משנה עירובין ד ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק ד · משנה ז | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מי שבא בדרך וחשכה לו, והיה מכיר אילן או גדר, ואמר: שביתתי תחתיו, לא אמר כלום.

שביתתי בעיקרו, מהלך ממקום רגליו ועד עיקרו אלפים אמה ומעיקרו ועד ביתו אלפים אמה.

נמצא מהלך משחשכה ארבעת אלפים אמה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

מִי שֶׁבָּא בַּדֶּרֶךְ וְחָשְׁכָה לוֹ,

וְהָיָה מַכִּיר אִילָן אוֹ גָּדֵר,
וְאָמַר: שְׁבִיתָתִי תַּחְתָּיו,
לֹא אָמַר כְּלוּם.
שְׁבִיתָתִי בְּעִקָּרוֹ,
מְהַלֵּךְ מִמְּקוֹם רַגְלָיו וְעַד עִקָּרוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה,
וּמֵעִקָּרוֹ וְעַד בֵּיתוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה.
נִמְצָא מְהַלֵּךְ מִשֶּׁחֲשֵׁכָה אַרְבַּעַת אֲלָפִים אַמָּה:

נוסח הרמב"ם

מי שבא בדרך והיה מתיירא שמא תחשך והיה מכיר אילן או גדר ואמר שביתתי תחתיו לא אמר כלום שביתתי בעיקרו מהלך ממקום רגליו ועד עיקרו אלפיים אמה ומעיקרו ולביתו אלפיים אמה נמצא מהלך משחשיכה ארבעת אלפיים אמה.

פירוש הרמב"ם

מי שבא בדרך וחשכה לו והיה מכיר אילן או גדר כו': העיקר אצלנו מה שאגיד לך הוא כי כל האדם ובלבד כשהוא בדרך לפי שהוא עני מותר לו לערב ברגליו כאשר יתבאר ויש בינו ובין מקום שהוא רשות היחיד פחות מאלפים אמה והוא היה יודע אותו מקום ואמר שביתתי במקום פלוני ר"ל באותו מקום קנה שביתה שם וכאילו הניח עירוב ויש לו ללכת בכל המקום וחוצה לו אלפים אמה ובתנאי שיהיה עוד היום גדול כשקנה שביתה באותו מקום כדי שיוכל להגיע לאותו מקום ואפילו בתכלית המרוצה קודם הכנסת שבת ויחשב לו כאילו הגיע שם וכמו כן אם קנה שביתה ברה"ר מקום ידוע כמו עיקר אילן או גדר יש לו באותו מקום ארבע אמות ואלפים אמה חוץ לאותן ארבע אמות ולפי שאמר תחתיו והוא אינו מסויים לא אמר כלום ואין לו ללכת אלא לעיקרו של אילן בלבד ולא ילך משם לביתו אלפים אמה ולא הארבע אמות שיש לו לשם בלי מסויימות עד שנמדוד משם אלפים אמה וזהו כשיש תחת האילן שמנה אמות או יותר שבהם יפול הספק ולא נודע באיזה מקום קנה שביתה אבל אם יש תחת האילן פחות משמנה אמות יש לו ללכת משם לביתו אלפים אמה כי כשתקח מהם ארבע אמות שהוא שיעור מקום שביתתו תמצא קצתם משותפים עם הארבע אמות שיש לו לשם וכל זה כשישאר מן היום שיעור שיוכל להגיע לאותו מקום במרוצה כמו שזכרנו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

והיה מכיר אילן או גדר - שיכול להגיע שם קודם שתחשך, אלא שהוא עיף ורוצה לנוח במקומו:

לא אמר כלום - הואיל ולא פירש איזה ד"א בחר לו מתחתיו של אילן, לאו שביתה היא ואין לו אלא ד"א במקום שהוא שם, שהרי לא קנה שביתה במקומו כיון שעקר דעתו מלשבות כאן, ותחת האילן נמי לא קנה שביתה. והני מילי כשיש תחתיו של אילן ח' אמות או יותר, דאיכא למימר דהאי גיסא בחר או דהאי גיסא בחר ולא הוי סיום, אבל ז' אמות על כרחך מקצת ביתו ניכר באמה אמצעית דא"א שלא בררה, דאי באמצע האילן בירר לו ד"א הרי היא מהן, ואי מהאי גיסא או מהאי גיסא הרי היא מהן, הלכך קנה שם [שביתה]:

אמר שביתתי בעיקרו - הואיל וסיים מקומו, אותה שביתה קונה לו אלפים לצד רגליו ואלפים לצד ביתו:

פירוש תוספות יום טוב

וחשכה לו. ה"ג רש"י ומפרשים בגמרא דחשיכה לו אם ירצה לילך לביתו אבל לעקרו של אילן אזיל וז"ש הר"ב שיכול להגיע שם כו' ואיכא דאמרי בגמ' דחשיכה לו. אם ילך מעט מעט אבל כי רהיט מטי להתם וכן הסכמת הפוסקים וכ"כ הר"ב במשנה ט':

לא אמר כלום. [פי' הר"ב הואיל וכו' ואין לו אלא ד' אמות] והא דבפ"ג משנה ד' אפי' למ"ד דספק ערוב אינו ערוב מ"מ יש לו אלפים שמביתו כדפי' הר"ב שם ולא אמרינן שלא יזוז ממקומו אומר ר"י דהתם דעומד בעירו לא עקר דעתיה מעירו ודעתו שאם לא יקנה שם שביתה שיהיה לו תחום ביתו. תוספות ועיין פ"ה משנה ז':

ומעיקרו ועד ביתו אלפים אמה. דהא עיקר ערוב ברגל כדמסקינן במ"ט והכא דדחוק הוא דחשיכה לו שרינן ליה) [באומר] שביתתי כו':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יג) (על הברטנורא) וחשיכה לו היינו אם ירצה לילך לביתו אבל לעיקרו של אילן אזיל. וא"ד בגמ' דחשיכה לו אם ילך מעט מעט אבל כי רהיט מטי להתם וכן הסכמת הפוסקים:

(יד) (על הברטנורא) והא דבפ"ג מ"ד אפילו למ"ד דספק ערוב אינו ערוב מ"מ יש לו אלפים שמביתו כמ"ש הר"ב שם ולא אמרינן שלא יזוז ממקומו. התם כעומד בעירו לא עקר דעתו מעירו ודעתו שאם לא יקנה לו שם שביתה שיהיה לו תחום ביתו. תוספ':

(טו) (על המשנה) אלפים אמה. דהא עיקר עירוב ברגל כדמסקינן במ"ח והכא דדחוק הוא דחשיכה לו שרינן ליה באומר שביתתו כו':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מי שבא בדרך וחשבה לו:    גרסי'. רש"י וה"ר יהונתן ז"ל וכן מוכח מן הבבלי וכמו שאכתוב בס"ד אבל בירושלמי נראה דגריס והיה מתיירא שמא תחשך. וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל וביד פ"ז דהלכות עירובין סי' ה' ו' ז' ובטור א"ח ס"ס ת"ט:

והיה מכיר וכו':    כתב ה"ר יהונתן ז"ל אבל אם היה רוצה לטרוח וללכת היה מגיע תחת האילן קודם שתבוא השמש והיה מכיר אילן או גדר והוא שסמוך לו בתוך אלפים אמה שאם היה בין רגליו ובין האילן יותר מאלפים אמה לא היה בדבריו כלום שהרי הוא עומד חוץ לתחום אלא ודאי שאין שם אלא פחות מאלפים אמה וכיון שכן שרינן ליה לומר תהא שביתתי בעיקרו:

לא אמר כלום:    כדפירשה ר"ע ז"ל מפר' לה רב בגמ' דאפי' לתחתיו של אילן לא מצי אזיל דממקום רגליו עקר דעתו ותחת האילן נמי לא קנה הלכך לא יזוז ממקומו ושמואל פליג עליה דרב דלא אמר כלום היינו לביתו אבל לתחתיו של אילן מצי אזיל ונעשה תחתיו של אילן חמר גמל בא למדוד מן הצפון של האילן לצד ביתו מודדין לו מן הדרום לצד רגליו בא למדוד מן הדרום של האילן כדי שיחזור לאחוריו מודדין לו מן הצפון לצד ביתו פי' רש"י ז"ל ר"ל דמפסיד לבד מקום רוחב האילן כמו עשרים או שלשים אמה מפני שלא פירש אבל ד' אלפים אמה יש לו ממקום רגליו לצד ביתו פחות שיעור רוחב האילן ממה נפשך דכל ד' אמות שתתן לו שביתה תחתיו בין שתתנם לו מצד צפון האילן בין שתתנם לו מצד דרומו אתה נותן לו עד מקום רגליו אלפים אמה:

נמצא מהלך משחשכה ד' אלפים אמה:    שהרי קנה לו שביתה בגוף האילן ויש אלפים מרגליו עד האילן עצמו ואלפים מן האילן לצד ביתו: ובגמ' אמר רבא והוא דכי רהיט מטי ליה פי' אז מהני ליה אמירה אם סיים בעיקרו ומצי למיזל בנחת א"ל אביי והא חשכה לו קתני א"ל חשכה לו לילך לביתו ואפי' במרוצה אבל לעיקרו של אילן אזיל איכא דאמרי חשכה לו כי מסגי קליל קליל אבל כי רהיט מטי: ובמה שפי' רש"י ז"ל וכן רבינו יהונתן ז"ל דמפסיד כל רוחב האילן כמו עשרים או שלשים אמה מצאתי כתוב ברש"ל ז"ל אגב ריהטא לא דקדק דהא מעיקרו יש אלפים אמה וא"כ לא הפסיד אלא רוחב חצי האילן ודו"ק ע"כ: עוד מצאתי כתוב שם נמצא מהלך משחשכה ד' אלפים אמה לאו דוקא אלא ד' אלפים של שני תחומין וד' אמות דשביתה כדלקמן בסוף הסוגיא ע"כ: ונלע"ד דאפשר דבזה ידוקדק האי נמצא מהלך וכו' דקתני דנראה שהוא יתר וכדדייק בגמ' בפ"ק בחולין כדכתיבנא התם גבי נמצא כשר בשחיטה וכו':


פירושים נוספים