משתמש:Sije/דף ניסיונות
תבנית:ארגז חול פרטי בלנ ירו' ברכות שבת תרומות פסחים!
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14320&st=&pgnum=608
ריש ב"ב: 14320 534
(דף רי"ף יד:) (דף רי"ף טו.) (שם ט)
(שם ט)
|משנה=יד ירושלמי גיטין ד ו ירושלמי בבא קמא ה ח http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45298&st=&pgnum=436
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14136&st=&pgnum=56 גמ'
דכתיב (בראשית א, ה)
גמ' יר'
(ויקרא כה י): "יושביה" "יושביה" (שם כא, כז) "לחפשי ישלחנו"
רשי עהשס
בגיטין (דף נז:) בגיטין (דף נז:) בסדר עולם (ספ"א) בסדר עולם (ספ"א) בחלק (סנהדרין קח, ב) בחלק (סנהדרין קח, ב) בדברי הימים (א כו, כ) בדברי הימים (א כו, כ)
מחזה אברהם
פיעטרקוב תרסט http://hebrewbooks.org/4958 פיעטרקוב תרפח http://hebrewbooks.org/11073
מעשה נסים
קראקא תקפ http://hebrewbooks.org/10611 יוזפף תקפח http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=10622&st=&pgnum=176 זאלקווא תקצה http://hebrewbooks.org/10625 ווארשא תקצז http://hebrewbooks.org/10635 ורשא תרה http://hebrewbooks.org/10658 וילנא תרכד http://hebrewbooks.org/10705 ווארשא תרנד http://hebrewbooks.org/10973 ורשא תרנה http://hebrewbooks.org/10895 ורשא תרנז http://hebrewbooks.org/10914 מונקאטש תרסו http://hebrewbooks.org/10982
מדרש תנחומא בשלח טז http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45505&pgnum=69 ילקוט תורה תרכו וערות עד בהר כה וזה לא ניתן להשבון.
טז וברוב גאונך. הרבית להתגאות כנגד כל הקמים לנגדך. ומי הן אלו הקמים כנגד בניך. מגיד שכל הקם כנגד ישראל, כאלו קם כנגד השכינה. וכן הוא אומר (תהלים עד, כג): "אל תשכח קול צורריך". "כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש" (תהלים פג, ג). מפני מה (תהלים פג, ד): "על עמך יערימו סוד ויתייעצו על צפוניך". וכתיב (תהלים קלט, כא): "הלא משנאיך ה', אשנא, ובתקוממיך אתקוטט". מפני מה (תהלים קלט, כב): "תכלית שנאה שנאתים, לאויבים היו לי". וכן הוא אומר (זכריה ב, יב): "כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו". "עיני" היה לו לומר? אלא שכנהו הכתוב. כלומר, כביכול כלפי מעלן, וכנהו הכתוב, שהוא תיקון סופרים אנשי כנסת הגדולה. כיוצא בו (מלאכי א, יג): "ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותי", אלא שכנהו הכתוב. כיוצא בו (שמואל א ג, יג): "בעוון אשר ידע כי מקללים להם בניו ולא כהה בם", אלא שכנהו הכתוב. כיוצא בו (איוב ז, כ): "למה שמתני למפגע לך ואהיה עליך למשא", אלא שכנהו הכתוב. כיוצא בו>> (חבקוק א, יב): הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי לא ימות, אלא שכנהו הכתוב. כיוצא בו (ירמיהו ב, יא): ההמיר גוי אלוהים והמה לא אלוהים ועמי המיר כבודי בלא יועיל, אלא שכנהו הכתוב. כיוצא בו (תהלים קו, כ): וימירו את כבודי בתבנית שור אוכל עשב, אלא שכנהו הכתוב. כיוצא בו (הושע ד, ז): כבודי בקלון אמיר, אלא שכנהו הכתוב, כיוצא בו (איוב לב, ג): ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב, אלא שכנהו הכתוב. כיוצא בו (בראשית יח, כג): ואברהם עודנו עומד לפני ה', אלא שכנהו הכתוב. כיוצא בו (במדבר יא, טו): ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי. כיוצא בו (במדבר יב, יב): אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמנו ויאכל חצי בשרנו, אלא שכנהו הכתוב. כיוצא בו (מלכים א יב, טז): מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי לאהליך ישראל עתה ראה ביתך דוד וילך ישראל לאהליו, ובדברי הימים (דברי הימים ב י, טז) לאלהיו. זכור תזכור ותשוח עלי נפשי (איכה ג, כ). אולי יראה ה' בעיניו (שמואל ב טז, יב). אלא שכינו פסוקים אלו אנשי כנסת הגדולה. ולכך נקראו סופרים, שהיו סופרים כל אותיות שבתורה ודורשין אותו. וכן (יחזקאל ח, יז): והנם שולחים את הזמורה אל אפי, והם תקנו אל אפם. ואף כאן (זכריה ב, יב): כי הנוגע בכם נוגע בבבת עיני. אלא ללמדך שכל הקם כנגד ישראל, כאלו קם כנגד שכינה. וכן הוא אומר (שופטים ה כג,): אורו ארור יושביה כי לא באו לעזרת ה'. וכי הוא צריך עזרת אחרים! והוא אומר ועושה, ושלח בסנחריב מלאך ולא הרגם, אלא נשף בהם ויבשו. אלא ללמדך שכל העוזר את ישראל, כאלו עוזר את השכינה. ולפיכך כתיב: כי גאה גאה, הרבית להתגאות אצל הקמים כנגדך. ומי הן אלו הקמים כנגד בניך. את כדרלעומר מלך עילם, ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו (בראשית יד, טו). מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו וגו' ירדפם יעבר שלום וגו' (ישעיהו סא, ב-ג). וכן הוא אומר (תהלים קי, א-ה): נאם ה' לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך, מטה עוזך ישלח ה' מציון רדה בקרב אויביך, עמך נדבות ביום חילך בהררי קדש מרחם משחר לך טל ילדותך, נשבע ה' ולא ינחם אתה כוהן לעולם על דברתי מלכי צדק, אדני על ימינך מחץ ביום אפו מלכים. סיסרא וכל רכבו, שנאמר (שופטים ד, יג): ויזעק סיסרא את כל רכבו. וכתיב (שופטים ה, כ): מן שמים נלחמו. סנחריב וכל המונו, שנאמר (מלכים ב יט, כג-כד): ביד עבדיך חרפת וגו' אני קרתי ושתיתי, וישלח ה' מלאך ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה מלך אשור וישב בבשת פנים לארצו ויבא בית אלהיו ומיציאי מעיו שם הפילהו בחרב (דברי הימים ב לב, כא). נבוכדנצר אמר: אעלה על במתי עב (ישעיהו יד, יד). אמר ליה הקדוש ברוך הוא: אתה רצית לפרוש עצמך מן בני אדם, סוף בני אדם נפרשים ממך. לקצת ירחין תרי עשר, על היכל מלכותא די בבל מהלך הוה, ענה מלכא ואמר הלא דא היא בבל רבתא די אנה בניתה לבית מלכו בתקף חסני וליקר הדרי, עוד מלתא בפום מלכא, קל מן שמיא נפל, לך אמרין נבוכדנצר מלכא, מלכותא עדת מנך, ומן אנשא לך טרדין ועם חיות ברא מדורך עשבא כתורין לך יטעמון וגו', בה שעתא מלתא ספת על נבוכדנצר ומן אנשא טריד ועשבא כתורין יאכל ומטל שמיא גשמה יצטבע עד די שערה כנשרין רבה וטפרוהי כצפרין (דניאל ד, כו-ל). כלא מטא על נבוכדנצר מלכא (דניאל ד, כה). בלשאצר מלכא עבד לחם רב לרברבנוהי אלף ולקבל אלפא חמרא שתה, בלשאצר אמר בטעם חמרא להיתיה למאני דהבא וכספא די הנפק נבוכדנצר אבוהי מן היכלא די בירושלם וישתון בהון מלכא ורברבנוהי שגלתה ולחנתה, באדין היתיו מאני דהבא די הנפקו מן היכלא די בית אלהא די בירושלם ואשתיו בהון מלכא ורברבנוהי שגלתה ולחנתה, אשתיו חמרא ושבחו לאלהי דהבא וכספא נחשא פרזלא אעא ואבנא, בה שעתו נפקו אצבען די יד אנש וכתבן לקבל נברשתא על גירא די כתל היכלא די מלכא ומלכא חזה פס ידא די כתבא, אדין מלכא זיוהי שנוהי ורעינוהי יבהלונה וקטרי חרצה משתרין וארכובתה דא לדא נקשן (דניאל ה, א-ו). עליו אומר (חבקוק ב, טו-טז): הוי משקה רעהו, מספח חמתך ואף שכר, למען הביט על מעוריהם, שבעת קלון מכבוד, שתה גם אתה והערל, תסוב עליך כוס ימין ה', וקיקלון על כבודך. בה בליליא קטיל בלשאצר מלכא כשדיה (דניאל ה, ל):
ביוחסין א"ע האלף הששי דפוס א http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45040&st=&pgnum=283 דפוס ב http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11550&st=&pgnum=263 דפוס לונדון http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46738&st=&pgnum=223
עריכת מדרש תנחומא בשלח /* סימן יב */ המשך עריכה ...וכן פרעה, במה שנתגאה, בו נפרע ממנו. "ויקח שש מאות רכב" (שמות יד, ז), לפיכך: "מרכבות פרעה וחילו ירה בים". וכן סיסרא, במה שנתגאה בו נפרע ממנו. "ויזעק סיסרא את כל רכבו תשע מאות רכב ברזל" (שופטים ד, יג). לפיכך (שם ה, כ) "משמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא". שמשון, במה שנתגאה, בו נפרע ממנו. שנאמר (שם יד, ג) "ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני". לפיכך (שם טז, כא) "ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו ויורידו אותו עזתה". רבי יהודה אומר: תחילת קלקלתו בעזה הייתה, שנאמר (שם, א) "וירד שמשון עזתה וירא שם אשה זונה ויבא אליה", לפיכך לא היה עונשו אלא בעזה. וכן אבשלום, במה שנתגאה, בו נפרע ממנו. שנאמר (שמואל ב יד, כה): "וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל להלל מאד, מכף רגלו ועד קודקדו לא היה בו מום", (שם, כו) "ובגלחו את ראשו והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח". רבי נהוראי אומר: נזיר היה והיה מגלח אחת לשלושים יום, שנאמר: "והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח". רבי יהודה אומר: נזיר עולם היה והיה מגלח לשנים עשר חדש, שנאמר (שם טו, ז) "ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון", (שם, ח) "כי נדר נדר עבדך בשבתי בגשור בארם לאמר אם ישוב ישיבני ה' ירושלים ועבדתי את ה'". רבי אומר: כל ערב שבת היה מגלח, שכן דרך בני מלכים להיות מגלחין מערב שבת לערב שבת. וכן הוא אומר (שם יח, ט) "ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד ואבשלום רכב על הפרד ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויחזק ראשו באלה ויתן בין השמים ובין הארץ והפרד אשר תחתיו עבר". וכן סנחריב, במה שנתגאה, בו נפרע ממנו. שנאמר (מלכים ב יט, כג): "ביד מלאכיך חרפת אדני ותאמר ברב רכבי אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון, ואכרות קומת ארזיו מבחר ברושיו ואבואה מלון קצו יער כרמלו", (שם, כד) "אני קרתי ושתיתי מים זרים ואחריב בכף פעמי כל יאורי מצור". לפיכך (שם, לה) "ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמישה אלף, וישכימו בבקר והנה כולם פגרים מתים". הגדול שבהם ממונה על מאה ושמונים וחמישה אלף, והקטן שבהן ממונה על אלפים איש, שנאמר (שם יח, כד) "ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי אדני הקטנים ותבטח לך על מצרים לרכב ולפרשים". וכתיב (שם יט, כא) "זה הדבר אשר דבר ה' עליו, בזה לך לעגה לך בתולת בת ציון אחריך ראש הניעה בת ירושלים", (שם, כב) "את מי חרפת וגידפת ועל מי הרימות קול ותישא מרום עיניך על קדוש ישראל". וכן נבוכדנצר, במה שנתגאה, בו נפרע ממנו, שנאמר (ישעיהו יד, יג): "ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה, ממעל לכוכבי אל ארים כיסאי ואשב בהר מועד בירכתי צפון", (שם, יד) "אעלה על במתי עב, אדמה לעליון", (שם, טו) "אך אל שאול תורד אל ירכתי בור". וכן בצור, במה שנתגאה, נפרע ממנו. "צור, את אמרת אני כלילת יופי" (יחזקאל כז, ג), (שם, ד) "בלב ימים גבוליך, בוניך כללו יפיך". (שם כו, ג) "הנני עליך צור והעליתי עליך גויים רבים כעלות הים לגליו". וכן בנגיד צור, במה שנתגאה, בו נפרע ממנו: (שם כח, ב) "בן אדם אמר לנגיד צור כה אמר אדני אלוהים יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלוהים ישבתי בלב ימים ואתה אדם ולא אל ותתן לבך כלב אלוהים" וגו', (שם, י) "מותי ערלים תמות ביד זרים". הא, במה שהגויים מתגאין, בו נפרע מהן. לכך נאמר: כי גאה גאה:
👈 בצד הפנים של הרי"ף הצגנו ציוני כל דף של הגמרא שבו מקור ההלכה של הרי"ף, באותיות מרובעות קטנות. כן הצגנו ציוני הדפים שבאלפס דפוס זולצבאך ודפוסים אחרים שנגררו אחריו בזה כמו דפוס קאפוסט, ווילנא, זיטאמיר, לבוב וכו'. ונצטיינו באותיות גדולות מסוגרות בחצאי רבוע כזה []. הכל כאשר נדפס בווילנא בדפוס והוצאת האלמנה והאחים ראָם.
InternetArchiveBot שיחת משתמש:T2a2016 Shinaimm KotzBot Hummingbird קרלוס הגדול Ely1 Ori ראובן פרוס1