משנה ברכות ט ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ט · משנה ב | >>
על הזיקין, ועל הזועות, ועל הברקים, ועל הרעמים, ועל הרוחות, אומר ברוך שכחו וגבורתו (בדפוסי נפולי וורשא אין "וגבורתו") מלא עולם.
על ההרים, ועל הגבעות, ועל הימים, ועל הנהרות, ועל המדברות, אומר ברוך עושה מעשה בראשית.
רבי יהודה אומר, הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול, בזמן שרואה אותו לפרקים.
על הגשמים ועל בשורות הטובות ד אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל שמועות רעות אומר ברוך דין האמת.
עַל הַזִּיקִין, וְעַל הַזְּוָעוֹת, וְעַל הַבְּרָקִים, וְעַל הָרְעָמִים, וְעַל הָרוּחוֹת - אוֹמֵר,
- בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ מָלֵא עוֹלָם
עַל הֶהָרִים, וְעַל הַגְּבָעוֹת, וְעַל הַיַּמִּים, וְעַל הַנְּהָרוֹת, וְעַל הַמִּדְבָּרוֹת, אוֹמֵר -
- בָּרוּךְ עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָרוֹאֶה הַיָּם הַגָּדוֹל, אוֹמֵר -
- בָּרוּךְ הָעוֹשֶׂה הַיָּם הַגָּדוֹל - בִּזְמַן שֶׁרוֹאֶה אֹתוֹ לִפְרָקִים
עַל הַגְּשָׁמִים, וְעַל הַבְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת, אוֹמֵר -
- בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב
וְעַל הַשְּׁמוּעוֹת רָעוֹת, אוֹמֵר -
- בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת:
על הזיקים, ועל הזועות, ועל הברקים, ועל הרוחות, ועל הרעמים -
- הוא אומר: "ברוך שכוחו מלא עולם".
- על ההרים, ועל הגבעות, ועל הימים, ועל הנהרות, ועל המדברות -
- הוא אומר: "ברוך עושה בראשית".
- רבי יהודה אומר: הרואה את הים הגדול -
- אומר: "ברוך שעשה את הים הגדול", בזמן שהוא רואהו לפרקים.
- על הגשמים, ועל הבשורות הטובות -
- הוא אומר: "ברוך הטוב והמטיב".
- ועל שמועות הרעות -
- הוא אומר: "ברוך דיין האמת".
זיקים - הם ניצוצים, והם התבניות הנראות בשמיים כדמות כוכבים שיש להם זנבות.
וזועות - קול שאון נשמע באוויר, כקול רחיים סובבים לאיטם.
ופירוש רעמים - ידוע. וכן פירוש הברקים.
ורוחות - רוצה לומר, הסערות הגדולות הנושבות, שאינם מצויות תמיד.
ומה שאמר על ההרים ועל הגבעות ומה שאחריו, שיברך: "ברוך עושה בראשית" – אינו מברך ברכה אחרת. אבל בדברים המוקדמים, כמו הזיקים והרוחות ומה שזכר ביניהם, יברך "עושה בראשית", או "שכוחו מלא עולם".
ודברי רבי יהודה לפרקים - רוצה לומר, כשיראהו אחר זמן. וזה משלושים יום לשלושים יום ולמעלה.
ואין הלכה כרבי יהודה:
זיקים - כוכב הנראה כמו שפותח הרקיע ויורה כחץ ממקום למקום. אי נמי כוכב שנראה כמו שיש לו זנב ארוך ב:
זועות - שהארץ מזדעזעת ורועשת:
רעמים - קול הנשמע ברקיע מעננים ששופכים מים מזה לזה, כמה דתימא (ירמיהו נא) לקול תתו המון מים בשמים:
ועל הרוחות - שבאים בסערה וזעף, ואינם מצויות אלא לפרקים:
ברוך שכחו מלא עולם - ואי בעי מברך ברוך עושה מעשה בראשית שכל אלו מעשה בראשית הם דכתיב (תהלים קלה) ברקים למטר עשה, אבל על ההרים ועל הגבעות וכו' אומר עושה מעשה בראשית דוקא דלא מצי לברוכי עלייהו שכחו מלא עולם שאינן נראים ברוב העולם אלא כל אחד ואחד במקומו:
הים הגדול - ים אוקינוס שמקיף העולם:
ברוך שעשה את הים הגדול - שמתוך גדלו וחשיבותו קובע ברכה לעצמו:
לפרקים - משלשים יום לשלשים יום:
על הגשמים וכו' - מברך הטוב והמטיב, והוא דאית ליה ארעא בשותפות עם אחריני ג דהכי משמע הטוב והמטיב הטוב לדידיה והמטיב לאחריני, אבל כי לית ליה ארעא כלל אומר מודים אנחנו לך ה' אלהינו על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו וכו'. ואם יש לו קרקע לבדו מברך שהחיינו:
על הזיקין. פירש הר"ב כוכב הנראה וכו'. א"נ וכו'. וז"ל הרמב"ם זיקים הם נצוצות והם תבניות הנראות בשמים כדמות כוכבים ויש להם זנבות ע"כ. ואינם כוכבי השמים וכסיליהם אלא נבראים לשעתם ולעתים רחוקים מפני האידים העולים. והיינו דאמר שמואל (נח:) נהירין לי שבילי דרקיע לבר מכוכבא דשביט דלא ידענא מאי ניהו. הכונה שלא ידע סיבת התהותו והפסדו ועיין במשנה ג' פרק ב' דראש השנה:
מלא עולם. מתוך פירוש הר"ב משמע שאלו נראין ברוב העולם ול' רש"י שאלו נראין או נשמעין למרחוק: )
[רי"א הרואה את הים כו'. פירש הר"ב ים אוקינוס המקיף כו' עכ"ל ולא זהו הים שעוברים בו לא"י ולמצרים אע"פ שבש"ע סי' רכ"ח כתוב הים הגדול הוא זה הים כו' הטעתו לשון תשובת הרא"ש ז"ל שהעתיק שם בב"י והוכחתי זה באריכות בס"ד בספרי לחם חמודות בפירקין סעיף נ"ו]:
על הגשמים. כתב הר"ב והוא דאית ליה ארעא בשותפות עם אחריני זוהי שיטת הרי"ף. וכתב עליו הרא"ש ולא נהירא דהא כיון שיש לו קרקע כל שכניו משותפים עמו וכו' ולא בעי שיהא שותף עמו בטובתו רק שיהא בבשורה טובה גם לאחרים בשלהם. הלכך גרסי' כגרסת הספרים וכו' דאית לה ולאחריני בהדיה וכו':
בשורות טובות. שהן טובות לו ולאחרים כדתניא בגמ':
(ב) (על הברטנורא) זיקים. הם נצוצות והם תבניות הנראות בשמים כדמות כוכבים ויש להם זנבות. הר"מ:
(ג) (על הברטנורא) זהו שיטת הרי"ף. והרא"ש כתב דכיון שיש לו קרקע כל שכניו משותפים עמו כו' ולא בעי שיהא שותף עמו בטובתו רק שיהיה בבשורה טובה גם לאחרים בשלהם. וגרסינן דאית להו לאחרינא בהדיא:
(ד) (על המשנה) בשורות טובות. שהן טובות לו ולאחרים גמרא.
על הזיקין וכו': פירש הר"ש שירלי"ו ז"ל זיקין מלשון זיקוקין דנור, דהיינו כמו שבט של אור רץ ברקיע וכאשר הולך ורץ נבלע ע"כ.
וראיתי שכתב ה"ר יהוסף ז"ל סברה אחת ועל הרוחות ועל הרעמים וסברה אחרת על הזיקין ועל הרעמים ועל הזוועות ועל הרוחות ועל הברקים. ע"כ:
ועל הזועות: הרמב"ם ז"ל פירש זוועות קול שאון נשמע באויר כקול ריחים סובבים לאטם.
וה"ר יונה ז"ל פירש זוועות רוחות חזקים שעושה בשעת הגשמים, ומה שחזר ושנה על הרוחות מיירי שלא בשעת הגשמים שפעמים אפילו שלא בשעת הגשמים מנשב רוח גדול וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים והיינו ששנה זוועות אצל ברקים ורעמים מפני שהוא בשעת הגשמים כמו הברקים והרעמים ע"כ.
ומצאתי גם כן שפירש הר"ש אבן תבון ז"ל זוועות שם לברק העצום שקוראים הלועזות לנפי"ש ע"כ. אכן לשון הגמרא הוא כן מאי זוועות אמר רב קטינא גוהה, ופירש"י ז"ל בלשונם קורין רעידת הארץ גוהה ע"כ. ומפרש בגמרא דבשעה שהקב"ה זוכר את בניו ששרויין בצער בין אומות העולם מוריד שתי דמעות לים הגדול וקולם נשמע מסוף העולם ועד סופו והיינו גוהה:
ועל הרוחות: ירושלמי מתניתין כשבאין בזעם אבל כשבאין בנחת אומר ברוך עושה בראשית:
על הנהרות: לאו על כל הנהרות איירי אלא ארבע הנהרות דכתיבי בקרא כמו חדקל ופרת, תוספות ז"ל:
אומר ברוך עושה בראשית: גרסינן, ולא גרסינן עושה מעשה בראשית. וכן הוא גם כן ברמב"ם הלכות ברכות פרק י' גם בספרים המוגהים:
רי"א כו': ולית הלכתא כותיה, ולפרקים הוא דברי ר"י, מהרמב"ם ז"ל. אבל ברמב"ם שם סימן ט"ו פסק כר"י משמע דסבירא ליה דר"י לפרש אתא, וכמו שכתב שם גם כן מהר"י קארו ז"ל ושם בספר שבצובא כתוב העושה את הים הגדול.
ועיין שם גם כן בבית יוסף סימן רכ"ח שכתב שם בשם תשובת הרא"ש ז"ל *הערה 1: שים הגדול הוא ים אוקיינוס והוא הים שעוברין בו לארץ ישראל ולמצרים ע"כ. וה"ר יונה ז"ל כתב דהא דתנן ים הגדול למעוטי ימים קטנים שהם כמו שלולית שנפרדין מן הים הגדול שאינו מברך עליהם ברכה זו ע"כ:
בזמן שרואה אותו: יש גורסים אימתי בזמן שהוא רואהו, סברה אחרת שרואהו, וכן מצאתיו בכל הספרים הרי"א ז"ל וכן עוד. ונראה לי דקאי על הרואה מקום דלעיל בראש הפרק, וצריך עיון. ע"כ:
בפירוש ר"ע ז"ל, לשון המתחיל על הגשמים וכו' שהורדת לנו וכו'. אמר המלקט וחותם בה בארץ ישראל אל רוב ההודאות ומלת רוב חס וחלילה אינה למעט כל ההודאות אלא לשון רבוי והוא תואר כמו מרוב אונים, מוגיוודו בלע"ז. אבל בהרי"ף ז"ל כתוב כאן וחתים בה ברוך רוב ההודאות ואל ההודאות, ושם נתן טעם ה"ר יונה ז"ל למה הוצרכו שניהם משום דסבירא ליה להרי"ף ז"ל דמלת רוב היא כפשטה לשון רוב ומיעוט:
ועל בשורות טובות: בירושלמי וגם בבראשית רבה סוף פרשת וירא מה ראו לסמוך בשורות טובות לגשמים, ר' ברכיה בש"ר לוי על שם מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק מה שמועה טובה ברוך הטוב והמטיב אף מים קרים ברוך הטוב והמטיב:
ועל שמועות רעות כו': אית דגרסי ועל בשורות רעות שהכל נקרא בשורה בין לטוב בין להפך, וכדכתיב ויען המבשר ויאמר נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם וגם שני בניך מתו חפני ופנחס וארון האלהים נלקחה *הערה 2: :
בפירוש ר"ע ז"ל, לשון המתחיל בנה בית חדש וקנה כלים חדשים בין יש לו כיוצא בזה בין אין לו, אמר המלקט כותיה דר"י ודלא כר"מ, ופסק הרי"ף ז"ל כר' יוחנן וכלישנא בתרא דבגמרא דבין קנה כיוצא בזה בין לא קנה כיוצא בזה ובין יש לו כיוצא בזה ובין אין לו צריך לברך. וראיתי מי שפירש דהא דקתני וקנה כלים חדשים רוצה לומר דוקא דברים או בגדים הנלבשים, אבל כגון מרבדים או יורות וקדרות וצלוחיות וכוסות וקערות וקיתוניות וכיוצא בזה אין לברך עליהם בלי ספק ע"כ.
ומפני שלא מצאתי בפוסקים ולא בשום מקום עד עתה מי שדבר בזה הוכרחתי להודיע ולגלות ולחוות דעתי וסברתי אף אני דנראה לעניות דעתי בבירור ובלי שום ספק דהכל שוה, דכל כלי שהוא חדש אצלו ושמח בו כדעת הרא"ש ז"ל שהביא בספר שולחן ערוך סימן רכ"ג בסתם או תכשיט או כלים שמשתמש בהן בבית כגון אותן שזכרתי ודומיהן לכל הפחות של כלי מתכת על הכל חייב לברך עליהן בודאי הגמור, ואין כאן משום ספק ברכות להקל וכדתנן כלים חדשים סתמא. ואף על גב דבפרק אע"פ בכתובות תנן המשרה את אשתו על ידי שליש דנותן לה כלים של חמשים זוז משנה לשנה והתם ודאי הוי דוקא בגדים, עם כל זה לא אריא דהתם כדאיתיה והכא כדאיתיה, כך נראה לעניות דעתי.
ומשמע מלשון המשנה דקתני מברך שהחיינו דחובה הוא לברך. וכן מוכח מלשון הברייתא דפליגי בה ר"מ ור"י דנקטי במילתייהו לשון צריך תרווייהו בין ר"מ בין ר"י, דהכי תניא בברייתא בגמרא בנה בית חדש ואין לו כיוצא בזה קנה כלים חדשים ואין לו כיוצא בזה צריך לברך, יש לו כיוצא בזה אין צריך לברך דברי ר"מ רי"א בין כך ובין כך צריך לברך ע"כ. וכן משמע גם כן מלשון האמוראים רב הונא ור' יוחנן וכדכתיבנא, אלא שצריך שייך למיתני במילי דרבנן וחייב שייך במילי דאורייתא, וכדמוכח בפרק הערל (יבמות ד' ע"ב) וכמו שפירש שם נמוקי יוסף. אבל ראיתי שהביא מהרי"ק ז"ל בטור אורח חיים סוף סימן רכ"ג דברי התוספות בשם הגאון ז"ל וזה לשונו ודאמרינן בפרק הרואה דמברך על כלים חדשים לא סמכינן עלה דהא וכו'. וגם שם הביא דברי הרשב"א ז"ל שבתשובה סימן רמ"ה דבסוף דבריו זה לשונו כתוב ולפי טעם זה כל אותם שבפרק הרואה כקנה כלים חדשים ונפלה לו ירושה מאביו וכל אותם הנזכרים שם דלאו מזמן לזמן קאתו אלא במקום הנאה בלבד יש לומר דלאו בחובה אמרום אלא ברשות ע"כ.
ולשון הברייתא דחוק לדברי הרשב"א ז"ל, אבל לדברי הגאון אינו דחוק שהוא לא כתב אלא דלא סמכינן עלה דמסקינן בפרק בכל מערבין דבעינן מידי דאתי מזמן לזמן, על כן פירש דסבירא ליה דכל שאינו בא מזמן לזמן כמועדות אין מברכין שהחיינו בחובה, דאמרינן ליה דסבירא ליה לגאון ז"ל דאפילו ברשות אין מברכין דאם כן אפילו כמסקנא דבכל מערבין לא אתיא דלא הוי בית חדש וקנה כלים חדשים דתנן להו במתניתין וברייתא אפילו כקרא חדתא.
אבל הרמב"ם ז"ל שם ראש פרק י' סתם דבריו דבין בהני דתנן הכא בפרקין דמברך עליהם שהחיינו ובין ברואה את חבירו לאחר שלושים יום ובין ברואה פרי המתחדש משנה לשנה בכולהו נקט חד לישנא מברך שהחיינו. וכן הטור סתם דבריו דבכולהו נקט נמי מברך שהחיינו, בית חדש בסימן רכ"ג ורואה חבירו ורואה פרי חדש ריש סימן רכ"ה, משמע דסבירא ליה דכולהו רשות דאי אפשר לומר דסבירא ליה דכולהו חובה, דהא מוכח בפרק בכל מערבין דברכת שהחיינו לפרי חדש רשות דמצוה היא לבד ולא חובה.
ואם כן קשה לרב בעל תה"ד ז"ל שהביא מהרי"ק ז"ל שם סימן רכ"ה בשמו שכתב שמי שאכל ענבים חדשים ובירך עליהם שהחיינו כשישתה אחר כך תירוש צריך לברך שנית וכן וכו' דמשמע דחובה היא מדנקט לשון צריך, וכמו שמבואר בפירוש רש"י ז"ל בפרק היה קורא (ברכות דף ט"ו) דכל צריך לכתחלה משמע ע"כ. ובשלטי הגבורים כתב שם סוף פרק בכל מערבין דאף על גב דמלשון התלמוד משמע דאין שום עונש למי שלא בירך שהחיינו על פרי חדש צריך עיון אם הוא רשות אם לאו ואי רשות הוא כפטור ע"כ.
ומיהו אף על גב דרשות דמצוה היא ולא חובה נראה לעניות דעתי דגם על ורד חדש מברך שהחיינו בראייתו *הערה 3: או בהריחו לפי מה שנהגו העולם שלא לברך שהחיינו אלא בשעת אכילתו של הפרי מן הטעם שכתב הרא"ש ז"ל ס"פ בכל מערבין וז"ל ונהגו העולם לקבוע הברכה של שהחיינו לפרי חדש בשעה שאוכל המין החדש כמו שהחיינו דעשיית לולב וסוכה שקובעים בשעת קדוש היום. כך נראה לעניות דעתי ולסברא זו שמעתי שהסכימו כמה מחכמי הדור יצ"ו, וכן השיב לי גם כן בתשובת שאלה החכם הרשום בדורו כמהר"ר יעקב אבולעפייא זלה"ה:
יכין
על הזיקין: כוכב עם זנב. קאמעט בל"א:
ועל הזועות: ערדבעבען:
ועל הברקים ועל הרעמים ועל הרוחות: בזעף ואינו מתחיל בלילה. ונפקא מינה לברכה:
אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם: ואם ירצה מברך עושה מ"ב ובשמע רעם וברק בפ"א. מברך רק עמ"ב. דאסור לגרום ברכה שאינה צריכה [א"ח רט"ו]. ואף דבטפל חביב. יקדים ברכת הטפל לברכת העיקר ולא יברך על העיקר לפטור הטפל דאפושי בברכות עדיף [כמג"א רי"ב סק"ו] וכ"כ בחייב ברכה פרטית ושנ"ב. ברכה פרטית קודם. כפ"ו סי' י"ח. התם רק בדיעבד בבירך שנ"ב על פרטי' יצא. וכ"כ בבירך על עיקר תחלה רק בדיעבד פטר הטפל החביב. משא"כ הכא אפילו לכתחלה מברך ארעם עמ"ב. כך נ"ל:
על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות: המשונים בתוקף או רוחב [ מג"א רכ"ח ס"ג ]:
ר' יהודה אומר הרואה את הים הגדול: הוא מיטטעללענדישעס מעער דמדסמוך לארץ ישראל חשיב (שו"ע או"ח, רכח):
אומר ברוך שעשה את הים הגדול בזמן שרואה אותו לפרקים: פעם א' לל' יום וה"ה כולהו לבר מברקים ורעמי'. כל שנתפזרו העבים ביני ביני חוזר ומברך שנית:
על הגשמים: בנעצרו מקודם [רט"ז רכ"א] ודוקא באית ליה ארעא בשותפות דאל"כ מברך שהחיינו וא"ת מ"ש משנוי יין דמברך הטוב ומטיב היכא דשתי אינש בהדיה [כברכות נ"ט ב'] אף דחמרא דשתי האי לא שתה האי. א"כ ה"נ אע"ג דאין לו שדה בשותפות תסגי בשיש לו לחבירו שדה ג"כ בבקעה זו. י"ל התם נמי מדשותים יחד בהסיבה על שולחן אחד ושמח כ"א יותר כשכל המסובין שמחים ע"י שתייתו. כשדה אחת בשותפות דמי. מיהו באין לו שדה. אומר מודים אנחנו לפניך ה' או"א על כל טפה וטפה שהורדת לנו. ואילו פינו מלא שירה כים וכו' הן הם יודו וכו' שמך מלכנו בא"י אל רוב ההודאות (שו"ע או"ח רכא, ב). ומברך כשיעלה אבעבועות נגד הטיפין:
ועל הבשורות הטובות: בטובות לו ולאחרים. דאל"כ שהחיינו. ודוקא בשמע מאדם נאמן שראה כן. וה"ה בסיפא:
אומר ברוך הטוב והמטיב ועל שמועות רעות: לא נקט לשון "בשורות". דמוציא דבה הוא כסיל. רק הוא שמע מעצמו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת