מדרש משלי (בובר) ח
<< · מדרש משלי (בובר) · ח · >>
עריכה ... היה רבי מאיר אומר: אשרי מי שמרחיק ליבו מאשת איש ומן העבירה, וקורא לחכמה, שמתוך שקורא לחכמה נענה בתבונה:
(משלי ח א): "הלא חכמה תקרא, ותבונה תתן קולה" - מהיכן תתן קולה? ממרום, מרומו של עולם, הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב:
(משלי ח ב): "בראש מרומים עלי דרך, בית נתיבות ניצבה" - מה כתיב אחריו:
(משלי ח ג): "ליד שערים לפי קרת" - מתוך שקורא אתה לחכמה, היא עומדת על שעריך, לכך נאמר "ליד שערים".
"מבוא פתחים תרונה" - מתוך שאתה יושב ומרנן בדברי תורה, אף היא מרננת על פתחיך, לכך נאמר "מבוא פתחים תרונה".
עריכה בוא וראה כמה גדולה היא חכמתו של שלמה מלך ישראל, שעליה צווח ואמר:
(משלי ח ד): "אליכם אישים אקרא, וקולי אל בני אדם" - אם קורא אותם אישים, למה בני אדם? - אמר רבי שמעון בן חלפתא: אם זכיתם וקיימתם את התורה, אתם נקראים אישים, כאברהם יצחק ויעקב , שקיימו את התורה; ואם לאו - אתם נקראים בני אדם, כאדם הראשון, שלא קיים את התורה, ונטרד מגן עדן.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "אליכם אישים אקרא" - אם זכיתם וקיימתם את התורה, אתם נקראים אישים כמלאכי השרת, ואם לאו - בני אדם, מה כתיב אחריו -
(משלי ח ה): "הבינו פתאים ערמה".
עריכה (משלי ח ו): "שמעו כי נגידים אדבר" - מהו נגידים? - דברים המגידים בין טומאה לטהרה ובין איסור להיתר. "ומפתח שפתיי מישרים" - דברים שהם פותחים לכם חדרי חדרים שבמרום.
(משלי ח ז): "כי אמת יהגה חכי" - לאדם שיושב ועוסק בדברי תורה, אבל כשאדם מטה אזנו ושפתיו בדברי ליצנות - מייד "ותועבת שפתיי רשע".
(משלי ח ו): "בצדק כל אמרי פי, אין בהם נפתל ועיקש" - ללמדך, שכל זמן שמתעסק בצדק, אינו נכשל לעולם:
(משלי ח ט): "כולם נכוחים למבין, וישרים למוצאי דעת".
עריכה אמר רבי חנינא: בוא וראה כמה מידה טובה ברא הקב"ה בעולמו עד שלא נברא העולם, ואיזו זו - תורה.
[1]תמן תנינן "שבעה דברים נבראו קודם בריאתו של עולם, ואלו הן: תורה, וכיסא הכבוד, ובית המקדש, ותשובה, וגן עדן, וגיהנם, ושמו של משיח":
- כיסא הכבוד מניין - שנאמר (תהלים צג ב): "נכון כיסאך מאז".
- בית המקדש מניין - שנאמר (ירמיהו יז יב): "כיסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו".
- גן עדן מניין - שנאמר (בראשית ב ח): "ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם".
- גיהנם מניין - שנאמר (ישעיהו ל לג): "כי ערוך מאתמול תפתה".
- תשובה מניין - שנאמר (תהלים צ ב): "בטרם הרים יולדו" וכתיב אחריו (תהלים צ ג): "תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם".
- שמו של משיח מניין - שנאמר (תהלים עב יז): "יהי שמו לעולם, לפני שמש יינון שמו, ויתברכו בו כל גויים יאשרוהו".
- תורה מניין - שנאמר:
(משלי ח כב): "ה' קנני ראשית דרכו, קדם מפעליו מאז". מה כתיב למעלה -
(משלי ח כא): "להנחיל אוהביי יש, ואוצרותיהם אמלא". עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלוש מאות ועשרה עולמות, לכך נאמר "להנחיל אוהביי יש יש בגימטריה 310".
בתחילה היתה תורה בשמיים, שנאמר (משלי ח ל): "ואהיה אצלו אמון, ואהיה שעשועים יום יום, משחקת לפניו בכל עת";
ואחר-כך עלה משה והורידה לארץ ונתנה לבני אדם, שנאמר (משלי ח לא): "משחקת בתבל ארצו ושעשועיי את בני אדם". אמר רבי אלכסנדראי: מהו משחקת בתבל ארצו? מכאן אתה למד, שעשרה שמות נקראו לו לארץ, ואלו הן: ארץ, אדמה, חרבה, יבשה, ארקא, תבל, חלד, ראשית, גיא, שדה:
- [2]ארץ - שבני אדם רצים בה;
- [3]אדמה - שממנה נברא אדם הראשון;
- [4]חרבה - שמחריבין אותה המים;
- [5]יבשה - בשעה שקיבלה דמיו של הבל,
- [6]ארקא - שברחה ערקה לפני הקב"ה בשעה שרצה ליתן את ישראל התורה על הר סיני,
- [7]תבל - שהיא מתבלת בפירותיה,
- [8]חלד - שבני אדם חלודים בה,
- [9]ראשית - שהיא ראשית לכל מעשה בראשית,
- [10]גיא - שעשויה גבעות,
- [11]שדה - שעשויה שדות. רבי זעירא דרש מהכא: (בראשית כד סג): "ויצא יצחק לשוח בשדה".
עריכה (משלי ח לב): "ועתה בנים שמעו לי" - אמר הקב"ה: איני מבקש מכם אלא שמיעה זו בלבד, אם שמעתם לי - אני מקיים לכם מה שניבא ישעיה (ישעיהו א יט): "אם תאבו ושמעתם - טוב הארץ תאכלו".
(משלי ח לד): "אשרי אדם שומע לי" - אמר הקב"ה: אשרי מי ששומע לי.
"לשקוד על דלתותיי יום יום" - למה יום יום שני פעמים? כנגד שני עולמות, העולם הזה והעולם הבא.
"לשמור מזוזות פתחיי" - אלו שערי תפילה, שחייב אדם להשכים לבית הכנסת, וייכנס שני פתחים ואחר-כך יתפלל.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "לשמור מזוזות פתחיי" - אמר רבי תנחומא: חייב אדם לתת מזוזות על פתחי ביתו, שנאמר (דברים ו ט): "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך". רבי לוי אומר: שתי מזוזות - מזוזה אחת מכאן ומזוזה אחת מכאן. רבי ישמעאל אומר: מזוזה אחת. וחכמים אומרים: הלכה כרבי ישמעאל, למה? שאם אדם עושה שתי מזוזות, אינו יודע איזהו עיקר ואיזהו טפל. מסייע ליה לרבי ישמעאל, דאמר קרא (דברים ו ח): "וקשרתם לאות על ידך", אם כן, יעשה אדם שני תפילין, תפילין מכאן ותפילין מכאן?! אם עשה כן, אינו יודע איזו עיקר ואיזו טפל, אלא ודאי הלכה כרבי ישמעאל, מה מזוזות - מזוזה אחת, אף תפילין - תפילה אחת. אמר רבי יודן: אם כן, למה נאמר "לשמור מזוזות פתחיי" - שאם יש לאדם שני פתחים, צריך שתי מזוזות, מזוזה בזה ובזה, לכך נאמר "מזוזות פתחיי".
עריכה (משלי ח לה): "כי מוצאי מצא חיים" - מי שהוא מצוי בדברי תורה, אמר הקב"ה: אני מצוי לו בכל מקום, לתת לו חיים ופרנסה טובה, לכך נאמר "כי מוצאי מצא חיים".
"ויפק רצון מה'" - כל מי שהוא מפיק דברי תורה ברבים, מפיק רצון מהשם יתברך, וכתיב (ישעיהו מט ח): "בעת רצון עניתיך".
(משלי ח לו): "וחוטאי חומס נפשו" - אמר הקב"ה לרשעים: אם חוטאים אתם לפניי, כסבורים אתם שאני מפסיד? נפשכם אתם נפסדים, לכך נאמר "וחוטאי חומס נפשו".
ולא עוד, אלא שאתם סבורים בנפשיכם שחיים אתם גורמים לכם, ואין אתם גורמים לכם אלא מיתה, שנאמר "כל מְשַׂנְּאָי אהבו מוות", [12]אל תקרי "משנאי" אלא "משניאי".
הערות ותיקונים
[עריכה]- ^ (ו) תמן תנינן שבעה דברים נבראו קודם בריאתו של עולם. פסחים נד ב, נדרים לט ב, ועיין פרקי דרבי אליעזר ג ותנא דבי אליהו רבה לא ובמדרש תהלים צג אות ג, ותנחומא נשא אות י"ט, ספרי עקב פיסקא ל"ז, מכילתא בשלח סוף פרק ט, בראשית רבה א ד, ויש שינויים.
- ^ (ט)ארץ שבני אדם רצין בה. באדר"נ שם נוסחא ב' פמ"ג: "ארץ - על שם רצתה. משל למה הדבר דומה - למלך שקרא לפמליא שלו ורץ אחד ועמד לפניו ועשאו המלך שלטון; כך, קרא הקב"ה לכל באי העולם, ורצתה ארץ ועמדה לפניו". והרד"ק בשורשים הביא וז"ל (שרשים אות האלף): "ארץ -יש אומרים כי שורש ארץ - רץ, והאל"ף נוספת, ולפי שהגלגל רץ עליה וסובב אותה תמיד נקראת כן"
- ^ (י) אדמה שממנה נברא אדם הראשון. באדר"נ שם: "אדמה - שממנה נוצר אדם הראשון, שנאמר (בראשית ב ז): "וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה"".
- ^ (יא) חרבה שמחריבין אותה המים. באדר"נ שם: "חרבה - שהחריבו מימיה את מי המבול".
- ^ (יב) יבשה בשעה שקיבלה דמיו של הבל. באדר"נ שם: "יבשה - שהובישו מימיה את מי המבול".
- ^ (יג) ארקא שברחה לפני הקב"ה בשעה שרצה ליתן את ישראל התורה על הר סיני. זה ליתא באדר"נ, רק כתיב בשם: "ארקא מניין - שנאמר (ירמיהו י יא): "כדנה תאמרון להום אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו"", ודורש ארק כמו ערק, כי רוב בריחה מתורגם ערק, כמו "אשר נס" - "די ערק".
- ^ (יד) תבל שהיא מתבלת בפירותיה. עיין אדר"נ שם: "תבל - שהיא מתובלת בדברי תורה, אבל ארץ ישראל אינה חסרה כלום, שנאמר (דברים ח): "לא תחסר כל בה"", והגירסה משובשת, עיין מה שהעיר שם הרב החכם הגדול הרב זלמן שעכטער בסימן יג.
- ^ (טו) חלד שבני אדם חלודים בה. הכוונה על-פי מאמרם שוחר טוב מזמור יז: "ממתים מחלד - אלו שהעלו גופן חלודה, כגון רשב"י ובנו, שהיה טמון י"ג שנה עד שהעלה גופן חלודה", ודרש חלד מלשון חלודה, ועיין פסיקתא בשלח (פ"ח ע"ב): "עד שהעלה גופן חלודות חלודות", וגם אבן עזרא על איוב יא יז פירש חלד בשם ר"מ הוא כמו חלודה בלשון רז"ל, ע' שם.
- ^ (טז) ראשית שהיא ראשית לכל מעשה בראשית. באדר"נ שם: "ראשית מנין - שנאמר (בראשית א א): "בראשית ברא אלהים"".
- ^ (יז) גיא שעשויה גבעות. באדר"נ שם: "גיא מנין - שנאמר (איוב ל ה): "מן גו יגורשו"".
- ^ (יח) שדה שעשויה שדות. באדר"נ: "שדה מניין - שנאמר (בראשית כז כז): "כריח שדה אשר בירכו ה'"".
- ^ (כה) אל תקרי משנאי אלא משניאי - זה ליתא בכתב יד רומי ובנדפס, וגם ליתא בדפוס תוגרמה, וזה הוסיף המעתיק מגמרא שבת קיד א, ואין לו עניין כלל לכאן, עיין בגמרא שם ובפירוש רש"י
<< · מדרש משלי (בובר) · ח · >>