מלאכת שלמה על עירובין ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מלאכת שלמה · על עירובין · ד · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

מי שהוציאוהו וכו':    ברמב"ם פכ"ז דהלכות שבת סי' י"ב ובטור א"ח סי' ת"ה. ואמרי' בגמ' עלה דהא מתני' אם זה שהוציאוהו גוים הוצרך לנקביו יכול לצאת חוץ לד"א דגדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה פי' לאו דלא תסור ולא לאו גמור דהא קיימא לן המוצא כלאים בבגדו פושטו ואפי' בשוק. ותחומין נמי דרבנן ואין בהן רק לאו דלא תסור ואמרי נהרדעי אי פקח הוא עייל לתחומא וכיון דעל על ולא גרע מהחזירוהו:

ואם פירות יצאו חוץ לתחום וחזרו:    פלוגתא דתנאי היא דאיכא מאן דשרי אפי' חזרו במזיד משום דאנוסין היו ע"י המוציאן ואית דאמרי דלעולם אסורין עד שיחזרו למקומן לתוך התחום שוגגין. ומאן דשרי סבר כיון דאיכא חדא לטיבותא יאכלו או שוגג במקום שהן אם יש אדם שעירב לאותו הצד או מזיד במקומן ומאן דאסר סבר עד דאיכא תרתי להתירא שוגג ועד שיחזרו למקומן:

החזירוהו לתוך התחום וכו':    לשון ר"ע ז"ל עד ודוקא שהוציאוהו והחזירוהו בעל כרחו. אמר המלקט והא קמ"ל דלא תימא מתני' לצדדין קתני וה"ק מי שהוציאוהו גוים בין כשהוא עומד בחוץ בין שחזר לדעת אין לו אלא ד' אמות ומי שהיה חוץ לתחום והחזירוהו גוים בין שהיתה יציאתו ראשונה לדעת בין שלא לדעת אלא באונס הוי כאילו לא יצא אלא סיפא דמתני' ארישא מהדר:

עוד בפי' ר"ע ז"ל אבל יצא לדעתו אע"פ שהחזירוהו בעל כרחו או הוציאוהו בע"כ וחזר לדעתו כך צ"ל וכן הגיה הר"ס ז"ל:

בפי' ר"ע ז"ל ורבותי פירשו משום דגזרינן דיר וסהר אטו בקעה וכו'. אמר המלקט כן פי' הרמב"ם ז"ל אכן מתוך פי' ה"ר יהונתן ז"ל משמע דפליגי נמי בעיר ואפשר דגם הרמב"ם ז"ל לא פליג בהא דודאי דקאי ג"כ אעיר והראיה דאפילו בסוגית הגמרא אני רואה דלא נקטו בלישנייהו עיר דכדאמר רב הלכה כר"ג בדיר וסהר וספינה לא הזכיר עיר אע"ג דלשון המשנה מוכח דגם בעיר פליגי אלא מאי אית לך למימר לאו דוקא ה"נ לפירוש הרמב"ם ז"ל לאו דוקא נקט דיר וסהר דה"ה עיר: אח"כ מצאתי שכתב כן בהדיא רש"י ז"ל לקמן בפירקין דף מ"ז ע"ב וז"ל ופסקינן לעיל אמר רב הלכה כר' גמליאל בדיר וסהר וספינה וה"ה לעיר שיש לה מחיצות ע"כ ומוכרח הוא מן הסוגיא אשר שם: וקרוב לזה בקיצור כתוב ג"כ בתוס' יו"ט ומ"מ גם הפירוש הראשון שהביא ר"ע ז"ל דכיון דלא שבת באויר מחיצות וכו' אתמר בגמ' בלשון דלמא וכמו שכתוב בתויו"ט:

והפליגה ספינתם בים וכו':    ביד ה"ש פכ"ו סי' י"ג: ובגמ' אמר רב נחמן מתני' (נמי) דייקא דבספינה מהלכת לא פליגי מדקתני מעשה וכו' אלא שרצו להתמיר על עצמן אי אמרת בשלמא במהלכת ל"פ היינו דקתני רצו להחמיר דמשמע דשרי אפי' לר"ע ואינהו הוא דאחמיר אנפשייהו דדילמא עמדה פתאום ולאו אדעתייהו אלא א"א כשעמדה ד"ה אסור דמחיצות לא חשיבי לעשות ספינה כולה כד' אמות דלהבריח מים הן עשויות וכדאמר ר' זירא מאי רצו הא לר' עקיבא ולר' יהושע בין מהלכת בין עמדה איסורא הוא. ואמר רב אשי מתני' נמי דיקא דקתני ספינה דומיא דדיר וסהר מה דיר וסהר דקביעי אף ספינה נמי דקביעה אלמא בעמדה פליגי וטעמא דמהלכת לכ"ע שרי הואיל וספינה נוטלתו מתחלת ד' פי' רש"י ז"ל בשם רבינו שמעון דודו ז"ל הספינה מוציאתו מד' שלו ונכנס בתוך די אמות אתרות וה"ל כמי שהוציאוהו גוים חוץ מד' אמותיו ונתנוהו לתוך ד' אמות אחרות שנותנין לו ד' אמות וכן לעולם ע"כ. והרמב"ם ז"ל פי' דלא חלקו אלא בשאינה מהלכת שהיא בנמל מפני שאז דומה לדיר וסהר:

משנה ב[עריכה]

לנמל:    ס"א ללמן ה"ר יהוסף ז"ל:

אמר להם מותר:    יש מוחקין מלת אתם וכן בירושלמי ל"ג ליה:

שכבר הייתי מסתכל בשפופרת:    שהוא קנה חלול וכשהוא ארוך אין צופין בו למרחוק וכשהוא קצר צופין בו יותר והיתה שפופרת של ר"ג מתוקנת למדת צפייח אלפים אמה או בים או ביבשה רש"י ז"ל. וכתבו תוס' ז"ל מותר שכבר הייתי מסתכל כו' אפי' לר"מ דאמר לקמן מי שישב בדרך ועמד וראה והרי הוא סמוך לעיר אם לא היתה כונתו לכך לא יכנס הכא מתכונים היו לשבת בעיר והיו סומכין על שפופרת של ר"ג ועיין ברבינו יהונתן ז"ל ובי"ד שם פכ"ו סי' ט':

משנה ג[עריכה]

מי שיצא:    ברשות כו'. שם ספכ"ז ובטור א"ח סי' ת"ז:

יש לו אלפים אמה לכל רוח:    ירושלמי דאל"כ מה אנן אמרין יעשה כמי שיצא באונס ולא יהיה לו אלא ד' אמות לפום כן צריך מימר יש לו אלפים אמה לכל רוח ע"כ:

ואם היה בתוך התחום כאילו לא יצא:    בגמ' פריך מאי כאילו לא יצא הא ודאי יצא דהא עדיין בתוך התחום הוא. ומפרש לה רב שימי בר חייא כמו שפי' ר"ע ז"ל משום דסבר הבלעת תחומין מילתא היא וכיון דמיבלען הני אלפים שנתנו לו חכמים ליוצא ברשות בתחומיה וממטי ליה לגו תחומיה הוו להו כחד תחומא וכמאן דלא נפיק מתחומא הוא. דע"כ לא פליגי רבנן עליה דר' אליעזר בסוף פירקין וס"ל דהבלעת תחומין לאו מילתא היא אלא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה כגון הכא מודו ליה. ורבה מפרש דה"ק אם היה עדיין בתוך תחום ביתו חוזר לביתו והרי הוא כאילו לא עקר רגליו ולא אמרינן ממקום שנאמר לו יש לו אלפים לכל רוח והאי כאילו לא יצא אביתו קאי והא קמ"ל דלא תימא כיון דעקר לצאת ברשות ורבנן תקון ליה אלפים ממקום שנאמר לו לכל רוח ה"נ אע"ג דקאי בתחומו לימדוד ליה מהתם ואי בעי למיפק ליפוק קמ"ל דלא אלא מעירו מודד אע"ג דלא ניחא ליה דכאילו לא יצא מביתו דמי לגמרי:

שכל היוצאין להציל חוזרין למקומן:    גמ' ואפי' טובא יותר מד' אלפים אמה והא אמרת רישא אלפים ותו לא ומאי קושיא דילמא להציל שאני ורישא דמתני' איכא לאוקמה בעדות החדש ובחכמה הבאה לילד אבל הכא להציל מאויבים יש לחוש שמא ירדפו אחריהם הלכך אפי' טובא נמי יכנסו לעיר. אלא אי קשיא הא קשיא דתנן בפ' שני דר"ה בראשונה לא היו זזין משם כל היום התקין ר"ג הזקן שיהיו מהלכין אלפים אמה לכל רוח ולא אלו בלבד אלא אף החכמה הבאה לילד והבא להציל מיד הגייס וכו' יש להם אלפים אמה לכל רוח אלפים אמה ותו לא והאמרת וכל היוצאים להציל חוזרין למקומן ואפי' טובא אלא אמר רב שחוזרין בכלי זיינן כלומר היתר אחר אתא לאשמועי' וכדתניא בראשונה היו מניחין כלי זיינן בבית הסמוך לחומה פעם אחת הכירו בהן אויבים שיצאו חוץ לעיר ורדפו אחריהם ונכנסו ליטול כלי זיינן ונכנסו אחריהם אויבים ודחקו זה את זה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהן האויבים באותה שעה התקינו שיהיו חוזרין בכלי זיינן. ונראה מפי' הרמב"ם ז"ל ור"ע ז"ל דגרסי' שכל היוצאים וכו' אבל בגמ' לא משמע דגרסי' רק וכל בויו. וביד פ' שני דהלכות שבת סי' כ"ג:

משנה ד[עריכה]

מי שישב בדרך וכו':   

ועמד וראה:    מלת וראה מחקה ה"ר יהוסף ז"ל: וכתב הרי"ף ז"ל יש מי שפירש ואמר הואיל והיה בדעתו לילך לזו העיר אע"פ שעכשיו לא הזכיר כלום אמר ר' יהודה הרי היא כמי שיצא לילך לעיר שמערבין (בה) שמותר צו לילך עד אותה העיר אם היתה בתוך ד' אלפים אמה שנמצא כאילו עירב ברגליו וכך נכנס ר' טרפון בלא מתכוין שני תחומי שבת כאילו עירב ברגליו. ויש מי שאומר שמשנתנו במי ששבת בתוך התחום וכו' וכן פי' רב אחא משבחא והוא פירושא דמסתבר ע"כ. והפירוש השני שאמר עליו דמסתבר הוא הפירוש שפי' רש"י ז"ל והרמב"ם ז"ל והיינו מה שהעתיק ר"ע ז"ל:

הואיל ולא היתה כונתו:    גרסי':

בפי' ר"ע ז"ל לשון המתחיל לא יכנס וכו' עד שיכלו:

לילך:    צ"ל יכול לילך וכו': ובברייתא מפ' דהני אלפים אמה הם מהלך אלפים פסיעות בינונית ופי' ה"ר יהונתן ז"ל מי שישב בדרך לנוח שהיה עיף ולא היה יודע בתחום העיר וחשכה לו שם ואמר שביתתי במקומי וכשעמד בבוקר ראה שהוא סמוך לעיר:

ר' יהודה אומר יכנס:    דשביתתו בטעות היתה ע"כ. ביד שם פכ"ז סי' ט' ובטור א"ח סי' ת':

מעשה היה ונכנס ר' טרפון:    בלא מתכוין כשהודיעוהו נכנס בעיר בכונה דשביתתו בטעות היתה ובברייתא קאמר ר' יהודה לשחרית מצאוהו רועי בקר א"ל רבי הרי העיר לפניך הכנס נכנס ודרש כל אותו היום א"ל משם ראיה שמא בלבו היתה וכשישב שם היה יודע שהוא בתוך אלפים למקום שביתתו או בית המדרש מובלע בתוך תחומו היה: ובירושלמי אשכח תני בשחרית זרחה חמה א"ל רבי הרי העיר לפניך הכנס:

משנה ה[עריכה]

מי שישב בדרך וכו':    ראיתי להעתיק הנה רוב פירוש ה"ר יהונתן ז"ל יש לו אלפים אמה לכל רוח דס"ל לר"י בן נורי דנכסי הפקר שאין להם בעלים קונין שביתה במקומן ואדם המוצאן אפי' עירב לצד אחד אין לו להוליכן מאותו מקום שמוצאן אלא אלפים אמה לכל רוח והאדם הישן כנכסי הפקר חשוב ויש לו אלפים אמה לכל רוח דריב"נ מחמיר גבי כלים של הפקר ומיקל גבי אדם הישן שהרי מתירו לילך אלפים לכל רוח:

וחכמים אומרים אין לו אלא ד' אמות:    דהואיל וישן בדרך ולא נתן אל לבו שמא תחשך בעוד שיישן ולא אמר שביתתי במקומי והרי הוא כמי שיצא חוץ לתחום ואין לו אלא ד' אמות וכלים של הפקר שאינם בני דעה אין לנו לקונסן והם כרגלי המוצאן זה נוטל כלי אחד ומוליכו למזרח שעירב שם וחברו נוטל הכלי השני ומוליכו למערב שעירב שם נמצא דחכמים מחמירין באדם הישן ומקילין בחפצי הפקר ואע"ג דלא תנן במשנה זו האי סברא לרבנן בנכסי הפקר שיהיו כרגלי המוצאן שנינו אותה בפ' המוצא תפילין ר' יהודה אומר נותן אדם חבית לחברו וחברו לחברו ואפי' חוץ לתחום א"ל לא תהלך זו יותר מרגלי בעליה ומוקמי' לה בגמ' בחבית של הפקר ומים של הפקר שאין קונין שביתה וחכמים דאמרו לו הוא ריב"נ דס"ל דנכסי הפקר קונין שביתה במקומן וכן נמי מתני' דשלהי יום טוב דקתני ושל עולי בבל כרגלי הממלא סתמא כרבנן אבל מההיא דתניא נהרות המושכין ומעינות הנובעין הרי אלו כרגלי כל אדם אין להביא ראיה לדעת חכמים דבההיא אפי' ר' יוחנן מודה דלא קני שביתה וכל מידי דאינו יכול להיות קבוע במקום אחד אלא שהוא נע ונד אינו קונה שביתה במקומו וכן מים בעבים נמי לא קנו שביתה דהא מינד ניידי: וסבריתו של ר' יותנן ב"נ בכלים של הפקר נפקא לן בגמ' מהא דתניא גשמים שירדו מעיו"ט ונתמלא מים בור אחד יש לו אלפים אמה לכל רוח ש"מ דקנו שביתה במקומן ואין להוליכן לכל מקום שירצו ואי הוה ס"ל לריב"נ בכלים כרבנן דלא קנו שביתה וכרגלי המוצאן הם הא מני לא ריב"נ ולא רבנן אבל מאדם הישן ליכא לאוכוחי דהוינן יכלין למימר דאע"ג דאדם הישן קני שביתה היינו טעמא משום דהואיל ונעור קנה ישן נמי קנה אבל כלים דלאו בני דעת נינהו ה"א דמודה ריב"נ דלא קנו שביתה כלל:

ר' אליעזר אומר והוא באמצען:    ס"ל לר' אליעזר כרבנן שאין לו לזוז מד' אמות שלו אבל פליג עלייהו דרבנן קמאי דאמרי נותנין לו לכל צד ד' אמות שהן ח' אמות על ח' אמות ור' אליעזר ס"ל דלא יהבינן ליה אלא שתי אמות לכל צד ור' יהודה ס"ל כרבנן דאמרי דאין לו אלא ד' אמות ופליג עלייהו דדוקא לרוח אחת ולא לכל צדדיו כדעת רבנן דאמרי ח' על ח' ובברירתו הדבר תלוי שיקחם לאיזה רוח שירצה אבל כיון שבירר אותם לצד מזרח והחזיק ללכת אמה אחת מאותן ד' אמות שוב אין מניחין אותו לילך לצד מערב אפי' שלש אמות עכ"ל ז"ל וביד שם ספכ"ז סי' ד' ובטור א"ח סי' שצ"ו וסי' ת"א:

יש לו אלפים אמה לכל רוח:    דסבר ריב"נ חפצי הפקר שאין להם דעת בעלים קונין שביתה במקומן עכ"ל רעז"ל. אמר המלקט ובדין הוא דליפלוג בכלים והא דקמיפלגי באדם להודיעך כחן דרבנן דאע"ג דאיכא למימר הואיל ונעור קנה ישן נמי קנה קמ"ל דלא:

ר' אליעזר אומר והוא וכו':    בפירקי' דף מ"ה. ור"מ ס"ל כותייהו דחכמים דשמנה על שמנה יהבינן ליה:

ר' יהורה אומר לאיזה רוח שירצה:    גרסי' ומלת ילך נראה דל"ג לה דלא שייך ילך על ברירת ד' אמות וכן בגמ' ליתא ולא בירושלמי ולא בהרי"ף ולא בהרא"ש ז"ל וגם ה"ר יהוסף ז"ל לא העתיקו ויש מי שהגיה יטול. ופי' הוא ואיכא בין ת"ק לר' יהודה כו' עד ארבעתן לרוח אחת זו היא שיטת רש"י ז"ל וגרסתו ר' יהודה היינו ת"ק אבל תוס' ז"ל כתבו דר"ח גריס בגירסת קושית הגמרא חכמים היינו ת"ק פי' ת"ק דריש פירקי' דמי שהוציאוהו גוים דקאמר אין לו אלא ארבע אמות ואע"ג דאינם מענין אחד פריך דחכמים דפליגי על רי יוחנן בן נורי לא היה להזכיר להם ד' אמות אלא אין לו אלפים ומסתמא דיש להם ד' אמות לכל רוח ע"כ. ונלע"ד דגם לפי' ר"ח צריך לומר דהאי ומודה ר' יהודה היינו לר' אליעזר דאלת"ה למאן מודה. ובירושלמי משמע קצת כפי' ר"ח ז"ל דגרסי' התם לא על הדא אמרה אלא על רישא דפירקא מי שהוציאוהו גוים או רוח רעה איתאמרת עליה א"ר בון מודה ר' יודה שאם בורר לו שאינו יכול לחזור בו ע"כ: ולענין פסק ההלכה כתב הרמב"ם ז"ל דנקטינן כקולתו דריב"נ וכקולא דרבנן והכי איתא בגמ':

משנה ו[עריכה]

ובלבד שלא יוציא מתוך שלו לתוך של חברו:    פי' רש"י ז"ל שלא יפשוט זה ידו לתוך שתים החיצונית שאין לו בהם כלום ויוציא לשם פתו או חפצו דחפציו כרגליו דתנן הבהמה והכלים כרגלי הבעלים דכל ד' אמות דיוצא חוץ לתחום דנותן את עירובו ודקונה שביתה ברגליו שוינהו רבנן לגביה כרה"י ואסור להו מדרבנן לטלטל מתוכן לחוץ להן ע"כ: ירושלמי אע"ג דר' חנינא בן אנטיגנוס פליג על רבנן באמות מודה הוא הכא בעירובי עיירות ע"כ:

והן מותרין:    עמו לאכול בתוך ארבע אמותיו של אמצעי זה בשתים הסמוכות לו וזה בשתים הסמוכות לו ולא גזרינן שמא זה האמצעי יביא כליו של זה חוץ לתחומו של זה שלזה שלצד מזרח יכניסם בתוך תחומו של זה שלצד מערב ומפ' בגמ' דמש"ה לא גזרינן שכיון ששנים החיצונים שמה שאין להם לזוז משם אילך ואילך כל אחד ישמור חפציו שלא יזוזו מאצלו. בי"ד פי"ב דהלכו' שבת סי' ט"ז:

אר"ש למה הדבר דומה לשלש וכו':    משמע מן הגמ' בפירקין דף מ"ו דת"ק דר"ש הוא ר' יהודה דאיירי לעיל מיניה ר' יהודה אומר לאיזה רוח שירצה ועלה תני היו שנים מקצת וכו' א"ר שמעון למה"ד כו' אלמא הנך רבנן דאיירו לעיל מינה בד' אמות דשביתה אפלוג בחצרות: ועיין בדעת חכמים לפי' רב אלפס ז"ל דמשמע שהוא הפך פי' רש"י ז"ל: ואיתא בפ' הדר (עירובין דף ע"א) ובפ' כל גגות (עירובין דף צ"א) וביד פ"ד דהלכות עירובין סימן כ"ג:

ופתוחות לרה"ר:    בטור א"ח סי' שע"ח כתוב ופתוחות למבוי ולא נודע לבית יוסף ז"ל למה שינה לשון המשנה: ועיין במ"ש לקמן פ' ששי סי' ה' אולי יתיישב קצת ואע"פ שנדחה כמ"ש שם שמא משמיענו בעל הטור ז"ל אגב אורחיה דאדיחוייא לא סמכינן: וה"ר יהוסף ז"ל כתב כאן גרסי' ופתוחות לר"ה ול"ג למבוי כי במבוי יש היתר לטלטל אע"פ שלא ערבו בחצרות ועל כן אמר לר"ה שלא יש היתר כלל כשלא ערבו שתים החיצונות אבל לקמן בפ' ששי גבי חמש חצרות וכו' גרסי' ופתוחות למבוי כי שם אין שייך לגרוס באופן אחר עכ"ל ז"ל:

משנה ז[עריכה]

מי שבא בדרך וחשבה לו:    גרסי'. רש"י וה"ר יהונתן ז"ל וכן מוכח מן הבבלי וכמו שאכתוב בס"ד אבל בירושלמי נראה דגריס והיה מתיירא שמא תחשך. וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל וביד פ"ז דהלכות עירובין סי' ה' ו' ז' ובטור א"ח ס"ס ת"ט:

והיה מכיר וכו':    כתב ה"ר יהונתן ז"ל אבל אם היה רוצה לטרוח וללכת היה מגיע תחת האילן קודם שתבוא השמש והיה מכיר אילן או גדר והוא שסמוך לו בתוך אלפים אמה שאם היה בין רגליו ובין האילן יותר מאלפים אמה לא היה בדבריו כלום שהרי הוא עומד חוץ לתחום אלא ודאי שאין שם אלא פחות מאלפים אמה וכיון שכן שרינן ליה לומר תהא שביתתי בעיקרו:

לא אמר כלום:    כדפירשה ר"ע ז"ל מפר' לה רב בגמ' דאפי' לתחתיו של אילן לא מצי אזיל דממקום רגליו עקר דעתו ותחת האילן נמי לא קנה הלכך לא יזוז ממקומו ושמואל פליג עליה דרב דלא אמר כלום היינו לביתו אבל לתחתיו של אילן מצי אזיל ונעשה תחתיו של אילן חמר גמל בא למדוד מן הצפון של האילן לצד ביתו מודדין לו מן הדרום לצד רגליו בא למדוד מן הדרום של האילן כדי שיחזור לאחוריו מודדין לו מן הצפון לצד ביתו פי' רש"י ז"ל ר"ל דמפסיד לבד מקום רוחב האילן כמו עשרים או שלשים אמה מפני שלא פירש אבל ד' אלפים אמה יש לו ממקום רגליו לצד ביתו פחות שיעור רוחב האילן ממה נפשך דכל ד' אמות שתתן לו שביתה תחתיו בין שתתנם לו מצד צפון האילן בין שתתנם לו מצד דרומו אתה נותן לו עד מקום רגליו אלפים אמה:

נמצא מהלך משחשכה ד' אלפים אמה:    שהרי קנה לו שביתה בגוף האילן ויש אלפים מרגליו עד האילן עצמו ואלפים מן האילן לצד ביתו: ובגמ' אמר רבא והוא דכי רהיט מטי ליה פי' אז מהני ליה אמירה אם סיים בעיקרו ומצי למיזל בנחת א"ל אביי והא חשכה לו קתני א"ל חשכה לו לילך לביתו ואפי' במרוצה אבל לעיקרו של אילן אזיל איכא דאמרי חשכה לו כי מסגי קליל קליל אבל כי רהיט מטי: ובמה שפי' רש"י ז"ל וכן רבינו יהונתן ז"ל דמפסיד כל רוחב האילן כמו עשרים או שלשים אמה מצאתי כתוב ברש"ל ז"ל אגב ריהטא לא דקדק דהא מעיקרו יש אלפים אמה וא"כ לא הפסיד אלא רוחב חצי האילן ודו"ק ע"כ: עוד מצאתי כתוב שם נמצא מהלך משחשכה ד' אלפים אמה לאו דוקא אלא ד' אלפים של שני תחומין וד' אמות דשביתה כדלקמן בסוף הסוגיא ע"כ: ונלע"ד דאפשר דבזה ידוקדק האי נמצא מהלך וכו' דקתני דנראה שהוא יתר וכדדייק בגמ' בפ"ק בחולין כדכתיבנא התם גבי נמצא כשר בשחיטה וכו':

משנה ח[עריכה]

או שאינו בקי בהלכה ואמר שביתתי במקומי:    וכתב הרא"ש ז"ל הא דקתני ואמר שביתתי במקומי לאו דוקא אמר דה"ה בלא אמירה נמי זכה לו כדאמרי' וכו' והא דקתני ואמר שביתתי במקומי משום דבעי מיתני סיפא זהו שאמרו העני מערב ברגליו וכו' ור' יהודה נמי דאמר אחד עני ואחד עשיר ע"כ מיירי בדאמר להכי תנא רישא נמי ואמר שביתתי במקומי דעשיר העומד בעירו והחשיך על התחום אינו קונה משם אלפים אמה לכל רוח אא"כ נתכוין לקנות משם שביתתו עכ"ל ז"ל: וכן כתבו ג"כ תוס' ז"ל וכתבו דהא דנקט ואמר אגב רישא או אגב סיפא וכה"ג איכא נמי בשנים אוחזין ראה אותם רצין אחר צבי שבור אחר גוזלות שלא פרחו ואמר זכתה לי שדי זכתה לו והתם נמי אפי' לא אמר קני כדאמרינן התם בגמ' גבי ד' אמות דתקינו ליה רבנן דליקנו ואי תקינו ליה רבנן כי לא אמר מאי הוי ונקט ואמר משום סיפא שהיה צבי רץ כדרכו אפי' אמר לא אמר כלום ע"כ:

ר' חנינא:    כתב הר"מ דילונזאנו ז"ל נכ"י והרי"ף חנניה וכן הגיה ג"כ ה"ר יהוסף ז"ל:

עגולות:    דכתי' אל יצא איש ממקומו אלו אלפים אמה דילפינן מקום ממקום ומקום מניסה וניסה מניסה וניסה מגבול וגבול מחוץ וחוץ מחוץ דכתי' בערי מקלט ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה ואת פאת ים אלפים באמה וגו' ופי' רש"י ז"ל קרא דאל יצא איש ממקומו ילפי' ביה ניסה מושמתי לך מקום אשר ינוס מה להלן ניסה עם מקום אף כאן ניסה עם מקום והדר דנין ניסה זו שלמדנוה ולא נאמר בה גבול מניסה שנאמר בה גבול דכתי' גבול עיר מקלטו אשר ינוס והדר דנין גבול זה הנלמד שלא נאמר בו חוץ מגבול שנאמר בו חוץ שנאמר ומצא אותו גואל הדם מחוץ לגבול עיר מקלטו והרי הרבינו חוץ מג"ש להאי גבול דאל יצא איש ממקומו והדר דנין חוץ מחוץ מקרא דומדותם מחוץ לעיר וכו' ע"כ וכתב החכם ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל וצ"ע למה אמר דין זה של עגולות דוקא כאן ע"כ ונלע"ד דבמה שכתבתי לעיל בפירקי' סימן ו' בשם הירושלמי שהוא מיושב קצת:

וחכמים אומרים מרובעות. וכו':    תוס' פ' עושין פסין (עירובין דף כ"ג) וביד פכ"ז דהלכות שבת סי' ב':

משנה ט[עריכה]

זה שאמרו וכו':    בפירקין דף מ"ז וביד רפ"ז דהלכות עירובין ובטור א"ח סי' ת"ט. ובגמ' אמר רב נחמן מחלוקת במקומי דר"מ סבר עיקר עירוב בפת וכו' כדמפרש ר"ע ז"ל אבל במקום פלוני וכו'. ולפום האי פירושא זהו שאמרו ר"מ קתני לה דאמר עיקר עירוב בפת דהכי משמע עיקר תקנתא לאו הכי הואי אלא קולא בעלמא הוא שאמרו אצל העני לערב ברגליו וקאי ר"מ אאינו מכיר או אינו בקי בהלכה ואמר שביתתי במקומי דאפי' להאי דקאמר במקומי קולא הוא וכו' ולא אמרו לערב בפת וכו' דמשמע דעיקר עירוב כי איתקן ברגל איתקן ולא אמרו לערב בפת אלא להקל על העשיר ר' יהודה קתני לה ותניא כותיה כרב נחמן ורב חסדא אמר מחלוקת במקום פלוני דאין כאן לא עירוב בפת ולא עירוב ברגל אלא אמירה בעלמא עלה קאמר ר"מ עני אין עשיר לא אבל במקומי דברי הכל אחד עני ואחד עשיר דעיקר עירוב ברגל לכ"ע וזהו שאמרו על כרחין ר"מ קתני לה דלא מצינן לאוקומה כר' יהודה משום דקתני בה עני ואילו לר' יהודה אחד עני ואחד עשיר קאמר והשתא קאי זהו אמי שבא בדרך וחשכה לו ואמר שביתתי בעיקרו דקתני קנה שם שביתתו ועלה קאמר זהו שאמרו דעני מערב ברגליו דהא קולא לעני הוא דאקול לא שיהא עיקר עירוב אלא באומר שביתתו במקומי. ור' יהודה אומר אפי' לעשיר שהיה יושב בביתו ואמר שביתתי בסוף אלפים הקלו נמי ואע"ג דעיקר עירוב במקומי הוא ולא אמרו מערבין בפת וכו' דמשמע דעיקר עירוב אינו בפת אלא להקל על העשיר הוא דאיתקון סתמא היא ודברי הכל ולאו מסקנא דמילתיה דר' יהודה היא דהא ר"מ נמי מודה בה דעיקר עירוב ברגל במקומי. אמר רב אשי מתני' נמי דיקא כרב נחמן דלר' יהודה במקום פלוני עשיר לא וכי פליג אדר' מאיר במקומי הוא דפליג דקתני במתני' דבסמוך מי שיצא לילך לעיר שמערבין בה והחזירו חברו הוא מותר לילך וכל בני העיר אסורין דברי ר' יהודה והוינן בה ע"ש איהו ומ"ש אינהו ואמר רב הונא הכא במאי עסקינן כגון שיש לו שני בתים אחד בזה ואחד בזה והיה רוצה לילך לביתו שבעיר אחרת מע"ש ולשבות שם בשבת ולא יצא מביתו אדעתא דקנית שבת בסוף התחום ולחזור אלא אדעתא למיזל עד התם והחזירו חברו ושני תחומי שבת יש בין שני הבתים איהו כיון דנפק לאורחא משום הליכה ממש ולא משום לערב ברגליו ולחזור ה"ל עני ויכול לומר שביתתי בסוף התחום ויסיים מקום הניכר לו שם ופלוגתא דאמוראי היא לקמן איכא מ"ד דאפי' לא אמר נמי כיון דאנן סהדי דהתם בעי למיזל כמ"ד דמי וע"כ בדלא אמר מידי עסיקינן חדא דלא קתני ואמר שביתתי במקום פלוני ועוד מדפליג ר"מ עלה ואמר ה"ז חמר גמל ש"מ בדלא אמר שביתתי במקום פלוני עסיקינן דהא ר"מ מודה בעני וא"ת ר"מ עשיר חשיב ליה להאי דמשום דהחזיק בדרך פורתא לא משוי ליה עני א"כ דקאמר ה"ז חמר גמל אמאי הוי חמר גמל ולא הפסיד אלא אלפים אמה דלכל רוח מעירו וגם האלפים דממקום מסוים שכיון לשבות בו ואילך הא אלפים שמעירו עד אותו מקום מסויים שכיון לשבות בו יכול להלך ואמאי הא בביתו לא רצה לקנות דאמר שביתתי בתוך התחום ושם לא יכול לקנות דהא לאו עני הוא ולא יזוז ממקומו מיבעי ליה אלא בדלא אמר עסיקינן ור"מ נמי עני משוי ליה ומשום דלא אמר כלום מספקא ליה אי דעתו לקנות שביתה בסוף התחום או שמא חזר בו לגמרי מלילך למחר לאותה העיר ודעתו לקנות שביתה בביתו הלכך חמר גמל הוא והנך עשירים נינהו ואפי' אמרו שביתתנו במקום פלוני אסור דאי לא אמרו פשיטא. אלמא כל במקום פלוני לר' יהודה עני אין עשיר לא ולהכי נקט יש לו שני בתים דאי לא הוה ליה ביתא התם לא הוה אמרי' כי לא אמר כמ"ד דמי דדילמא לגמרי קא הדר ביה:

שלא יצא:    ברוב הספרים גרסי' שמא יצא ה"ר יהוסף ז"ל:

משנה י[עריכה]

מי שיצא לילך לעיר שמערבין בה:    ביד פ"ז דהלכות עירובין סי' ח' ובטור א"ח סי' ת"י: ופי' רש"י ז"ל מי שיצא כל דהו ובגמ' תניא נמי הכי דכשיש לו שני בתים וביניהו שני תחומי שבת כיון שהחזיק בדרך קנה עירוב דברי ר' יהודה יתר על כן אמר ר' יוסי ב"ר יהודה אפי' מצאו חברו ואמר לו לין פה עת חמה היא עת צינה היא למחר משכים והולך. ומפרש ר' יוסף בגמ' דלר' יהודה בעינן תרתי שיחזיק בדרך וגם שיאמר שביתתי במקום פלוני ור' יוסי ב"ר יהודה ס"ל אינו צריך אלא להחזיק אבל לומר אינו צריך כיון שגמר בלבו לשבות במקום פלוני והחזיק בדרך קנה שביתה באותו מקום והלכתא כר' יוסי ב"ר יהודה וכפי מה שפירש דעתו רב יוסף ועיין בגמ' בפי' רש"י ז"ל שיש לו שיטות אחרות וזו הדרך בחרתיה מן הרב אלפס ז"ל וכן היא שם בהרמב"ם ז"ל וכבר נתבארה מתני' באר היטב במה שקדם. ורש"י ז"ל פי' לשון אחר איפכא ממה שפירש לעיל בסוף הסוגיא ואלו הן סוף דבריו ז"ל ונראין הדברים דר"מ אכל מי שהוא עשיר פליג ובאומר שביתתי במקום פלוני מדקתני כל שיש בידו לערב וכו' דר"מ ס"ל אפי' בודאי שאינו עירוב ה"ז חמר גמל דאי ס"ד ר"מ עני משוי ליה להאי וטעמא משום דמספקא לן היכא ניחא ליה הוא הואיל ולא אמר א"כ מאי כל הא לא משכחת לה הך ספיקא אלא בהך לחודיה שיצא וחזר למקומו והר"ז חמר גמל מיבעי ליה:

ר"מ אומר כל שהוא יכול לערב בו ה"ז חמר גמל:    גמ' הא תנינא חדא זימנא לעיל פ' בכל מערבין ספק ר' מאיר ור' יהודה אומרים ה"ז חמר גמל ופירש רש"י ז"ל אלמא כל ספיקא חמר וגמל הוא ומתני' נמי ספיקא הוא וללישנא בתרא הכי קא קשיא ליה תנינא חדא זימנא לר"מ דהיכא דעירב במקום שאינן עירוב הוי חמר גמל ע"כ ומשני אמר רב ששת לא תימא טעמא דר"מ התם הוא דספק עירב וקנה שם שביתה וספק לא עירב וקנה בביתו הוא דהוי חמר גמל אבל היכא דודאי לא עירב כגון חוזר זה שהיה לו לומר שביתתי במקום פלוני לא הוי חמר גמל דאין כאן ספק אלא לגמרי נתכוין אביתו ולא הוי עירוב ויהא כאנשי עירו אלא אפי' ודאי לא עירב שלא אמר שביתתי לשם נמי מחזקינן ליה בספק משום גלוי דעתא דהא הכא ודאי לא עירב וקא הוי חמר גמל:

משנה יא[עריכה]

מי שיצא וכו':    בפירקין דף נ"א. וביד פכ"ז דהלכות שבת סי' י"א ובטור או"ח סי' שצ"ה וסי' ת"ה: ופי' רש"י ז"ל מי שיצא חוץ לתחום אפי' אמה אחת במזיד ומדעת שלא לשם מצוה לא יכנס להיות כבני העיר. וה"ר יהונתן ז"ל פי' או בשוגג ואין לו אלא ד' אמות מזה ומזה שהם ח' על ח' ואע"פ שמובלעות לו ד' אמות בתוך תחום לא אמרינן כיון דעאל עאל ור' אליעזר אזיל לטעמיה דלא יהיב ליוצא חוץ לתחום אלא ד' אמות על ד' אמות ולא כולו לרוח אחת אלא והוא באמצען שתים מכאן ושתים מכאן ומיהו אם לא יצא חוץ לתחום אלא אמה אחת והוא עומד באמה השנית יכנס דהבלעת תחומין מילתא היא ע"כ:

ושלש לא יכנס:    פי' ואם עומד באמה השלישית לא יכנס כמו שנכתוב בס"ד מסוגיית הגמרא: וכתב סמ"ג במל"ת סי' ס"ו פי' רבינו משה שד' אמות שיש לו לאדם תחלתן ממקום שהוא עומד לפיכך כיון שיצא חוץ למקומו אמה או יתר ישב במקומו ואין גו להלך אלא בתוך ד' אמות מעמידת רגליו ולחוץ ורבינו יצחק פי' לא יכנס להיות כאילו לא יצא אבל ד' אמות יש לו כשאר יוצא חוץ לתחום ומותר ליכנס בתוך תחומו הראשון עד ד' אמותיו וכו מי שהחשיך לו חוץ לתחום המדינה אפי' אמה אחת ה"ז לא יכנס לא יהלך ממקום שנכנס עליו השבת והוא עומד בו אלפים אמה ואם כלתה מדתו במקצת העיר מהלך עד סוף מדתו עכ"ל ז"ל:

ר' אליעזר אומר שתים יכנס וכו':    ובגמ' בפירקין דף נ"ה והתניא ר' אליעזר אומר אחת יכנס שתים לא יכנס ל"ק מתני' דעקר חדא פי' שיצא מן האחת ועמד בשנייה וה"ק אם בשתים עומד יכנס וברייתא דקתני שתים לא יכנס דעקר תרתי וקם אתלתא והתניא ר' אליעזר אומר אפי' אמה אחת לא יכנס כי תניא ההיא למודד פי' רש"י ז"ל שחשכה לו ואמר שביתתי במקומי ומודד אלפים פסיעות בינונית אולי יכנס לתחום העיר וכלו אלפים שלו אמה אחת חוץ לתחום לא יכנס שאפי' האלפים מוליכות אותו לתוכו אינו מותר לצאת מאלפים כדתנן ולמודד שאמרו נותנין לו אלפים אמה אפי' מדתו כלה במערה לא יהלך להלן מאלפים דכיון שמדד אלפים לבד מקום שביתתו שהן ד' אינו יכול לעבור חוץ לאלפים. וכתבו תוס' ז"ל כי תניא ההיא למודד שאפי' כלה מדתו במערה לא יכנס אמה אחת יותר ופי' הקונט' לא נראה והא דלא קאמר כי תניא ההיא להחשיך חוץ לתחום וכו' דמילתא דפשיטא היא דאין לו לצאת חוץ לתחומו אבל בכלה במערה איצטריך לאשמועי' ע"כ: ירושלמי ר' אליעזר אומר שתים יכנס ר' אחא בשם ר' חיננא ורב חסדאי תרויהון אמרין לא מר אלא שתים הא שתים וכל שהוא לא יכנס דהוא (צ"ע) דר' אליעזר דאמר שתים יכנס שלש לא יכנס אמר לון ר' יוסי אמרון דבתרה שלש לא יכנס הא שלש פחות כל שהוא יכנס הוון בעין מימר מה דמר ר' אליעזר ביוצא הא במחשיך לא אשכח תני היא הדא היא הדא הוון בעין מימר מה דמר ר"ש במחשיך הא ביוצא לא אשכח תני היא הדא היא הדא אבל בפי' ה"ר יהונתן ז"ל כתוב וז"ל ר"ש אומר אפי' ט"ו אמה יכנס ולא מחמרינן עליה כמו שאנו מחמירין למי שיוצא חוץ לתחום שהיה לו ליזהר ולתת דעתו שלא יצא ואפי' באנסוהו גייס י"ל דר"ש נמי היה מחמיר בו משום גזרה דמי שיצא לדעת וי"ל שהיה מתיר לו ליכנס אם לא הוציאוהו אלא ארבעה עשר אמות עכ"ל ז"ל וקצתו כבר הוא בפי' ר"ע ז"ל:

בפי' ר"ע ז"ל ואית דמפרשי ט"ו דוקא. אמר המלקט הוא פי' רש"י ז"ל בלשון שני וז"ל לשון אחר ולא שמעתיו דדוקא ט"ו נקט וטועי המדה הן המשוחות הקובעין התחומין ואמרינן לקמן בכיצד מעברין כו' עד שהן ט"ו אמות עכ"ל ז"ל וכן פי' ג"כ ה"ר יהונתן ז"ל: ונלע"ד דלהכי מתרגמינן ומדותם ותמשחון משום שמודדין הקרקעות בחבלים שנקראין משיחה כמו שפי' בערוך בערך משיחה יֶתֶר ומשום הכי נמי נקראו בעלי המדה משוחות: