מלאכת שלמה על בבא מציעא ח
<< · מלאכת שלמה · על בבא מציעא · ח · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א[עריכה]
השואל את הפרה: בגמרא מפרש דל"ש שאל או שכר שתיהן הבעלים והבהמה או אחד מהם בשאלה והאחד בשכירות הכל דין אחד הוא. ואם שאל או שכר הבעלים קודם הבהמה או שניהם בבת אחת ואח"כ נאנסה הבהמה פטור דבעליו עמו ולא ישלם ורישא דמתני אשמעי' דאם א"ל הרי פרתי ואני נשאלים לך אע"פ ששניהם נשאלים בבת אחת ואפילו הוציא בלשונו הפרה תחלה אם נאנסה פטור כאילו היו נשאלים תחלה הבעלים ואח"כ הפרה. והיכי דמי שיהו שניהם בבת אחת פירשו בגמרא דקיימא פרה בחצרו של שואל ולא מחסרה משיכה נמצא דבשעת אמירה היו שניהם נשאלים בבת אחת ואע"פ שאמר פרתי ואני נשאלין לך הוי כאילו אמר אני ופרתי נשאלין לך דבעליו עמו קרינן ליה כיון שאין שאלת הבעלים אחר זמן שאלת הפרה איבעי' אימא כגון שואל כשאמר לו משאיל פרתי ואני נשאלין לך א"ל שואל את גופך לא תתשיל לי אלא עד שעת משיכת פרתך נמצא דבשעת משיכת הפרה נשאלים שניהם יחד. וראיתי שהגיה הר"ר יהוסף ז"ל השואל את הפרה ושאל בעליה עמה שאל את הפרה ושכר בעליה עמה וכו' וכתב ס"א שכר את הפרה ושכר בעליה עמה שאל את הפרה ושכר בעליה עמה ע"כ:
אבל שאל את הפרה וכו': אתא לאשמועי' דאע"פ שהייה עמו בשעת אונסי' לא הוי שאלה בבעלים לאיפטורי אא"כ היה עמו בשעת שאלה וטעמא מפ' בגמרא. ואמרי' בגמרא מדקתני סיפא ואח"כ מכלל דרישא דקתני עמה ממש הוא דהוא עמה ממש היכי משכחת לה והא פרה במשיכה ובעלים באמירה פי' דמשאמר לו הרי פרתי ואני או אני ופרתי נשאלין לך הוי גופו שאול לו ופרה אכתי מחסרא משיכה ועל כרחך ה"ל שאל בעלים ואח"כ של פרה והיינו סיפא דרישא ומשני איבעית אימא כגון דקיימא בחצרו דשואל ולא מחסרא משיכה ואיבעית אימא דאמר לו את גופך לא תתשיל אלא עד שעת משיכת פרתך ובעלים באמירה ר"ל דאמירה דידהו כהתחלת מלאכה היא ובאמירה בעלמא חשוב נשאל דכתיב שארית ישראל לא יעשו עולה וכו' נמוקי יוסף. אכן התוס' והרא"ש ז"ל ס"ל דבאמירה בעלמא לא סגי אלא צריך שיזמין עצמו לילך ולעשות:
חייב שנאמר בעליו אין עמו שלם ישלם: ובגמרא איפוך אנא מסתברא שאלה עדיפא שכן חייב במזונותיה ע"י השאלה ולפיכך איתה שעה פוטרתו רב אשי אמר אמר קרא וכי ישאל איש מעם רעהו ולא רעהו עמו שלם ישלם הא רעהו עמו שטור ואי לאו אם אין בעליו עמו וכו' ה"א האי אורחא דקרא הוא. ובגמרא איכא מ"ד דש"ח שפשע אם בעליו עמו לא ישלם והלכתא כותיה. וביד פ"א דהלכות שכירות סימן ב' ורפ"א דהלכות שאלה ור"פ שני. ובטור ח"מ סוף סימן רצ"א וכולה מתני' עד סוף סימן ב' שם בסימן שמ"ד שמ"ה שמ"ו:
משנה ב[עריכה]
השואל את הפרה שאלה חצי היום וכו': ע"ס סימן ג' פ"ג דהלכות שאלה ופקדון. ובטור ח"מ סוף סימן רכ"ג:
שאלה היום ושכרה למחר: תוס' ר"פ הפרה:
שאל אחת ושכר אחת ומתה: הכריח בנמוקי יוסף שהמיתה ברורה להן ואיכא נוסחאות דגרסי במתני' בהדיא ושכר אחת ומתה דמשמע שהמיתה ברורה היא ול"פ אלא אם היתה שכורה או שאולה ע"כ וע"ש. אכן הר"ר יהוסף ז"ל מחק מלת ומתה:
המשאיל אומר שאולה מתה: אותה הפרה שהיא השאולה מתה דאסיפא דסליק מינה קאי אשאל אחת ושכר אחת:
ביום שהיתה שאולה מתה: קאי אשאלה היום ושכרה למחר:
בשעה שהיתה שאולה מתה: קאי אשכרה בחצי היום:
והלה אומר איני יודע: תוס' פ' בתולה נשאת (כתובות דף י"ב:)
חייב: האי מתני' לא אפשר וכו' כך צ"ל בפי' רעז"ל וכבר פי' הוא ז"ל היכי משכחת עסק שבועה ברישא דשאלה חצי היום ושכרה חצי היום או שאלה היום ושכרה למחר דהיינו כגון דאמר לו שתי פרות מסרתי לך פלגיה דיומא בשאלה ופלגיה דיומא בשכירות א"נ חד יומא בשאלה וחד יומא בשכירות ומתו תרוייהו וכו' וסיפא דשכר אחת ושאל אחת מפרש לה בגמרא כגון דא"ל שלש פרות מסרתי לך תרתי בשאלה וחדא בשכירות ומתו הני תרתי דשאלה וא"ל השואל אין חדא דשאלה מתה ואידך לא ידענא אי דשאלה מתה והך דקיימא דשכירות היא או דשכירות מתה והך דקיימא דשאלה היא דמתוך שאינו יכול לישבע משלם. וכתב הר"ן בשם הרמב"ן ז"ל בפ' כל הנשבעין ריש דף של"ב דסתם דמתני' הכא ר"מ היא דאמר במתני' דהתם חזרה שבועה למקומה וס"ל לרב נחמן דמאי למקומה דאמר ר"מ למחוייב לה משום דס"ל לר"מ הא דר' אבא דמתוך שאינו יכול לישבע משלם ומיהו רב נחמן לא ס"ל כר"מ אלא כר' יוסי דאמר יחלוקו דלית לי' לדר' אבא ע"כ. ודחה שם הר"ן ז"ל סברא זו ועיין במ"ש שם סימן ד' בשמו ז"ל. ומאי דמפרשי ומתו תרוייהו פי' רש"י ז"ל דאי בדקיימא חדא וקא"ל אחדא שקלה ואחת איני יודע ה"ל ההיא דמודה בה הילך ואיכא מ"ד הילך פטור משבועה ע"כ:
השוכר אומר שכורה מתה והלה אומר איני יודע פטור: ואע"ג דבכל שבועות השומרים המפקיד משביעו מספק שהוא אינו יודע אם נאנסה הכא שאין יודע אם מתה השאולה אין להשביעו מספק דהוי כאילו אומר המשאיל ספק לי אם השאלתיך אם לאו שעל אותה טענה אין השואל יכול לישבע ועוד דהכא אפילו משאיל אומר ברי אמרי' דאינו נשבע אלא ע"י גלגול תוס' ז"ל. עוד בפי' של רעז"ל ומגו דמשתבע דכדרכה מתה משתבע נמי ע"י גלגול דשכורה מתה. אמר המלקט כתב החכם הר"ר אפרים אשכנזי ז"ל זאת המשנה צריכה ביאור יותר ועיין בתוס' ובנמוקי יוסף ושם תמצא מבואר הכל ע"כ. והילך לשון נ"י אית ליה לאישתבועי ע"י גלגול דשכירה מתה ומתוך שאינו יכול לישבע משלם דלא מצינו למימר דלא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם אלא בעיקר תביעה אבל בגלגולין לא דהא משנה מפורשת היא לקמן שני עבדים אחד גדול ואחד קטן וכו' לוקח אומר גדול לקחתי והלה אומר איני יודע זכה בגדול והא ודאי לרב נחמן דאמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור כי היכי דהוצרכנו לאוקומי מתני' דהכא בעסק שבועה ה"נ נוקי ההיא בעסק שבועה והיכי משכחת לה עסק שבועה בעבדים גופייהו אי אפשר דהא אין נשבעין עליהם אלא על כרחך כגון שטענו עבד בכסותו וכדאוקי רב אושעיא לקמן וכיון דמודה ליה בחד עבד וחד כסות מיחייב שבועה אכסות אחרת שאין מודה לו ואעבד ע"י גלגול ומתוך שאינו יכול לישבע דהא אינו יודע משלם וכן הסכימו האחרונים ז"ל דמתוך שאינו יכול לישבע משלם אמרי' אפילו אגלגול וכן דעת מר יהודאי גאון ז"ל. ומיהו ה"מ בגלגול הבא מחמת טענת ברי אבל בגלגול הבא מחמת טענת שמא לא אמרי' מתוך שאינו יכול לישבע משלם וכן מוכח מסיפא דמתני' דאמר זה אומר איני יודע וזה אימר איני יודע יחלוקו ואמאי הא יש לו לאישתבועי אם מתה כדרכה ומגלגל עליה אם היתה שכורה ומתוך שאינו יכול לישבע דהא אמר איני יודע משלם וא"כ היכי תנא יחלוקו אלא ודאי מהאי טעמא הוא דיחלוקו דאילו לשלם אינו חייב כיון דאינו יכול לישבע שהוא גלגול הבא מחמת טענת שמא דאיני יודע אמרי תרוייהו וכן הסכימו האחרונים ז"ל ע"כ. ואיתא להאי בבא דזה אומר שאולה וזה אומר שכירה בפ' הגוזל קמא (בבא קמא דף ק"ז) ובתוס' פ"ק דמכלתין דף ה':
ישבע השוכר ששכורה מתה: פי' נמוקי יוסף דלרב נחמן מצינן לאוקומי בגמרא האי סיפא נמי כגון שיש עסק שבועה ביניהן וכגון שטענו שתי פרות שאולות והודה באחת וכפר באחת דהשתא ישבע שפיר משום מודה מקצת ע"כ וע"ש עוד ופי' עוד ישבע השוכר שכדרכה מתה פי' כדרכה ולא בפשיעה דאל"כ מה מרויח כשטוען שכורה מתה: [הגה"ה פי' אבל בגמרא לא הוצרך ג"כ להעמידה בכך דפשוט הוא דסיפא נמי מצינן מוקמי' לה בגוונא דאוקימנא לה לרישא אליביה דרב נחמן דהלכתא כותיה והאוקמתא שהוצרכנו לאוקומה בגמרא להאי סיפא אליבא דהנהו אמוראי דפליגי עליה דרב נחמן הוא שהביא רעז"ל אבל לרב נחמן אה"נ דמצינן לאוקומה או הכי או הכי כך נלע"ד שר"ל ועיין עוד בהרא"ש ז"ל]:
משנה ג[עריכה]
השואל את הפרה ושלחה לו וכו': פ' הגוזל קמא (בבא קמא דף ק"ד) וירושלמי פ"ד דמעשר שני ודפ"ק דקדושין דף ס':
ביד שלוחו: פי' של משאיל וכן פי' רש"י ז"ל וגם הרב אלפסי ז"ל אבל לא גרסי' מלות של משאיל במשנה אע"פ שכן הוא האמת:
א"ל השואל שלחה לי: בתוס' שם בהגוזל קמא וגם שם ברב אלפס דף מ' מייתי ראיה מינה דהיכא דאמר איניש לחברי' שדר לי זוזאי בהדי פלניא ושדרינהו ניהלי' בהדי ההוא פלניא ואתניסו פטור מלשלומי ע"כ. וכן כתב ג"כ כאן נמוקי יוסף בשם הריטב"א ז"ל:
וא"ל משאיל שלח ושלחה וכו': פ' האומנין דף פ' ודף פ"א ופי' שם רש"י ז"ל ואם לא אמר לו השואל שלח אלא המשאיל שלחה לו כשא"ל זה השאילני פרתך א"ל הן ועמד ושלחה ומתה בדרך פטור ע"כ. וביד פ' שני דהלכות שלוחין ושותפין סימן ב' ג'. ובטור ח"מ בסימן קכ"א ובסימן קפ"ח ובסימן ש"מ:
משנה ד[עריכה]
המחליף פרה וכו': הרא"ש ז"ל פ' הכותב דף ק"מ ותוס' ר"פ הפרה. ובגמרא פ' הגוזל קמא ברייתא (בבא קמא בדף צ"ט) ואיתא לברייתא נמי בגמרא כאן אמתני' וקתני התם כה בסופה הכי. זה אומר ברשותי ילדה וזה אומר ברשותי ילדה ישבע המוכר שברשותו ילדה לפי שכל הנשבעים שבתורה נשבעין ולא משלמין דברי ר"מ וחכמים אומרים אין נשבעין לא על העבדים ולא על הקרקעות אלא ברשות מוכר תעמוד עד שיביא לוקח ראיה. ומתני' איתה בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא דף ל"ה:)
פרה בחמור: אפשר לומר דאורחא דמילתא נקט שדרך להחליף פרה בחמור ולמכור שפחה בדמים תוס' ז"ל שם בהגוזל קמא דף צ"ו. וקצת דחו שם פי' רש"י ז"ל שהעתיק כבר רעז"ל ע"ש:
היו לו שני עבדים: הרא"ש פ"ק דמכלתין דף קכ"ז. ועיין במ"ש לעיל בפירקין סי' ב' בשם נמוקי יוסף. ובגמרא פרכינן ישבע המוכר שהקטן מכר אמאי מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לא טענו דהא גדול וקטן כחטים ושעורים הוא ועוד הילך הוא ועוד אין נשבעין על העבדים. ומסקינן א"ר אושעיא כגון שטענו עבד בכסותו ושדה בעמריה פי' מנין עמרים של גדולה וזה הודה לו במנין עמרים של קטנה ופרכינן ואכתי כסות מה שהודה לו לא טענו פי' שזה טענו כסות גדולה וזה הודה לו כסות קטנה ומשני רב פפא בדלייפי פי' שהיה בגד שלם ועדיין הוא מחובר הלכך משתבע על הכסות ועל העמרים דמודה מקצת טענה הוא ומגו דמשתבע אכסות משתבע נמי אעבד כדתנן בפ"ק דקדושין ובפרק שבועת הדיינים נכסים שאין להם אחריות זוקקין את הנכסים שיש להם אחריות לישבע עליהם ורב ששת נאדי מהאי שנוייא משום דנראה לו דוחק דזוקקין אתא תנא דהכא לאשמועינן דהא תנן לה התם בקדושין ובשבועות ותירץ הוא דמתני' ר"מ דס"ל עבדא כמטלטלי דמי ונשבעין עליהם כדכתיבנא בפ' הגוזל קמא סי' ב' ובפ' שבועת הדיינים סי' ה'. ולקושיא דמה שטענו לא הודה לו תירץ דר"מ ס"ל כר"ג דתנן בפ' שבועת הדיינים טענו חטים והודה לו בשעורים פטור ר"ג מחייב ולקושיא דהילך תירץ רבא עבדא דקטע ידיה פי' שאפילו אותו עבד שמודה לו כבר קטע לו את ידו ושדה שהודה לו בה חפר בה בורות שיחין ומערות דלאו הילך הוא ולבסוף מסקינן לעולם כדר' אושעיא ודקשיא לך זוקקין איצטריך סד"א כסות דעבד כעבד דמי ועמרי שדה כשדה דמו ואין זוקקין דבטילי לגבייהו קמ"ל:
אין לו אלא קטן: דהא אפילו הוה אפכא שיטעון הלוקח ברי לא יקח אלא קטן בלא ראיה והשתא דאמר הוא אינו יודע הרי אין לו ראי' א"כ דין הוא דאין לו אלא קטן עכ"ל נמוקי יוסף. וקל להבין שתלוי עם מה שנתבאר דרישא מיירי אליבא דרב נחמן דהלכתא כותיה כשיש עסק שבועה א"כ הכא בסיפא דמיירי כשאין עסק שבועה אפי' הוה טוען לוקח ברי הוה פטור אליבא דרב נחמן ודוק. וביד פ' עשרים דהלכות מכירה סי' י"א י"ב י"ג. ובטור ח"מ סימן קל"ט וסימן רכ"ג:
משנה ה[עריכה]
ועשו פחות מרביעית לסאה: י"מ שהיה עושה סאה זתים בתוקפו ועכשיו עשה פחות מרביעית שמן:
זתי גִידְלוּ וזה אומר ארצי גִידְלָה: כך נקד הר"ר יהוסף ז"ל. בפי' רעז"ל כגון ששטף נהר הזיתים עם גושיהן וכו' שהן יכולין לחיות על ידו פירש הרב המגיד שם פ"ד דהלכות שכנים ואע"פ שיכולין לחיות בהן ומצילין אותן מן הערלה מ"מ אינם יכולין לגדל פירות מחמת הגושין לבד ע"כ. עוד בפי' רעז"ל אבל לאחר שלש הכל לבעל הקרקע. אמר המלקט ומיהו יהיב לי' לבעל הזתים דמי זתיו כמו שהיו שוין בשעה ששטפן נהר ואם אמר בעל הזתים אחר שהשרישו זתיו בקרקע חברו אין רצוני דמיהן אלא זתי אני נוטל אין שומעין לו משום ישוב א"י. ופי' ב"י סימן קס"ח משום דהלה כמו שהיו לו כבר זתים בקרקע יטע ג"כ עכשיו אחרים במקומן ואלו ישארו בקרקע זה ואיכא ישוב א"י. אבל אילו היינו אומרים שיתן לו הזתים זה לא יטע אחרים במקומן כמו שלא היו לו קודם ע"כ. וכתבו התוס' ובעל הקרקע יתן דמי הזתים כמו ששוה למכור לנטיעות ולא סגי בדמי עצים שהרי לעשות פירות הן עומדין ע"כ. עוד בסוף פי' רעז"ל דא"ל אי אנא נטעי מעיקרא לאחר שלש מי לא הוה אכילנא ליה כולי'. אמר המלקט ובגמרא פריך עליה ולימא לי' אי את נטעת מעיקרא בתוך שלש לא הות אכלת השתא קא אכלת פלגא בהדאי ומשני משום דא"ל אי אנא נטעי הוה נטענא נטיעות קטנות בדמים מועטים ולאחר שלש היו נעשות גדולות וטוענין פירות כזתים שלך וכדי שלא להפסיד הקרקע ביני ביני בתוך השלש הייתי זורע תחתיהן סלקא וירקא ומאחר שלא עשיתי כן אלא הנחתי זתים שלך בקרקעי פשיטא שלא הנחתים לדעת שתאכל עמי אחר שלש. וביד פ"ד דהלכות שכנים סי' י' י"א. ובטור ח"מ סי' קס"ח. ופי' הרמב"ם ז"ל מה שאמר בכאן יחלוקו הלכה הוא לפי שההנאה לשניהם ביחד ע"כ:
משנה ו[עריכה]
המשכיר בית לחברו בימות הגשמים וכו': בגמרא מוקמינן לה במשכיר בית סתם לכך וכך סך לחודש או לשנה שלא קבע לו זמן קבוע ומש"ה צריך להודיעו ל' יום בימות החמה כדי שיוכל לחפש בית אחר דבימות החמה שכיחי בתי למיגר ולפיכך אם ירצה להוציאו מביתו בימות הגשמים צריך להודיעו מט"ו באליל דהיינו שלשים יום קודם החג שהוא התחלת זמן הגשמים וממילא שמעינן דבימות החמה גופייהו צריך להודיעו ל' יום קודם ודי כיון דבימות החמה קאי שכיחי בתי למיגר וא"כ בימות החמה דקתני במתני' ה"ק המשכיר בית לחברו סתם אינו יכול להוציאו מן החג ועד הפסח אא"כ הודיעו בימות החמה שלשים יום קודם ודין ימות החמה לא נזכר במשנתנו כלל אלא ממילא ש"מ דבימות החמה סגי בשלשים יום דהא שכיחי בתי למיגר ולעולם סתם שכירות בין בימות החמה בין בימות הגשמים הוי שלשים יום ולעולם ג"כ דבשניהם ההודעה הוי ל' יום אלא שאם חסר אפילו יום אחד מן הל' יום שקודם ימות הגשמים שלא הודיעו אינו יכול עוד להוציאו עד אחר הפסח אבל ממות החמה מיד ששלמו ל' יום להודעה יכול להוציאו ובכרכים אחד ימות החמה ואחד ימות הגשמים צריך להודיעו י"ב חודש ואם לא הודיעו אינו יכול להציאו אבל אם השכירו לזמן ידוע מפורש בירוש' שאפילו נשלם זמנו בימות הגשמים מוציאו מ"ט דהא ידע דזימניה מגיע בטבת או בשבט וכמו שהודיע דמי ע"כ:
חנות של נחתומין: ביד פ' ששי דהלכות שכירות סימן ז' ושם חזר בו ממה שפסק כאן בפי' המשנה הלכה כרשב"ג וגם העיטור בשם בעל הלכות פסק דלא כרשב"ג אבל הרי"ף והרא"ש ז"ל פסקו כרשב"ג. ובטור כולה מתני' עד סוף הפרק בח"מ סי' שי"ב שי"ג שי"ד:
משנה ז[עריכה]
המשכיר בית לחברו המשכיר חייב וכו': ביד פ' ששי דהלכות שכירות סימן ג':
ובכל דבר שהוא מעשה אומן: תוס' פ הקומץ דף ל"ב. ירושלמי מזוזה מעשה ידי אומן ודלא כתלמוד דידן שאומר שהוא מעשה ידי הדיוט דאפשר בגובתא דקניא פי' שיקבענה שם בנסרים או בסיד שאינו צריך לחוק בתוך המזוזה דאילו תלאה בלא קביעות פסולה כדאיתא בפ' הקומץ רבא ושם פסק דהמזוזה והמעקה על השוכר:
הזבל של בעל הבית: תוס' פ"ק דב"מ דף י"א. וכתוב ברש"י ובנמוקי יוסף לפי מאי דמוקמי' בגמרא הזבל שבחצר בחצר של משכיר ובתורי דעלמא דהזבל של הפקר דסתם גללים אפקורי מפקר להו מרא דידהו ואחת מתני' לאשמועי' דאם קדם השוכר והגביהן לא זכה בהן מפני שחצרו של בעל הבית והיא זוכה לו אפילו שלא מדעתו א"כ נראה דתנור וכירים הם מעלמא ומשום שהאפר אינו בחצרו של בעל החצר ולא באוירו אלא התנור והכירים שהן כלים שמפקידין בהן האפר מש"ה זכה בו השוכר אפילו קדם וזכה באפר שאם התנור או הכירים של שוכר או של משכיר ודאי מי שהכלי שלו היה זוכה במה שבתוכו דלא גרע ממדביק כלי בשולי פרה שזכה בגללים אפילו תעמוד הפרה בחצר אחרים משום דלאו אויר חצרו הוא אלא אויר כלי עכ"ל ז"ל. וכתוב שם בטור סוף סימן שי"ג בשם הרמ"ה ז"ל דמיירי בתנור וכירה העומדים בחצר ושכורים לו לבשל בהם ואשמעינן כיון ששכורים לו אפילו אם באו אחרים לבשל ולאפות בהן האפר של השוכר ע"כ וכתב שם בית יוסף דדברים נכונים ומוכרחים הם:
משנה ח[עריכה]
נתעברה לשוכר: לא ירבה לו שכר חדש העבור שהעבור בכלל. וכתב הריטב"א ז"ל דהיינו דוקא כשאמר שנה זו או שנה פלונית אבל באומר שנה סתם אין לו אלא י"ב חדש כדאיתא בגמרא בפ"ק דר"ה והרשב"א ז"ל ג"כ כתב בתשובותיו סימן תתקס"ד ובחדושיו הכי דלעולם אין לו לשוכר י"ג חדש אלא בעומד בר"ה ואמר שנה זו אבל באומר שנה אחת לעולם אין לו אלא י"ב חדש כרוב שנים שאינם מעוברות וכתב שיש לו בזה כמה ראיות בפ' קונם יין והקשה עליהם נמוקי יוסף דא"כ ה"ל לתנא לאשמיעינן ולא ה"ל למיתני חדשים וגם הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' שכירות לא הזכיר אלא חדשים כלשון משנתנו ע"כ ועיין על זה בפי' הר"ן ז"ל בס"פ קונם יין:
השכיר לו לחדשים: הך בבא פשיטא אלא דמתני' דיני דיני קתני נמוקי יוסף נלע"ד שר"ל דינים זו מוחלפת מזו חדא למשכיר וחדא לשוכר וחדא לשניהם:
מעשה בצפורי: תוס' פ' חזקת (בבא בתרא דף ל"ה.) ובגמרא פ' בית כור (בבא בתרא דף ק"ה) והרא"ש פ' המוכר את הבית דף כ'. וגם שם ברב אלפס דף רי"א וכתב שם נמוקי יוסף ז"ל שהטעם ג"כ שאמרו הכא רבנן גבי משכיר בית לשנה בי"ב זהובים מדינר זהב לחדש דס"ל לרבנן דאוקי ממונא בחזקת מאריה כמו שנכתוב בסמוך שהטעם הוא משום שנא' שכל מה שאומר לתועלתו הוא אומר שמה שאמר דינר לחדש כלומר אם מעובר וי"ב זהובים לשנה אם אינו מעובר אי נמי שלא תטעון אין שכירות משתלמת אלא לבסוף לכך הוצרך לומר דינר לחודש לומר תפרעני לפי חשבון ע"כ:
בשנים עשר זהובים לשנה מדינר זהב לחדש: יש גורסין כאן ונמצאת השנה מעוברת ובא מעשה וכו' יחלוקו. לרב נחמן דקיימא לן כותיה וכדפי' רעז"ל מתני' לדידיה סומכוס היא והוא סובר כרבנן דאמרי אוקי ממונא בחזקת מארי' ואפילו לא בא המשכיר לתובעו אלא בסוף החדש כולו למשכיר שהספק לא עכשיו נולד כדי שתאמר העמד ממון על חזקתו אלא מתחלת החדש והעמד קרקע על חזקתו וה"מ במילתא דלא עבידא לאיגלויי כדאיתא לקמן בפ' המקבל וביד פ"ז דהלכות שכירות סימן ב'. ועיין בתוספת יום טוב:
משנה ט[עריכה]
חייב להעמיד לו בית: לימי שכירותו רש"י ז"ל וטעמא דנכסיו נשתעבדו לו בחזקת שהחזיק זה בבית דומיא דחמור במשנה ג' פ' ששי טור:
היה קטן לא יעשנו גדול וכו': והוא דהראה לו בית ואמר לו בית כזה אני משכיר לך דאי דאמר לו בהדיא בית שמדת ארכו כך וכך מאי למימרא אבל כשא"ל בית כזה הא קמ"ל דמיירי דקאי אגודא דנהרא מהו דתימא מאי כזה דקאי אגודא דנהרא שהיא חשוב ואגודא דנהרא הוא דקא קפיד אבל ארכו ורחבו לא אתני בהדיה קמ"ל דאכולה מילתא אתני. כן פי' רש"י ז"ל אבל הריטב"א ז"ל כתב שאין הקפדא אלא על מדת ארכו ורחבו בלבד וה"ה דליכא קפידא שיהא כזה בבניינו ובקשוטו דהא לא קפיד תנא אלא על מדת ארכו ורחבו בלבד עכ"ל ז"ל:
שנים לא יעשם אחד: גרסינן וכן הגיה הר"ר יהוסף ז"ל. וביד פ"ה דהלכות שכירות סימן ז'. ועיין בתוספת יו"ט: