רמב"ם על בבא מציעא ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רמב"ם · על בבא מציעא · ח · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

השואל את הפרה ושאל בעליה עמה כו': מפי השמועה למדנו שזה שנאמר אם בעליו עמו לא ישלם רצונו לומר אם שאל בעליו עמו בשעת שאלה והעיקר אצלנו באלו הדינים היה עמו בשעת שאלה אינו צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה לא היה עמו בשעת שאלה אע"פ שהיה עמו בשעת שבורה ומתה חייב ולא נאמר בזה בעליו עמו ומן העקרים גם כן אם כששאל פרה ובעליה אפי' פשע בה פטור:

משנה ב[עריכה]

השואל את הפרה שאלה חצי היום ושכרה חצי היום כו': מן העיקרים אצלנו בדינים כי מי שתובע ואמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור כלומר שאינו חייב לשלם ולא לישבע שבועת התורה אבל ישבע שבועת היסת שאינו יודע אבל אם אמר לו חמשים יש לך בידי וחמשים איני יודע חייב רצוני לומר שהוא חייב לשלם הכל לפי שהוא מחויב שבועה לפי שהוא מודה במקצת כמו שביארנו בפרק אחרון מכתובות ואינו יכול לישבע כיון שהוא מסתפק באותו המקצת שהיה חייב לישבע עליו והעיקר אצלנו כל המחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם וכיון שהעיקרים האלה הלכות פסוקות מה שאמר בכאן המשאיל אומר שאולה מתה והלה אומר איני יודע חייב אינה הלכה אלא על הענין שאמרנו והוא שיודה לו במקצת ויאמר במקצת איני יודע חייב כגון שיטעון המשאיל שתי פרות מסרתי לך יום אחד בשאילה ויום אחד בשכירות ומתו שתיהן בזמן שאלה ויאמר השואל אחת מהן מתה בזמן שאלה ואחת איני יודע ואז יהיה השיאל חייב שתי פרות על זה הדרך תקיש וגם כן ביארנו בסוף כתובות כי כשטוען חבירו חטים והודה לו בשעורים פטור ואינו חייב שבועת התורה לפי שמה שטענו לו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו ואפילו דמי שעורים שמודה לו בהם אינו חייב להוציא מתחת ידו וכיון שזה מעיקרנו אם כן מה שאומר בכאן ישבע השוכר ששכורה מתה הוא על ידי גלגול וזה שישבע השוכר שבועת השומרים והיא שבועת התורה שמתה כדרכה ואפילו על טענתו שאומר ששכורה מתה וזהו עיקר השבועה וישבעו אותה על ידי גלגול ששכורה מתה או בשעת שכירות מתה: ומה שאומר יחלוקו הוא דעת סומכוס שאמר בכל מקום ממון המוטל בספק חולקים וכבר ביארנו שסברתו דחויה אבל העיקר הקיים שלא ימוש המוציא מחבירו עליו הראיה ואם לא נתברר הראיה ישבע הנתבע שבועת היסת שאינו יודע או ישביע אותו על ידי גלגול שאינו יודע:

משנה ג[עריכה]

השואל את הפרה ושלחה לו ביד בנו ביד עבדו כו': כבר ידעת שעבד כנעני ידו כיד רבו ומה שאמר בכאן ביד עבדו חייב הוא כשיהיה עבד עברי: ומה שאמר וכן בשעה שמחזירה רוצה לומר כשהחזירה בתוך ימי שאלה הוא שאין לו רשות לשלחה ביד אחר אלא ברשות בעלים אבל אם החזירה אחר ימי שאילתה ושלחה על יד זולתו ומתה פטור לפי שאחר ימי שאלה ישוב כשומר שכר ודע זה:

משנה ד[עריכה]

המחליף פרה בחמור וילדה וכן המוכר שפחתו כו': איני צריך להחזיר פעם שניה אותם העיקרים שכבר זכרתי בזה הפרק והם המוציא מחבירו עליו הראיה וטענו חטים והודה לו בשעורים פטור שאם אתה זוכר אותם תדע שזאת המשנה לדעת סומכוס: ומה שאמר ישבע המוכר רצונו לומר על ידי גלגול כמו שביארנו מן העיקרים אין נשבעין על טענת עבדים אלא בגלגול כמו הקרקעות:

משנה ה[עריכה]

המוכר זיתיו לעצים ועשו פחות מרביעית כו': מה שאמר בכאן יחלוקו הלכה הוא לפי שההנאה לשניהם ביחד ובלבד שיאמר קוץ סתם ואם עשו פירות פחות מרביעית אין אדם מקפיד על זה ואם הם יותר יחלוקו אבל אם אמר לו קוץ לאלתר אפילו פחות מרביעית הם לבעל הקרקע ואם התנה עם הלוקח ואמר לו קוץ כשתרצה אפילו עשו יותר מרביעית לבעל העצים: ומה שאמר שטף נהר את זיתיו הוא כשעקרו בגושיהם כלומר בעפר שסביבות השרשים שיוכל האילן להסתפק מהם ושרשי אותו האילן קיימין באותן גושין ולכן יהיו הפירות שעושין כל שלשת השנים לשניהם ואחר ג' שנים הכל לבעל הקרקע כשיהיו גבוהין ג' טפחים ושרשי אותם הזיתים קבועין באותן גושין:

משנה ו[עריכה]

המשכיר בית לחבירו בימות הגשמים כו': בימות החמה שלשים יום רצונו לומר שאינו יכול להוציאו אלא אם כן הודיעו קודם ימות הגשמים שלשים יום ואם לא הודיעו לא יוציאו עד שיעברו ימות הגשמים וכמו כן מה שאמר י"ב חדש רוצה לומר שיודיעו ויאמר לו בקש לעצמך בית דירה ואין יכול להוציאו עד שיעברו י"ב חדש אחר שהודיעו. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל [לפי שאלו החנויות יש בהן בנין וטורח גדול]:

משנה ז[עריכה]

המשכיר בית לחבירו המשכיר חייב בדלת כו': הזבל לבעה"ב זהו כשיכניסו בהמות שאינן לשוכר וזבלו הבית אבל זבל הבהמות שיש לשוכר הוא שלו:

משנה ח[עריכה]

המשכיר בית לחבירו לשנה נתעברה השנה כו': אין הלכה כרשב"ג ולא כר' יוסי אלא כל זמן שאמר דינר לחדש ואפי' אמר כך וכך לשנה כולו למשכיר לפי שעיקר אצלנו הכל הולך אחר הפחות שבלשונות וקרקע בחזקת בעליה קיימת לפיכך אמרו כולו למשכיר על איזה ענין שיהיה:

משנה ט[עריכה]

המשכיר בית לחבירו ונפל חייב להעמיד לו בית כו': זה הדין כשהראה לו בית ידוע ואמר לו בית כזה אני משכיר לך ולפיכך חייב להעמיד לו בית שיהיה מדת ארכו ומדת רחבו כמו הבית שהראה לו אבל אם אמר לו בית זה אני משכיר לך ונפל אינו חייב לבנותו ואם אמר לו בית סתם יעמיד לו מקום שיקרא בית בין שיהיה גדול ממנו בין שיהיה קטן ממנו: