משנה עירובין ד ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק ד · משנה ג | >>
מי שיצא ברשות ואמרו לו, כבר נעשה מעשה, יש לו אלפים אמה לכל רוח.
אם היה בתוך התחום, כאלו לא יצא.
שכל היוצאים להציל, חוזרין למקומן.
מִי שֶׁיָצָא בִּרְשׁוּת,
- וְאָמְרוּ לוֹ: כְּבָר נַעֲשָה מַעֲשֶׂה,
- יֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ.
- אִם הָיָה בְּתוֹךְ הַתְּחוּם,
- כְּאִלּוּ לֹא יָצָא;
- שֶׁכָּל הַיוֹצְאִים לְהַצִּיל, חוֹזְרִין לִמְקוֹמָן:
מי שיצא ברשות,
- אמרו לו: "כבר נעשה מעשה" -
- יש לו אלפיים אמה - לכל רוח.
- אם היה בתוך התחום -
- כאילו לא יצא,
- שכל היוצאין להציל - חוזרין למקומן.
- כאילו לא יצא,
- אמרו לו: "כבר נעשה מעשה" -
רוצה באמרו ברשות - כי התורה נתנה רשות לעשות מצוה או להציל מיד הגייס או מן הנהר.
וכשאומרים לו, כבר נעשה המעשה שהיית יוצא לעשותו, יש לו להלך ממקומו שהיה שם כשאמרו לו כבר נעשה המעשה אלפיים אמה לכל רוח.
ואם יש בינו ובין המקום ששבת בו פחות מארבעת אלפים אמה ממקומו, וכשיהלך אלפיים אמה ממקומו כמו שאמרנו ישאר בינו ובין מקום שביתתו פחות מאלפיים, כבר הגיע לו תחומו שהיה לו מערב שבת, ויש לו להגיע למקום שביתתו ויהלך ממנו אלפיים אמה לכל רוח כאשר היה מקודם. וזהו עניין אמרם ואם היה בתוך התחום כאילו לא יצא.
ומה שאמרו שכל היוצאין להציל חוזרין למקומן - אינו ראיה שידמה לדין שקדם זכרו, אבל הוא דין אחר שיש בו קולא על מי שיצא ברשות התורה, והביא ראיה עוד להקל על מי שיצא ברשות וכמו כן מי שיצא להציל נפשות מישראל ,וזהו עניין אמרם "להציל". ונתנו להם רשות כלומר למצילין שיחזרו בכלי זין עד שיגיעו למקומן, וכן אמרו "חוזרין בכלי זינן למקומן":
מי שיצא ברשות - כגון לעדות החדש או להציל מן העובדי כוכבים או מן הנהר:
כבר נעשה מעשה - ואינך צריך לילך:
יש לו אלפים אמה לכל רוח - ממקום שנאמר לו:
כאילו לא יצא - הכי קאמר, אם היו אותן אלפים אמה הנתונות לו לכל רוח ממקום שנאמר לו נכנסות לתוך אלפים של תחום ביתו, כאלו לא יצא מתחומו דמי, והולך עד ביתו והרי הוא כבתחילה:
שכל היוצאין להציל חוזרין למקומן - הכי קאמר, שכן מצינו קולא אחרת בכל היוצאין להציל מן העובדי כוכבים ומן המפולת, שמפני שיצאו ברשות התירו להם לחזור בכלי זיינן למקומם ולא הצריכום להניח כלי זיינן, הכי נמי הקילו [לזה שיצא] ברשות להיות כאילו לא יצא:
מי שיצא ברשות. פי' הר"ב כגון לעדות החודש כו' עיין במשנה ה' פרק ב' דראש השנה:
חוזרין למקומן. פירש הר"ב התירו להם לחזור עם כלי זיינן למקומן. הכי מפרשים בגמ' וטעמא שמא ירגישו בהם האויבים שיצאו וירדפו אחריהן ואין כלי זיין בידם להציל. ולמקומן דתנן היינו למקום שנתנו להם חכמים שהוא עד אלפים אמה דבשיעור היתר הליכה אין בין יוצא ברשות לעדות החדש וכיוצא בו לבין יוצא להציל. ומיהו איכא עוד אוקימתא בגמרא דאם נצחו האויבים ומפחדים לשבות שם רשאים לחזור בכלי זיינן עד למקומן ממש. ופסקו הפוסקים לתרווייהו. ועיין משנה ז' פרק ו' דיומא:
(ה) (על הברטנורא) גמרא. וטעמא שמא ירגישו בהם האויבים שיצאו וירדפו אחריהן ואין כלי זיין בידם להציל ולמקומן היינו למקום שנתנו להם חכמים שהוא עד אלפים אמה. ועיין תוי"ט:
מי שיצא: ברשות כו'. שם ספכ"ז ובטור א"ח סי' ת"ז:
יש לו אלפים אמה לכל רוח: ירושלמי דאל"כ מה אנן אמרין יעשה כמי שיצא באונס ולא יהיה לו אלא ד' אמות לפום כן צריך מימר יש לו אלפים אמה לכל רוח ע"כ:
ואם היה בתוך התחום כאילו לא יצא: בגמ' פריך מאי כאילו לא יצא הא ודאי יצא דהא עדיין בתוך התחום הוא. ומפרש לה רב שימי בר חייא כמו שפי' ר"ע ז"ל משום דסבר הבלעת תחומין מילתא היא וכיון דמיבלען הני אלפים שנתנו לו חכמים ליוצא ברשות בתחומיה וממטי ליה לגו תחומיה הוו להו כחד תחומא וכמאן דלא נפיק מתחומא הוא. דע"כ לא פליגי רבנן עליה דר' אליעזר בסוף פירקין וס"ל דהבלעת תחומין לאו מילתא היא אלא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה כגון הכא מודו ליה. ורבה מפרש דה"ק אם היה עדיין בתוך תחום ביתו חוזר לביתו והרי הוא כאילו לא עקר רגליו ולא אמרינן ממקום שנאמר לו יש לו אלפים לכל רוח והאי כאילו לא יצא אביתו קאי והא קמ"ל דלא תימא כיון דעקר לצאת ברשות ורבנן תקון ליה אלפים ממקום שנאמר לו לכל רוח ה"נ אע"ג דקאי בתחומו לימדוד ליה מהתם ואי בעי למיפק ליפוק קמ"ל דלא אלא מעירו מודד אע"ג דלא ניחא ליה דכאילו לא יצא מביתו דמי לגמרי:
שכל היוצאין להציל חוזרין למקומן: גמ' ואפי' טובא יותר מד' אלפים אמה והא אמרת רישא אלפים ותו לא ומאי קושיא דילמא להציל שאני ורישא דמתני' איכא לאוקמה בעדות החדש ובחכמה הבאה לילד אבל הכא להציל מאויבים יש לחוש שמא ירדפו אחריהם הלכך אפי' טובא נמי יכנסו לעיר. אלא אי קשיא הא קשיא דתנן בפ' שני דר"ה בראשונה לא היו זזין משם כל היום התקין ר"ג הזקן שיהיו מהלכין אלפים אמה לכל רוח ולא אלו בלבד אלא אף החכמה הבאה לילד והבא להציל מיד הגייס וכו' יש להם אלפים אמה לכל רוח אלפים אמה ותו לא והאמרת וכל היוצאים להציל חוזרין למקומן ואפי' טובא אלא אמר רב שחוזרין בכלי זיינן כלומר היתר אחר אתא לאשמועי' וכדתניא בראשונה היו מניחין כלי זיינן בבית הסמוך לחומה פעם אחת הכירו בהן אויבים שיצאו חוץ לעיר ורדפו אחריהם ונכנסו ליטול כלי זיינן ונכנסו אחריהם אויבים ודחקו זה את זה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהן האויבים באותה שעה התקינו שיהיו חוזרין בכלי זיינן. ונראה מפי' הרמב"ם ז"ל ור"ע ז"ל דגרסי' שכל היוצאים וכו' אבל בגמ' לא משמע דגרסי' רק וכל בויו. וביד פ' שני דהלכות שבת סי' כ"ג:
יכין
מי שיצא: חוץ לתחום בשבת:
ברשות: כגון לעדות החודש. או להציל נפשות:
ואמרו לו כבר נעשה מעשה: ואינך צריך לילך וכ"ש בלא נעשה עדיין מעשה, ובא זה ועשה מעשה, יש לו אלפיים לכל רוח:
יש לו אלפים אמה לכל רוח: סביב מעמדו במקום שנאמר לו:
אם היה בתוך התחום: ר"ל אם אלפים שנתנו לו, נכנסין לתוך אלפים של עירו, אפי' רק אמה א':
שכל היוצאים להציל: נ"ל דר"ל כמו "וכל היוצאין" וכו', כמו שאפר כירה מוכן ריש ביצה (אב"י במשנה שבגמ' הגי' "כל, ובציון שבגמ' על המשנה הגי' וכל):
חוזרין למקומן: ר"ל במלת "כל", דאפי' הכלי זיין שיצא, מותר להחזירו ולטלטלו לביתם אם הן תוך אלפים מביתן (ת"ז):
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת