עיקר תוי"ט על מעשר שני ג

משנה מעשר שני, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) אבל. הכי קאמר, אלא אומר לו העלם וכו' דהוי כמזמינו והרי אמרו אבל נותנים וכו':

(ב)

.אין פירוש למשנה זו

(ג)

(ב) (על המשנה) במעותיו. ואין כאן שום מתנה, דאין אחד נותן לחבירו כלום, אלא שקדושת המעות חלה על אלו הפירות ואתיא ככולי עלמא:

(ד)

(ג) (על הברטנורא) כלומר אף על גב דהפירות שמתחללין הן חוץ לירושלים, דלא שמענו ממתניתין לעיל אלא כשהפירות של חבירו הן בירושלים, והוי אמינא דוקא כשהפירות בירושלים שרי משום דהוה כקונה פירות בירושלים שהמעות ניתנין לקנות בהם כל מידי דמיכל, אבל כשהפירות חוץ לירושלים אימא לא, קא משמע לן. תי"ט:

(ה)

.אין פירוש למשנה זו

(ו)

(ד) (על הברטנורא) דאילו מעשר שני של דמאי, לא, שכבר תפסתו מחיצה, וכן הוא בירושלמי. והשתא הא דפירש הר"ב בפרק קמא דדמאי משנה ב' הדמאי נכנס לירושלים ויוצא ומשמע שם מדבריו דבמעשר עצמו מפרש, קשיא מירושלמי דהכא:

(ה) (על הברטנורא) כלומר דאילו לר' שמעון בן יהודה לא איצטריך כלל, אבל פשיטא דלתנא קמא אליבא דבית שמאי כל שכן דאיצטריך:

(ז)

(ו) (על הברטנורא) ותימא, דבמעשרות לא פירש כן, אלא דאזלינן בתרוייהו לחומרא. ותירץ הר"ש אליבא גמרא דמכות דף י"ב, דמתניתין דהתם ר' יהודה, ומתניתין דהכא רבנן. ולפי זה התירוץ הוא פירוש הר"ב דהתם. אבל למה שפירש הר"ב כאן כלומר אף אחר הנוף, הוא אליבא דרב אשי דמשני התם וקאמר, אף אחר הנוף, דלא תקשי ממתניתין דמעשרות, אמתניתין דהכא. תוי"ט:

(ז) (על המשנה) כלפנים. לשון הר"מ ומאמר בית שמאי הכל כלפנים לחומרא, רוצה לומר שלא יפדה בהם מעשר שני ולא יאכלנו [בהם]:

(ח) (על המשנה) מכנגד. מפשטא דמתני' משמע דלא איכפת להו לבית הלל בפתחיהן בין שהן לפנים או לחוץ. ובסתם משנה דלהלן לענין דמקדש מחלקין, וצריך לחלק בין ירושלים למקדש, ולומר דכשקידשו מתחילה ירושלים כך קידשו, וכשקידשו המקדש כך קידשו. ועיין בתוי"ט:

(ט) (על הברטנורא) ירושלמי, ודלא פירשו כך גבי אילן, משום דבשר אין רגילין לאכול תחת אילן שהוא עומד באויר השמים, אבל פירות ושאר דברים הנלקחים בכסף מעשר שאינו בשר רגילין לאכול באויר השמים תחת אילן תוי"ט:

(ח)

(י) (על הברטנורא) המנויות בתחילת סדר טהרות (מס' כלים פ"א):

(ט)

.אין פירוש למשנה זו

(י)

.אין פירוש למשנה זו

(יא)

(יא) (על המשנה) בכסף מעשר ומת יקבר על ידי עורו, לקחו חי וכו' ר' שמעון אומר יפדה ור' יוסי אומר יקבר, כצ"ל. והפירוש, שאם מת יקבר לכולי עלמא משום דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים כו' אבל תי סבר ר' שמעון שיפדו משום דאתיא לשיטתו דקדשי בדק הבית לא בעי העמדה והערכה, ורבי יוסי סבר שצריך העמדה והערכה (עכ"ה מהגר"א):

(יב)

(יב) (על הברטנורא) ואין טעם יפה לחלק בין רישא לסיפא. אבל הר"מ פירש אף הסיפא בגוונא דרישא וזה לשונו, ואם נתן לתוך הקנקנים יין מעשר שני סתם ולא פירש שנתן אותן הקנקנים בתורת שאלה, כל זמן שלא סתם פי הקנקנים, אותן הקנקנים ברשות המשאיל, אבל אם סתם פי הקנקנים הרי נתנם למעשר ונתחייבו למכרם ולאכול בדמיהם מה שראוי לאכול בירושלים כדין מעשר שני:

(יג)

(יג) (על הברטנורא) במשנה ג', וכלומר, שלא הקפיד על הקנקן כשקנאו ולפיכך אין צריך לאכול כנגד דמי הקנקן, והכי נמי בגבולים קנה מעשר לקנקנים. אבל במקום כו' כדתנן בפרק קמא משנה ד', וצריך שיאכל כנגד דמי הקנקן לפי שהוציא מעות מעשר שני בקנקן עצמו שלא נעשה טפל ליין, הלכך אף בגבולין כו' אין הקנקן טפל ליין ולא קנה מעשר. ועיין בתוי"ט:

(יד) (על הברטנורא) הוא לשון הר"מ בפירושו. אבל לפי פירושו של הר"ב במתני', הוה ליה לכתוב, אפילו הקנקנים פתוחות. תי"ט: