מדרש תנחומא בשלח טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מדרש תנחומא · בשלח טז · >>

טז וברוב גאונך. הרבית להתגאות כנגד כל הקמים לנגדך. ומי הן אלו הקמים כנגד בניך. מגיד שכל הקם כנגד ישראל, כאלו קם כנגד השכינה. וכן הוא אומר (תהלים עד כג): אל תשכח קול צורריך. כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש (תהלים פג ג). מפני מה (תהלים פג ד): על עמך יערימו סוד ויתייעצו על צפוניך. וכתיב (תהלים קלט כא): הלא משנאיך ה', אשנא, ובתקוממיך אתקוטט. מפני מה (תהלים קלט כב): תכלית שנאה שנאתים, לאויבים היו לי. וכן הוא אומר (זכריה ב יב): כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו. "עיני" היה לו לומר? אלא שכנהו הכתוב. כלומר, כביכול כלפי מעלן, וכנהו הכתוב, שהוא תיקון סופרים אנשי כנסת הגדולה. כיוצא בו (מלאכי א יג): ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותי, אלא שכנהו הכתוב. כיוצא בו (שמואל א ג יג): בעוון אשר ידע כי מקללים להם בניו ולא כהה בם, אלא שכנהו הכתוב. כיוצא בו (איוב ז כ): למה שמתני למפגע לך ואהיה עליך למשא, אלא שכנהו הכתוב. כיוצא בו (חבקוק א יב): הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי לא ימות, אלא שכנהו הכתוב. כיוצא בו (ירמיהו ב יא): ההמיר גוי אלוהים והמה לא אלוהים ועמי המיר כבודי בלא יועיל, אלא שכנהו הכתוב. כיוצא בו (תהלים קו כ): וימירו את כבודי בתבנית שור אוכל עשב, אלא שכנהו הכתוב. כיוצא בו (הושע ד ז): כבודי בקלון אמיר, אלא שכנהו הכתוב, כיוצא בו (איוב לב ג): ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב, אלא שכנהו הכתוב. כיוצא בו (בראשית יח כג): ואברהם עודנו עומד לפני ה', אלא שכנהו הכתוב. כיוצא בו (במדבר יא טו): ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי. כיוצא בו (במדבר יב יב): אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמנו ויאכל חצי בשרנו, אלא שכנהו הכתוב. כיוצא בו (מלכים א יב טז): מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי לאהליך ישראל עתה ראה ביתך דוד וילך ישראל לאהליו, ובדברי הימים (דברי הימים ב י טז) לאלהיו. זכור תזכור ותשוח עלי נפשי (איכה ג כ). אולי יראה ה' בעיניו (שמואל ב טז יב). אלא שכינו פסוקים אלו אנשי כנסת הגדולה. ולכך נקראו סופרים, שהיו סופרים כל אותיות שבתורה ודורשין אותו. וכן (יחזקאל ח יז): והנם שולחים את הזמורה אל אפי, והם תקנו אל אפם. ואף כאן (זכריה ב יב): כי הנוגע בכם נוגע בבבת עיני. אלא ללמדך שכל הקם כנגד ישראל, כאלו קם כנגד שכינה. וכן הוא אומר (שופטים ה כג): אורו ארור יושביה כי לא באו לעזרת ה'. וכי הוא צריך עזרת אחרים! והוא אומר ועושה, ושלח בסנחריב מלאך ולא הרגם, אלא נשף בהם ויבשו. אלא ללמדך שכל העוזר את ישראל, כאלו עוזר את השכינה. ולפיכך כתיב: כי גאה גאה, הרבית להתגאות אצל הקמים כנגדך. ומי הן אלו הקמים כנגד בניך. את כדרלעומר מלך עילם, ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו (בראשית יד טו). מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו וגו' ירדפם יעבר שלום וגו' (ישעיהו סא ב- ג). וכן הוא אומר (תהלים קי א-ה): נאם ה' לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך, מטה עוזך ישלח ה' מציון רדה בקרב אויביך, עמך נדבות ביום חילך בהררי קדש מרחם משחר לך טל ילדותך, נשבע ה' ולא ינחם אתה כוהן לעולם על דברתי מלכי צדק, אדני על ימינך מחץ ביום אפו מלכים. סיסרא וכל רכבו, שנאמר (שופטים ד יג): ויזעק סיסרא את כל רכבו. וכתיב (שופטים ה כ): מן שמים נלחמו. סנחריב וכל המונו, שנאמר (מלכים ב יט כג-כד): ביד עבדיך חרפת וגו' אני קרתי ושתיתי, וישלח ה' מלאך ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה מלך אשור וישב בבשת פנים לארצו ויבא בית אלהיו ומיציאי מעיו שם הפילהו בחרב (דברי הימים ב לב כא). נבוכדנצר אמר: אעלה על במתי עב (ישעיהו יד יד). אמר ליה הקדוש ברוך הוא: אתה רצית לפרוש עצמך מן בני אדם, סוף בני אדם נפרשים ממך. לקצת ירחין תרי עשר, על היכל מלכותא די בבל מהלך הוה, ענה מלכא ואמר הלא דא היא בבל רבתא די אנה בניתה לבית מלכו בתקף חסני וליקר הדרי, עוד מלתא בפום מלכא, קל מן שמיא נפל, לך אמרין נבוכדנצר מלכא, מלכותא עדת מנך, ומן אנשא לך טרדין ועם חיות ברא מדורך עשבא כתורין לך יטעמון וגו', בה שעתא מלתא ספת על נבוכדנצר ומן אנשא טריד ועשבא כתורין יאכל ומטל שמיא גשמה יצטבע עד די שערה כנשרין רבה וטפרוהי כצפרין (דניאל ד כו-ל). כלא מטא על נבוכדנצר מלכא (דניאל ד כה). בלשאצר מלכא עבד לחם רב לרברבנוהי אלף ולקבל אלפא חמרא שתה, בלשאצר אמר בטעם חמרא להיתיה למאני דהבא וכספא די הנפק נבוכדנצר אבוהי מן היכלא די בירושלם וישתון בהון מלכא ורברבנוהי שגלתה ולחנתה, באדין היתיו מאני דהבא די הנפקו מן היכלא די בית אלהא די בירושלם ואשתיו בהון מלכא ורברבנוהי שגלתה ולחנתה, אשתיו חמרא ושבחו לאלהי דהבא וכספא נחשא פרזלא אעא ואבנא, בה שעתו נפקו אצבען די יד אנש וכתבן לקבל נברשתא על גירא די כתל היכלא די מלכא ומלכא חזה פס ידא די כתבא, אדין מלכא זיוהי שנוהי ורעינוהי יבהלונה וקטרי חרצה משתרין וארכובתה דא לדא נקשן (דניאל ה א-ו). עליו אומר (חבקוק ב טו-טז): הוי משקה רעהו, מספח חמתך ואף שכר, למען הביט על מעוריהם, שבעת קלון מכבוד, שתה גם אתה והערל, תסוב עליך כוס ימין ה', וקיקלון על כבודך. בה בליליא קטיל בלשאצר מלכא כשדיה (דניאל ה ל):