

2416

אמר לו רבי לוי-יצחק למחותנו רבי שניאור-זלמן בעל "התניא":
כשישראל אומרים "ושמרו" בהתלהבות ודביקות, נעשה "יריד" בשמים, ומה ראיתם אתם בעלי החב"ד למחוק שני כתובים אלו מערבית לשבת?
החזיר לו רבי שניאור-זלמן:
כלום חייבים ישראל להיות בכל "הירידים" שבעולם?...

2417

בראשית ימי מלכותו של ניקולי הראשון ניתנה הדת ברוסיה, שישראל חייבים בעבודת הצבא. באו אל רבי דוב-בּר, "האדמו"ר האמצעי", בחורים שעליהם עלה הגורל לצאת בצבא וביקשו ברכה מפיו. בירך אותם רבי דוב-בּר ואמר להם:
יהי רצון, שתכנסו בשלום ותצאו בשלום.
אמרו לו הבחורים:
רבי, מה דיננו לגבי בשר טריפה?
נאנח רבי דוב-בּר והחזיר להם:
"אונס רחמנא פטריה" ^[65], אין עבירה זו בגדר "יהרג ולא יעבור".
שתק רגע והוסיף:
ברם, היזהרו והיזהרו, בני, שלא תלקקו את העצמות...
(הלל זלאטופולסקי, "העולם" גליון 31 לשנת 1926)

2418

רבי יעקב-יצחק "החוזה" מלובלין הוכיח את רבי נפתלי מרופשיץ תלמידו ואמר לו:
נפתלי, חכם אתה יותר מדי. התורה אמרה: "תמים תהיה עם ה' אלהיך" ^[66]. הרי, שגדולה תמימות מחכמה.
החזיר לו רבי נפתלי:
כדבריך, רבי, אלא שאדם זקוק לחכמה מרובה בשביל שיהיה תמים עם ה'...

2419

אחרי מותו של רבי יעקב-יצחק, היסס אחד מחסידיו כמה זמן האם לנסוע לרבי נפתלי תלמידו. לסוף החליט ונסע. כשנכנס, נתן לו רבי נפתלי שלום ואמר לשמשוֹ:
תן לו כיסא וישב וינוח. עייף הוא. ארוכה היתה דרכו לרופשיץ...

2420

רבי נפתלי היה אומר:
בילדותי, כשהגעתי לתחילת קריאה, לימדני רבי ואמר לי: "נפתלי בני, כל מקום שתראה שני יודי"ם סמוכים זה לזה תקרא – אדֹני".
ראיתי שני יודי"ם קטנים זה על גבי זה (שווא) ומיד קראתי "אדֹני".
אמר לי רבי: "נפתלי בני, טעית. יודים זה ליד זה – אדֹני הם; יודים זה על-גבי זה – שווא הם"...
(עיין כרך שני, סימן 1883)

2421

חסיד של רבי יעקב-יצחק "החוזה" נזדמן לפונדק אחד עם רבי מרדכי מצ'רנובל. אמר לו רבי מרדכי:
ברכתי שלי גדולה משל רבך...
חלשה דעתו של אותו חסיד. נאנח רבי מרדכי וסיים:
אני והוא נזדמנו לפני כמה שנים למקום אחד וברכנו זה לזה ביראת-שמים. ברכתי שלי נתקיימה בו, וברכתו שלו לא נתקיימה בי...

2422

פעם אחת, בשעת "שולחן", פתח רבי אורי מסטרליסק ("השרף") ואמר:
שנינו: "כל מי שאינו לא חיגר ולא סומא ועושה עצמו כאחד מהם, אינו מת מן הזיקנה עד שהוא נעשה חיגר או סומא" ^[67]. כיון שכך, כל מי שאינו רבי ועושה עצמו רבי, אינו מת מן הזיקנה עד שהוא נעשה רבי. ותימה: מה עונש הוא זה? אדרבה, נמצא חוטא נשכר.
אלא, – חזר רבי אוּרי ותירץ, – העניין הוא כך. לשעבר, היו הרביים נוטלים "פדיונות" מועטים, ועכשיו הם נוטלים "פדיונות" מרובים.
מה טעם? לשעבר היו הרביים רביים ממש, ועכשיו אינם רביים ממש, אלא עושים עצמם רביים. וזה עונשם: אינם מתים מן הזיקנה עד שהם נעשים רביים ממש, וממילא נעשים "פדיונותיהם" מועטים...

2423

רבי הירש מזידיטשויב לא היה מקפיד, שהסכין לשחיטה תהא דווקא מלוטשה ^[68]. אומר היה רבי הירש:
מובטח לנו, שלעתיד לבוא ישחוט הקדוש ברוך-הוא לשור-הבּר בזנבו של לוויתן. וכלום ראה מי-שהוא מימיו זנב מלוטש? ^[69]...

2424

שאלו לרבי מאיר מפרמישלן:
מה טעם נהגו לשתות בערב יום-כיפור יי"שׂ חריף תיכף אחרי שחרית?
החזיר רבי מאיר:
אמרי אינשי: שתוי לא דן ולא דנין אותו...

2425

רבי ישראל מריזין יצא לדרך בכירכרה עשירה רתומה לארבעה סוסים אבירים, כמנהגו, ופגש את רבי מאיר מפרמישלן נוסע בעגלה ענייה רתומה לסוס דל וכחוש כמנהגו. אמר רבי מאיר לרבי ישראל:
ארבעה סוסים אבירים למה?
החזיר לו רבי ישראל:
בשביל שיוציאוך מתוך ביצה.
נענה רבי מאיר ואמר:
מר לשיטתו, ואני לשיטתי: סוס אחד, דל וכחוש, אינו מכניסך לתוך ביצה...

2426

שאל משכיל אחד לרבי מחם-מנדל מליבאביץ, בעל "צמח צדק":
אמרו באגדה: "אלפיים שנה קדמה תורה לברייתו של עולם" ^[70].
ותימה: עד שלא נברא העולם ולא ניתלו המאורות – סדר-זמנים מהיכן?
החזיר לו רבי מנחם-מנדל:
הא לא קושיה: אם לא היה עדיין סדר-זמנים לנבראים, כבר היה סדר-זמנים לבורא. אלא קושיה אחרת בפי אליך: מה טעם אנו מבקשים תמיד תירוצים, ואתם מבקשים תמיד קושיות?...

2427

שמואל מוּנקס היה מגדולי מקורביו של רבי מנחם-מנדל.
פעם אחת מצאוהו חסידים עומד ליד גבעה וכולו תפוש מחשבות.
אמרו לו:
שמואל, על מה אתה חושב?
השיב להם:
חשבתי חשבונה של הגבעה ומצאתי כמה עריבוֹת עפר יש בה. בשכר "תיקון" אגלה גם לכם רז זה.
הביאו "תיקון" מן המשובח, שתה שמואל, שנה ושילש, פתח ואמר: לא כל העריבוֹת שוות. זו גדולה וזו קטנה. לפיכך צריך למדוד את העריבה תחילה. אם מידתה שליש גבעה, יש בה בגבעה שלוש עריבות, ואם מידתה חמישית הגבעה, יש בה בגבעה לא פחות מחמש עריבות...

2428

בפרוס ימים נוראים בא שמואל מעיירתו לליבאביץ ושהה שם עד אחרי סוכות, כמנהגו שנה-שנה.
יום שעמד לשוב לביתו אמרה לו הרבנית, אשתו של רבי מנחם-מנדל:
רצונך, שתלך ותקח לי יין מן היינני?
הסכים שמואל, ונתנה לו הרבנית בקבוק וכסף. קנה שמואל יי"שׂ יפה, קצתו שתה וקצתו הצניע לצורך הדרך – ונסע לביתו.
לשנה חזר ובא לליבאביץ בפרוס ימים נוראים. הביא עמו בקבוק ונכנס לביתו של רבי מנחם-מנדל, נתקל ונפל לקרקע ושבר את הבקבוק. יצאה אליו הרבנית ואמרה לו:
מה לך, שמואל שנתקלת?
החזיר לה שמואל:
לא לחינם אומרים הבריות: "מן הפזיזות לא תצאנה הטובות" ^[71].

2429

חסיד, שהיה שרוי תמיד בעצבות ובאנינות-הדעת, בא לפרשיסחה במוצאי-שבת. נכנס מיד אצל רבי שמחה-בונם וקבל לפניו:
כל ימיו שטן כרוך אחריו ומכשילו. אף היום כך. מביתו יצא במחשבה תחילה לבוא לפרשיסחה ערב-שבת; אירעה לו תקלה והוצרך לשבות בדרך, ולא בא אלא עכשיו, במוצאי-שבת.
אמר לו רבי שמחה-בונם:
שבת עינה יפה באורחים. חל ראש-חודש בשבת, היא מוותרת לו מפטיר ומוסף משלה. חל יום-טוב בשבת, היא מוותרת לו תפילות ופרשת-השבוע משלה. חל יום-כיפור בשבת, היא מוותרת לו שלוש סעודותיה ויושבת עמו בתענית. מה שאין-כן תשעה-באב, שחל להיות בשבת: אין היא מוותרת לו כלום ודוחה אותו למחר. מה טעם? – אורח השרוי בעצבות, עינה של שבת צרה בו: ייכּבד נא ויבוא במוצאי-שבת...

2430

רבי מנחם-מנדל מקוצק היה אומר:
שתיקה – גדולה ויפה שבקולות...

2431

רבי חיים האלברשטם, אבי האדמו"רות הסאנדזית, נתאלמן מאשתו השלישית, ואף-על-פי שכבר היה זקן מופלג, עמד לישא רביעית. ביקש רבי אהרן בנו לעכּב ואמר לו:
דבר יפה שמעתי משמו של רבי הירש מזידיטשב. לפני כמה זמן מתה עליו אשתו והוא מסרב לישא אחרת. התורה הוא אומר, אשתו. הבין רבי חיים את הרמז של רבי אהרן, נענה ואמר:
הרי, שהתורה אשת-איש היא ואסורה לאחר...

2432

רבי אברהם מסלונים היה תחילה ספק מלמד ספק מגיד, באו חסידים והמליכוהו עליהם ועשו אותו רבי. אמר עליו רבי אהרן ברבי אשר מקרלין:
"מלמד שקיפל לארץ תחתיו" ^[72]...

2433

כשבאו החסידים לרבי אברהם לעשותו רבי, אמרו לו: רבי, אנו מבקשים לעשות אותך "יהודי טוב"^[73].
החזיר להם רבי אברהם:
מעיד אני עלי שמים וארץ, שאני מבקש להיות יהודי טוב, אבל מסופקני, אם אתם תעשוני יהודי טוב...

2434

לרבי יהודה-צבי מסטרטנה בא חסיד, שהיה ידוע לבעל-תאווה ונהנתן. נסתכל בו רבי יהודה-צבי וראה, שאבנטו רחב מאבנטם של אחרים, ואמר לו:
יודע אתה עניינו של אבנט?
הודה החסיד ואמר:
לא, רבי, איני יודע.
אמר לו רבי יהודה-צבי:
אבנט עושה מחיצה בין מחציתו העליונה של אדם, שרוּבה רוחניות, ובין מחציתו התחתונה, שכּוּלהּ גשמיות. לפיכך, מי שלבו לשמים, מוריד אבנטו ככל האפשר למטה, כדי להגדיל מחציתו העליונה. ולהיפך, מי שלבו לעולם הזה, מרים אבנטו ככל האפשר למעלה, כדי להגדיל מחציתו התחתונה. תדע שכך: הישמעאלים, שסירבו לקבל את התורה משום שנאמר בה "לא תנאף", מעלים אבנט עד למצנפת שבראשם...

2435

רבי ברוך משטוצין בא לרבו ליום-טוב. אמר לו רבו:
לא צר לך המקום באכסניה שלך?
החזיר לו רבי ברוך:
לא, רבי. מי שאינו תופס מקום בשום מקום, יש לו מקום בכל מקום...

2436

רבי נחום-בּר מסאדאגורה היה קורא לרבי אברהם-יעקב אבי-אשתו "חותני", ולא היה קורא לו "דודי", אף-על-פי שרבי אברהם-יעקב היה אחי-אביו. אמרו לו לרבי נחום-בּר:
מה טעם יש בדבר?
הסביר רבי נחום-בּר:
"ארבעים יום קודם יצירת הוולד בת-קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני"^[74]. הווה אומר: רבי אברהם-יעקב נעשה חותני קודם שנעשה דודי...

[ג]

2437

בן ארבע-עשרה עזב משה בן-מנחם את בית אביו בדסוי וברגליו עלה לברלין. בדרך נתלווה עמו איכר, ושניהם הלכו יחדיו. כבדה על הנער אדרתו, אשר לקח עמו מביתו, נמלך ומישכן אותה לאיכר בשקל אחד. והיה האיכר הולך כל אותה הדרך והמשכון בידו. וכשהגיעו לשערה של ברלין, הוציא הנער שקל מכיסו ואמר לאיכר:
הא שקל והחזירה לי אדרתי...

2438

בן-מנחם גיבן היה ולבו נשבה לאהוב את פרומט גוגנהיים, עלמה מבורכת חן ובת סוחר חשוב בהאמבורג. ויהי היום ופרומט שאלה אותו:
האמנם אמת הדבר, שמלאך מכריז בשמים על זיווגו של אדם?
החזיר לה בן-מנחם:
אני עד לכך. כשהגיעה שעתי לבוא לעולם, הכריז המלאך גם עלי. אמרתי לו: "רוצה אני לראות בת-זוגי". נענה לי המלאך ואמר: "הנה היא לפניך". נסתכלתי בה וראיתי: גיבנת ניצבה עמי. רגע אחד נבהלתי, ומיד אמרתי למלאך: "תהיה נפשי כופר נפשה, שאין אשה אלא ליופי, ואני גיבּן אהיה תחתיה", ושוב נענה לי המלאך ועשה כרצוני: היא זקופה כתמר, ואני נושא עלי מה שנגזר תחילה עליה...
שמעה פרומט, נענתה ואמרה:
כאשר הכריז המלאך כן יקום...
(עיין ס' הנזל, "דיע פאמיליע מענדעלסזאהן", מהדורה יז, ברלין ולייפציג 1921, חלק ראשון, עמוד 33-31; אוטו צארק, "מאזעס מענדעלסזאהן", אמשטרדם 1936, עמוד 234-233)

2439

בן-מנחם הניח מחברת-כתבים על אדן של חלון פתוח ושכח. אותה שעה ניגש אל החלון יואל בר"יל, תלמידו וחברו, לקח מחברת-הכתבים והלך לו. לאחר שעה נזכר בן-מנחם את המחברת ביקשה ולא מצאה. אמרו לו:
היה כאן בר"יל ולקחה.
הקפיד בן-מנחם וכתב לבר"יל.
"בעד החלונים יבֹאו כגנב יואל ב'"...
(חידוד נפלא, יסודו – מדרש משמעות: הכתוב הוא ביואל ב'. "יואל ב'" פירושו "יואל בר"יל". ועיין "ציונים" לסימן זה).

2440

בן-מנחם ונפתלי-הרץ וויזל. נזדמנו יחדיו לבית-הקברות בברלין ומצאו כתוב על מצבה של אשה אחת: "נתנה מלחמה לדל"^[75], והמלה "מלחמהּ" מנוקדת. אמר וויזל לבן-מנחם:
טרח המחוקק וניקד, כדי שעמי-ארצות כמונו לא יטעו ולא יקראו "נתנה מלחמה לדל".
החזיר לו בן-מנחם:
ואולי טרח וניקד משום שידע באותה אשה, שלחם ניקוּדים נתנה לדל...

2441

בן-מנחם דרש בחבורה של אנשי-שם בברלין, פתח ואמר:
את הכל עשה אלהים יפה...
היה שם בארון אחד, אדם גס ממשפחת היונקרים. ביקש לבייש את בן-מנחם הגיבן, הפסיקו ושאל:
וגם אתה עשוי יפה?
לא נבוך בן-מנחם והחזיר לו:
הן, אדוני הבארון; כגיבן אני עשוי יפה מאד...

2442

יום אחד טייל בן-מנחם תפוש-מחשבות והגיע לשדירה שקיטה של גן-החיות. פגשו ליטננט פרוסי ושאל לו בדרך ליגלוג: איציק, מה סחורה יש לך במרכולתך?
החזיר לו בן-מנחם:
אין לי במרכולתי אלא סחורה אחת, שלא לפי צורכך.
ומהי? שאל הליטננט.
תבונה, – השיב לו בן-מנחם...
[נוסח אחר:
...פגשו ליטננט פרוסי ושאל לו בדרך ליגלוג:
יהודי, במה אתה עושה סחורה?
החזיר לו בן-מנחם:
אני עושה סחורה בדבר, שיכולת להשתמש בו.
ומהו? שאל הליטננט.
תבונה, – השיב לו בן-מנחם...]
(הנזל, ספרו הנ"ל, עמוד 39; צארק, ספרו הנ"ל, עמוד 260).

2443

פרידריך השני כעס על בן-מנחם, שביקר שיריו ומצא בהם פגם. עמד וכתב לו:
"משה מנדלסון – הדיוט ראשון בפרוסיה".
נטל בן-מנחם רשות להתייצב לפני פרידריך ואמר לו:
אדוני המלך, כל דיבור ודיבור שלך חביב עלי. חביב עלי גם דיבור זה, שיצא מפי עטך, ויגדל נא חסדך לחתום שמך עליו.
נענה לו המלך וחתם:
"פרידריך השני".
אמר לו בן-מנחם:
אדוני המלך, יגדל נא חסדך לשוב ולקרוא דבריך. לקח פרידריך את הכתוב וקרא:
"משה מנדלסון – הדיוט ראשון בפרוסיה, פרידריך – השני"...

2444

שתי פעמים בחרה האקדמיה הברלינית בבן-מנחם להיות חבר לה, ופרידריך השני לא קיים את הבחירה. שמע בן-מנחם ואמר:
נוח לי יותר, שהאקדמיה בחרה בי והמלך בעט בי, משהיה המלך בוחר בי והאקדמיה היתה בועטת בי...

2445

בכירכרה המפוארה של הרופא-הפילוסוף מרכוס הרץ היו חרותות האותיות "מ.ה." ("M. H").
אמר לו אחד ממקורביו:
"מה פירושו של נוטריקון זה – "מלאך המוות"?
טועה אתה, ידידי, פירושו של נוטריקון זה – "מחיה המתים"...

2446

שלמה מיימון היה עילוי מופלא. נתן בו עינו עשיר אחד וביקש לקחתו לחתן לבתו היחידה. הסכים אבי-הנער וכתב לאותו עשיר:
"האלף – לך שלמה, ומאתיים לנוטרים את פריו"^[76].
פירוש: אלף זהובים נדוניה לשלמה, ומאתיים זהובים מתנה לו, לאביו של שלמה.
הסכים אבי-הכלה והירצה לידי האב מאתיים זהובים בעין. סירב הלה לקבל ותבע עוד מאתיים. אמר לו אבי-הכלה:
בפירוש כתבת: "ומאתיים לנוטרים את פריו".
החזיר הוא:
כתבתי כך, שלא לקלקל לשון הכתוב. למעשה היתה כוונתי – ארבע מאות...
(שלמה מימון, "לעבענסגעשיכטע", הוצאת פרומר, מינכן 1911 עמוד 124).

2447

שאלו ליהודה-ליב בן-זאב:
מה בין מתים מתים למתים חיים?
החזיר המדקדק החכם:
מתים מתים שוכבים במנוחה זה בצד זה^[77]; מתים חיים (= מְתים) מנוחה אין להם ורוכבים זה על גבי זה^[78]...

2448

אברהם, בנו של משה בן-מנחם ואביו של פליכס מנדלסון-ברתולדי, היה קובל ואומר:
לשעבר לא הייתי אלא בנו של אבי, ועכשיו אינני אלא אביו של בני...
(הנזל, ספרו הנ"ל, א', עמוד 85).

2449

הבארונים לבית מוֹנמורנסי היו קוראים לעצמם: "בארונים ראשונים של צרפת", וכשהציגו לפני אחד מהם את נתן-מאיר רוטשילד, העמיד מונמורנסי פנים כאילו תמה, שגם הלה בארון הוא.
הרגיש נתן-מאיר בדבר ואמר לו:
אני גדול ממך. אתה ממשפחת הבארונים הראשונים של הנצרות, ואני ממשפחת הבארונים הראשונים של היהדות...

2450

הציגו לפני נתן-מאיר רוטשילד את הצייר הדני המפורסם טוֹרוואלדסן. תלה בו נתן-מאיר עיניו ואמר לו:
מה יפה אתה, אדוני! אפשר להאמין, שאתה בעצמך יצרת את עצמך...

2451

תלמיד של בית-המדרש לרבנים בז'יטומיר כתב "גו" במקום "גוי". ליגלג עליו יעקב אייכנבוים ואמר לו:
גוי שכמותך, כיצד אין אתה יודע, שאי-אפשר לגוי בלי יוד?...

2452

יעקב-אהרן לוריא היה אומר:
חולק אני על רבי אליעזר, שאמר: "שמא גרים"^[79], ושני בני יוכיחו: אחד – דויד שמו, והוא אפיקורס; השני – שמחה שמו, והוא בעל מרה שחורה...
(שאול גינזבורג, "היסטארישע ווערק", ניו-יורק", תרצ"ז, כרך ב' עמוד 34).

2453

אייזיק-מאיר דיק היה אומר:
ישראל זהירים במנהגים, ואילו מצא אדם סגולה בדוקה כנגד המוות, היה בית-דין הגדול שבווילנה מחרים אותו, משום – "ונוהגין למות"...

2454

הוא היה אומר:
אדם מישראל אי-אפשר לו בלי דאגה אפילו יום אחד בשנה. סיים סדר פסח כהילכתו, אכל לשובע ושתה לרוויה, הוא – מלך, אשתו – מלכה, בניו – בני-מלכים, וטוב ויפה לו בעולמו. אף-על-פי-כן הומה ותוססת לו דאגה קשה בלבו:
"מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה"^[80]...
[נוסח אחר:
...אדם מישראל בעל-דאגה הוא מטבעו: אינו מסתפק בדאגות שהן שלו, ומבקש לו גם דאגות שאינן שלו. אשתו חולה – ואין בידו לרפאותה, בנותיו הגיעו לפירקן – ואין בידו להשיאן, בניו קרואים לצבא – ואין בידו לפדותם. והוא רוקד כנגד השמים ודואג ומתפלל: "יהי רצון, שתמלא פגימת הלבנה"^[81]...]

2455

אף הוא היה אומר:
כמה קפדנית היא דת ישראל לגבות חובותיה: חל תשעה-באב במוצאי-שבת – מבדילים למחר. אין מניחין תפילין בתשעה-באב שחרית – חייבים בהן למנחה. מת לאדם מת בחול-המועד – נוהג "שבעה" לאחר המועד. יצא לדרך קודם פסח ולא בדק – בודק אחרי פסח. שכח ולא התפלל מנחה – מתפלל שתי "שמונה-עשרות" במעריב...

2456

במסיבה של משכילי ווילנה נשאלה שאלה:
נאמר במשה "ולא ידע איש את קבורתו"^[82]. ומה היה, אילו ידעו ישראל את קבורתו?
אמר אחד מן המסיבה:
היו ישראל עושים אותו אלהות.
אמר שני:
היו ישראל עוברים על רצונו של מקום ומכניסים עצמותיו לארץ.
היה שם אייזיק-מאיר, נענה ואמר:
לא זו ולא זו, אלא קברו היה נשאר בלי מצבה עד היום הזה...

2457

אייזיק-מאיר היה אומר:
אם אמרו חכמים, שיש גנבים לישראל, אין אני מתבייש: אף אומות העולם יש להם גנבים. במי אני מתבייש? בצדיקים ובחסידים ובתמימים של ישראל...

2458

אייזיק-מאיר היה לו חלט עשוי מעשה תשבץ, ובכל משבצה אות מאותיות האלף-בית. אמרו לו:
בשלמא משבצות – לשם נוי, אבל אותיות לשם מה? החזיר אייזיק-מאיר:
אותיות לשם מנוחה בעולם הזה. אחרי סעודה של צהריים יורדת עלי עצלות עד כדי שלא להזיז אבר. פתאום מקיצים מזעזעי ויש לי צורך לגרד, למשל, את גבי מלמעלה למטה. מיד אני קורא לאשתי ואומר לה: "חיה-שרה, גשי אלי וגרדי לי את המ"ם הסתומה ואת הנו"ן הכפופה"...

2459

ראו לאייזיק-מאיר, שהוא מהלך ברחוב ומדבר בינו לבין עצמו. אמרו לו:
רבי אייזיק-מאיר, שמא יצאת, חלילה, מדעתך?
רגז אייזיק-מאיר והחזיר:
זו לי פעם ראשונה בימי חיי אני מדבר עם אדם שיש בו דעה ואתם באים ומבלבלים אותי...

2460

כשהזקין אייזיק-מאיר ותש כוחו אמר:
לפי האמת כבר הגיעה שעתי לכרסם את האדמה, אלא שבטלו הטוחנות...
(מ' ווינריך, "בילדער פון דער יידישער ליטעראטור-געשיכטע", ווילנה 1928, עמוד 293).

2461

בשנות השבעים למאה הקודמת שימשו באוניברסיטה של ווינה שני פרופיסורים מפורסמים לאנטומיה: יוסף הירטל היהודי וקארל לאנגר הגרמני. הירטל היה רואה את מדעו בהיקפו הגדול, ולא הקפיד על דברים קטנים, – וחילופיו בלאנגר. פעם אחת ישבו שניהם לבחון את תלמידיהם. הביא לאנגר עצם של שוֹק, גילה אותה עד מחציתה לסטודנט, שעמד לפניו, ושאל לו: עצם זו של גבר היא או של אשה, של השוק הימני או של השוק השמאלי?
לא נכשל הסטודנט והשיב כהלכה.
נטל הירטל את העצם מידו של לאנגר, גילה גם מחציתה השנייה ואמר לאותו סטודנט:
יפה דרשת! ועכשיו, שהעצם כולה לפניך, שמא תאמר לי, מה היה שם בעליה ובאיזו קומה היתה דירתו?...
(וו. אהרנס, "געלעהרטען-אנעקדאטען", ברלין 1911, עמוד 197-196).

2462

בימי עלומיו היה חיים-זליג סלונימסקי יושב כל היום וחושב בתקופות ומזלות, ונדמה היה לו, שמצא כוכב חדש.
אמרה לו אשתו:
חיים-זליג, שמא יש בידך רובל לפרנסת הבית?
רגז החוקר ואמר לה:
אני חושב חשבונו של הכוכב שמצאתי, ואת מבלבלת מוחי בדברים של מה בכך!
נאנחה האשה ואמרה:
ואני, חיים-זליג, נוח לי יותר שתמצא רובל אחד בארץ, משתמצא עשרה כוכבים בשמים...

2463

אברהם-בּר הכוהן גוּטלובר שימש מורה בבית-ספר בקונסטנטין ישן. בא אליו נער ובידו מכתב:
"הגביר מבקש, שיכניסו את הנער לבית-הספר ושכר-לימודו עליו, על הגביר".
ובעיר ריננו, שאותו נער בנו של "הגביר" הוא: המשרתת ילדה לו. עשה גוטלובר רצונו של בעל-המכתב וכתב לו:
"וגם את בן-האמה לגוי אשימנו, כי זרעך הוא"^[83]...

2464

גוטלובר בא לאודיסה. הלך אלימלך איש-נעמי לבקרו במלונו ולא מצא אותו. למחר החזיר לו גוטלובר ביקור, ולא מצא אותו בביתו. הניח לו גוטלובר כרטיס וכתב:
"אין תחת אין"^[84]...

2465

שאלו ליהושע-השיל שור ("יה"ש"):
מה בין ספר משלי לספר איוב?
החזיר הוא:
ספר משלי אין בו קשר בין פסוק לפסוק; ספר איוב אין בו קשר בין תיבה לתיבה...

2466

שאלו למרדכי פלונגיאן:
נאמר ביוסף: "ויתן לו (פרעה) את אסנת בת פוטיפרע לאשה"^[85], ומפרש רש"י, שפוטיפר ופוטיפרע היינו הך, ולפי שסריס היה קראו הכתוב פוטיפרע. וקשה: כלום סריס מוליד?
עיין פלונגיאן בדבר והחזיר:
על-כורחך אתה אומר, שפוטיפר למד חומש בלי פירוש רש"י...

2467

אחד מתלמידיו של אליעזר-צבי הכוהן צווייפל בבית-המדרש לרבנים בז'יטומיר היה שלמה מאנדלקרן. ותלמידו זה כשרונותיו גדולים, ידיעותיו מרובות, ומידותיו – מגונות.
פעם אחת נכנס התלמיד אצל הרב נרעש ונרגש:
אתמול היתה סעודת-נישואים בביתו של פלוני העשיר. מי-שהוא העלים כפות-כסף מעל השולחן, והיום פשטה שמועה בעיר, שהוא, מאנדלקרן, ידו היתה בהן...
ניחמו צווייפל ואמר לו:
"יהא חלקי ממי שחושדין אותו ואין בו"^[86].
קם מאנדלקרן לצאת, ועינו החדה של צווייפל תפסה חיוך קל-שבקלים, שריפרף לו לתלמידו על שפתיו. החזירו ואמר לו:
שלמה, שאלה יש לי לשאול. באתה סעודה היית?
הן, הייתי, – השיב מאנדלקרן.
וכפות-כסף היו שם? – שאל צווייפל עוד.
הן, היו – השיב שוב מאנדלקרן.
סיים צווייפל ואמר:
וידיים גנבניות יש לך, וכפות-הכסף מן השולחן העלמת ובכיסך שמת אותן, ומה תצעק אלי?...

2468

צווייפל היה אומר:
הכל תלוי בפלפול לישראל, אפילו דברי-מאכל, וכיסניות ("כּרפּלך" בלעז) יוכיחו. מיום שחרב בית-המקדש אין אכילת בשר אלא בשבת ויום-טוב^[87]; לפיכך נהגו ישראל לאכול כיסניות בפורים, בערב יום-כיפור ובהושענה רבה, ששלושתם ספק יום-טוב ספק חול. מה נפשך: אם יום-טוב – הרי בשר מבפנים. ואם חול – הרי אין בשר מבחוץ...

2469

הוא היה אומר:
הרבה יש בעולם מגולחים, שזקנם מחפּה על תגלחתם, ואין הבריות מכירים בהם, שמגולחים הם...

2470

מאכס ליליינטל, מבשר ההשכלה ליהודי רוסיה, ובצלאל שטרן, ראש משכילי אודיסה בשעתו, היו צהובים זה לזה.
בוועידת הרבנים הראשונה, שהיתה בפטרבורג בשנת תר"ג, השתתפו שניהם, וכשהשמיע ליליינטל דעתו בשאלה, שעמדה על הפרק, קפץ שטרן הרגזן וקרא:
אין אתה יודע כלום.
כבש ליליינטל את עלבונו והשיב במנוחה:
דבר אחד אני יודע יותר ממך.
רגז שטרן שוב וקרא:
מה אתה יודע יותר ממני?
חזר ליליינטל והשיב לו במנוחה:
לשתוק אני יודע יותר ממך...
(מנשה מרגלית, "Boпpocы Eʙрейской җизни", פט"ב 1899, עמוד 55 בהערה).

2471

אייזיק-הירש וייס וצבי-הירש גרץ נזדמנו למקום אחד.
אמר וייס לגרץ:
תמה אני: מניין לך כל המקורות המרובים מן התלמוד ומן המדרשים מן המפרשים ומן הפוסקים, שאתה מביא בספריך?
אמר לו גרץ:
ואתה מניין לך? אלא כשם שאתה מבקש ומוצא, כך גם אני מבקש ומוצא.
החזיר לו וייס:
מה דימיון הוא זה? אני מחזר אחרי אבידה, ואילו אתה מחזר אחרי מציאה...

2472

משה רוזנסון, עשיר מופלג בווילנה, התקין לו מצבה בחייו והירבה בדברי שבח על עצמו. ובווילנה שנאו אותו, שהוציא כמה ספרים להטות לבם של ישראל לנצרות, וחשש רוזנסון, שהגבאים של "צדקה גדולה"^[88] לא יתנו להציב את המצבה אחרי מותו. הקדים והלך לשמואל-יוסף פין לקנות מקום קבר. נתכוון פין לדחותו ואמר לו:
חמישה אלפים רובל תשלם.
נרתע רוזנסון לאחוריו ואמר:
הרשות אסרה עליכם לקחת במחיר מקום לקבר יותר מארבע מאות רובל.
החזיר לו פין:
אין איסור זה חל אלא על מקום קבר למי שכבר מת. רצונך, שלא תשלם יותר מארבע מאות, – אין לך תקנה אלא שתמהר ותהיה גם אתה בכלל אלו, שהאיסור חל על קבריהם...
(יהודה-ליב אפל, "בתוך ראשית התחיה", תל-אביב תרצ"ו, עמוד 561-560).

2473

רש"י פין היה אומר:
ארבע פעמים ביום אני מתפלל מנחה. מ"צדקה גדולה" אין אנו נפטרים בלי מנחה גדולה. משם אני עובר על "הפּלוּשׁ" של בית-הכנסת הגדול, שמתפללים בו כל היום, ואני נכנס להתפלל מנחה, שלא יאמרו הבריות: "שמואל-יוסל מזלזל בתפילת-מנחה". כשאני יוצא משם לרחוב, נטפל אלי מי-שהוא, שאכנס לבית-אבל, כדי להשלים מניין-עשרה למנחה, ואני נכנס ומתפלל, ובלבד שלא יחשדוני, שאני מסרב להתפלל מנחה. לסוף אני מגיע לביתי ומבקש לנוח, בא שמש בית-המדרש של השכונה ומודיעני, שהציבור ממתין לי למנחה, ומיד אני הולך ומתפלל רביעית, שלא ליתן פתחון פה למלעיזים לאמר, שאיני מתפלל מנחה. וסוף כל סוף מרננים אחרי הבריות ואומרים: "שמואל-יוסל קל שבקלים היה ומימיו לא התפלל מנחה"...
(אפל שם, עמוד 74-73).

2174

ליאון פינסקר חלה את חוליו, אשר ימות בו, וציווה שישהו קבורתו שלושה ימים. אמרו לו:
שהייה זו, שלא כמנהג ישראל, למה לך?
החזיר פינסקר:
בחיי לא נתנו לי ישראל מנוחה. אחרי קבורתי ודאי לא יתנו לי בשמים מנוחה. והרי אני מבקש, שיהיו לי לכל-הפחות שלושה ימי מנוחה...

2475

מוסיקאי מבעלי "האסכולה הגרמנית החדשה" ניגן ברבים יצירתו האחרונה. היה שם גם הינריך אהרליך, הקשיב ואמר:
אם זו היא "שירת העתיד", מתקנא אני בי, שאינני נכדי.

2476

אחרי המרידות של 1848 באוסטריה דנה הרשות כמה מן המורדים והממרידים למיתה. בכללם גם הרמן יילינק, אחיו של רבי אהרן יילינק. שמע הנדון פסק-דינו ואמר לשופטיו:
רבותי, אם לעצתי תשמעו, לא תטרחו טירחה של-חינם. את מחשבתי לא תמיתו...

2477

פרדיננד לסל חיבר ספר כנגד שולצה-דליטש, מתנגדו הפוליטי, ואמר לו:
בו ברגע שאני מוסר חיבורי לדפוס, אתה יכול לראות עצמך כאילו כבר מת, ובה בשעה שחיבורי ימצא לו אלפי קוראים, תוכל לראות עצמך כאילו גם לאחר קבורה אתה...

2478

לסל היה אומר:
שני סוגי אנשים אינם מקובלים עלי: סופרים ויהודים, ואני – אוי לי! – גם סופר וגם יהודי...

2479

יעקב ספיר בעל-המסעות ופרץ סמולנסקין נזדמנו לפונדק אחד. אמר ספיר לסמולנסקין:
בוא וראה, מה ביני לבינך! לאחר מותי יראו על קברי ויאמרו: הנה ה"אבן ספיר"^[89], ואילו אתה, לאחר מותך יראו על קברך ויאמרו: הנה ה"קבורת חמור"...^[90]

2480

ביסמרק ביקש לקנות את לבו של אדוארד לאסקר, ואמר לו:
סופנו, שנשב שנינו במיניסטריון אחד.
החזיר לו לאסקר:
אדוני הנסיך, אחרית טובה זו נכרתה לי שמונה ימים אחרי הולדתי...
[נוסח אחר:
ביסמרק ביקש לקנות את לבו של אדוארד לאסקר, ואמר לו:
אני מקווה, שיבוא יום ושנינו נעבוד יחדיו.
החזיר לו לאסקר:
לא עלה על דעתי, שאדוני הנסיך אומר לשוב ולהיות עורך-דין... ^[91]]
(שני הנוסחאות מסופרים בספרו של אוטו יאהלינגר, "ביסמארק אונד דיע יודען", ברלין 1921, עמוד 72).

2481

בראשון של "פסחא" שלהם, שחל באחרון של פסח שלנו, כתב יהודה-ליב גורדון (יל"ג) מכתב למשורר העברי המומר קונסטנטין שפירא, ורשם בראש המכתב:
"מאחד המאמינים באחד לאחד המאמינים בשלושה, שהם אחד; בשמיני של פסח, שהוא אחרון לראשון וראשון לאחרון"...

2482

בשנת גירוש מוסקבה (תרנ"ב) שלח יל"ג לרבי יעקב מזא"ה שיר קטן, ורשם בסופו:
י"ב טבת בשנת 'יעקב בן-ישעיה מזא"ה' (לאחר גרוש היו"דין), ממוסקבה"^[92]...
("לוח אחיאסף" לשנת תרנ"ד, עמוד 164).

2483

יל"ג היה אומר:
מקובלני: לעתיד לבוא, כשיבוא, אם ירצה השם, משיח ותהא יד ישראל תקיפה, ייעצרו הרכבות של מסילות הברזל לפי חשבון שקיעת-החמה: ערב-שבת לסדר "ויצא" – בסמורגון, וערב-שבת לסדר "וישלח" – בז'וסלי שלפני סמורגון... ^[93]

2484

אמרו לו ליהושע שטיינברג:
רוב עיתוני חוץ-לארץ מישראל הם.
נענה שטיינברג ואמר:
ולפיכך רובם נימולים... ^[94]

2485

הילל-נח מגיד-שטיינשניידר כתב ספר על גדולי ווילנה ושמו "עיר-ווילנה"^[95]. ולמה נקרא שמו כך, ולא נקרא שמו "גדולי-ווילנה" כפי שהיה ראוי לו? משום מעשה שהיה. מעשה והביא המחבר את כתב-היד לשטיינברג לשם צנזורה. עיין שטיינברג בכתב-היד וראה, שהמחבר קרא לספרו "גדולי-ווילנה", כעס ואמר:
כלום רבי אליה'צ'קה ורבי ברל'ה ורבי יענק'לה וכל שאר הבטלנים גדולי ווילנה הם? גדולי ווילנה הם אלבּדינסקי וטרוצקי ונאזימוֹב^[96] ודומיהם.
טבל עטו בדיו אדומה, מחק "גדולי-ווילנה" וכתב "עיר-ווילנה"...
(דוד מגיד, "משכילים מיט 65-60 יאר צוריק", "פון נאענטן עבר" א' (העורך: מ' שליט), ווארשה 1937, עמוד 10).

2486

ישראל פוזננסקי, העשיר הלודזאי הידוע, נתוודע לבארון משה הירש. שאל לו הירש:
מה מעשיו?
השיב פוזננסקי:
בתי-חרושת גדולים לאריג יש לי, ובהם שנים-עשר אלף פועלים.
שאל הירש:
ומה מספר היהודים בכל אלה?
השיב פוזננסקי: כולם פולנים ויהודים אין בהם.
חזר ושאל הירש:
ומה אתה עושה בשביל היהודים?
השיב פוזננסקי:
בית-חולים מהודר בניתי להם.
אמר לו הירש:
מוטב שהיית בונה בית-חרושת ליהודים, ובתי-חולים – לפולנים...

2487

הירש היה אומר:
יודע אני נפש העני ויודע אני נפש העשיר. עני חושב: כסף וזהב קונים הכל; עשיר יודע: כסף וזהב אין קונים הכל...

2488

שלום-יעקב אברמוביץ' ("מנדלי מוכר-ספרים") ויהושע מזח נזדמנו למקום אחד. אמר אברמוביץ' למזח:
פסוק יפה בתנ"ך מוכן ומזומן להספדך: "אין מזח עוד"^[97].
החזיר לו מזח:
אף אתה פסוק יפה בתנ"ך מוכן ומזומן להספדך: "שלום, שלום – ואין שלום"^[98]

2489

דעתו של אברמוביץ' לא היתה נוחה מ"מגילת-האש" של ביאליק. כנגד זה היתה דעתו נוחה מן "הברכה" של ביאליק. ועל שתי הפואימות הללו היה אומר:
"ואתא מיא וכבא לנורא"...^[99]
(נחמן מיזל, "אידישע ווארטפיהרער", "היינט" נומר 92 לשנת 1933).

2490

רבי יחזקאל ראטנר, מתלמידי-חכמיה של מוהילב, הדפיס ספר וקרא לו "יבשר טוב", "יבשר" – נוטריקון: "יחזקאל בן שרה-רבקה", על שם אמו שגידלתו לתורה. אמר פרץ סמולנסקין, שהיה אז מבחורי-הישיבה של מוהילב:
אם גם אין ספק, שרבי יחזקאל הוא בנה של שרה-רבקה, אין מכאן ראיה, שספרו יבשר טוב...
(יעקב בן-ישעיה מזא"ה, "זכרונות" ג', תל-אביב תרצ"ו, עמוד קח).

2491

כשהוציא סמולנסקין את "השחר" פרץ פולמוס קשה בינו לבין גוטלובר, וגינה אותו גוטלובר, ששינה שמו ובווינה קרא לעצמו "פטר" במקום "פרץ". אמר סמולנסקין:
ואני דווקא מרוב חיבה לאותו זקן בחרתי לי שם חדש זה, שבתורה הוא סמוך לשמו שלו^[100]...

2492

מי-שהוא ביקש להוכיח, ששכספיר היה יהודי, ושאלו להרמן כהן:
מה דעתו על השערה זו?
החזיר כהן:
אני דיי, שישעיה הנביא היה יהודי...

2493

במסיבת יובלו של המשורר היהודי-האונגרי יוסף קיש סיפר מי-שהוא מן המסובים:
לפני זמן מועט חל יובלו של משורר חשוב משלהם, ומכבדיו גאלו נחלת אבותיו, שנמצאה בידי זרים, והביאוה מתנה לו.
נענה קיש ואמר: ברוך-השם, אני איני זקוק לכך. נחלת-אבותי – מטה-נודדים, ועדיין הוא בידי...

2494

שלמה מאנדלקרן מצא בקונקורדנציה של בוקסטורף בערך אחד הכתובים: "תהו והבל נסכיהם", "שקר החן והבל היופי" וגם הכתוב "והבל הביא גם הוא". עמד ורשם מן הצד:
"והבל הביא גם הוא"...
(ש' מאנדלקרן, "היכל הקדש", ליפסיאה 1896, עמוד XII).

2495

צייר ביקר בבית-מלאכתו של מאכס ליברמן והסתכל הרבה בכל ציור וציור. לסוף אמר לליברמן:
ילמדני מר, במה הוא צר ציוריו: בעיפרון קשה או בעיפרון רך?
החזיר לו ליברמן:
אני צר ציורי – בכישרון...

2496

ליברמן צר צורתו של פרופיסור מפורסם לרפואה והצריכו לשבת לפניו כמה פעמים. עייף הפרופיסור-הרופא ואמר לו:
אדוני האמן, שמא לא תטריחני עוד לבוא אליך? אני איני מצריך חולה לבוא אלי אלא שתיים-שלוש פעמים ודיי, ואילו אתה כבר הצרכתני לשבת לפניך שבע פעמים.
החזיר לו ליברמן:
אדוני הפרופיסור, מה דמיון הוא זה? אתה כי תטעה באמנותך שלך, תעבור הטעות מן העולם וזכר לא יהיה לה עוד. ואילו אני כי אטעה באמנותי שלי, תהא טעותי לנגד רואיה מאות בשנים...

2497

גברת צעירה סחה צערה לליברמן:
זמן רב היתה תמונה מעשה ידי וואן-גוג תלויה לה על מיטתהּ; עכשיו הוברר, שתמונה זו לא משל מכחולו של וואן-גוג היא.
החזיר לה ליברמן:
גברתי, כשאני הייתי בגילך, דאגתי למה שבתוך מיטתי, ולא למה שממעל לה...

2498

לסר אוּרי ומאכס ליברמן היו תחילה ידידים, ואחר-כך נתפרדה חבילתם ונעשו דבובים זה לזה. אמרו לו לליברמן:
אורי מלעיז עליך, שכמה מציוריך צייר הוא בימי ידידותכם. רצונך, שתתבעהו לדין של חברים?
החזיר ליברמן:
אם אמר שהוא צייר ציורי שלי, אין לי עליו ולא כלום. אימתי הייתי תובעו לדין? אילמלי אמר, שאני ציירתי ציוריו שלו...

2499

דראמטורגן בדליני ידוע נכשל במעשה שאינו מהוגן: השתמש במחזה של אחר והדפיסו על שמו שלו. כשנודע הדבר ברבים, נעלם אותו דראמטורגן מברלין. עברו כמה שבועות – ואיננו. פעם אחת סיפרוּ עליו במסיבה של סופרים ואמנים. אמר אחד מן המסובים:
חקרתי ודרשתי עליו ואין איש יודע, היכן הוא.
היה שם אוסקר בלומנטל, נענה ואמר:
אני יודע, היכן הוא. בלונדון הוא יושב – וכותב את האמלט...

2500

יוסף-שמואל בלוך, שזכה בשעתו לפירסום מרובה, לא נהג סילסול בבגדיו. אמרו לו:
מנהגו של עולם הוא, שהבריות דנים את האדם לפי מלבושו. אפילו רבי יוחנן "קרא למאניה מכבדותי"^[101].
החזיר בלוך:
ואני אין רצוני לתלות את הכבוד הראוי לי בחסדו של חייטי...

2501

כשישב נפתלי-הרץ אימבר בעל "התקוה" בארץ-ישראל, כתב והדפיס כמה מאמרים ושירים כנגד המיסיון. אף-על-פי-כן לא הוקיר רגליו מביתו של פרידלנדר, ראש המיסיון בארץ, ויש אשר גם נתלווה עמו במסעיו.
פעם אחת באו שניהם יחדיו לראשון-לציון. התחיל פרידלנדר מתווכח עם האיכרים ומספר על המשיח, שכבר בא. ליגלג עליו אימבר ואמר:
יחיו כן הנוצרים כאשר המשיח כבר בא. ויחיו כן היהודים כאשר הוא עתיד לבוא!...
(פ' כהנוב, "מן השמור בזכרוני", "מימים ראשונים" כרך ב', עמוד 96).

2502

אהרן-דויד גורדון נזדמן לקרון של הרכבת עם אחד מותיקי העסקנים של הציונות. אגב שיחה אמר לו גורדון:
לפני כמה שנים ראיתיך ראשונה, ולא ידעת עברית. אף עכשיו אין אתה יודע.
הראש, הראש! – התנצל העסקן הותיק ורמז כלפי ראשו, כאדם האומר לחברו: "אין ראשי פנוי ומסוגל לכך".
רמז גורדון כלפי לבו והחזיר:
הלב, הלב!...

2503

מומר חזר בתשובה ונעשה ישראל. לא הוציא שנתו ומת.
אמר עליו פרוג:
יש קונה שני עולמות: בחייו גוי בין הגויים וקונה עולם הזה; במיתתו יהודי בין היהודים וקונה עולם הבא...

2504

נחום סוקולוב בא לאמריקה. מיד פשטו עליו עיתונאים והקיפוהו שאלות כעכנא זו. אחד מהם שאל:
מה דעתו על מפורסמי אמריקה?
החזיר סוקולוב:
אם איני טועה, קולומבוס הוא המפורסם היחידי של אמריקה, שלא התחיל דרכו לא מציחצוח נעליים ולא ממכירת עיתונים...

2505

גרשון רוזנצוויג, בעל הפיתגמים, חלה מחלה, שלא היתה לה תקנה: סרטן עלה לו בלשונו, והיה החולה משתמש כל היום בעיפרון, כי ניטל הדיבר ממנו. יום אחד נכנס אצלו מכּרוֹ, מוהל ידוע, לבקרו. כתב לו החולה:
למה באת אלי, ו"אין מלה בלשוני?"^[102]...

2506

ארתור שניצלר בא ממסיבה של סופרים ושאלו לו:
מה היה טיבה של המסיבה?
השיב שניצלר:
אילו לא אני, שהייתי שם, הייתי משתעמם מאוד...

2507

טריסטאן ברנאר הלך לראות גבורותיו של ידידו, אגרופן מפורסם, מעשה-שטן בדקו משקלו של זה ונמצא משהו יתר על המידה – ופסלוהו. קינתרוֹ ברנאר ואמר לו:
היה לך להסתפר קודם שיצאת לשקילה.
מיד הסיר הלה כובע מעל ראשו: – קרחת לפצח עליה אגוזים.
חזר ברנאר ואמר לו:
צריך היית לדקדק ולטול ציפורניך.
פשט הלה את ידיו: – בשר חופה את הציפורניים.
נאנח ברנאר ואמר לו:
אם כן, איני רואה לך תקנה, אלא שתקבל עליך דת ישראל...

2508

במסיבה אחת דיברו על שכר ועונש, על גן-עדן וגיהנום היה גם ברנאר באותה מסיבה ושאלו לו:
מה דעתך?
החזיר ברנאר:
איני יודע להכריע. בגן-עדן ודאי האקלים נעים יותר. אבל ברי לי, שבגיהנום החברה נעימה יותר...

2509

סיפרו לו לברנאר על מטרונית אחת, שהיא עוסקת במעשה כשפים של ספיריטיסמוס ומדובבת את שולחנה כל לילה ולילה.
נענה ברנאר ואמר:
הרבה יותר עניין הייתי מוצא במעשה-כשפיה, אילו היתה מדובבת את מיטתהּ כל לילה ולילה...

2510

בשנת הרבולוציה הראשונה של רוסיה (1905) הוציא הסופר צ'וּקוֹבסקי שבועון לסאטירה. לא היו ימים מועטים ונמסר צ'וקובסקי לדין: הפרוקורור מצא עלבון לרוממות בציור סאטירי, שהיה בו קצת דימיון לקיסר. הגן על החוטא הפרקליט הידוע אוסקר גרוזנברג, ובנאומו אמר:
אין אדם נדון על סמך השערות בעלמא, אלא על סמך ראיות ברורות ומפורשות. הגיעו בעצמכם, רבותי, מי-שהוא יצייר חמור, ויבוא חברו ויגער בו: "כיצד אתה מעז להעליב את האדון הפרוקורור?"... (В. Боцяновскій и Э. Голлербахъ, "Русская сатира первой peволюцiи", פט"ב 1925, עמוד 35).

2511

חיים-נחמן ביאליק היה אומר:
המתחיל במצוה אומרים לו: "חמור"!...^[103]

2512

חיים וויצמן ואלברט איינשטין הפליגו יחדיו באנייה לאמריקה. כשבאו לשם, פשטו עליהם עיתונאים, ושאל אחד מהם לוויצמן:
במה עסקתם שניכם בזמן הנסיעה?
השיב וויצמן:
הוא הסביר לי תורתו.
חזר ושאל העיתונאי:
ומה נתחוור לך מתוך הסברתו?
החזיר וויצמן:
מתוך הסברתו נתחוור לי היטב, שהוא מבין תורתו...

2513

אמרו לו לרוטשילד הווינאי:
הביטה וראה, אדוננו, כמה רודפים את היהודים, ואתה שותק ! החזיר רוטשילד:
מאמינים אתם, שאני שותק? חלילה! אלא שאיני מדבר...

2514

בוועידה של בנקאים, שהיתה בקלן בשנת 1928, הרצה הבנקאי המפורסם יעקב גולדסמיט הרצאה מפורטת בהילכות ממונות. הרצאתו עשתה רושם, והוא הוזמן לכמה מקומות להרצות גם שם. סירב ואמר:
גולדסמיט אינו מרצה אלא אחת לשלושים שנה. חכו לו עד 1958...
(ה' סווט, "הארץ" גליון 3663).

2515

בברלין הציגו אופירה של ריכרד שטרויס, והמנצח ליאו בּלך תיקן על דעת עצמו את המוסיקה בכמה מקומות. נפגע שטרויס ואמר לו:
שאלה יש לי לשאול, מר בלך: מי חיבר את האופירה, אני או אתה?
החזיר לו בלך:
ברוך-השם – אתה...

[ד]

2516

בחבורה של עסקנים התווכחו על הפוליטיקה של המלכות. היה שם גם לודביג בּרנה הצעיר, ואף הוא נצטרף לוויכוח, וחריפים היו דבריו בגנותה של המלכות. כּעס אחד מן החבורה, בארון זקן, ואמר לו:
בגילך, אדוני, הייתי עדיין חמור גמור לגבי עניינים אלו.
החזיר לו ברנה:
אשריך, אדוני הבארון, שזקנותך לא ביישה את עלומיך.

2517

היינריך היינה שלח ביכורי שירתו לעורכו של ירחון מפורסם בשעתו וכתב לו:
"אין אני ידוע לך לגמרי, אבל על-ידך רוצה אני להתוודע לכל העולם כולו"...

2518

קודם שהתנצר בא היינה לברלין, ומחמת יהדותו לא היתה לו רשות לשבת בעיר-הבירה של פרוסיה. נמלך והלך למושל העיר ליטול ממנו רשות. אמר לו המושל:
מתקשה אני לעשות רצונך: דעותיך חשודות בעיני המלכות.
תלה בו היינה עיניים תמהות והחזיר:
שמא טועה אתה, אדוני המושל? מעיד אני עלי, שאין בין דעותי שלי ודעותיה של המלכות ולא כלום. ואני – האמינה לי – מימי לא היתה בי דעה כלל...

2519

פעם אחת, לאחר שהיינה כבר נתפרסם ויצא לו שם של משורר גאון, דיברו עליו בשעת סעודה בחצר המלך של בווריה. אמרה בת-המלך:
רוצה הייתי מאוד לדעת אותו.
נענתה חברתה ואמרה:
על נקלה יכולה את לקיים רצונך. היינה יושב עתה במינכן. שלחי אחריו והזמיני אותו אליך.
עשתה הנסיכה כך ועם גמר הסעודה שלחה אחד מחדרני החצר להזמין את המשורר לטה. סירב המשורר לבוא, ואמר לחדרן: בבקשה ממך, ידידי, אמור נא להוד מלכותה בשמי, שאין אני רגיל לשתות טה אלא במקום שאני סועד תחילה...

2520

טינה היתה בין היינריך היינה לבין דודו, אחי-אביו, הבנקאי המפורסם שלמה-זלמן היינה בהאמבורג. פעם אחת סיפר המשורר עם אחד ממקורביו על דודו זה ואמר:
אמי היתה שקודה לקרוא ספרי-שירה יפים, ונולד לה בן משורר; אמו של דודי היתה רדופה אחרי סיפורי מעשיות של גזלנים וחמסנים ונולד לה – בן בנקאי.

2521

היינה נכנס לחדר-עבודתו של דודו, ולא מצא איש בחדר, ואת ספר-הזכרונות של דודו מצא פתוח על השולחן. עמד ורשם בו:
"דודי היקר,
"אנא, הלווני נא שלוש מאות אלף דולר ושכח עד העולם את בן-אחיך, האוהב אותך,
היינריך היינה".

2522

היינה היה מקבל מאת דודו קיצבה ידועה להוצאותיו. פעם אחת היה מעשה והוא הוציא לא על דעת דודו סכום הגון יתר על הקיצבה, והלה הוצרך לשלם גם סכום זה. רגז הזקן והוכיח את המשורר בדברים קשים, שהיה בהם משום זילזול בכבודו. לאחר שסיים הזקן תוכחתו, נענה המשורר ואמר לו במנוחה:
אתה טרחת עכשיו למצוא בי הרבה דברים רעים, ואילו אני טורח וטורח זה כמה ואיני מוצא בך אלא דבר אחד טוב.
חוור הזקן מכעס ומעלבון והרים קולו:
שמא תאמר לי, מה הדבר הטוב היחידי, שאתה מוצא בי?
חזר המשורר והשיב במנוחה:
הדבר הטוב היחידי, שיש בך, הוא – שאתה דודי ושמי נקרא עליך...

2523

לא הרבה הבין הזקן שלמה-זלמן היינה את ערך יצירותיו של בן-אחיו המשורר. רק "הראטקליף" מצא חן בעיניו, ומשבח היה את יוצרו. פעם אחת הרגיש המשורר, שלבו של הזקן טוב עליו, ואמר לו:
רוצה אני לנסוע ללונדון ולראות בעיני את ארצו של ראטקליף ובקשה בפי אליך: תנה-נא לי מכתב-אמנה יפה לרוטשילד.
תמה הזקן;
לא זה עתה קיבלת קיצבתך?
הסביר לו המשורר:
לא כדי לקבל כסף מאת רוטשילד, אלא כדי להתוודע אליו בדרך כבוד אני מבקש את מכתב-האמנה.
עשה הזקן את בקשתו, – ובו ביום שבא המשורר ללונדון ונתוודע לרוטשילד גבה מאתו סכום הכסף, שנאמר במכתב.
לאחר ימים מועטים קיבל הזקן מכתב מאת רוטשילד, וידע את אשר עשה לו בן-אחיו. כעס מאוד וקבל לפני אמו של המשורר, שבנה רימה אותו. מיד כתבה היא לבנה וסנטה בו, שעשה כך. החזיר הוא לה:
"אמא יקרה, זקני בנקאים כל-זמן שמזקינים דעתם מטורפת עליהם. הן שלהם לא הן, ולאו שלהם לא לאו. ברגע של לב טוב כתב הזקן את מכתב-האמנה, ולמחר ברגע של לב רע, יכול היה לבטלו. לפיכך הקדמתיו וגדרתי בפניו, שלא יוכל לחזור בו"...

2524

פעם אחת אמר שלמה-זלמן להיינריך: צער גדול מצטער אני עליך. אילו למדת דבר שיש בו ממש, לא היית זקוק לחבר ספרים, ויכולת להיות בנקאי כמוני.
החזיר לו היינריך:
אף אני מצטער צער גדול עליך. אילו למדת אתה דבר שיש בו ממש, לא היית זקוק לעסוק בעסקי בנקאות, ויכולת לחבר ספרים כמוני...

2525

מאימת המלכות האשכנזית נדד היינה לצרפת, ישב עד יום מותו בפאריס ושם כתב מאמריו החריפים כנגד אשכנז ושלטונותיה. פעם אחת אמר לו אחד ממקורביו:
כלום אין אתה מתגעגע על אשכנז, ואין אתה מבקש לשוב לשם.
החזיר לו היינה:
ודאי אני מתגעגע על אשכנז מולדתי, ובלב שלם אני מבקש לשוב לשם. אבל בתנאי אחד: תחילה יימסרו נא לרשותי כל בתי-כלאיה...

2526

היה מעשה והיינה הוצרך להסכים למלחמת-שניים, ולא מרצון הסכים.
אותו יום היה יום סגריר קשה. ובלכתו למקום המיועד טבעו רגליו בבוץ. פנה לעדיו, אשר הלכו עמו, ואמר להם:
זכרו, ידידים, את אשר אוֹמר לכם, אל תשכחו: דרכי הכבוד רובן רפש חתולתן...

2527

בפאריס היה היינה יוצא ונכנס בביתו של הבארון ג'מס רוטשילד. פעם אחת נתגלגלה השיחה ביניהם על נהר הסינה, שמימיו דלוחים. אמר רוטשילד:
תמה אני. ראיתי את הנהר במקום המבּוּע ושם מימיו צלולים.
נענה היינה ואמר:
אף אני שמעתי, אדוני הבארון, שאביך היה אדם הגון מאוד...

2528

רוטשילד ביקש לעקוץ את היינה ואמר לו:
הגידה נא, בכמה יכול אני לקנות כל המשוררים והסופרים?
החזיר לו היינה:
עד שאתה שואלני, בכמה אתה יכול לקנות אותם, אני שואלך, בכמה אתה רוצה למכור אותם?...

2529

היינה ישב במסיבת-ערב של חכמים וסופרים ואנשי-מעשה. נכנס ג'מס רוטשילד, ומיד קמו המסובים והשתחוו לפני גאון הממון. רואה אתה? – לחש אחד מהם להיינה. – המאה התשע-עשרה משתחווה לעגל הזהב.
עגל? – החזיר היינה. – טועה אתה בדבר גילו של הבארון...

2530

שאל היינה את רוטשילד:
מדוע פניך רעים, אדוני הבארון?
השיב רוטשילד:
דעתי מטורפת עלי.
אמר לו היינה:
איני מאמין כל-זמן שלא אראך משליך ממון לחוץ.
החזיר לו רוטשילד:
הרי זה טירופי, שפעמים אני משליך ממון לחוץ.
נענה היינה ואמר:
אף בזה איני מאמין. אלא ודאי חלום חלמת, שנתת מאה אלף פראנק צדקה לעניים, ומחמת צער חלית...

2531

שלושה הוזמנו לסעודה בביתו של אחד מגדולי השררה בפאריס: הארכיהגמון של צרפת, הבארון ג'מס רוטשילד והיינריך היינה. וכשעמדו שלושתם להיכנס מאולם האורחים לחדר האוכל, נהג הארכיהגמון מנהג של כבוד ברוטשילד וצידד קצת את עצמו, כאילו הוא מבקש, שרוטשילד ייכנס ראשון. קיבל רוטשילד ועבר את הארכיהגמון – ונכנס ראשון.
נסתכל היינה בפני הארכיהגמון ומעקימת שפתיו ראה, שהוא נעלב. אמר לו היינה:
דומה, שכבוד קדושתו רואה בו ברוטשילד מחוסר דרך-ארץ. ולא היא. הברית הישנה קודמת לברית החדשה...

2532

בפאריס היה היינה מנסה לפרקים את מזלו במשחק. פעם אחת אמר לידידו, שישב עמו ליד השולחן הירוק:
היום זכיתי בתורה גדולה, ואף-על-פי שעלתה לי בממון מרובה, אגלה אותה לך חינם: המשחק חטאת הוא – כשמפסידים...

2533

היינה היה מתרגז אם הפריעוהו בשעת קריאה. פעם אחת ישב באולם-קריאה וקרא עיתונים. היו שם גם שתי נשים פטפטניות והפריעוהו. קם והשתחווה לפניהן ואמר להן:
שמא קריאתי את העיתונים מפריעה את הגבירות הנכבדות, אפסיק ואצא...

2534

ושוב היה מעשה. היינה ישב באולם-קריאה וקרא ספר. נזדמן לשם גם זקן אחד, והיה אותו זקן מכעכע ומכעכע, ועל כל כּיעה וכיעה ענה היינה: "הש, הש". לסוף נעלב הזקן, ניגש אל היינה וסנט בו סניטה של כעס. היתמם היינה, כמבקש להתנצל, ואמר לו:
אדוני, אתה הוא? ואני סבור הייתי, שכלב הוא זה...

2535

מאכס היינה, אחיו הצעיר של היינריך היינה, ניסה גם הוא לכתוב שירים, ופעם אחת קרא אותם לפני היינריך. לאחר שגמר לקרוא, אמר לו היינריך:
מאכט, מוטב שתכתוב פרוזה. אל נא תקח משפחתנו מיד אלהים כפליים בכל חטאותיה: די לה במשורר אחד...

2536

היינה שיבח בחבורה של מכריו את הדראמה "פּאריה", שחיבר המשורר מיכאל בּר, אחיו של הקומפוזיטור מאיר-בּר. אמר לו אחד מן החבורה:
שבחיך תמוהים בעיני. קראתי את הדראמה ומצאתי אותה קלושה מאוד.
החזיר לו היינה:
דראמה זו יכול אני לשבח בלי שום פיקפוק: איש לא יאמין לי...

2537

את מאיר-בּר שׂנא היינה תכלית שינאה. אמרו לו:
כיצד אתה שונא לאדם זה, שבן-אלמוות הוא?
החזיר היינה:
אף-על-פי שאני שונא אותו, מכל-מקום מעיד גם אני עליו, שבן-אלמוות הוא – כל-זמן שהוא חי...

2538

במסיבה של סופרים סיפר היינה בשיבחו של משורר חדש, וסיים:
חבל, שמטורף הוא קצת. לולא כן, היה מגיע למדריגה גבוהה בשיר. אבל רק עיתים הוא מטורף; עיתים הוא חלים. וכשהוא חלים – אינו אלא סתם שוטה...

2539

אמר לו להיינה אחד מידידיו:
מה רעה עשה לך הגרמניסטון מאסמן, שאין אתה מניח לו ושולח בו חיציך תמיד?
החזיר לו היינה:
מה רעה עשה לי? חס ושלום! אדרבה, הוא מפרנסני זה כמה. הוא הרינטה שלי. ואני זקן וחולה, וכבר אין בי כוח להעמיד לי שוטים חדשים...

2540

למודה היתה לשונו החריפה של היינה לפגוע לא רק בשונאיו ושנוּאיו אלא גם בידידיו ואוהביו. אחד מהם היה יעקב וונדי (Venedey). הלה חיבר כמה ספרים כרסנים, ולבסוף כתב גם ספר קטן בגנות חצרו של לודביג הראשון, מלך בווריה. שאלו את היינה, מה דעתו על אותו ספר, והחזיר:
לא קראתי, ולא אקראהו. איני קורא אלא ספריו הגדולים של ידידנו. מים מרובים, – יאור, ים, אוקיינוס, – יפים הם; מים בתוך כּפּית לא הם ולא מראיהם...

2541

פעם אחת נכנס אצל היינה לבקרו ידידו המשורר מוריץ הארטמן, חביבן של הנשים בשעתו. אמר לו היינה:
הבוקר ביקרה אותי אשה אחת.
נאנח הארטמן: הוי עליהן, על הנשים! אין מנוחה לנו מהן... ומי היא הטרחנית, שכבר הספיקה להטריד אותך הבוקר?
השיב היינה:
יקירי, טרחנית זו היא האשה היחידה, שלא הטרידה אותך מימיך.
תמה הארטמן ושאל:
מה שמה כי אדע?
החזיר לו היינה:
מוזה שמה...

2542

אחד ממקורביו של היינה נכנס אצלו ומצא פניו עגומים ושיחתו מרושלת. הרגיש בו היינה, שהוא תמה עליו, ואמר לו:
רואה אני, שטיפש מופלג אני בעיניך היום. אל תתמה. זה עתה הלך מעמי ידידי המשורר, פלוני בן-פלוני, שעה ארוכה היו חילופי דברים ביני לבינו...

2543

במעמדו של היינה סיפרו על הבלשן ליאון הלוי, אחיו של הקומפוזיטור יעקב פרומנטל-הלוי. נענה היינה ואמר:
הוא משעמם עד כדי כך, שחשוד הוא בעיני, שמא חיבורו של אחיו הוא...

2544

פעם אחת ביקש ליאון הלוי מאת היינה, שיציגהו לפני עשירי היהודים בפאריס. אמר לו היינה:
חדל-לך! מובטחני, שאתה מבקש לדעת אותם, משום שאין אתה יודע אותם...

2545

מחבר דני קרא בחבורה של סופרים דראמה שכתב אשכנזית ולא עלתה הקריאה יפה, משום שהאשכנזית לא היתה שגורה בפיו כהלכה. היה שם גם היינה וישב כל אותו הזמן ופניו תמוהים. אמרו לו:
על מה אתה תמהּ?
החזיר היינה:
מימי לא עלה על דעתי, שבמידה כזו אני שומע דנית...

2546

היינה שב לביתו ואמרה לו מתילדה אשתו:
היה כאן זקן אחד. חבל, שלא מצא אותך בבית. עד לקומה הרביעית טיפס הזקן ועלה אלינו. הנה כרטיסו.
קרא היינה את הכרטיס וראה, שכרטיסו של אלכסנדר פון הומבולדט הוא. צהבו פניו ואמר לאשתו:
תנוח דעתך, מתילדה. זקן זה רגיל לטפס ולעלות עוד יותר...

2547

גוסטב היינה, אחיו של היינריך היינה, בא לפאריס ואשתו עמו. והיא אשה קטנה בקומה וגדולה ביופי.
ראה אותה המשורר, נתן בה עיניים בוחנות, חזר והסתכל במתילדה אשתו שלו, שהיתה בריאת-בשר ובעלת-קומה, ואמר לגוסטב:
גוסטב יקירי, משבח אני אותך, שחכמת ומשתיים רעות בחרת לך את הקטנה שבהן...

2548

אחרי בת ראשונה נולדה לו לגוסטב היינה בת שנייה. כתב לו היינריך "אני מברך אותך להולדת בתך. אבל גוסטב יקירי, ילדות יכולתי גם אני להוליד, אלא שהיה הדבר למטה מערכי, כלום אין אתה יודע ליצור גם ילדים?!"...
(מכתב לגוסטב היינה מד' מאי 1847, "היינע רעליקוויען", ברלין 1911, עמוד 45).

2549

אשה צעירה אנגלית, מכּרתוֹ של היינה, באה מלונדון לפאריס ונכנסה אצלו לבקרו. בשיחתה עמו סיפרה לו, שהיא רואה חיים טובים ומאושרים עם בעלה, שנישׂאה לו. נענה היינה ואמר:
שמחה רבה היא לראות אשה צעירה יפה, שאינה נושאת לב פצוע בחזה ואינה זקוקה למסור אותו לתיקון לידי גברים שונים, כמנהגן של הנשים כאן. הללו באות סוף כל סוף לידי בירור, שלחינם הן טורחות ואין שום תקנה לליבן, משום שמטבע ברייתן אין להן לב כלל...

2550

סיפרו לו להיינה על מטרונית מפורסמת בפאריס, גדולה ביופי ולא גדולה בצניעות, שהיא רדופה לבקר את הפנתיאון לעיתים קרובות. תמה היינה ושאל:
זה למה לה? היא גופה פנתיאון יפה לגדולי-עולם...

2551

בכלל מקורביו של היינה בפאריס היה גם בארון אשכנזי, בעל-גוף ובעל-שרירים. פעם אחת אמר לו היינה:
אדוני הבארון, שמא תשאיל לי את גופך לירח ימים? לא אשהה אותו עמי אפילו יום אחד יותר – ולא תכירהו עוד...

2552

משתקפה על היינה מחלתו לא שלט אלא בעין אחת. לסוף נפגעה גם זו, ואמר לאחד ממקורביו:
נראים הדברים, שאני מסתמא לגמרי. ואין בכך כלום. אימתי מגיע הזמיר לפסגת שירתו? כשמעוורים שתי עיניו...

2553

ראה היינה, שאין עוד שום תקנה למחלתו, ואמר לאחד מידידיו:
עכשיו אין כבר מוראה של מלכות עלי, ורוצה הייתי לשוב לאשכנז ולראות את מולדתי ראייה אחרונה. אלא שאין הרהיט השבור שווה בהוצאות ההובלה...

2554

בשנות מחלתו המרובות נעשה היינה גל של עצמות, והאחות שטיפלה בו היתה מרימה אותו על ידיה מתוך "קבר-מזרנו", מניחתו לשעה קלה בכיסא וחוזרת ומשיבה אותו ל"קברו".
פעם אחת עשתה לו כך במעמדו של אחד מידידיו הקרובים אליו, וכשתפס המשורר ריפרוף של צער בפני ידידו זה, אמר לו:
ידידי, צער של-חינם אתה מצטער. אתה עדי, שעדיין נשים צעירות נושאות אותי על כפיים...

2555

יום מימים אמר היינה לגוסטב אחיו, כי הפך לבו להאמין באלהים. אמר לו גוסטב:
חייב אתה להתוודות על זה ברבים.
החזיר לו היינה:
גוסטב יקירי, שוטה אתה. מה עניין יש לו לפיל הלבן הגדול של מלך סיאם, אם עכבר קטן ברחוב אמשטרדם של פאריס מאמין בחכמתו וגדולתו, או לאו?...

2556

קודם מותו אמר היינה לאחד מידידיו, שנכנס אצלו לבקרו:
אני הולך למות, ובצוואתי כתבתי, שמתילדה אשתי היא יורשתי היחידה. ותנאי התניתי, שאחרי מותי תנשא לאחר.
תמה ידידו:
תנאי זה למה?
החזיר לו הגווע:
רוצה אני, שלכל-הפחות איש אחד זכוֹר יזכרני ויתאבל על מותי באמת ובתמים...

2557

ראתה מתילדה, אשתו של היינה, שהוא גוסס, כרעה לפני מיטתו והתחילה מתפללת עליו לאלהים. הרגיש בה הגוסס, התחזק ואמר לה:
הרגעי, חביבה. אלהים יסלח לי; הסליחה היא אומנוּתוֹ...

2558

אמרו עליו, על מוריץ-גוטליב ספיר:
ליצן זה מהנה את האוזניים, ואין הוא מהנה את העיניים, שחריפותו גדולה הרבה יותר מיופיו.
נתגלגלו הדברים והגיעו לאוזניו של ספיר. נענה ואמר:
תיתי לו. כיעוּרי – רובו משל אבא ואמא, חריפותי – כולה משלי.

2559

ספיר נזדמן למסיבה, שהיו בה כמה נשים מכוערות וגם זקן אחד לא גדול ביופי. אמר לו ספיר לאותו זקן:
ראוי יום זה, שיהיה זכרו קדוש לשנינו.
תמה הזקן:
על שום מה?
החזיר לו ספיר:
על שום שהיום אני ואתה – המין היפה...

2560

במסיבה של חכמים וסופרים נשאלה שאלה:
מפני מה נוצר האיש תחילה ואחר-כך האשה, ולא להיפך?
היה שם ספיר, נענה ואמר:
רבותי, מה שאלה היא זו? אם יצירה שנייה כך, מה היה גורלנו אילו חס ושלום היתה האשה יצירה ראשונה?...

2561

אשה אחת קינתרה את ספיר ואמרה לו:
כל ימיך אתה חורץ לשונך לנשים, וכל לילותיך אתה רודף אחריהן.
החזיר לה ספיר: דבר זה מן הבראמינים למדתי: ביום הם סופגים מלקות מאת שבטם, ובלילה הם נושקים לו ומעלים אותו ליצועם...

2562

מטרונית אחת קבלה לפני ספיר, שמחמת פסול-משפחה לא נמצאה ראויה ל"חצר". ניחמה ספיר ואמר לה:
אל תצטערי. יודע אני חצר אחת, שאינה מבדילה בין כשרים לפסולים.
שאלה המטרונית:
מה שמה של אותה חצר טובה?
החזיר לה ספיר:
חצר-מוות שמה...

2563

ספיר יצא מביתו לרחוב ולא הרגיש, ששרוולו קרוע והביטנה בולטת לחוץ. פגע בו אדם אחד ואמר לו בדרך ליגלוג:
מסתכל אני בשרוולך ורואה, שהחכמה מציצה מתוכו.
נסתכל ספיר בשרוול הקרוע והחזיר:
אף אני מסתכל בשרוולי ורואה, שהטיפשות מציצה לתוכו...

2564

במעמדו של ספיר סיפרו על עלם אחד, שמת עליו אביו, ושיבחוהו, שאיננו טיפש כאביו. נענה ספיר ואמר:
אל תדאגו לו. יתבגר ויידע להשתמש בירושת אביו כהלכה...

2565

ספיר עמד והסתכל במלאכתם של פועלים, שחפרו בקרקע בשביל להציב מצבה יפה לעשיר אחד. נטפל אליו אחד ממכריו. ושאל אותו:
שמא אתה יודע, למה הם טורחים ומעמיקים כל-כך לחפור?
החזיר לו ספיר:
הן, אני יודע. מעמיקים הם לחפור, משום שאינם מוצאים יסוד למצבה זו...

2566

כוהן קתולי קבל במעמדו של ספיר על קילקול המידות ואמר:
תמה אני, שאלהים אינו מביא שנית מבול על הארץ.
נענה ספיר, ואמר:
אישי הכוהן, שמא אתה יודע, מה תיקן המבול הראשון?...

2567

סופר אחד, בעל דבבו של ספיר, קינתרו ואמר לו:
כל ימיך אתה כותב לשם ממון.
ואתה? – שאל ספיר.
אני כותב, – השיב הלה, – לשם האמת.
החזיר לו ספיר:
כך נאה לי וכך נאה לך: אין אדם טורח וכותב אלא כדי למלא חסרונו שלו...

2568

עשיר גאוותן התפאר במעמדו של ספיר ואמר:
לגבי משקלו של אלכסנדר פון הומבולדט אין הוא חסר אלא שתי ליטרות.
ליגלג עליו ספיר ואמר:
חוששני, ששתי ליטרות אלו חסרות לך במוח...

2569

ספיר היה אומר: שלושה אני יודע, ששנתם שנת-מנוחה בלילות: ילדים, מתים ושומרי העיר...

2570

הוא היה אומר:
איני יודע אלא הבדל אחד בין עשיר לעני: עשיר שמח על רעבונו, עני מתעצב על רעבונו...

[ה]

2571

יאן ד'אקוסטה מבני-בניהם של אנוסי פורטוגל, ידע כמה לשונות וגם קרא ושנה הרבה. אחרי טילטולים וגילגולים שונים בא לרוסיה באמצע שנות העשר למאה השמונה-עשרה, ומכאן ואילך שימש ליצן בחצר-המלכות – מתחילה בחצרו של פטר הגדול, ואחר-כך בחצרה של אנה יוֹאנוֹבנה.
בפטרבורג המיר ד'אקוסטה דתו הקאתולית בדת הפראבוסלבית, ולא היה זהיר במצוותיה של דתו החדשה. נטפל אליו הכוהן הפראבוסלבי שהטבילו ואמר לו דברי כיבושים. לאחר שגמר, שאל לו ד'אקוסטה:
אבא, לא כך אמרת לי לפני חצי-שנה, כשהכנסתני תחת כנפי דתך, שדיני כדין קטן שנולד?
אמר הכוהן:
הן; כך אמרתי.
נענה ד'אקוסטה והחזיר לו:
הואיל וכך, מה טענה יש לך על תינוק בן-חצי-שנה?...

2572

הלצתו החריפה של ד'אקוסטה פגעה באחד מגדולי החצר, שהיה מפורסם לגברתן אמיץ-כוח, והלה קבל לפני הקיסר:
ד'אקוסטה העליבו. אמר לו ד'אקוסטה:
עליך אני תמה. לא אחת שמעתי אותך משתבח, שניתן לך כוח לישא משאות כבדים שעות שלימות; עכשיו, שירד עליך דיבוּר כבד, לא עצרת כוח אפילו רגע אחד ומיד עייפת...

2573

בא לפטרבורג מחוץ-לארץ אדם מפורסם, ומגודל חשיבותו הוזמן לשולחנו של הקיסר. ישב האורח לימינו של הקיסר וסיפר: רוב ימיו – מסעות. ונדר נדר: לא ישקוט ולא ינוח עד אם ימצא מדינה, שמלכה צדיק וישר ושריה למשפט ולחכמה ישורו.
עוד הדיבור בפי האורח ומקצה השולחן נשמע קול אנחה. היפנוּ כל המסובים, והקיסר בראשם, עיניהם לשם וראו: ד'אקוסטה הישׁח ראשו והוא הנאנח. אמר לו הקיסר:
ד'אקוסטה, מה לך?
הרים ד'אקוסטה ראשו, נאנח שנית ואמר:
על אדם חשוב זה לבי דווי: סופו שימות בדרך...

2574

אחד מגדולי החצר אמר לו לד'אקוסטה:
אתה משים עצמך לץ-שוטה, משום שכולנוּ מוחזקים טיפשים בעיניך. ואני אומר לך: עד שאתה תמכור אותי פעם אחת, אמכור אני אותך מאה פעמים ואחת.
החזיר לו ד'אקוסטה:
ודאי כך. מי פתי יקנה אותך?...

2575

אחד מן היושבים ראשונה במלכות אמר לד'אקוסטה:
ד'אקוסטה טיפש, מתי תמות?
השיב לו ד'אקוסטה:
רז זה לא נתגלה לי. אבל אחת אני יודע: לא לפניך, אלא אחריך אמות.
אמר לו אותו שר:
זו מניין לך?
החזיר לו ד'אקוסטה:
ראיתי ספר-הטיפשים, ואני רשום בו לא לפניך, אלא אחריך...

2576

אביו ואבי-אביו של ד'אקוסטה היו מיורדי-ים באניות, ושניהם אבדו בים.
פעם אחת עמד גם ד'אקוסטה להפליג באניה לים. אמר לו אחד ממכריו:
תמה אני, שאין אתה מתיירא לירד לים. שמא שכחת, כיצד מתו אביך ואבי-אביך?
שמע ד'אקוסטה ושאל:
ואביך ואבי-אביך שלך כיצד מתו?
השיב הלה:
אבי ואבי-אבי מתו כדרך כל הארץ – במיטותיהם.
החזיר לו ד'אקוסטה:
אם כך, תמה אני, שאין אתה מתיירא לעלות למיטה...

2577

בזמנו של ד'אקוסטה נפלה מהומה בין הפועלים בפטרבורג, ובהמון רב נסבו את ביתו של דיבייר ראש-המשטרה. נבהל דיבייר ובקש מאת ד'אקוסטה ידידו ובן-ארצו^[104], שנמצא אותה שעה בביתו, כי יצא הוא אל ההמון הסוער. עשה ד'אקוסטה רצונו, וכשראה ההמון כריסו הרחבה והחיוך הנעים על שפתיו, פגה חמתו, ורבים מבין ההמון התחילו גם הם מחייכים אליו. פתח ד'אקוסטה פיו ואמר:
ידידי הטובים, רואה אני, שאתם שמחים על כריסי הרחבה. אילו היתה אשתי לנגדכם, הייתם מניחים כריסי שלי ושמחים על כריסה שלה. וחייב אני להודיעכם: כל-זמן ששלום ושלווה ביני ובינה, דייה מיטה אחת לשנינו; כיון שאנו באים לידי מחלוקת וקטטה – כל הבית כולו לא די לנו^[105].
צחק ההמון והתחיל נמוג והולך, עד כי לא נשאר ממנו איש...

2578

ד'אקוסטה קרא לאחד משרי-החצר "שקרן". נעלב הלה ומסר דינו לקיסר. דן הקיסר את הדין ופסק, שד'אקוסטה חייב לפייס את הנעלב ולבקש מאתו סליחה בפני כל הציבור של החצר. קיבל עליו ד'אקוסטה את הדין, וכשנתאסף הציבור לשמוע בקשת הסליחה, קם ד'אקוסטה על רגליו ואמר לבעל-דינו:
בפני כל הנמצאים כאן מבקש אני סליחה מאתך. אתה איש-אמת – ואני שקרן...

2579

בחור אחד מבחורי החצר היתה לו טינה בלבו על ד'אקוסטה, וביקש שעת-כושר להכשילו. פעם אחת ראה אותו מרבה שיחה עם אשה צעירה ויפה, ניגש אליו ושאל לו:
ד'אקוסטה סבא, בן כמה אתה?
החזיר לו ד'אקוסטה:
דבר זה כבר שכחתי. אבל זוכר אני עדיין, שחמור בן עשרים גדול בשנים מאדם בן שישים...

2580

יום מימים פגעה שנינה של ד'אקוסטה בממונה על הטכסים של החצר, רגז הלה וסנט בו:
מה הכרח יש לך לעשות עצמך לץ-שוטה?
החזיר לו ד'אקוסטה: אותו הכרח, שיש לך לעשות עצמך מוקיון-שוטה. אלא שהכרחי שלי – עוני בכסף, והכרחך שלך – עוני בדעת...

2581

צבאות רוסיה יצאו למלחמה וניגפו לפני האוייב. תמהו גדולי החצר:
שמא לא הכּינו עדר זה כמה פעמים?
נענה ד'אקוסטה ואמר:
אל תתמהו. העדר – עדר, אבל הרועה אחר...

2582

היתה מסיבה בחצר ונשאלה שאלה:
שרי-המדינה ושרי-הצבא מי מהם עדיפים?
היה שם פּטר קיסר, פנה לד'אקוסטה ושאל:
אדוני מלך הסאמוֹידים^[106], אתה מה דעתך?
החזיר לו ד'אקוסטה:
אדוני מלך הרוסים, אילו עשו שרי-המדינה שליחותם כהלכה, לא היה צורך בשרי-צבא.

2583

אחד מרבּי החצר התפאר ברבים, שיש לו מגילת-יוחסין עד לאדם הראשון. שמע ד'אקוסטה ואמר לו:
מדעתי אותך, תמה אני, שאין לך מגילת-יוחסין עד למעלה מזו.
שאל הלה:
מה פירוש מגילת-יוחסין עד למעלה מאדם הראשון?
החזיר לו ד'אקוסטה:
שמא לא קראת מימיך פרשה ראשונה של ספר בראשית ואי אתה יודע, שהחיה וכל בהמה קדמו לאדם הראשון?...

2584

שאלה וויקטוריה המלכה את ביקונספילד:
מה בין תאונה לאסון?
החזיר לה ביקונספילד:
גלאדסטון כי יפליג לים באנייה, והאנייה תשבר ותטבע – הרי זו תאונה; כי ימשוהו מן המים ויצילוהו – הרי זה אסון...

2585

ארמין וואמבּרי, בּעל-המסעות המפורסם, היה חיגר. פעם אחת בא לאנגליה והוזמן לארמונה של המלכה וויקטוריה. סיפר לה וואמברי על מסעותיו, והיא נהנתה הנאה מרובה. לסוף אמרה לו:
תמהה אני, כיצד היה הוא מסוגל לעבור אורחות קשים כאלה? הבין וואמברי את הרמז, שרמזה כלפי רגלו החיגרת, והחזיר:
הוד מלכות, אורחות אלו אדם עובר בראשו, ולא ברגליו...

2586

אנטון רובינשטיין, הפסנתרן הגדול, ניגן בארמונו של הקיסר. פתאום הגיע לאוזנו קול צחוק. הפך ראשו וראה: הקיסר מתלחש עם שניים מרבּי החצר ומצחק. מיד חדל הוא לנגן. הרגיש הקיסר בדבר ושלח שלישו לשאול את הפסנתרן:
למה הפסיק באמצע?
קם רובינשטיין ממקומו, השתחווה לקיסר ואמר:
בשעה שמלכי מדבר, אני חייב לשתוק...

2587

בחורה ניגנה לפני רובינשטין בשביל לשמוע דעתו על כישרונה. הירבתה הבחורה לנגן והוא לא הפסיקה. שמחה שמחה רבה:
סימן שנגינתה נראית לו.
לאחר שסיימה אמרה לו:
אדוני הפרופיסור, רוצה הייתי לשמוע מפיך, מה יש לי לעשות עכשיו?
החזיר לה רובינשטין:
להינשא לאדם הגון ולהעמיד ולדות הרבה...

2588

המומר ישראל-איסר לנדא, צנזור לעברית בפטרבורג, לא התיר לדפוס רשימה של נדבות לחיבת-ציון, ששלח קלמן-זאב וויסוצקי ל"המליץ". נמלך וויסוצקי ושלח ללנדא מנחה ארבעים רובל וביקש, שלא ימחוק את הרשימה ויתירה לדפוס. הסכים לנדא והחזיר לו:
"לא אשחית בעבור הארבעים"^[107]...

2589

קארל פירשטנברג בא למיניסטר-הכספים של גרמניה לשם שיחה בעניין חשוב. נתכּוון המיניסטר לדחותו, פתח את "האגנדה" שלפניו, דיפדף בה ואמר:
היום אני עסוק ואין שעתי פנויה. אהיה פנוי לשיחה כעבור חודש, ביום פלוני, בעשר בבוקר. יפה לך שעה זו, מר פירשטנברג?
הוציא פירשטנברג את "האגנדה" שלו מתוך כיסו, דיפדף בה והחזיר:
לא, אדוני הבארון; כעבור חודש, ביום פלוני, בעשר בבוקר אהיה עסוק – בהלוויתו של מיניסטר...

1. השווה: איוב ז ט
2. תהלים עג ט
3. השווה: שמות לב כ
4. זכריה ג ט
5. ביצה ו א
6. השווה: בראשית מה יז
7. עמוס ג ח
8. "מי" ראשי-תיבות: "מרדכי יפה".
9. השווה לחידוד מפולפל זה גוף לשון המשנה בברכות פרק הרואה, משנה א: "על בשורות טובות אומר: ברוך הטוב והמטיב; על בשורות רעות אומר: ברוך דיין אמת". ויש גורסים שם "שמועות" במקום "בשורות".
10. דברים לא יח, ובש"ס אמרו: "אסתר מן התורה מניין? ­– ואנכי הסתר אסתיר", חולין קלט ב
11. דברים לא יז
12. עיין ביצה יג ב
13. עבודה זרה יז ב
14. ויקרא רבה לה ו
15. "המצפה לשולחן אחרים ­עולמו חשך בעדו", ביצה לב ב
16. דברים טו ט
17. "אוי" בגימטריה שבעה-עשר, וגם "טוב" בגימטריה שבעה-עשר
18. הבדיחה מבוססת על כך שבמבטא אשכנזי האותיות "ת" ו "ס" נהגות בצורה דומה
19. השווה: "מה' מצעדי גבר, ואדם מה יבין דרכו ­ אדם הולך ואינו יודע להיכן הולך", תנחומא תולדות, יב.
20. עיין משנה סנהדרין ב ד, ועיין גם בבא בתרא ק ב
21. לאחר זמן – רב הכולל של מדינת מורביה.
22. עיין שבת צב ב
23. תהלים קלה יט
24. קהלת י ב – "שינה" – שי"ן ימנית; "שיחה" – שי"ן שמאלית.
25. שמות ל יב
26. עיין "ציונים" לסימן 2214.
27. כתובות יז ב
28. "שרלת" – שם משפחה חשובה, ונוטריקון הוא זה: "שלום רב לאוהבי תורתך". עיין מאיר היילפרין, "ספר הנוטריקון", ווילנה תרע"ב, עמוד 254.
29. ידוע מה שמסופר בגיטין נו א על שלושה שפירנסו את ירושלים בשנות המצור: אחד פירנסה בחיטים ושעורים, אחד – ביין, מלח ושמן, ואחד – בעצים ("ציבי"), ו"שבחו רבנן לדציבי".
30. בראשית מד ג
31. השווה: "ריחיים בצווארו ויעסוק בתורה?", קידושין כט ב
32. ישעיה מד כה
33. תהלים לו ז
34. סוטה יא ב
35. בראשית יא ב
36. משנה אבות ד ח
37. סנהדרין כג א
38. השווה: "למנצח... משכיל שיר ידידות", תהלים מה א
39. כתובות ג א
40. יבמות טו ב
41. מלכים א כ ג
42. דברים כח מט
43. חולין סג א
44. "חריף" – ראשי תיבות: "חתן רבי יצחק פין" ("מקור ברוך" לברוך הלוי אפשטין, ד', עמוד 1835, הערה א').
45. רש"י במדבר כה טו
46. השווה: "אני משכים, והם משכימים; אני משכים לדברי תורה, והם משכימים לדברים בטלים", ברכות כח ב
47. פירושו של רבי אברהם שיק מז'אגר ל"עין-יעקב".
48. בבא קמא פג ב
49. כתובות קה ב
50. שבת קד א
51. שבת קנב א
52. מאזן – balance
53. שמואל א יח ז
54. לפי הדין, קדיש בן על אב ואם קודם לקדיש של אב על בן ובת.
55. עיין שבת לט ב
56. על מעשה זה, שאירע לרבי אברהם-יעקב, עיין ישראל הלוי טלר "קטעי זכרונות", "מימים ראשונים" כרך ב, חוברת ג-ד, עמוד 85-86.
57. רבי אהרן ברבי אשר ברבי אהרן הגדול. – פינסק וקרלין – שתי ערים תאומות.
58. פירוש: מוציא תלמידיו לתרבות רעה.
59. "נדיבי-עמו" בגימטריה מאה ותשעים ושניים.
60. עיין פסחים קג א – הנוסח שלפנינו שגור בפי העם. ויפה העיר טביוב ("משלים ופתגמים" סימן 2870), שנוסח זה של העם סומך על המימרה המפורסמת "עשה שבתך חול, ואל תצטרך לבריות".
61. עבודה זרה כ ב
62. מגילה טו א
63. ישעיהו מב לא
64. דברים טז יט
65. בבא קמא כח ב
66. דברים יח יח
67. משנה מסכת פאה
68. כידוע, קבעו גדולי החסידים הראשונים להלכה ולמעשה, הסכין של שחיטה טעונה לטישה, וגדולי המתנגדים חלקו על זה. עיין ש' דובנוב, "תולדות החסידות" א', תל-אביב תר"ץ, §20; מ' טיטלבוים, "הרב מלאדי" א', ווארשה, תר"ע, עמוד 30 ועמוד 133.
69. באגדה אמרו: "לויתן לבהמות נותץ בסנפיריו ונוחרו", ויקרא רבה ב ג
70. מדרש תהילים צ יב
71. "פון איילעניש קומט קיין גוטס ניט ארויס", ברנשטין, "שפריכווערטער", עמוד 12, סימן 125.
72. השווה: "מלמד שקיפלה הקדוש-ברוך-הוא לכל ארץ-ישראל, והניחה תחת יעקב אבינו", חולין צא ב.
73. "יהודי טוב" ("א גוטער ייד") – כינוי בפי העם לרבי של חסידים.
74. סוטה ב א.
75. עיין משלי כב ט.
76. שיר השירים ח יב.
77. המ"ם מנוקדת צירה.
78. המ"ם מנוקדת שוא.
79. ברכות ז ב.
80. שיר השירים ח ח. – ותיקים נוהגים לאמר שיר-השירים אחרי סדר של פסח.
81. עיין קידוש לבנה.
82. דברים לד ו.
83. בראשית כא יג.
84. השווה "עין תחת עין", שמות כא כד.
85. בראשית מא מה. ולא חסה הבדיחה על פוטיפר והקדימה ועשתה אותו סריס עוד לפני שנסתרס. עי"ש רש"י.
86. שבת קיח, ב.
87. "כשחרב הבית בשנייה, רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר", בבא בתרא ס ב.
88. לשעבר נקראה הנהלת הקהילה בווילנה "צדקה גדולה". – רש"י פין היה פרנס הקהילה.
89. שם ספר המסעות של ספיר ("אבן-ספיר", ליק 1866).
90. שם אחד הרומאנים של סמולנסקין ("קבורת חמור, או מדחי אל דחי", ווינה תרל"ד).
91. לאסקר היה עורך-דין. – בימי עלומיו עבד גם ביסמרק במקצוע המשפטים.
92. אחרי "גרוש" שלש היו"דין עולה השם "יעקב בן-ישעיה מזא"ה" - 652.
93. "סמורגון" ו"ז'וסלי" - שתי תחנות במסילת הברזל פטרבורג ווארשה.
94. הצנזורים של רוסיה הקיסרית, ושטיינברג בכללם, החמירו על עתוני חוץ-לארץ והיו משמיטים מתוכם כמה וכמה דברים, פעמים על-ידי מחיקה ופעמים על-ידי חיתוך.
95. נדפס בווילנה בשנת תר"ס.
96. אחד – גוברנטור ושניים – גנרל-גוברנטורים בווילנה.
97. ישעיה כג י.
98. ירמיה ו יד.
99. "חד גדיא" לסדר של פסח.
100. "וכל פטר חמור תפדה בשה", שמות יג יג.
101. שבת קיג ב.
102. תהלים קלט ד.
103. השווה שיגרת העם: "המתחיל במצוה אומרים לו: גמור!" – הנוסח בש"ס ירושלמי (ראש-השנה א, נז, ג) הוא: "מכיוון שהתחיל במצוה, אומרים לו: מרק (מרוק)!". ועיין טביוב, "משלים ופתגמים" סימן 1127.
104. דיבייר היה גם הוא מבני-בניהם של אנוסי פורטוגל.
105. השווה: "כד רחימתין הוה עזיזא, אפותיא דספסירא שכיבן; השתא דלא עזיזא רחימתין, פוריא בר שתין גרמידי לא סגי לן", סנהדרין צ, א.
106. "תואר" זה נתן פטר לד'אקוסטה, וגם "המליכו" על אי שמם. במפרץ הפיני.
107. בראשית יח כט.