משנה מעשר שני ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מעשר שני פרק ג: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר זרעים · מסכת מעשר שני · פרק שלישי ("לא יאמר") · >>

פרקי מסכת מעשר שני: א ב ג ד ה

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·משנה יב ·משנה יג ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

לא יאמר אדם לחבירו: העל את הפירות האלו לירושלים לחלק, אלא אומר לו: העלם שנאכלם ונשתם בירושלים.

אבל נותנים זה לזה מתנת חינם.

משנה ב[עריכה]

אין לוקחין תרומה בכסף מעשר שני, מפני שהוא ממעט באכילתו, ורבי שמעון מתיר.

אמר להם רבי שמעון: מה אם הקל בזבחי שלמים, שהוא מביאן לידי פיגול ונותר וטמא, לא נקל בתרומה?

אמרו לו: מה אם הקל בזבחי שלמים, שהן מותרים לזרים, נקל בתרומה, שהיא אסורה לזרים?

משנה ג[עריכה]

מי שהיו לו מעות בירושלים וצריך לו, ולחבירו פירות, אומר לחבירו: הרי המעות האלו מחוללין על פירותיך.

נמצא זה אוכל פירותיו בטהרה, והלה עושה צרכו במעותיו.

ולא יאמר כן לעם הארץ אלא בדמאי.

משנה ד[עריכה]

פירות בירושלים ומעות במדינה, אומר: הרי המעות ההם מחוללין על פירות האלו.

מעות בירושלים ופירות במדינה, אומר: הרי המעות האלו מחוללין על פירות ההם; ובלבד שיעלו הפירות ויאכלו בירושלים.

משנה ה[עריכה]

מעות נכנסות לירושלים ויוצאות, ופירות נכנסין ואינן יוצאין.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, אף הפירות נכנסין ויוצאין.

משנה ו[עריכה]

פירות שנגמרה מלאכתן ועברו בתוך ירושלים, יחזור מעשר שני שלהן ויאכל בירושלים.

ושלא נגמרה מלאכתן, סלי ענבים לגת וסלי תאנים למוקצה, בית שמאי אומרים, יחזור מעשר שני שלהם ויאכל בירושלים.

ובית הלל אומרים, יפדה ויאכל בכל מקום.

רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי יוסי: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על פירות שלא נגמרה מלאכתן, שיפדה מעשר שני שלהם ויאכל בכל מקום.

ועל מה נחלקו? על פירות שנגמרה מלאכתן.

שבית שמאי אומרים: יחזור מעשר שני שלהם ויאכל בירושלים.
ובית הלל אומרים: יפדה ויאכל בכל מקום.

והדמאי, נכנס ויוצא ונפדה.

משנה ז[עריכה]

אילן שהוא עומד בפנים ונוטה לחוץ, או עומד בחוץ ונוטה לפנים, מכנגד החומה ולפנים, כלפנים.

מכנגד החומה ולחוץ, כלחוץ.

בתי הבדים שפתחיהן לפנים וחללן לחוץ, או שפתחיהן לחוץ וחללן לפנים, בית שמאי אומרים, הכל כלפנים.

ובית הלל אומרים, מכנגד החומה ולפנים, כלפנים. מכנגד החומה ולחוץ, כלחוץ.

משנה ח[עריכה]

הלשכות, בנויות בקודש ופתוחות לחול, תוכן חול וגגותיהן קודש.

בנויות בחול ופתוחות לקודש, תוכן קודש וגגותיהן חול.

בנויות בקודש ובחול ופתוחות לקודש ולחול:

מכנגד הקודש ולקודש, קודש.
מכנגד החול ולחול, חול.

משנה ט[עריכה]

מעשר שני שנכנס לירושלים ונטמא, בין שנטמא באב הטומאה בין שנטמא בוולד הטומאה, בין בפנים בין בחוץ, בית שמאי אומרים: יפדה ויאכל הכל בפנים, חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ.

ובית הלל אומרים: הכל יפדה ויאכל בחוץ, חוץ משנטמא בוולד הטומאה בפנים.

משנה י[עריכה]

הלקוח בכסף מעשר שני שנטמא, יפדה.

רבי יהודה אומר, יקבר.

אמרו לו לרבי יהודה: ומה אם מעשר שני עצמו שנטמא, הרי הוא נפדה. הלקוח בכסף מעשר שני שנטמא, אינו דין שיפדה?

אמר להם: לא. אם אמרתם במעשר שני עצמו, שכן הוא נפדה בטהור ברחוק מקום, תאמרו בלקוח בכסף מעשר, שאינו נפדה בטהור ברחוק מקום?

משנה יא[עריכה]

צבי שלקחו בכסף מעשר, ומת, יקבר על ידי עורו.

רבי שמעון אומר, יפדה.

לקחו חי ושחטו ונטמא, יפדה.

רבי יוסי אומר, יקבר.

לקחו שחוט ונטמא, הרי הוא כפירות.

משנה יב[עריכה]

המשאיל קנקנין למעשר שני, אף על פי שגפן, לא קנה מעשר.

זלף לתוכן סתם, עד שלא גפן, לא קנה מעשר.

משגפן, קנה מעשר.

עד שלא גפן, עולות באחד ומאה.

ומשגפן, מקדשות בכל שהן.

עד שלא גפן, תורם מאחת על הכל.

ומשגפן, תורם מכל אחת ואחת.

משנה יג[עריכה]

בית שמאי אומרים, מפתח ומערה לגת.

ובית הלל אומרים, מפתח ואינו צריך לערות.

במה דברים אמורים? במקום שדרכן למכור סתומות.

אבל במקום שדרכן למכור פתוחות, לא יצא קנקן לחולין.

אבל אם רצה להחמיר על עצמו למכור במדה, יצא קנקן לחולין.

רבי שמעון אומר: אף האומר לחבירו, חבית זו אני מוכר לך חוץ מקנקנים, יצא קנקן לחולין.

משנה מנוקדת[עריכה]

(א) לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ: הַעַל אֶת הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ לִירוּשָׁלַיִם לְחַלֵּק;
אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ: הַעֲלֵם שֶׁנֹּאכְלֵם וְנִשְׁתֵּם בִּירוּשָׁלַיִם.
אֲבָל נוֹתְנִים זֶה לָזֶה מַתְּנַת חִנָּם:
(ב) אֵין לוֹקְחִין תְּרוּמָה בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַעֵט בַּאֲכִילָתוֹ;
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.
אָמַר לָהֶם רַבִּי שִׁמְעוֹן:
מָה אִם הֵקֵל בְּזִבְחֵי שְׁלָמִים, שֶׁהוּא מְבִיאָן לִידֵי פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא, לֹא נָקֵל בִּתְרוּמָה?
אָמְרוּ לוֹ:
מָה אִם הֵקֵל בְּזִבְחֵי שְׁלָמִים, שֶׁהֵן מֻתָּרִים לְזָרִים,
נָקֵל בִּתְרוּמָה, שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְזָרִים?
(ג) מִי שֶׁהָיוּ לוֹ מָעוֹת בִּירוּשָׁלַיִם וְצָרִיךְ לוֹ, וְלַחֲבֵרוֹ פֵּרוֹת, אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ:
הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ מְחֻלָּלִין עַל פֵּרוֹתֶיךָ.
נִמְצָא זֶה אוֹכֵל פֵּרוֹתָיו בְּטָהֳרָה, וְהַלָּה עוֹשֶׂה צָרְכּוֹ בְּמָעוֹתָיו.
וְלֹא יֹאמַר כֵּן לְעַם הָאָרֶץ אֶלָּא בִּדְמַאי:
(ד) פֵּרוֹת בִּירוּשָׁלַיִם וּמָעוֹת בַּמְּדִינָה, אוֹמֵר:
הֲרֵי הַמָּעוֹת הָהֵם מְחֻלָּלִין עַל פֵּרוֹת הָאֵלּוּ.
מָעוֹת בִּירוּשָׁלַיִם וּפֵרוֹת בַּמְּדִינָה, אוֹמֵר:
הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ מְחֻלָּלִיּן עַל פֵּרוֹת הָהֵם;
וּבִלְבַד שֶׁיַּעֲלוּ הַפֵּרוֹת וְיֵאָכְלוּ בִּירוּשָׁלַיִם:
(ה) מָעוֹת נִכְנָסוֹת לִירוּשָׁלַיִם וְיוֹצְאוֹת,
וּפֵרוֹת נִכְנָסִין וְאֵינָן יוֹצְאִין.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,
אַף הַפֵּרוֹת נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין:
(ו) פֵּרוֹת שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן וְעָבְרוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם,
יַחֲזוֹר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶן וְיֵאָכֵל בִּירוּשָׁלַיִם.
וְשֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן,
סַלֵּי עֲנָבִים לַגַּת וְסַלֵּי תְּאֵנִים לַמֻּקְצֶה,
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יַחֲזוֹר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶם וְיֵאָכֵל בִּירוּשָׁלַיִם;
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: יִפָּדֶה וְיֵאָכֵל בְּכָל מָקוֹם.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי:
לֹא נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל עַל פֵּרוֹת שׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן,
שֶׁיִּפָּדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶם וְיֵאָכֵל בְּכָל מָקוֹם.
וְעַל מַה נֶּחְלְקוּ? עַל פֵּרוֹת שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן;
שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יַחֲזוֹר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶם וְיֵאָכֵל בִּירוּשָׁלַיִם;
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: יִפָּדֶה וְיֵאָכֵל בְּכָל מָקוֹם.
וְהַדְּמַאי, נִכְנָס וְיוֹצֵא וְנִפְדֶּה:
(ז) אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּפְנִים וְנוֹטֶה לַחוּץ,
אוֹ עוֹמֵד בַּחוּץ וְנוֹטֶה לִפְנִים,
מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלִפְנִים, כְּלִפְנִים;
מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלַחוּץ, כְּלַחוּץ.
בָּתֵּי הַבַּדִּים שֶׁפִּתְחֵיהֶן לִפְנִים וַחֲלָלָן לַחוּץ,
אוֹ שֶׁפִּתְחֵיהֶן לַּחוּץ וַחֲלָלָן לִפְנִים,
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הַכֹּל כְּלִפְנִים.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלִפְנִים, כְּלִפְנִים;
מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלַחוּץ, כְּלַחוּץ:
(ח) הַלְּשָׁכוֹת, בְּנוּיוֹת בַּקֹּדֶשׁ וּפְתוּחוֹת לַחֹל,
תּוֹכָן חֹל וְגַגּוֹתֵיהֶן קֹדֶשׁ.
בְּנוּיוֹת בַּחֹל וּפְתוּחוֹת לַקֹּדֶשׁ,
תּוֹכָן קֹדֶשׁ וְגַגּוֹתֵיהֶן חֹל.
בְּנוּיוֹת בַּקֹּדֶשׁ וּבַחֹל וּפְתוּחוֹת לַקֹּדֶשׁ וְלַחֹל,
מִכְּנֶגֶד הַקֹּדֶשׁ וְלַקֹּדֶשׁ, קֹדֶשׁ;
מִכְּנֶגֶד הַחֹל וְלַחֹל, חֹל:
(ט) מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּכְנַס לִירוּשָׁלַיִם וְנִטְמָא,
בֵּין שֶׁנִּטְמָא בְּאַב הַטֻּמְאָה, בֵּין שֶׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטֻּמְאָה,
בֵּין בִּפְנִים בֵּין בַּחוּץ,
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
יִפָּדֶה וְיֵאָכֵל הַכֹּל בִּפְנִים,
חוּץ מִשֶּׁנִּטְמָא בְּאַב הַטֻּמְאָה בַּחוּץ.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
הַכֹּל יִפָּדֶה וְיֵאָכֵל בַּחוּץ,
חוּץ מִשֶּׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטֻּמְאָה בִּפְנִים:
(י) הַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּטְמָא, יִפָּדֶה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יִקָּבֵר.
אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי יְהוּדָה:
וּמָה אִם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַצְמוֹ שֶׁנִּטְמָא, הֲרֵי הוּא נִפְדֶּה;
הַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּטְמָא, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּפָּדֶה?
אָמַר לָהֶם:
לֹא. אִם אֲמַרְתֶּם בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַצְמוֹ,
שֶׁכֵּן הוּא נִפְדֶּה בַּטָּהוֹר בְּרִחוּק מָקוֹם;
תֹּאמְרוּ בְּלָקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר,
שֶׁאֵינוֹ נִפְדֶּה בַּטָּהוֹר בְּרִחוּק מָקוֹם?
(יא) צְבִי שֶׁלְּקָחוֹ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, וָמֵת,
יִקָּבֵר עַל יְדֵי עוֹרוֹ.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, יִפָּדֶה.
לְקָחוֹ חַי וּשְׁחָטוֹ וְנִטְמָא, יִפָּדֶה.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יִקָּבֵר.
לְקָחוֹ שָׁחוּט וְנִטְמָא,
הֲרֵי הוּא כַּפֵּרוֹת:
(יב) הַמַּשְׁאִיל קַנְקַנִּין לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי,
אַף עַל פִּי שֶׁגָּפָן, לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר.
זָלַף לְתוֹכָן סְתָם,
עַד שֶׁלֹּא גָּפָן, לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר;
מִשֶּׁגָּפָן, קָנָה מַעֲשֵׂר.
עַד שֶׁלֹּא גָּפָן, עוֹלוֹת בְּאֶחָד וּמֵאָה;
וּמִשֶּׁגָּפָן, מְקַדְּשׁוֹת בְּכָל שֶׁהֵן.
עַד שֶׁלֹּא גָּפָן, תּוֹרֵם מֵאַחַת עַל הַכֹּל;
וּמִשֶּׁגָּפָן, תּוֹרֵם מִכָּל אַחַת וְאַחַת:
(יג) בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
מְפַתֵּחַ וּמְעָרֶה לַגַּת.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
מְפַתֵּחַ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְעָרוֹת.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?
בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִמְכּוֹר סְתוּמוֹת.
אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִמְכּוֹר פְּתוּחוֹת, לֹא יָצָא קַנְקָן לַחֻלִּין.
אֲבָל אִם רָצָה לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ לִמְכּוֹר בְּמִדָּה,
יָצָא קַנְקַן לַחֻלִּין.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
אַף הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ:
חָבִית זוֹ אֲנִי מוֹכֵר לְךָ חוּץ מִקַּנְקַנִּים,
יָצָא קַנְקַן לַחֻלִּין:


נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) לא יאמר אדם לחברו העל את הפירות האלו לירושלים לחלק אלא אומר לו העלם שנאכלם ושנשתם בירושלים אבל נותנין זה לזה מתנות חינם.

(ב) אין לוקחין תרומה בכסף מעשר מפני שהוא ממעט את אכילתו רבי שמעון מתיר אמר להם רבי שמעון אם הקל בזבחי שלמים שהוא מביאן לידי פגול נותר וטמא לא נקל בתרומה אמרו לו אם הקל בזבחי שלמים שהן מותרין לזרים נקל בתרומה שהיא אסורה לזרים.

(ג) מי שהיו לו מעות בירושלים וצרך להם ולחברו פירות אומר לחברו הרי המעות האלו מחוללין על פירותיך נמצא זה אוכל פירותיו בטהרה והלה עושה צורכו במעותיו ולא יאמר כן לעם הארץ אלא בדמאי.

(ד) פירות בירושלים ומעות במדינה אומר הרי המעות ההם מחוללין על הפירות האלו מעות בירושלים ופירות במדינה אומר הרי המעות האלו מחוללין על הפירות ההם ובלבד שיעלו הפירות ויאכלו בירושלים.

(ה) מעות נכנסות לירושלים ויוצאות ופירות נכנסין ואינן יוצאין רבן שמעון בן גמליאל אומר אף הפירות נכנסין ויוצאין.

(ו) פירות שנגמרה מלאכתן ועברו בתוך ירושלים יחזור מעשר שני שלהם וייאכל בירושלים ושלא נגמרה מלאכתן כסלי ענבים לגת וסלי תאנים למוקצה בית שמאי אומרים יחזור מעשר שני שלהם וייאכל בירושלים בית הלל אומרים ייפדה וייאכל בכל מקום רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי יוסי לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על פירות שלא נגמרה מלאכתן שייפדה מעשר שני שלהן וייאכל בכל מקום ועל מה נחלקו על פירות שנגמרה מלאכתן שבית שמאי אומרים יחזור מעשר שני שלהן וייאכל בירושלים ובית הלל אומרים ייפדה וייאכל בכל מקום והדמאי נכנס ויוצא ונפדה.

(ז) אילן שהוא עומד בפנים ונוטה לחוץ או עומד בחוץ ונוטה לפנים מכנגד החומה ולפנים כלפנים ומכנגד החומה ולחוץ כלחוץ בתי הבדים שפתחיהם לפנים וחללן לחוץ או פתחיהם לחוץ וחללן לפנים בית שמאי אומרים הכל כלפנים בית הלל אומרים מכנגד החומה ולפנים כלפנים ומכנגד החומה ולחוץ כלחוץ.

(ח) הלשכות בנויות בקודש ופתוחות לחול תוכן חול וגגותיהן קודש בנויות בחול ופתוחות לקודש תוכן קודש וגגותיהן חול בנויות בקודש ובחול ופתוחות לקודש ולחול תוכן וגגותיהן מכנגד הקודש ולקודש קודש ומכנגד החול ולחול חול.

(ט) מעשר שני שנכנס לירושלים ונטמא בין שנטמא באב הטומאה בין שנטמא בוולד הטומאה בין בפנים בין בחוץ בית שמאי אומרים הכל ייפדה וייאכל בפנים חוץ ממה שנטמא באב הטומאה בחוץ בית הלל אומרים הכל ייפדה וייאכל בחוץ חוץ ממה שנטמא בוולד הטומאה בפנים.

(י) הלקוח בכסף מעשר שנטמא ייפדה רבי יהודה אומר ייקבר אמרו לו לרבי יהודה מה אם מעשר שני עצמו שנטמא הרי הוא נפדה הלקוח בכסף מעשר שנטמא אינו דין שייפדה אמר להם לא אם אמרתם במעשר שני עצמו שכן הוא נפדה טהור בריחוק מקום תאמרו בלקוח בכסף מעשר שאינו נפדה טהור בריחוק מקום.

(יא) צבי שלקחו בכסף מעשר ומת ייקבר על יד עורו רבי שמעון אומר ייפדה לקחו חי ושחטו ונטמא ייפדה רבי יוסי אומר ייקבר לקחו שחוט ונטמא הרי הוא כפירות.

(יב) המשאיל קנקניו למעשר שני אף על פי שגפן לא קנה מעשר זלף לתוכן סתם עד שלא גפן לא קנה מעשר ומשגפן קנה מעשר עד שלא גפן עולות באחת ומאה ומשגפן מקדשות כל שהן עד שלא גפן תורם מאחת על הכל ומשגפן תורם מכל אחת ואחת.

(יג) בית שמאי אומרים מפתח ומערה לגת בית הלל אומרים מפתח ואינו צריך לערות במה דברים אמורים במקום שדרכן להימכר סתומות אבל במקום שדרכן להימכר פתוחות לא יצא הקנקן לחולין אבל אם רצה להחמיר על עצמו למכור במידה יצא קנקן לחולין רבי שמעון אומר אף האומר לחברו חבית זו אני מוכר לך חוץ מקנקנה יצא קנקן לחולין.

פירושים[עריכה]