לדלג לתוכן

משנה מעשר שני ג רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

(א) לא יאמר אדם לחברו:

"העל את הפירות האלו - לירושלים, לחלק".
אלא אומר לו:
"העלם - שנאכלם, ושנשתם, בירושלים".
אבל -
נותנין זה, לזה - מתנות חינם.


(ב) אין לוקחין תרומה - בכסף מעשר,

מפני שהוא ממעט - את אכילתו.
רבי שמעון - מתיר.
אמר להם רבי שמעון:
אם הקל - בזבחי שלמים,
שהוא מביאן - לידי פגול, נותר, וטמא,
לא נקל - בתרומה?
אמרו לו:
אם הקל - בזבחי שלמים,
שהן מותרין - לזרים,
נקל בתרומה - שהיא אסורה לזרים?.


(ג) מי שהיו לו מעות, בירושלים - וצרך להם,

ולחברו - פירות,
אומר לחברו:
"הרי המעות האלו - מחוללין על פירותיך".
נמצא -
זה אוכל פירותיו - בטהרה,
והלה עושה צורכו - במעותיו.
ולא יאמר כן - לעם הארץ,
אלא - בדמאי.


(ד) פירות - בירושלים,

ומעות - במדינה,
אומר:
"הרי המעות ההם - מחוללין על הפירות האלו".
מעות - בירושלים,
ופירות - במדינה,
אומר:
"הרי המעות האלו - מחוללין על הפירות ההם".
ובלבד -
שיעלו הפירות - ויאכלו בירושלים.


(ה) מעות - נכנסות לירושלים, ויוצאות.

ופירות - נכנסין, ואינן יוצאין.
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
אף הפירות - נכנסין, ויוצאין.


(ו) פירות -

שנגמרה מלאכתן,
ועברו בתוך ירושלים -
יחזור מעשר שני שלהם - וייאכל בירושלים.
ושלא נגמרה מלאכתן,
כסלי ענבים לגת,
וסלי תאנים למוקצה -
בית שמאי אומרים:
יחזור מעשר שני שלהם - וייאכל בירושלים.
בית הלל אומרים:
ייפדה - וייאכל בכל מקום.
רבי שמעון בן יהודה אומר, משום רבי יוסי:
לא נחלקו בית שמאי ובית הלל,
על פירות - שלא נגמרה מלאכתן,
שייפדה מעשר שני שלהן - וייאכל בכל מקום.
ועל מה נחלקו? -
על פירות - שנגמרה מלאכתן.
שבית שמאי אומרים:
יחזור מעשר שני שלהן - וייאכל בירושלים.
ובית הלל אומרים:
ייפדה - וייאכל בכל מקום.
והדמאי -
נכנס, ויוצא - ונפדה.


(ז) אילן -

שהוא עומד בפנים, ונוטה לחוץ,
או עומד בחוץ, ונוטה לפנים -
מכנגד החומה, ולפנים - כלפנים.
ומכנגד החומה, ולחוץ - כלחוץ.
בתי הבדים -
שפתחיהם לפנים, וחללן לחוץ,
או פתחיהם לחוץ, וחללן לפנים -
בית שמאי אומרים:
הכל - כלפנים.
בית הלל אומרים:
מכנגד החומה, ולפנים - כלפנים.
ומכנגד החומה, ולחוץ - כלחוץ.


(ח) הלשכות -

בנויות בקודש, ופתוחות לחול -
תוכן - חול,
וגגותיהן - קודש.
בנויות בחול, ופתוחות לקודש -
תוכן - קודש,
וגגותיהן - חול.
בנויות בקודש ובחול,
ופתוחות לקודש ולחול -
תוכן, וגגותיהן -
מכנגד הקודש, ולקודש - קודש.
ומכנגד החול, ולחול - חול.


(ט) מעשר שני - שנכנס לירושלים, ונטמא,

בין שנטמא - באב הטומאה,
בין שנטמא - בוולד הטומאה,
בין בפנים, בין בחוץ -
בית שמאי אומרים:
הכל ייפדה - וייאכל בפנים,
חוץ ממה שנטמא, באב הטומאה - בחוץ.
בית הלל אומרים:
הכל ייפדה - וייאכל בחוץ,
חוץ ממה שנטמא, בוולד הטומאה - בפנים.


(י) הלקוח בכסף מעשר,

שנטמא - ייפדה.
רבי יהודה אומר: ייקבר.
אמרו לו לרבי יהודה:
מה אם מעשר שני עצמו - שנטמא,
הרי הוא נפדה,
הלקוח בכסף מעשר - שנטמא,
אינו דין שייפדה?
אמר להם:
לא,
אם אמרתם במעשר שני עצמו - שכן הוא נפדה,
טהור - בריחוק מקום,
תאמרו בלקוח בכסף מעשר - שאינו נפדה,
טהור - בריחוק מקום?.


(יא) צבי -

שלקחו בכסף מעשר, ומת -
ייקבר - על יד עורו.
רבי שמעון אומר:
ייפדה.
לקחו חי, ושחטו, ונטמא -
ייפדה.
רבי יוסי אומר:
ייקבר.
לקחו שחוט, ונטמא -
הרי הוא כפירות.


(יב) המשאיל קנקניו, למעשר שני -

אף על פי שגפן - לא קנה מעשר.
זלף לתוכן סתם -
עד שלא גפן - לא קנה מעשר.
ומשגפן - קנה מעשר.
עד שלא גפן - עולות באחת ומאה.
ומשגפן - מקדשות כל שהן.
עד שלא גפן - תורם מאחת, על הכל.
ומשגפן - תורם מכל אחת, ואחת.


(יג) בית שמאי אומרים:

מפתח - ומערה לגת.
בית הלל אומרים:
מפתח - ואינו צריך לערות.
במה דברים אמורים?
במקום - שדרכן להימכר סתומות.
אבל -
במקום, שדרכן להימכר פתוחות -
לא יצא הקנקן - לחולין.
אבל -
אם רצה להחמיר על עצמו, למכור במידה -
יצא קנקן - לחולין.
רבי שמעון אומר:
אף האומר לחברו:
"חבית זו אני מוכר לך - חוץ מקנקנה" -
יצא קנקן - לחולין.


הדף הראשי של משנה מעשר שני ג