משנה שבת ה ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק ה · משנה ג | >>
ובמה אינה יוצאה?
לא יצא גמל במטוטלת, לא עקוד ולא רגול, וכן שאר כל הבהמות.
לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך.
אבל מכניס חבלים לתוך ידו וימשוך, ובלבד שלא יכרוךז.
וּבַמָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה?
- לֹא יֵצֵא גָּמָל בִּמְטוּטֶלֶת,
- לֹא עָקוּד וְלֹא רָגוּל,
- וְכֵן שְׁאָר כָּל הַבְּהֵמוֹת.
- לֹא יִקְשֹׁר גְּמַלִּים זֶה בָּזֶה וְיִמְשֹׁךְ;
- אֲבָל מַכְנִיס חֲבָלִים לְתוֹךְ יָדוֹ וְיִמְשֹׁךְ,
- וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִכְרֹךְ:
ובמה אינה יוצאה?
- לא יצא
- הגמל - במטוטלת,
- לא עקוד,
- ולא רגול.
- וכן - שאר כל הבהמה.
- הגמל - במטוטלת,
- לא יקשור גמלים - זה בזה, וימשוך,
- אבל מכניס הוא חבלים - לתוך ידו,
- ובלבד - שלא יכרוך.
- אבל מכניס הוא חבלים - לתוך ידו,
מטוטלת - חתיכת בגד קשורה בזנב הבהמה, לסימן או לסגולה לשום דבר.
ועקוד - קשור היד והרגל יחד.
ורגול - הוא שיכפפו היד על הזרוע ויקשרו אותו. והרבה עושין זה בגמלים.
ולא יקשור גמלים זה בזה וימשוך - ואפילו היו קשורין מערב שבת, כדי שלא יראה כמי שמוליכן למקום שחוק הבהמות.
ואמרו ובלבד שלא יכרוך - רוצה בו שלא יקשור ויכרוך. וזה המאמר שאמר "ובלבד שלא יכרוך", אינו תלוי בשבת בלבד אלא בשבת ובשאר ימים כי הטעם משום כלאים, וזה כי כשהחבלים שמנהיגים בהם הבהמה הם מקצתם צמר ומקצתם פשתים ומקצתם גמי, אז יהיה אסור לו שיקשור ויכרוך וינהיג אותה בהם. ומה שהתיר בשאר חבלים בשבת, בתנאי שלא יהיו ראשי החבלים תלויין ויוצאין מתחת ידו לארץ טפח או יותר, כדי שלא יראה כמי שנושא חבלים תלוים מידו:
מטוטלת - חתיכה של מטלית קשורה בזנבו לסימן או לדבר אחר:
עקוד - שקושרים ידיהם עם הרגלים בכבלים שלא יברחו:
רגול - שכופפים ידו על זרועו וקושרין:
לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך - אחד, וכולן הולכין, שלא יראה כמוליכן לשוק למכרן ו:
אבל מכניס הוא חבלים לתוך ידו - והוא שלא יהיו ראשי החבלים תלויין ויוצאין מתחת ידו לארץ טפח או יותר, כדי שלא יראה כמו שנושא חבלים תלויין בידו:
ובלבד שלא יכרוך - לאו לענין שבת קא מיירי השתא אלא לענין כלאים, והכי קאמר המכניס חבלים בידו קצתם של פשתן וקצתם של צמר לא יכרוך זו בזו, דכי כריך להו הוו כלאים וידו מתחממת באחיזתן ואסור:
לא יקשור גמלים וכו' וימשוך. פי' הר"ב שלא יראה כמוליכן לשוק. גמ'. ואי משום הא אפילו קשורים מע"ש וכ"כ הרמב"ם בפירושו ובחיבורו פ"ך:
ובלבד שלא יכרוך. בגמ' רמי לה אדתנן בסוף מסכת כלאים התוכף תכיפה אחת אינה חיבור ומשני הכי קאמר ובלבד שלא יכרוך ויקשור. ועיין בפי' הר"ב במשנה ב' פ"ט דכלאים:
(ו) (על הברטנורא) ואפילו קשורים מע"ש. הר"מ:
(ז) (על המשנה) שלא יכרוך. בגמרא רמי לה מדתנן בסוף כלאים התוכף תכיפה אחת אינה חיבור ומשני ה"ק ובלבד שלא יכרוך ויקשור:
ובמה אינה יוצאה לא יצא הגמל וכו': תימה אמאי הכא גבי דיני יציאת בהמה הדר תני ובמה אינה יוצאה מאי דלא תני הכי לא גבי במה מדליקין ולא גבי במה טומנין ולא גבי במה אשה יוצאה ודוחק לתרץ משום דגבי בהמה מעיקרא לא שייך למיתני יוצאה או אינה יוצאה רק הוה שייך למיתני בה במה מוציאין הבהמה ובמה אין מוציאין אותה או למיתני במה מניחין הבהמה לצאת ובמה אין מניחין אותה לצאת להכי הדר תנא ובמה אינה יוצאה דהוה כמאן דתני ובמה אין מניחין אותה לצאת כל זה דוחק אלא נלע"ד דכדי לכלול חיות ועופות בכלל איסור יציאה במשאוי להכי הדר תנא הכא ובמה אינה יוצאה והראיה דמפ' תרנגולין דתנן ואין התרננולין יוצאין בתוטין וכו' וקתני הכא נמי וכן שאר כל הבהמות דודאי הך מלה כוללות את כל הבהמות טפי ממלת בהמה וכדקתני בברייתא ובגמ' חיה בסוגר והיינו דתנן בספ"ה דמסכת ב"ק אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור וכו' עד ולשבת וכן חיה ועוף כיוצא בהן:
מטוטלת: בערוך גרס מטולטלת. וכתב הר"ן ז"ל אית דמפרשי מטוטלת לגמל כמרדעת לחמור ובגמ' תני לא יצא הגמל במטוטלת הקשורה לו בזנבו אבל יוצא הוא במטוטלת הקשורה לו בזנבו ובחוטרתו דכיון דקשורה בשניהם לא נפלה:
עקוד: שקושרין ידיהם עם הרגלים כעקידת יצחק בן אברהם. ובירושלמי עקוד בידו אחת רגול בשתי רגליו:
אבל מכניס הוא חבלים לתוך ידו וימשוך: מלת וימשוך לא גרסי' לה: וס"א גרסי מכנס:
ובלבד שלא יכרוך: מפר בגמ' ובלבד שלא יכרוך ויקשור דהוי כשתי תכיכות. אע"פ שאין מתכוין להתחמם דס"ל דדבר שאינו מתכוין אסור ואינה הלכה דאפי' לגבי כלאים תנן מוכרי כסות מוכרין כדרכן דדבר שאין מתכוין מותר: ומפרש בברייתא בגמ' דחבלא דבין ידו לגמל סגי כשיגביהנה מן הקרקע טפח:
יכין
לא יצא גמל במטוטלת: מטלית או כר שבזנבו. לסימן או לדבר אחר:
לא עקוד: שקושר חבל מידה לרגלה שלא תוכל לברוח:
ולא רגול: שקושר א' מידיה כלפי מעלה שלא תברח מדהוה נטירותא יתירתא הרבה מהצורך:
לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך: האחד. והאחרים נמשכים עמו. דמחזי כמוליכין למכרן:
אבל מכניס חבלים לתוך ידו וימשוך: ר"ל דבאינן קשורי' זב"ז. מותר להכניס כל החבלים שבפיהן לידו. ובלבד שלא יצא ראש החבל מתחת ידו טפח. דהו"ל משאוי שנושא ברה"ר. ויש אוסרים (שם סט"ז):
ובלבד שלא יכרוך: סביב ידו ויקשור. משום כלאים. דא' צמר וא' פשתן. ואף דהו"ל דבר שאינו מתכוון. פסיק רישא הוא. או דאתיא באמת כר"י דס"ל דבר שאינו מתכוון אסור (ועמ"ש לעיל ספ"ב [בועז אוח ו]. אב"י עי' י"ד סי' ש' ס"ו):
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת