מדרש תנחומא הקדום/כרך א/בראשית כז א

שלמה בובר
מדרש תנחומא
הקדום והישן מיוחס לרבי תנחומא ברבי אבא על חמשת חומשי תורה
→בראשית כה יט	בראשית כז כח←

[ז] כך דרש ר׳ תנחומא: ויהי כי זקן יצחק וגו׳ (בראשית כז, א). את מוצא עשרים דור מאדם עד אברהם, ואין כתיב בהן זקנה אלא באברהם, שנאמר: "ואברהם זקן" (בראשית כד, א). עמד יצחק, אף הוא כתיב: ויהי כי זקן יצחק (בראשית כז, א). עמד יעקב, אף הוא כתיב: "ועיני ישראל כבדו מזוקן" (בראשית מח, י). זהו שאמר הכתוב: "יראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם" (תהלים צ, טז), ואין הדרה אלא זקנה ושיבה, שנאמר: "תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה" (משלי כ, כט); הוי והדרך על בניהם, שזכה אברהם ליצחק בחמשה דברים. כך שנו רבותינו: האב זוכה לבן בחמשה דברים: בנוי, בכח, בעושר, בחכמה ובשנים. בנוי מנין? שהיה יצחק נאה כיוסף, כתיב ביוסף: "ויהי יוסף יפה תואר" (בראשית לט, ו); וכשהלך אצל אחיו, אמרו: "הנה בעל החלומות הלזה בא" (בראשית לז, יט), ונאמר ביצחק: "מי האיש הלזה" וגו׳ (בראשית כד, סה), שהיה יצחק נאה כיוסף. מנין שהיה יצחק גבור בכח? ראה כמה בארות חפר, שנאמר: "וישב יצחק ויחפור" וגו' (בראשית כו, יח), "ויחפרו עבדי יצחק" וגו׳ (שם, יט), "ויחפרו באר אחרת" וגו' (שם, כא), "ויעתק משם ויחפור" (שם, כב); ראה גבורה שהיה בידו. בעושר מנין? שנאמר: "ויגדל האיש" וגו׳ (בראשית כו, יג), ואומר: "ויהי לו מקנה צאן" וגו׳ (שם, יד). בחכמה מנין? שאמר לאביו: "הנה האש והעצים" וגו׳ (בראשית כב, ז). ובשנים [מנין]? שהיה בן ק״פ שנה, ואברהם בן קע״ה, בשביל חמשת הדברים הללו (שזכה בהן) נוספו לו ה׳ שנים יותר מאביו, לכך נאמר: "יראה אל עבדיך פעלך" וגו׳ (תהלים צ, טז). כל מי שיש לו זכות זוכה בה' דברים הללו, וכל מי שאין לו זכות אינו זוכה, ונוטל כנגדן ה׳ פורעניות. ומי היה זה? זה יואב, שנאמר: "יחולו על ראש יואב ובנו [ואל יכרת איש מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם"] (שמואל ב ג, כט). זב כנגד הכח, מי שהוא זב אין חלש ממנו. מצורע כנגד הנוי; מי שהוא מצורע, אפילו בחור, אין כעור ממנו. ומחזיק בפלך כנגד העושר, שהוא (כאשה עניה) שאם אינה טוה בפשתן אין לה מנין לאכול. וחסר לחם כנגד החכמה, שנאמר: "לכו לחמו בלחמי" (משלי ט, ה). ונופל בחרב כנגד השנים. מי שהוא חוטא לוקה בהם, אבל מי שהוא זוכה – נוטל כיצחק, ודוד מקלס: "תחת אבותיך יהיו בניך" (תהלים מה, יז):

[ח] דבר אחר: ויהי כי זקן יצחק. זהו שאמר הכתוב: "אבן חן השוחד בעיני בעליו אל כל אשר יפנה ישכיל" (משלי יז, ח), אל תאמר כן, אלא האבן הוא השוחד בעיני בעליו, בא וראה מה אמר עולתו של הקב״ה לא היה ראוי שיכהה בעיניו, אדם שהוא נותן נפשו על שמו של הקב״ה ונעקד על גבי המזבח היה צריך שיכהו עיניו? אלא אמר הקב״ה: הכתבתי בתורתי "ושוחד לא תקח" (שמות כג, ח), למה? "כי השוחד יעור עיני חכמים" (דברים טז, יט), ונטל שוחד מעשו והכהיתי את עיניו. ומה אם יצחק הצדיק, על שנטל שוחד מבנו כהו עיניו, מי שהוא נוטל שוחד מן אחרים על אחת כמה וכמה, לפיכך נאמר אבן חן השוחד, לפיכך ויהי כי זקן יצחק ותכהין. לשון רומיית הלא נאמר בכאן:

ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני (בראשית כז, א), ורוח הקודש צווחת: "כי יחנן קולו אל תאמין בו כי שבע תועבות בלבו" (משלי כו, כה). ז׳ מקדשות עתידין ליחרב, אוהל מועד וגלגל ושילה ונוב וגבעון ובנין ראשון ובנין שני, לכך כי שבע תועבות בלבו. דבר אחר: הורג את עשרת השבטים ומלכי ישראל הרי שתים, הורג שבט יהודה ובנימין הרי ד׳, הורג הכהנים והלוים ומלכות בית דוד הרי ז׳, כי שבע תועבות בלבו:

[ט] דבר אחר: ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני. ושלמה צווח: "כסף סגים מצופה על חרס שפתים דולקים ולב רע" (משלי כו, כג). למה עשו היה דומה? למולייר שמבחוץ הוא של זהב, ומרגליות קבועות בו, אלא מבפנים הוא של חרס [כך היה עשו אומר לאביו הנני, ובלבו היה אומר מתי ימות], שנאמר: "ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי : אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי" (בראשית כז, מא), הרי כסף סגים מצופה על חרס וגו'. וכן אתה מוצא שזרעו של [עשו] המן אומר בלבו, "ויאמר המן בלבו" (אסתר ו, ו), "אמר נבל בלבו" (תהלים יד, א), "ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה" וגו׳ (ישעיהו יד, יג), "והיה ביום ההוא יעלו דברים על לבבך" וגו׳ (יחזקאל לח, י), "אמר בלבו שכח אל" (תהלים י, יא), "ועתה שמעי (נא את) [זאת] עדינה היושבת לבטח האומרת בלבבה [אני ואפסי עוד"] (ישעיהו מז, ח). הוי "כי שבע תועבות בלבו", ושלמה צווח: "כסף סגים" וגו׳ :

[י] ועתה שא נא כליך (בראשית כז, ג). אמר ר׳ יצחק נפחא: [כליך] זו מלכות בבל, שנאמר: "ויתן ה׳ בידו את יהויקים מלך יהודה ומקצת כלי בית האלהים" (דניאל א, ב). תליך זו [מלכות] מדי, שנאמר: "ותלו אותו ואת בניו על העץ" (אסתר מ, כה). וקשתך זו מלכות יון, שנאמר: "כי דרכתי לי יהודה קשת" (זכריה ט, יג). ["וצא השדה", זו מלכות אדום], שנאמר: "ארצה שעיר שדה אדום" (בראשית לב, ד):

ועשה לי מטעמים וגו' ורבקה שומעת וגו' [וילך עשו השדה] (בראשית כז, ד-ה), כיון שהיה צד וקושר והיה המלאך הולך ומתירן ומבריח, שוב היה צד והמלאך מתירן, ולמה כך? אלא לגלגל את השעות עד שילך יעקב וילך ויעשה ויכנס אצל אביו ויאכל ויטול את הברכות, לכך וילך עשו השדה לצוד ציד להביא:

ורבקה אמרה אל יעקב וגו' ועתה בני שמע בקולי לאשר וגו' לך נא אל הצאן וגו׳ (שם, ו-ח-ט). כיון שהלך והביא – הלך אצל אביו, שנאמר: ויבא אל אביו וגו׳, ויאמר יעקב אל אביו (שם, יח-יט), וברכו. ואף על פי שאתם אומרים שיקר יעקב, לא שיקר, בלעם אמר: "לא הביט און ביעקב" (במדבר כג, כא), אלא [אמר]: "אנכי יעקב, עשו [הוא] בכורך" וגו', "קום נא שבה" וגו׳, "ויאמר יצחק אל בנו" וגו׳ (בראשית כז, כא), אמר לו: "כי הקרה ה' אלהיך לפני" (שם). ועוד אמר לו: כשנעקדת על גבי המזבח ואמר המלאך: "אל תשלה ידך אל הנער" (בראשית כב, יב), שמא היה שם כלום? לא הצמיח הקב׳׳ה אלא בשבילך, שנאמר: "וישא אברהם את עיניו" וגו׳ (שם, יג), ואף אמר: כי הקרה ה' אלהיך לפני. וכיון ששמע יצחק שאמר: כי הקרה ה׳ אלהיך לפני, אמר: אין זה עשו, אמר: אין עשו מזכיר ה׳ אלהיך, אמר לו: "גשה נא ואמושך בני" וגו׳, ויגש יעקב אל יצחק אביו וגו' (בראשית כז, כא-כב). אמר לו: הויא את עושה בקולך, אבל הידים ידי עשו. אמר ר׳ יהודה בר אילעאי: בדורות הראשונים היה דורש: מהו הקול קול יעקב? קול אדריינוס קיסר [הרג] בביתר שמונים אלף רבוא, אמר ר׳ יוחנן: קולו של יעקב צווח מה שעשו לו ידי עשו בביתר:

"ולא הכירו כי היו ידיו" וגו׳ (בראשית כז, כג). צפה שהרשעים עתידין לעמוד ממנו, ולא בקש לברכו (כיון שצפה יקום. כשנכבשה ירושלים, היו (אומרים) [צ"ל אומות] העולם מתייראין להכנס לבית המקדש. מה עשה? נכנס והביא את המנורה. כשראה אותו לא בקש לברך את יעקב בשביל, ולא הכירו). וכיון שצפה שהוא עושה תשובה, מיד וירח את ריח בגדיו ויברכהו וגו׳ (שם כז). כשנכנס יעקב נכנס גן עדן עמו, שנאמר: "כריח שדה אשר ברכו ה׳". כשנכנס עשו נכנס גיהנם עמו, שנאמר: "ויאמר מי איפא" (שם לג), ואין איפא אלא גיהנם, שנאמר: "כי חצבת לך פה קבר" וגו׳ (ישעיהו כב, טז): דבר אחר: כריח שדה, צפה שהוא עומד ובונה ציון ומקריב קרבנות בתוכה, וברכו. ואין שדה אלא ציון, שנאמר: "ציון שדה תחרש" (מיכה ג, יב). אשר ברכו ה׳, אותה שכתב בהו: "כטל חרמון" וגו׳ (תהלים קלג, ג):