תפארת ישראל על עירובין ד

משנה עירובין, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

מי שהוציאוהו עובדי כוכבים: לאונסו חוץ לתחום:

או רוח רעה: שנטרפה דעתו ויצא, ונשתפה חוץ לתחום:

החזירוהו: לתוך התחום:

כאילו לא יצא: והרי הוא כבתחילה אף שיצא ביני ביני (כמי"א) דהכא שאני דיצא לאונסו. מיהו כשהיה היציאה או החזרה שלא באונס, אין לו כשחזר רק ד' אמות. אמנם אם חזר להעיר שהיה שם בערב שבת בין השמשות. והעיר מוקפת חומה או חוטי עירוב, אז כל העיר לו כד' אמות. ואסור רק לצאת לחוץ לעיר (ת"ה):

הוליכוהו לעיר אחרת נתנוהו בדיר: גדר שסביב הצאן, שיזבלו השדה במקומן:

או בסהר: ר"ל כמו סוהר. והיינו גדר שסביב הצאן לשמרן שלא יברחו. ודוקא כשהשומר, דר בדיר וסהר ביום ולילה (נב"י מ"ז, ועמג"א שצ"ח ה'):

רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה אומרים מהלך את כולה: מדמוקפת מחיצות:

רבי יהושע ורבי עקיבא אומרים אין לו אלא ארבע אמות: מדלא הי' בין המחיצות מע"ש. וי"א דה"ט, דגזרו אטו שאין להן מחיצות:

מעשה שבאו מפרנדיסין: שם מקום:

והפליגה ספינתם בים: שהיתה גוששת בנמל וקנו שביתה, ובשבת סוערת' רוח לחוץ לתחום:

רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה הלכו את כולה: בכל הספינה, מדאית לה מחיצות, אף שיצאה בשבת חוץ לתחום:

רבי יהושע ורבי עקיבא לא זזו מארבע אמות שרצו להחמיר על עצמן: דאע"ג דלדידהו גם בחצר קבוע אסור, וכלעיל עכ"פ בספינה הי' ראוי להן להתיר, דמדהולכת תדיר, כל שעה כשעוקר רגלי קודם שיניחו, כבר הוציאתו הספינה לתוך ד' אמות אחרות, והו"ל כהוציאוהו עובדי כוכבים ונתנוהו תדיר לתוך ד' אמות אחרות, דבכה"ג מודו, דיש לו לעולם ד' אמות, ואפ"ה החמירו שמא עמדה פעם א' ולא הרגישו. וקיי"ל בכולהו כר"ג (שם ס"ו וז'):

משנה ב

פעם אחת לא נכנסו לנמל: (האפען) והוא חוף שבשפת הים:

מה אנו לירד: מהספינה לתוך העיר. כלום באנו מחוץ לתחום והרי נתכווננו ביה"ש רק לקנות שביתה במקומנו:

שכבר הייתי מסתכל: ע"י (פערשפעקטיף) מכוונת לראיית אלפים אמה:

משנה ג

מי שיצא: חוץ לתחום בשבת:

ברשות: כגון לעדות החודש. או להציל נפשות:

ואמרו לו כבר נעשה מעשה: ואינך צריך לילך וכ"ש בלא נעשה עדיין מעשה, ובא זה ועשה מעשה, יש לו אלפיים לכל רוח:

יש לו אלפים אמה לכל רוח: סביב מעמדו במקום שנאמר לו:

אם היה בתוך התחום: ר"ל אם אלפים שנתנו לו, נכנסין לתוך אלפים של עירו, אפי' רק אמה א':

שכל היוצאים להציל: נ"ל דר"ל כמו "וכל היוצאין" וכו', כמו שאפר כירה מוכן ריש ביצה (אב"י במשנה שבגמ' הגי' "כל, ובציון שבגמ' על המשנה הגי' וכל):

חוזרין למקומן: ר"ל במלת "כל", דאפי' הכלי זיין שיצא, מותר להחזירו ולטלטלו לביתם אם הן תוך אלפים מביתן (ת"ז):

משנה ד

מי שישב בדרך: בע"ש:

ועמד: משחשיכה:

וראה והרי הוא סמוך לעיר: ר"ל תוך תחומה:

הואיל ולא היתה כוונתו לכך: ר"ל שלא התכוון לקנות שביתה בעיר, דהרי לא ידע ביה"ש שהוא תוך תחומה:

לא יכנס: להיות תחומו כבני עיר, רק תחומו הוא סביב למקום שביתתו, ואינו רשאי לילך בכל העיר, רק עד מקום שיכלו אלפים שממקום שביתתו:

ר' יהודה אומר יכנס: דדינו כבני עיר והכי קיי"ל (ת'):

אמר רבי יהודה מעשה היה ונכנס ר' טרפון בלא מתכוין: ר"ל שהי' בא בדרך, ולא התכוון לקנות שביתה בעיר, ואעפ"כ נכנס:

משנה ה

ולא ידע שחשיכה יש לו אלפים אמה לכל רוח: דישן מדאין בו דעת הו"ל כחפצי הפקר שקונין שביתה במקומן להיות להם אלפים סביב:

וחכמים אומרים אין לו אלא ארבע אמות: דס"ל דהפקר אינו קונה שביתה, רק הוא כרגלי המוצאו. ולהכי הישן אין לו רק ד' אמות, דדינו כיוצא חוץ לתחום. וקיי"ל בישן כריב"נ. דהואיל וניעור קנה (כמ"ד) ישן נמי קנה., ובחפצי הפקר קיי"ל כחכמים. מיהו חפצי עובד כוכבים קונין שביתה במקומן, ובהביאן לעיר מחוץ לתחום, והעיר מתוקנת בצורת הפתח, מותר לטלטלן בכל העיר כד' אמות, אבל אסור להוציאן חוץ לעיר (ת"א):

והוא באמצען: דחכמ' ס"ל ד' אמות לכל רוח ור"א ס"ל ב' אמות לכל רוח:

לאיזה רוח שירצה ילך: אותן ד" אמות. ולרמ"א קיי"ל כר"א, ולמג"א קיי"ל כר' יהודה. וי"א דלטלטל אין לו רק ד' אמות (וי"א גם אלכסונן), אבל להילוך יש לו ד' אמות לכל צד (שמ"ט ושצ"ו):

משנה ו

היו שנים: ב' אנשים:

מקצת אמותיו של זה בתוך אמותיו של זה: כגון שרחוקים מהדדי ו' אמות, נמצא שב' אמות אמצעיות שניהן מותרין בהן, ולר"א לעיל מיירי שרחוקים מהדדי ג' אמות:

מביאין ואוכלין באמצע: ולא גזרינן שיאכלו זה מזה אפי' לב"ש (סוכה פ"ב מ"ז) דהכא רק מדרבנן הוא:

היו שלשה והאמצעי מובלע ביניהן: ויש בין ב' החיצונים ח' אמות, ולר"א לעיל ד' אמות:

אמר ר' שמעון למה הדבר דומה לשלש חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים: דמדפתוחה כל א" לר"ה אין להן דריסת רגל זה על זה:

אסורות זו עם זו: ולמה אתם אוסרים התם ב' החיצונים לאמצעית, ורבנן ס"ל, התם מדרבים נינהו החיצונים, חיישי' שיוציא א' מחיצונה זו לחיצונה חברתה, והדר באמצעי' לא יזכירו כשיראהו מוציא, שלא ידע מאיזה חיצונית הוא, אבל הכא האמצעי יזכיר לכל א' שלא יוציא (אב"י ואילה"ק כי רבים נינהו נמי, מ"ש מי' בנ"א דמסתפגין באלונטית א' דאדרבה מדרבים נינהו מדכרי אהדדי (כשבת פכ"ב מ"ה), י"ל התם מסתפגין ביחד, להכי יזכירו זל"ז. משא"כ הכא אינן משתמשין ביחד, דמי למדורה דאפי' ביושבין ביחד אין קורין, מדאין א' מרגיש כשיבעיר חבירו, כא"ח רה"ע ס"ה). וקיי"ל כר"ש. מיהו דוקא בנתנו ב' חצרות החיצוניות עירובן בב' בתים באמצעית. או שנתנה אמצעית עירובה בזו ובזו, אבל בנתנו ב' החצוניות עירובן באמצעי' בבית א'. כולן מותרין זה עם זה (שע"ח):

משנה ז

או גדר: והוא תוך ב' אלפים ממקומו. ואם ירוץ יגיע לשם קודם שתחשך, אבל רוצה לנוח:

לא אמר כלום: ודוקא שיש תחת האילן ח' אמות או יותר, דהואיל ולא פירש איזה ד' אמות בחר, לאו שביתה הוא, ובמקומו נמי לא התכוון לקנות שביתה, ולהכי אין לו רק ד' אמות, כמוצא את עצמו חוץ לתחום כלעיל ריש פרקן, אבל ביש תחת האילן ז' אמות, הרי אמה האמצעית ודאי מבוררת לשביתתו, בין שקבע הד' אמות מהאי גיסא או מהאי גיסא (כ"ה דעת הרי"ף ורמב"ם. ולשאר פוסקים דרך אחר בזה בסי' ת"ט סי"א):

משנה ח

אם אינו מכיר: אילן או גדר:

או שאינו בקי בהלכה: שלא ידע שיועיל לו אמירתו:

כטבלא מרובעת כדי שיהא נשכר לזויות: נ"ל דר' חנינא רק הכא פליג וס"ל דמשערין אותן עגולות מדשבת בשדה שאין שם היכר מחיצות, משא"כ לקמן רפ"ה דשבת בעיר אפי' היא עגולה עכ"פ יש לה היכר ד' רוחות להכי מודה דסגי בטבלא מרובעת. ועוד נ"ל דלהכי נקט בכפל, מרובעות, כטבלא מרובעת, דאי נקט מרובעות לחוד, סד"א דה"ק דכפי שיעור העגול יהיה הריבוע, ולא פליג את"ק בשיעור הליכתו, רק בשטח הליכתו (או איפכא דס"ל דכפי שיעור הריבוע יהי' העגול, ולא פליג את"ק בשטח הליכתו רק בשיעור הליכתו) קמ"ל דבתרתי פליג בשיעור ובתואר השטח. ודייק רמ"מ (פכ"ז משבת) מדנקט תו "שיהא נשכר הזויות", ולא קאמר "האלכסוני", ש"מ דאינו נשכר האלכסוני' רק בזוית, ודלא כיש פוסקים דיש לו ב' אלפים ות"ת אמות לכל רוח. ועכ"פ מתיר בתשו' נודע ביהודה (מ"א) למדוד באופן שיהי' רבוע התחום שלא כנגד רבוע העולם, כדי שיגיע קרן התחום שהוא ת"ת אמות יותר מאלפיים, למקום ברוצה לילך (ועי' פתיחה):

משנה ט

העני מערב ברגליו: דמדהוא בדרך שהוא עיף. הו"ל כעני שמערב ברגליו. והרי כבר החזיק בדרך. ויכול להגיע שם, ולהכי סגי בשיאמר שביתתי במקום פלוני:

אין לנו אלא עני: דעיקר עירוב בפת, רק לפני מי שאין לו פת, או לבא בדרך שהוא עיף הקילו לערב ברגליו:

שלא יצא ויערב ברגליו: דעיקור עירוב ברגל וקונה משם שביתה, והכי קיי"ל. מיהו היושב בביתו ואומר שביתתי במקום פלוני, לכ"ע לא מהני (ת"ט י"ג):

משנה י

מי שיצא לילך בעיר שמערבין בה: ר"ל שיצא להניח שם פת לעירוב לצורך בני עירו:

והחזירו חבירו: דא"ל עת חמה או צינה היום:

הוא מותר לילך: למחר למקום שרצה לערב, דמדהחזיק בדרך, הו"ל כבא בדרך לעיל. מיהו באינו עני והתכוון מתחלה לילך להחזיק בדרך ולחזור, לכ"ע לא מהני (ת"י א'):

וכל בני העיר אסורין: ואין להם רק אלפים מהעיר סביב:

הרי זה חמר גמל: ר"ל כגמל שרוצה לילך. וחמור החלש האסור עמו מושכו לאחוריו ומעכבו וה"נ קאמר למיל מ"ד. וה"נ מספקא לי'. אי דינו כעשיר ותחומו כבני עיר, או דנו כעני ושביתתו במקום שרצה לערב, להכי אין לו רק אלפים שבין ביתו למקום שרצה לערב. וקיי"ל כר"י (ת"י ג'):

משנה יא

לא יכנס: ואין לו רק ד' אמות:

שתים: ר"ל אם עומד באמה שניי':

יכנס: אזיל לטעמיה (במ"ה) דס"ל דהוא באמצען, וס"ל נמי הבלעת תחומין מלתא היא, וכיון דאמה ב' שלו מובלעת בתחומו, כיון דעל על:

שלש: אם עומד באמה ג':

לא יכנס: דהרי אינן מובלעין בתחומו. וקיי"ל דבשכח ויצא חוץ לתחום הבלעת תחומין מלתא ואפי' עומד באמה ד' (ת"ה מג"א א'):

מי שהחשיך חוץ לתחום: של העיר:

לא יכנס: רק ממקום שביתתו יש לו אלפים לכל רוח:

אפילו חמש עשרה אמות יכנס: דט"ו אמה הוא בקירוב השיעור מה שנתמעט מדידת אלפים ע"י ב' אחיזות שבכל חבל, כשתופסין בו למדוד התחום:

שאין המשוחות: מודדי התחומין:

ממצין: ר"ל אין מצמצמין:

את המדות מפני הטועין: שיוצאין בטעות, ואין נזכרין עד שעברו להלאה מסימן התחום. מיהו ברישא שיצא במזיד מודה ר"ש וקיי"ל כת"ק (שם ס"ג):

בועז

הלכתא גבירתא