מדרש תנחומא הקדום/כרך א/בראשית כה יט

שלמה בובר
מדרש תנחומא
הקדום והישן מיוחס לרבי תנחומא ברבי אבא על חמשת חומשי תורה
→בראשית כה א	בראשית כז א←

פרשת תולדות

[א] ואלה תולדות יצחק בן אברהם (בראשית כה, יט). זהו שאמר הכתוב: "עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם" (משלי יז, ו). מי גרם לאברהם שנתגדל? יעקב, שנאמר: "כה אמר ה׳ אל בית יעקב אשר פדה את אברהם" (ישעיהו כט, כב); ולמה? שאם זכה אדם שיהא בן תורה הוא ובנו ובן בנו, שוב אינה פוסקת ממנו עולמית, שנאמר: "והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת" (דברים ד, י); מה יום מתן תורה אינו בטל, כך הלמד תורה לבנו ובן בנו, שוב אינה פוסקת ממנו. וכך כשראה הקב״ה לאברהם שהיה עוסק בתורה, מנין? שנאמר: "עקב אשר שמע אברהם בקולי" וגו׳ (בראשית כו, ה), וכתיב: "כי ידעתיו" (בראשית יח, יט), ועמד יעקב ולא זז מן התורה, שנאמר: "ויעקב איש תם יושב אוהלים" (בראשית כה, כז). מה התנה הקב״ה עמהם? "לא ימוש ספר התורה" וגו׳ (יהושע א, ח). וכתיב: "בן חכם ישמח אב" (משלי י, א), זה יצחק, שנאמר: "כי ביצחק יקרא לך זרע" (בראשית כא, יב); ובן כסיל – זה ישמעאל, שנאמר: "ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם" (בראשית כה, יב). יש בנים מתגנין באבותיהם: יאשיהו מתגנה באביו, שנאמר: "כי [הוא] אמון הרבה אשמה" (דברי הימים ב לג, כג). חזקיהו נתגנה באחז, שנאמר: "צור תעודה" (ישעיהו ח, טז). ויש אבות שנתגנו בבניהם: עלי נתגנה בבניו, [שנאמר: "ובני עלי בני בליעל" (שמואל א ב, יב); ואף שמואל נתגנה בבניו], שנאמר: "ולא הלכו בניו בדרכיו" (שמואל א ח, ג). אלא אברהם לא היה כן, אלא הוא נתגדל ביצחק, שנאמר: אברהם הוליד את יצחק. וכי לא הוליד אלא יצחק בלבד? והרי כתיב (ואלה תולדות ישמעאל)^[1], ועוד, "בני קטורה זמרן ויקשן", ואינו אומר אלא: אברהם הוליד את יצחק? אלא שהיה יצחק צדיק, לכך נאמר: אברהם הוליד את יצחק:

(ויהי רעב (בראשית כו, א). זהו שאמר הכתוב: "בבא רשע בא גם בוז" (משלי יח, ג), מי הוא זה? זה היה עשו הרשע, שעל רגליו בא לאבדון. מה כתיב?)

[ב] ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד וגו׳ (בראשית כה, כז). אמר ר׳ ברכיה הכהן אמר ר׳ לוי: שניהן הלכו לבית הספר, ושניהן שוין עד ט״ו שנה. למה היו דומים? להדס ועצמונית, כל זמן שהן קטנים, אין אדם מפריש מזה לזה; משיגדלו, זה מפיח ויהי טוב, וזה מוציא קוציו. כך כל ימים שהיו עשו ויעקב קטנים, לא היה אדם מפריש ביניהם; משנתגדלו נתפרשו, מנין? שנאמר: "ויגדלו הנערים" וגו' "ויעקב איש תם יושב אהלים" (שם).

איש יודע ציד. אמר ר׳ אבהו, מהו יודע ציד? צידיו סורנא, צד בבית [וצד] בשדה.

ויעקב איש תם יושב אהלים. אמר לו הקב״ה: אתה התחלתה לישב באהלים, חייך כשאשוב לירושלים, בזכותך אני חוזר, שנאמר: "כה אמר ה׳ הנני שב שבות אהלי יעקב" (ירמיהו ל, יח); שבות אברהם לא נאמר, אלא שבות יעקב:

[ג] ויזד יעקב (בראשית כה, כט). נכנס עשו מן השדה, וראה פניו של יעקב מפוחמות, אמר לו: מה את עושה? אמר לו: אין את יודע שמת אברהם זקנינו, ואני עושה תבשילין, וילך^[2] להברות עליו? אמר לו עשו: אוהבי ושונאי מתו כאחד, אברהם מת ונמרוד מת, ומה זה לי בכורה! ומה היה התבשיל? עדשים, שמקדם היו מכניסין (על) [אל] האבל עדשים, ולבית המשתה עדשים.

ויבא עשו (בראשית כה, כט). אמרו: ג׳ עבירות עשה אותו הרשע בו ביום. גנב, דכתיב: "אם גנבים באו לך אם שודדי לילה" (עובדיה א, ה). ובעל נערה המאורשה, שנאמר: מן השדה, אין שדה אלא נערה, שנאמר: "אם בשדה ימצא [האיש את הנערה"] (דברים כב, כה). והרג את הנפש, שנאמר: והוא עיף, אין עיף אלא הורג, שנאמר: "אוי נא לי כי עיפה נפשי להורגים" (ירמיהו ד, לא). אמר הקב״ה: התניתי עם אברהם, "ואתה תבא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה" (בראשית טו, טו), וזה אחרית טובה, שיהא הצדיק יוצא לחוץ ויאמרו לו: ראה בן בנך מה עושה? אמר דוד: "כי טוב חסדך מחיים" (תהלים סג, ד), לפיכך נסתלק אברהם, בשביל עשו. תדע לך שכן הוא, יצחק שבא מכח אברהם חי ק״פ, ואברהם לא חיה אלא קע״ה, אמר הקב״ה: שלא יראה עשו עובר עבירות וקורא תגר עליו, לפיכך נגרעו מחייו של אברהם ה׳ שנים:

[ד] [הלעיטני נא מן האדם האדם הזה] (בראשית כה, ל). מהו הלעיטני? אמר ר׳ יוחנן: ממך ומן הדומין לך, מן הצדיקים שהן כיוצא בך. דבר אחר: הלעיטני, "תן לי" אין כתיב כאן, אלא הלעיטני. אמר לו: הלעיטני. נתן לו בזיבורית, אמר לו: בזיבורית את נותן לי? שפוך את הקדירה לתוך פי, שאין לשון הלעטה אלא לשון שפיכה, שכך שנו רבותינו: אין אובסין את הנמל ולא דורסין אבל מלעיטין, לפיכך אמר הלעיטני:

ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי (בראשית כה, לא), אמר לו: בכורה אתה מבקש? מבקש אתה חלקי של עולם הבא! אמר לו: איני יודע אם יש לך חלק לעולם הבא, אבל מכור לי הבכורה, שהיא מפורסמת כיום. מכרה כיום, אמר ר׳ אחא: מי שהוא יודע (להשיב) [לחשב] כראוי, לא נטלו ישראל בעולם הזה אלא אלף שנים, שיומו של הקב״ה אלף שנים הן, שנאמר: "כי אלף שנים" (תהלים צ, ד):

ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות (בראשית כה, לב), אברהם מת! ורוח הקודש אומר: "אל תבכו למת בכו בכה להולך" (ירמיהו כב, י). ולמה זה לי בכורה? (בראשית כה, לב), ורוח הקודש אומרת: "ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו" (תהלים קט, יז). כיצד היו הבכורות מקריבין? עד לא הוקם המשכן היה העבודה בבכורות, וכל מי שהיה מקריב היה ראוי להתברך, שנאמר: "מזבח אדמה" וגו' "אבא אליך וברכתיך" (שמות כ, כ). אמר עשו: אין אותו האיש רוצה לא להקריב ולא להתברך. אמר לו הנביא: "אם לא דם שנאת ודם ירדפך" (יחזקאל לה, ו). אמר ר׳ לוי בשם ר׳ חנינא בן חמא: זה דם הקרבנות ששנא להקריב להקב״ה, ורבותינו אומרים: זה דם המילה, שמשך לו ערלה, שנאמר: "שלח ידו בשלומיו חלל בריתו" (תהלים נה, כא). דבר אחר: אם לא דם שנאת, ועשו שונא את הדם? אביו מברכו בדם, והוא בטוח בדם, שנאמר: "ועל חרבך תחיה" (בראשית כז, מ), ואומר לו: אם לא דם שנאת? אלא ששנא נפשו של אדם שהיא נתונה בגופו, לפיכך אמר: למה זה לי בכורה:

ויבז עשו (בראשית כה, לד), כסבור שהוא שוחק עם יעקב, והקב״ה מסכים מלמעלה, שנאמר: "כה אמר ה' בני בכורי ישראל" (שמות ד, כב). ויבז עשו. "בבא רשע בא גם בוז" (משלי יח, ג). זה עשו, שנאמר: ויבז עשו. (ויבא קלון) ["ועם קלון חרפה"] (שם), שבא הרעב לרגלו, שנאמר: "ויהי רעב בארץ":

[ה] [ויהי רעב בארץ] (בראשית כו, א). זהו שאמר הכתוב: "הנה עין ה' אל יראיו" (תהלים לג, יח). מדבר באברהם, שנקרא "ירא אלהים", שנאמר: "כי ירא אלהים אתה" (בראשית כב, יב). למיחלים לחסדו (תהלים לג, יח), שהיה מיהל להקב״ה על פי. להציל ממות נפשם (שם), ממיתתו של נמרוד. ולחיותם ברעב (שם), שבא בימיו, שנאמר: "ויהי רעב בארץ" (בראשית יב, י). דבר אחר: הנה עין ה', זה יעקב. למיהלים לחסדו, שהיה יעקב מיחל להקב״ה. להציל ממות נפשם, ממיתתו של עשו, שהיה אומר: "יקרבו ימי [אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי"] (בראשית כז, מא). לחי־ותם ברעב, שבא בימיו. דבר אחר: הנה עין ה׳, זה שבטו של לוי, שנאמר: "ואתנם לי מורא [וייראני"] (מלאכי ב, ה). למיחלים, שהיו מיחלים להקב״ה בכל עת. להציל ממות נפשם, כשהן נכנסין להקריב קרבן. ולחיותם ברעב, שנתן להם אחד מעשרה, שנאמר: "ואל הלוים" (במדבר יח, כו). דבר אחר: הנה עין ה׳, לפי שהוא אומר: "ברח דודי ודמה לך לצבי" (שיר השירים , ח), מה הצבי הזה, כשהוא ישן – עין אחת קמוצה ואחת פתוחה, ואף את "ודמה לך לצבי"; לכך אמר דוד: הנה עין ה׳ אל יראיו: [דבר אחר: הנה עין ה׳], זה יצחק. למיחלים, שהיה מיחל להקב״ה. להציל ממות נפשם, שבקש ישמעאל להורגו, שנאמר: "ותרא שרה את בן הגר המצרית מצחק" (בראשית כא, ט), ואין מצחק אלא הריגה, שנאמר: "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו" (שמואל ב ב, יד). ולחיותם ברעב, שבא בימיו הרעב, שנאמר: ויהי רעב בארץ:

[ו] וילך יצחק אל אבימלך וגו' (בראשית כו, א). בקש לירד למצרים, מיד נגלה עליו הקב״ה, אמר לו: אל תרד מצרימה (שם ב), אברהם ירד, ויצחק לא ירד. ולמה לא אמר לאברהם אלא ליצחק: אל תרד מצרימה? אמר ר׳ הושעיא, אמר לו הקב״ה: יצחק, אביך שבא מחוצה לארץ ירד למצרים, אבל אתה שנולדת בארץ ישראל ואתה עולה טהורה, תרד בתמיה? לפיכך אל תרד מצרימה. גור בארץ הזאת (שם ג), אמר ר׳ חנן בשם ר׳ שמואל ב״ר יצחק: למה אינו רוצה שיטמא בחוץ לארץ? מפני שנגזרה גזירה, שנאמר: ויהי רעב; לפיכך הוא אומר: גור בארץ הזאת. אמר ר׳ יהושע בן לוי: בעולם הזה צדיקים היו מטורפין, שנאמר: "טרף נתן ליראיו" (תהלים קיא, ה); אבל לעולם הבא, "יזכור לעולם בריתו" (שם):

הערות

1. צ"ל ["ותלד הגר לאברם בן" וגו׳ (בראשית טז, טו)]. ואולי הכוונה לסיפא של הפסוק: "אשר ילדה הגר המצרית שפחת שרה לאברהם" (בראשית כה, יב). בובר.
2. נ"א: ולי ולך. כתי"פ.