משנה בבא מציעא ח א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק ח · משנה א | >>
השואל את הפרה ושאל בעליה עמה או שכר בעליה עמהא, שאל הבעלים או שכרן ולאחר כך שאל את הפרה, ומתה, פטור, שנאמר (שמות כב, יד) אם בעליו עמו לא ישלם.
אבל שאל את הפרה ואחר כך שאל את הבעלים או שכרן, ומתה, חייב, שנאמר (שם, יג) בעליו אין עמו שלם ישלם.
הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה וְשָׁאַל בְּעָלֶיהָ עִמָּהּ,
- אוֹ שָׂכַר בְּעָלֶיהָ עִמָּהּ,
- שָׁאַל הַבְּעָלִים אוֹ שְׂכָרָן, וּלְאַחַר כָּךְ שָׁאַל אֶת הַפָּרָה,
- וּמֵתָה,
- פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב): "אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם".
- וּמֵתָה,
- אֲבָל שָׁאַל אֶת הַפָּרָה וְאַחַר כָּךְ שָׁאַל אֶת הַבְּעָלִים אוֹ שְׂכָרָן, וּמֵתָה,
- חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר (שם):
- "בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם":
השואל את הפרה - ושאל בעליה עימה,
- שכר את הפרה - ושכר את בעליה עימה,
- שאל את הבעלים, או ששכרן - ואחר כך שאל את הפרה,
- ומתה - פטור,
- שנאמר: "אם בעליו עימו, לא ישלם" (שמות כב יד).
- אבל, שאל את הפרה - ואחר כך שאל את הבעלים, או ששכרן,
- ומתה - חייב,
- שנאמר: "בעליו אין עימו, שלם ישלם" (שמות כב יג).
מפי השמועה למדנו שזה שנאמר "אם בעליו עמו לא ישלם"(שמות כב, יד), רצונו לומר אם שאל בעליו עמו בשעת שאלה.
והעיקר אצלנו באלו הדינים, היה עמו בשעת שאלה אינו צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה, לא היה עמו בשעת שאלה אף על פי שהיה עמו בשעת שבורה ומתה חייב, ולא נאמר בזה בעליו עמו.
ומן העיקרים גם כן, אם כששאל פרה ובעליה, אפילו פשע בה פטור:
השואל את הפרה ושאל בעלה עמה - אם היו בעלים של פרה אצל השואל לעשות מלאכתו, בין שהיו שאולים אצלו או שכורים, בין באותה מלאכה של פרה בין לעשות מלאכה אחרת, אם מתה פטור:
שנאמר אם בעליו עמו לא ישלם - והכי משמע אם בעל השור עמו עם השואל, שהוא שאול או שכור לו לעשות מלאכתו בשעה שהשאיל לו פרתו, לא ישלם:
אבל שאל את הפרה כו' - אם היה עמו בשעת אונסים ולא היה עמו בשעת שאלה, חייב, דלא הוי שאלה בבעלים לאפטורי אא"כ היה עמו בשעת שאלה:
שנאמר בעליו אין עמו שלם ישלם - והכי אשמועינן קרא בעליו אין עמו בשעת שאלה אע"פ שהיה עמו בשעת שבירה ומיתה ב שלם ישלם:
ושאל בעליה עמה. גמרא מדקתני סיפא ולאח"כ שמע מינה עמה עמה ממש. וכתב נ"י ואשמועינן דאם אמר ליה הרי פרתי ואני נשאלים לך אעפ"י ששניהם נשאלים בבת אחת. ואפילו הוציא בלשונו הפרה תחלה פטור כאילו היו נשאלים תחלה הבעלים ואח"כ פרה. והיכי דמי שיהיו שניהם בבת אתת פירשו בגמרא דקיימא פרה בחצירו של שואל. ולא מחסרה משיכה. נמצא דבשעת אמירה היו שניהם נשאלים בבת אחת. אי בעית אימא כגון שואל כשאמר ליה משאיל פרתי ואני נשאלין לך א"ל שואל את גופך לא תתשול לי אלא עד שעת משיכת פרתך. ואמירה מהני בבעלים. דאמירה דידהו כהתחלת מלאכה היא ובאמירה בעלמא חשיב נשאל דכתיב (צפניה ג') שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב וכל שקבל עליו לעשות מלאכתו בעליו עמו קרינא ביה. שאין כאן ענין לקנין אחר. כ"כ נ"י. ומכל מקום לאו כהתחלה ממש היא כההיא דמתניתין ב' פ"ו. והתוספות מצריך עוד דבאמירה דהכא מיירי שהזמין עצמו לילך לעשות. וכן דעת הרא"ש:
חייב שנאמר בעליו אין עמו [שלם] ישלם. ובגמרא איפך אנא מסתברא שאלה עדיפא שכן חייב במזונותי' ע"י השאלה ולפיכך אותה שעה פוטרתו. רב אשי אמר אמר קרא וכי ישאל איש מעם רעהו ולא רעהו עמו שלם ישלם. הא רעהו עמו פטור. ואי לאו אם בעליו אין עמו וכו' הוה אמינא האי אורחא דקרא הוא:
(א) (על המשנה) עמה. מדקתני סיפא ואח"כ, ש"מ עמה עמה ממש. גמרא. וכתב:נ"י לאשמעינן דאם א"ל הרי פרתי ואני נשאלים לך. אע"פ ששניהם נשאלים בבת אחת ואפילו הוציא בלשונו הפרה תחלה פטור. כאלו היו נשאלים תחלה הבעלים ואח"כ הפרה. ועתוי"ט:
(ב) (על הברטנורא) ובגמרא, איפוך אנא, מסתברא שאלה עדיפא, שכן חייב במזונותיה על ידי השאלה ולפיכך אותה שעה פוטרתו. ועתוי"ט:
השואל את הפרה: בגמרא מפרש דל"ש שאל או שכר שתיהן הבעלים והבהמה או אחד מהם בשאלה והאחד בשכירות הכל דין אחד הוא. ואם שאל או שכר הבעלים קודם הבהמה או שניהם בבת אחת ואח"כ נאנסה הבהמה פטור דבעליו עמו ולא ישלם ורישא דמתני אשמעי' דאם א"ל הרי פרתי ואני נשאלים לך אע"פ ששניהם נשאלים בבת אחת ואפילו הוציא בלשונו הפרה תחלה אם נאנסה פטור כאילו היו נשאלים תחלה הבעלים ואח"כ הפרה. והיכי דמי שיהו שניהם בבת אחת פירשו בגמרא דקיימא פרה בחצרו של שואל ולא מחסרה משיכה נמצא דבשעת אמירה היו שניהם נשאלים בבת אחת ואע"פ שאמר פרתי ואני נשאלין לך הוי כאילו אמר אני ופרתי נשאלין לך דבעליו עמו קרינן ליה כיון שאין שאלת הבעלים אחר זמן שאלת הפרה איבעי' אימא כגון שואל כשאמר לו משאיל פרתי ואני נשאלין לך א"ל שואל את גופך לא תתשיל לי אלא עד שעת משיכת פרתך נמצא דבשעת משיכת הפרה נשאלים שניהם יחד. וראיתי שהגיה הר"ר יהוסף ז"ל השואל את הפרה ושאל בעליה עמה שאל את הפרה ושכר בעליה עמה וכו' וכתב ס"א שכר את הפרה ושכר בעליה עמה שאל את הפרה ושכר בעליה עמה ע"כ:
אבל שאל את הפרה וכו': אתא לאשמועי' דאע"פ שהייה עמו בשעת אונסי' לא הוי שאלה בבעלים לאיפטורי אא"כ היה עמו בשעת שאלה וטעמא מפ' בגמרא. ואמרי' בגמרא מדקתני סיפא ואח"כ מכלל דרישא דקתני עמה ממש הוא דהוא עמה ממש היכי משכחת לה והא פרה במשיכה ובעלים באמירה פי' דמשאמר לו הרי פרתי ואני או אני ופרתי נשאלין לך הוי גופו שאול לו ופרה אכתי מחסרא משיכה ועל כרחך ה"ל שאל בעלים ואח"כ של פרה והיינו סיפא דרישא ומשני איבעית אימא כגון דקיימא בחצרו דשואל ולא מחסרא משיכה ואיבעית אימא דאמר לו את גופך לא תתשיל אלא עד שעת משיכת פרתך ובעלים באמירה ר"ל דאמירה דידהו כהתחלת מלאכה היא ובאמירה בעלמא חשוב נשאל דכתיב שארית ישראל לא יעשו עולה וכו' נמוקי יוסף. אכן התוס' והרא"ש ז"ל ס"ל דבאמירה בעלמא לא סגי אלא צריך שיזמין עצמו לילך ולעשות:
חייב שנאמר בעליו אין עמו שלם ישלם: ובגמרא איפוך אנא מסתברא שאלה עדיפא שכן חייב במזונותיה ע"י השאלה ולפיכך איתה שעה פוטרתו רב אשי אמר אמר קרא וכי ישאל איש מעם רעהו ולא רעהו עמו שלם ישלם הא רעהו עמו שטור ואי לאו אם אין בעליו עמו וכו' ה"א האי אורחא דקרא הוא. ובגמרא איכא מ"ד דש"ח שפשע אם בעליו עמו לא ישלם והלכתא כותיה. וביד פ"א דהלכות שכירות סימן ב' ורפ"א דהלכות שאלה ור"פ שני. ובטור ח"מ סוף סימן רצ"א וכולה מתני' עד סוף סימן ב' שם בסימן שמ"ד שמ"ה שמ"ו:
יכין
השואל את הפרה ושאל בעליה עמה: שיעשה בעל הפרה בעצמו מלאכת השואל. ואף דאי אפשר שישאלנה עמו ממש, דהרי גוף המשאיל מיד כשהבטיח לעשות מלאכתו הו"ל שאול שלו, מדאין בו עניין לקנין אחר, [ועיין לעיל פ"ו סי' י' ופ"ז סי' ח'] משא"כ הפרה אינה נקנית עד שימשכנה. אפ"ה משכחת לה שיהיה נשאל עמה ביחד, בדקיימה פרה בחצר השואל בשעה שנתרצה להשאל עם פרתו, או דמיירי שהתנו שלא יהיה המשאיל נשאל עד שימשך הפרה [ולתוס' ורא"ש דגם בעלים אינן נקנין באמירה עד שעה שמכין א"ע לעשות מלאכת השואל. א"כ על כרחך קו' הש"ס דקאמר בעלים באמירה, ר"ל מסתמא כשנתרצה, מיד מכין א"ע. אמנם לש"ך [שמ"ו] באמירה לחוד סגי]:
שאל הבעלים או שכרן ולאחר כך שאל את הפרה ומתה פטור: אפילו נשאל גופו למלאכה אחרת, ובמקום אחר, בשעה שמשך הפרה, ואפילו א"ל באותה שעה השקיני מים הו"ל שאילה בבעלים [ועי' לעיל פ"ו סי' נ']. וכ"כ בשאר שומרים שמירה בבעלים פטור [ש"ה]:
אבל שאל את הפרה ואחר כך שאל את הבעלים או שכרן ומתה חייב: אף דבשעת מיתה היה עמו במלאכתו:
בעליו אין עמו שלם ישלם: נ"ל דדייק כן מדכפל קרא, בעליו אין עמו וגו', בעליו עמו וגו', וק' והרי חדא מכלל חבירתה משתמע. אע"כ דתרווייהו צריכא, ולמעוט א"צ שיהיה עמה בכל ב' הזמנים של שאילה וגם של אונסין, אלא סגי בחדא, ומסתבר דאשעת שאילה קפיד קרא, מדאז נתחייב שואל במזונותיה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת