משנה ברכות ט ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ט · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

על הזיקין, ועל הזועות, ועל הברקים, ועל הרעמים, ועל הרוחות, אומר ברוך שכחו וגבורתו (בדפוסי נפולי וורשא אין "וגבורתו") מלא עולם.

על ההרים, ועל הגבעות, ועל הימים, ועל הנהרות, ועל המדברות, אומר ברוך עושה מעשה בראשית.

רבי יהודה אומר, הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול, בזמן שרואה אותו לפרקים.

על הגשמים ועל בשורות הטובות ד אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל שמועות רעות אומר ברוך דין האמת.

משנה מנוקדת

[עריכה]

עַל הַזִּיקִין, וְעַל הַזְּוָעוֹת, וְעַל הַבְּרָקִים, וְעַל הָרְעָמִים, וְעַל הָרוּחוֹת - אוֹמֵר,

בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ מָלֵא עוֹלָם

עַל הֶהָרִים, וְעַל הַגְּבָעוֹת, וְעַל הַיַּמִּים, וְעַל הַנְּהָרוֹת, וְעַל הַמִּדְבָּרוֹת, אוֹמֵר -

בָּרוּךְ עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָרוֹאֶה הַיָּם הַגָּדוֹל, אוֹמֵר -
בָּרוּךְ הָעוֹשֶׂה הַיָּם הַגָּדוֹל - בִּזְמַן שֶׁרוֹאֶה אֹתוֹ לִפְרָקִים

עַל הַגְּשָׁמִים, וְעַל הַבְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת, אוֹמֵר -

בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב

וְעַל הַשְּׁמוּעוֹת רָעוֹת, אוֹמֵר -

בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת:

נוסח הרמב"ם

על הזיקים ועל הזועות ועל הברקים ועל הרוחות ועל הרעמים הוא אומר ברוך שכוחו מלא עולם על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות הוא אומר ברוך עושה בראשית רבי יהודה אומר הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול בזמן שהוא רואהו לפרקים על הגשמים ועל הבשורות הטובות הוא אומר ברוך הטוב והמטיב ועל שמועות הרעות הוא אומר ברוך דיין האמת.

פירוש הרמב"ם

על הזיקים ועל הזועות [בנוסחנו: ועל הברקים] ועל הרעמים ועל הרוחות כו' – זיקים הם ניצוצים, והם התבניות הנראין בשמים כדמות כוכבים יש להם זנבות.

וזועות – קול שאון נשמע באוויר, כקול רחיים סובבים לאיטם.

ופירוש רעמים – ידוע, וכן פירוש הברקים.

ורוחות – רוצה לומר, הסערות הגדולות הנושבות, שאינן מצויות תמיד.

ומה שאמר על ההרים ועל הגבעות ומה שאחריו, שיברך: ברוך עושה בראשית – אינו מברך ברכה אחרת; אבל בדברים המוקדמים, כמו הזיקים והרוחות ומה שזכר ביניהם, יברך "עושה בראשית" או "שכוחו מלא עולם".

ודברי רבי יהודה לפרקים – רוצה לומר, כשיראהו אחר זמן, וזה משלושים יום לשלושים יום ולמעלה. ואין הלכה כרבי יהודה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

זיקים - כוכב הנראה כמו שפותח הרקיע ויורה כחץ ממקום למקום. אי נמי כוכב שנראה כמו שיש לו זנב ארוך ב:

זועות - שהארץ מזדעזעת ורועשת:

רעמים - קול הנשמע ברקיע מעננים ששופכים מים מזה לזה, כמה דתימא (ירמיהו נא) לקול תתו המון מים בשמים:

ועל הרוחות - שבאים בסערה וזעף, ואינם מצויות אלא לפרקים:

ברוד שכחו מלא עולם - ואי בעי מברך ברוך עושה מעשה בראשית שכל אלו מעשה בראשית הם דכתיב (תהלים קלה) ברקים למטר עשה, אבל על ההרים ועל הגבעות וכו' אומר עושה מעשה בראשית דוקא דלא מצי לברוכי עלייהו שכחו מלא עולם שאינן נראים ברוב העולם אלא כל אחד ואחד במקומו:

הים הגדול - ים אוקינוס שמקיף העולם:

ברוך שעשה את הים הגדול - שמתוך גדלו וחשיבותו קובע ברכה לעצמו:

לפרקים - משלשים יום לשלשים יום:

על הגשמים וכו' - מברך הטוב והמטיב, והוא דאית ליה ארעא בשותפות עם אחריני ג דהכי משמע הטוב והמטיב הטוב לדידיה והמטיב לאחריני, אבל כי לית ליה ארעא כלל אומר מודים אנחנו לך ה' אלהינו על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו וכו'. ואם יש לו קרקע לבדו מברך שהחיינו:

פירוש תוספות יום טוב

על הזיקין. פירש הר"ב כוכב הנראה וכו'. א"נ וכו'. וז"ל הרמב"ם זיקים הם נצוצות והם תבניות הנראות בשמים כדמות כוכבים ויש להם זנבות ע"כ. ואינם כוכבי השמים וכסיליהם אלא נבראים לשעתם ולעתים רחוקים מפני האידים העולים. והיינו דאמר שמואל (נח:) נהירין לי שבילי דרקיע לבר מכוכבא דשביט דלא ידענא מאי ניהו. הכונה שלא ידע סיבת התהותו והפסדו ועיין במשנה ג' פרק ב' דראש השנה:

מלא עולם. מתוך פירוש הר"ב משמע שאלו נראין ברוב העולם ול' רש"י שאלו נראין או נשמעין למרחוק: )

[רי"א הרואה את הים כו'. פירש הר"ב ים אוקינוס המקיף כו' עכ"ל ולא זהו הים שעוברים בו לא"י ולמצרים אע"פ שבש"ע סי' רכ"ח כתוב הים הגדול הוא זה הים כו' הטעתו לשון תשובת הרא"ש ז"ל שהעתיק שם בב"י והוכחתי זה באריכות בס"ד בספרי לחם חמודות בפירקין סעיף נ"ו]:

על הגשמים. כתב הר"ב והוא דאית ליה ארעא בשותפות עם אחריני זוהי שיטת הרי"ף. וכתב עליו הרא"ש ולא נהירא דהא כיון שיש לו קרקע כל שכניו משותפים עמו וכו' ולא בעי שיהא שותף עמו בטובתו רק שיהא בבשורה טובה גם לאחרים בשלהם. הלכך גרסי' כגרסת הספרים וכו' דאית לה ולאחריני בהדיה וכו':

בשורות טובות. שהן טובות לו ולאחרים כדתניא בגמ':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ב) (על הברטנורא) זיקים. הם נצוצות והם תבניות הנראות בשמים כדמות כוכבים ויש להם זנבות. הר"מ:

(ג) (על הברטנורא) זהו שיטת הרי"ף. והרא"ש כתב דכיון שיש לו קרקע כל שכניו משותפים עמו כו' ולא בעי שיהא שותף עמו בטובתו רק שיהיה בבשורה טובה גם לאחרים בשלהם. וגרסינן דאית להו לאחרינא בהדיא:

(ד) (על המשנה) בשורות טובות. שהן טובות לו ולאחרים גמרא.

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

על הזיקין וכו':    פי' הר"ש שירלי"ו ז"ל זיקין מלשון זיקוקין דנור דהיינו כמו שבט של אור רץ ברקיע וכאשר הולך ורץ נבלע ע"כ. וראיתי שכ' ה"ר יהוסף ז"ל ס"א ועל הרוחות ועל הרעמים וס"א על הזיקין ועל הרעמים ועל הזוועות ועל הרוחות ועל הברקים. ע"כ:

ועל הזועות:    הרמב"ם ז"ל פי' זוועות קול שאון נשמע באויר כקול ריחים סובבים לאטם. וה"ר יונה ז"ל פי' זוועות רוחות חזקים שעושה בשעת הגשמים ומה שחזר ושנה על הרוחות מיירי שלא בשעת הגשמים שפעמים אפי' שלא בשעת הגשמים מנשב רוח גדול וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים והיינו ששנה זוועות אצל ברקים ורעמים מפני שהוא בשעת הגשמים כמו הברקים והרעמים ע"כ. ומצאתי ג"כ שפי' הר"ש ן' תבון ז"ל זוועות שם לברק העצום שקוראים הלועזות לנפי"ש ע"כ. אכן לשון הגמ' הוא כן מאי זוועות אמר רב קטינא גוהה ופירש"י ז"ל בלשונם קורין רעידת הארץ גוהה ע"כ ומפרש בגמ' דבשעה שהקב"ה זוכר את בניו ששרויין בצער בין או"ה מוריד שתי דמעות לים הגדול וקולם נשמע מסוף העולם ועד סופו והיינו גוהה:

ועל הרוחות:    ירוש' מתני' כשבאין בזעם אבל כשבאין בנחת אומר ברוך עושה בראשית:

על הנהרות:    לאו על כל הנהרות איירי אלא ד' הנהרות דכתיבי בקרא כמו חדקל ופרת. תוס' ז"ל:

אומר ברוך עושה בראשית:    גרסי' ול"ג עושה מעשה בראשית וכ"ה ג"כ ברמב"ם הל' ברכות פ"י גם בספרים המוגהים:

רי"א כו':    ולית הלכתא כותיה ולפרקים הוא דברי ר"י. מהרמב"ם ז"ל אבל ברמב"ם שם סי' ט"ו פסק כר"י משמע דס"ל דר"י לפרש אתא וכמ"ש שם ג"כ מהר"י קארו ז"ל ושם בספר שבצובא כתוב העושה את הים הגדול וע"ש ג"כ בב"י סי' רכ"ח שכ' שם בשם תשובת הרא"ש ז"ל [*הגה"ה הילך תשובת הרא"ש מועתקת כולה ממקומה סי' ד' דכלל ד' וז"ל וששאלת על הים הגדול שאומר במשנה שמברכין עליו ברוך שעשה את הים הגדול הוא ים אוקיינוס והים הגדול שלנו שעוברים בו לא"י ולמצרים יראה שהוא ים אוקיינוס דוקא אע"פ שבלשון הפסוק נקראת ים שלנו הגדול כי הוא גבול מערבי של א"י וידוע הוא כי הוא ים שלנו כי א"י אינה יושבת על ים אוקיינוס מ"מ הכא משמע שהוא ים אוקיינוס מדקתני רישא ועל הימים ועל הנהרות והדר תנא רי"א הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול מדהזכיר ברישא ימים סתם ופי' ר"י ים הגדול משמע דבים אוקיינוס מיירי ול"פ את"ק דת"ק איירי בשאר כל הימים דכמה ימים גדולים ישנן בעולם ואתא ר"י למימר דים הגדול י"ל ברכה בפ"ע ות"ק מודה בהא דאי ר"י הוה פליג את"ק ונאמר דת"ק כולל כל הימים וים אוקיינוס בכלל א"כ הוי הלכה כסתמא דרבים ולא ראיתי בפוסקים שפסקו דאין הל' כר"י וגם הרמב"ם ז"ל כ' דעל ים הגדול מברך שעשה את הים הגדול הלכך נראה דדוקא בים אוקיינוס מיירי. עכ"ל ז"ל. ומה שכתבתי בפנים בקיצור כך היה נראה לכאורה וכן נראה ג"כ בש"ע שם סי' רכ"ח אכן מי שיעמיק בלשון השאלה יוכל להבחין שהשאלה היא אם הוא יס אוקיינוס וג"כ ים הגדול שעוברין בו לא"י ולמצרים והשיב שאינו אלא דוקא ים אוקיינוס כך נראה לע"ד וכן הסכימו כמה ת"ח ה' ישמרם אע"פ שלשון השאלה דחוק שאין שם לא מלת אם ולא מלת וגם הים הגדול וכו' מ"מ האמת יורה דרכו וה' יאיר עינינו בכל תורתו. אכי"ר:] שים הגדול הוא ים אוקיינוס והוא הים שעוברין בו לא"י ולמצרים ע"כ וה"ר יונה ז"ל כ' דהא דתנן ים הגדול למעוטי ימים קטנים שהם כמו שלולית שנפרדין מן הים הגדול שאינו מברך עליהם ברכה זו ע"כ:

בזמן שרואה אותו:    יש גורסי' אימתי בזמן שהוא רואהו ס"א שרואהו וכן מצאתיו בכל הספרים הרי"א ז"ל וכ' עוד ונ"ל דקאי על הרואה מקום דלעי' בראש הפרק וצ"ע. ע"כ:

בפי' ר"ע ז"ל. לשון המתחיל על הגשמים וכו' שהורדת לנו וכו'. אמר המלקט וחותם בה בא"י אל רוב ההודאות ומלת רוב ח"ו אינה למעט כל ההודאות אלא לשון רבוי והוא תואר כמו מרוב אונים. מוגיוודו בלע"ז. אבל בהרי"ף ז"ל כתוב כאן וחתים בה ברוך רוב ההודאות ואל ההודאות ושם נתן טעם ה"ר יונה ז"ל למה הוצרכו שניהם משום דס"ל להרי"ף ז"ל דמלת רוב היא כפשטה לשון רוב ומיעוט:

ועל בשורות טובות:    בירושלמי וגם בבראשית רבה סוף פרשת וירא מה ראו לסמוך בשורות טובות לגשמים ר' ברכיה בש"ר לוי ע"ש מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק מה שמועה טובה ברוך הטוב והמטיב אף מים קרים ברוך הטוב והמטיב:

ועל שמועות רעות כו':    אית דגרסי ועל בשורות רעות שהכל נקרא בשורה בין לטוב בין להפך וכדכתיב ויען המבשר ויאמר נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם וגם שני בניך מתו חפני ופנחס וארון האלהים נלקחה:

[*) בגוי הכת"י לא נמצא כאן שום סימן ורק לקמן בסמוך אצל מברך על הרעה רשום סי' ג' ולא העיר על שנוי הגירסאות בזה כדרכו. אף שלכאורה גירסתו נכונה וצ"ע שלא מצאתי מי שיגרוס כן:] [ג]

בפי' ר"ע ז"ל. לשון המתחיל בנה בית חדש וקנה כלים חדשים בין י"ל כיו"ב בין אין לו. אמר המלקט כותיה דר"י ודלא כר"מ ופסק הרי"ף ז"ל כר' יוחנן וכלישנא בתרא דבגמרא דבין קנה כיו"ב בין לא קנה כיו"ב ובין י"ל כיו"ב ובין אין לו צריך לברך. וראיתי מי שפי' דהא דקתני וקנה כלים חדשים ר"ל דוקא דברים או בגדים הנלבשים אבל כגון מרבדים או יורות וקדרות וצלוחיות וכוסות וקערות וקיתוניות וכיו"ב אין לברך עליהם בל"ס ע"כ ומפני שלא מצאתי בפוסקים ולא בשום מקום עד עתה מי שדבר בזה הוכרחתי להודיע ולגלות ולחוות דעתי וסברתי אף אני דנלע"ד בבירור ובלי שום ספק דהכל שוה דכל כלי שהוא חדש אצלו ושמח בו כדעת הרא"ש ז"ל שהביא בס' ש"ע סי' רכ"ג בסתם או תכשיט או כלים שמשתמש בהן בבית כגון אותן שזכרתי ודומיהן לכה"פ של כלי מתכת על הכל חייב לברך עליהן בודאי הגמור ואין כאן משום ספק ברכות להקל וכדתנן כלים חדשים סתמא ואע"ג דבפ' אע"פ בכתובות תנן המשרה את אשתו ע"י שליש דנותן לה כלים של חמשים זוז משנה לשנה והתם ודאי הוי דוקא בגדים עכ"ז לא אריא דהתם כדאיתיה והכא כדאיתיה כך נלע"ד ומשמע מל' המשנה דקתני מברך שהחיינו דחובה הוא לברך וכן מוכח מל' הברייתא דפליגי בה ר"מ ור"י דנקטי במילתייהו לשון צריך תרווייהו בין ר"מ בין ר"י דהכי תניא בברייתא בגמרא בנה בית חדש וא"ל כיו"ב קנה כלים חדשים וא"ל כיו"ב צריך לברך י"ל כיו"ב א"צ לברך דברי ר"מ רי"א בין כך ובין כך צריך לברך ע"כ וכן משמע ג"כ מלשון האמוראים רב הונא ור' יוחנן וכדכתיבנא אלא שצריך שייך למיתני במילי דרבנן וחייב שייך במילי דאורייתא וכדמוכח בפ' הערל (יבמות ד' ע"ב) וכמו שפי' שם נמוקי יוסף אבל ראיתי שהביא מהרי"ק ז"ל בטור א"ח סוף סי' רכ"ג דברי התוס' בשם הגאון ז"ל וז"ל ודאמרי' בפ' הרואה דמברך על כלים חדשים לא סמכינן עלה דהא וכו' וגם שם הביא ד' הרשב"א ז"ל שבתשובה סי' רמ"ה דבסוף דבריו ז"ל כתוב ולפי טעם זה כל אותם שבפ' הרואה כקנה כלים חדשים ונפלה לו ירושה מאביו וכל אותם הנזכרים שם דלאו מזמן לזמן קאתו אלא במקום הנאה בלבד י"ל דלאו בחובה אמרום אלא ברשות ע"כ ול' הברייתא דחוק לדברי הרשב"א ז"ל אבל לדברי הגאון אינו דחוק שהוא לא כתב אלא דלא סמכי' עלה דמסקי' בפ' בכל מערבין דבעי' מידי דאתי מזמן לזמן ע"כ פי' דס"ל דכל שאינו בא מזמן לזמן כמועדות אין מברכין שהחיינו בחובה. דא"ל דס"ל לגאון ז"ל דאפי' ברשות אין מברכין דא"כ אפי' כמסקנא דבכל מערבין לא אתיא דלא הוי בית חדש וקנה כלים חדשים דתנן להו במתניתין וברייתא אפי' כקרא חדתא. אבל הרמב"ם ז"ל שם רפ"י סתם דבריו דבין בהני דתנן הכא בפרקין דמברך עליהם שהחיינו ובין ברואה את חבירו לאחר ל' יום ובין ברואה פרי המתחדש משנה לשנה בכולהו נקט חד לישנא מברך שהחיינו וכן הטור סתם דבריו דבכולהו נקט נמי מברך שהחיינו בית חדש בסי' רכ"ג ורואה חבירו ורואה פרי חדש ריש סי' רכ"ה משמע דסבירא ליה דכולהו רשות דאי אפשר לומר דסבירא ליה דכולהו חובה דהא מוכח בפרק בכל מערבין דברכת שהחיינו לפרי חדש רשות דמצוה היא לבד ולא חובה. וא"כ קשה לרב בעל תה"ד ז"ל שהביא מהרי"ק ז"ל שם סי' רכ"ה בשמו שכתב שמי שאכל ענבים חדשים ובירך עליהם שהחיינו כשישתה אח"כ תירוש צריך לברך שנית וכן וכו' דמשמע דחובה היא מדנקט לשון צריך וכמו שמבואר בפי' רש"י ז"ל בפרק היה קורא (ברכות דף ט"ו) דכל צריך לכתחלה משמע ע"כ. ובשלטי הגבורים כתב שם ס"פ בכל מערבין דאף על גב דמלשון התלמוד משמע דאין שום עונש למי שלא בירך שהחיינו על פרי חדש צ"ע אם הוא רשות אם לאו ואי רשות הוא כפטור ע"כ. ומיהו אע"ג דרשות דמצוה היא ולא חובה נלע"ד דגם על ורד חדש מברך שהחיינו בראייתו [*הגה"ה בתשובת הרשב"א ז"ל סימן רנ"א השיב דמשעת הראיה מברך שהחיינו שהרי אינו מברך בזה אלא על שהגיע לאותו זמן ולא מפני שהוא שלו כבונה בית [חדש] וקנה כלים [חדשים] וכן מצאתיה מפורש בתו' ע"כ ובתשובה שקודם לזו כ' דאינו מברך שהחיינו על הבוסר אלא כשהבשילו האשכולות ענבים ע"כ. וכן הייתי רגיל לנהוג אני ההדיוט:] או בהריחו לפי מה שנהגו העול' שלא לברך שהחיינו אלא בשעת אכילתו של הפרי מן הטעם שכתב הרא"ש ז"ל ס"פ בכל מערבין וז"ל ונהגו העולם לקבוע הברכה של שהחיינו לפרי חדש בשעה שאוכל המין החדש כמו שהחיינו דעשיית לולב וסוכה שקובעים בשעת קדוש היום. כך נלע"ד ולסברא זו שמעתי. שהסכימו כמה מחכמי הדור יצ"ו וכן השיב לי ג"כ בתשובת שאלה החכם הרשום בדורו כמהר"ר יעקב אבולעפייא זלה"ה:


פירושים נוספים