מדרש משלי (בובר) ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מדרש משלי (בובר) · ט · >>

מדרש משלי (בובר) · ט · א · >>

עריכה (משלי ט א): "חכמות בנתה ביתה" - זו היא התורה, שקנתה כל העולמות. "חצבה עמודיה שבעה" - שנחצבה משבעה רקיעים וניתנה לבני אדם.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "חכמות בנתה ביתה" - אמר הקב"ה: אם זכה אדם ולמד תורה וחכמה, חשוב לפניי כאילו העמיד כל העולם כולו. "חצבה עמודיה שבעה" - אלו שבעה ארצות, אם זכה אדם ומקיימה נוחל שבעה ארצות, ואם לאו - מתחלק לשבע ארצות.


(משלי ט ב): "טבחה טבחה מסכה יינה" - אמר רבי אבהו: זו אסתר המלכה, שבשעה שהגיע צער לישראל בימי מרדכי, מה עשתה? התקינה סעודה לאחשורוש ולהמן הרשע, ושיכרה אותו יין ביותר, והיה הרשע סבור בעצמו שחלקה לו כבוד, והוא לא היה יודע שפרשה לו מצודה, שמתוך ששיכרה אותו יין, קנתה לה אומתה לעולם. "אף ערכה שולחנה" - שערכה לה שולחן בעולם הזה ובעולם הבא, ואי זה - זה שם טוב שקנתה לה בעולם הזה ובעולם הבא, שכל המועדים עתידים בטלים, וימי הפורים אינם בטלים לעולם, שנאמר (אסתר ט כח): "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים". אמר רבי אלעזר: אף יום הכיפורים אינו בטל לעולם, שנאמר (ויקרא טז לד): "והיתה זאת לכם לחוקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "אף ערכה שולחנה" - זו התורה, שעורכת שולחן למי שעוסקים בה בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר (יחזקאל מא כב): "וידבר אליי זה השולחן אשר לפני ה'".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "אף ערכה שולחנה" - מעשה ברבי עקיבה שהיה חבוש בבית האסורים, ורבי יהושע הגרסי תלמידו היה משמשו, ערב יום טוב נפטר ממנו והלך לביתו, בא אליהו ועמד על פתח ביתו, אמר לו 'שלום עליך רבי!', אמר לו 'שלום עליך רבי ומורי!', אמר לו 'כלום אתה צריך?', אמר לו 'כהן אני, ובאתי להגיד לך שרבי עקיבא מת בבית האסורים', מייד הלכו שניהם לבית האסורים ומצאו פתח שער בית האסורים פתוח ושר בית הסוהר ישן, וכל העם שהיו בבית האסורים היוי שנים, והשכיבו את רבי עקיבא על המיטה ויצאו, מייד נטפל אליהו זכור לטוב ונטלו על כתפיו, וכשראה רבי יהושע הגרסי כך, אמר לאליהו 'רבי, הלא אמרת לי אני אליהו כהן, וכהן אסור לטמא במת!', אמר לו 'דייך רבי יהושע בני, חס ושלום, שאין טומאה בצדיקים, ואף לא בתלמידיהם', והיו מוליכין אותו כל הלילה, עד שהגיעו לטרפילון של קסרין, כיוון שהגיעו לשם, עלו שלוש מעלות וירדו ירידות, ונפתח המערה לפניהם, וראו שם כיסא וספסל ושולחן ומנורה, והשכיבו את רבי עקיבא על המיטה ויצאו, וכיוון שיצאו נסתמה המערה, ודלקה הנר על המנורה, וכשראה אליהו כך פתח ואמר 'אשריכם צדיקים, ואשריכם עמלי תורה, ואשריכם יראי אלהים, שגנוז וטמור לכם ומשומר לכם מקום בגן עדן לעתיד לבוא! אשריך רבי עקיבא שנמצא לך מלון ערב בשעת מיתתך!'. לכך נאמר "אף ערכה שולחנה".


ועוד מעשה היה ברבן גמליאל, שהיו הזקנים מסובין אצלו, והיה טבי עבדו עומד ומשמשו. אמר רבי אלעזר בן עזריה: אי לך כנען שחייבת לבנייך, בין הצדיקים ובין הרשעים! בדין הוא שיהא טבי מיסב ואני משמשו. אמר רבי ישמעאל: מצינו גדול מזה, אברהם גדול העולם ששימש את הכנענים. אמר רבי טרפון: מצינו גדול מזה: כהן גדול משמש את ישראל ביום הכיפורים. אמר להם רבן גמליאל: הנחתם כבודו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, ואתם עוסקים בכבודו של בשר ודם?! הקב"ה ברא עולמו, משיב הרוחות, מזריח את החמה, מוריד הגשמים, מפריח טללים, מגדל צמחים, ועורך שולחן לכל אחד ואחד, דכתיב (תהלים כג ה): "תערוך לפניי שולחן", וכל כך למה - בזכותה של תורה, לפיכך נתנבא שלמה ואמר "אף ערכה שולחנה".

אמר רבי נחמיה: בוא וראה כמה גדול כבוד תורה, לא די להם לחכמים שהיא עורכת להם שולחן, אלא שמוספת להם חכמה על חכמתם, הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (משלי ט ט): "תן לחכם - ויחכם עוד, הודע לצדיק - ויוסף לקח". אם ראית תלמיד חכם שחביבים עליו דברי תורה, תן לו חכמה ויחכם עוד. "הודע לצדיק ויוסף לקח" - שמתוך שהוא משחית נפשו לשמוע דברי תורה, אף היא מוספת לו יראה:


(משלי ט י): "תחילת חכמה יראת ה'" - זו היא התורה, שיראתה לכל העולם כולו. "ודעת קדושים בינה" - אלו בעלי תלמוד, שבשעה שהן יושבין ומבינים כל דבר ודבר שיש בו, דומין למלאכי השרת, שנקראו קדושים, שנאמר (דניאל ז כג): "ודינא יהב לקדישי עליונין". ומניין לחכמים שנקראו קדושים? שנאמר (תהלים טז ג): "לקדושים אשר בארץ המה, ואדירי כל חפצי בם".

ארבעה נקראו אדירים, ואלו הם: הקב"ה, וישראל, והמים, ומצרים:

  • הקב"ה - שנאמר (תהלים צג ד): "אדיר במרום ה'".
  • ישראל מניין - שנאמר (תהלים טז ג): "ואדירי כל חפצי בם".
  • המים מנין - שנאמר (תהלים צג ד): "מקולות מים רבים אדירים משברי ים".
  • מצרים - שנאמר (יחזקאל לב יח): "בן אדם נהה על המון מצרים והורידהו אותה ובנות גויים אדירים אל ארץ תחתיות אל יורדי בור".

יבוא הקב"ה שנקרא אדיר, על ידי ישראל שנקראו אדירים, להפרע מן המצרים שנקראו אדירים, במים שנקראו אדירים, דכתיב (שמות טו י): "צללו כעופרת במים אדירים".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "ואדירי כל חפצי בם" - אלו חכמים, שיודעים חפציה של תורה.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף אלו ישראל, שהם חפצים במצוותיה של תורה.


ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "ואדירי כל חפצי בם" - אמר הקב"ה: כל זמן שישראל עושין חפצי, אף אני אעשה חפצם. תמן תנינן: רבי אליעזר אומר: (משנה אבות ב ד): "עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו. בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך", שכן דוד אומר (דברי הימים א כט יד): "כי ממך הכל ומידך נתנו לך", אם עשית כן הוא מאריך לך ימים ומוסיף לך שנים, שנאמר:

(משלי ט יא): "כי בי ירבו ימיך, ויוסיפו לך שנות חיים"


(משלי ט יב): "אם חכמת - חכמת לך, ולצת - לבדך תשא": משל לשני בני אדם, אחד עשיר ואחד עני, והיה העשיר אומר לעני בכל יום 'כמה נכסים יש לי, כמה כסף וזהב יש לי, כמה גנות ופרדסים יש לי', והיה העני משיבו ואומר 'אפילו יש לך כל העושר הזה, אין לי ממנו הנאה, כל מה שקנית - לעצמך קנית', כך הקב"ה משיב לחכמים ואומר להם 'בני, אף על פי שקנית חכמה, לעצמך קנית', לכך נאמר "אם חכמת - חכמת לך".

רבי אליעזר היה דורש: "אם חכמת - חכמת לך", אם חכמת בתורה, כאילו אתה משמח להקב"ה שנתן לך חכמה?! שנאמר "אם חכמת - חכמת לך", לזה שנתן לך חכמה?! "ולצת - לבדך תשא": אם גידלת עצמך בדברי ליצנות, לבדך תשא, ולא לאחרים.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "אם חכמת" - הרי זה אמורה לתלמידי חכמים. תמן תנינן: (משנה אבות ד יא): "אם עמלת בתורה - הרבה שכר יש לו ליתן לך, ואם בטלת מן התורה - יש לך בטלים הרבה כנגדך".

מדרש משלי (בובר) · ט · א · >>



<< · מדרש משלי (בובר) · ט יג · >>

עריכה (משלי ט יג): "אשת כסילות הומיה" - נמצא כסיל כאישה זונה, מה כסיל מתגאה והומה בסכלותו - כך אישה זונה מתגאה והומה בזנותה; מה הכסיל אינו יודע מה יהא בסוף סכלותו, כך אישה זונה אינה יודעת מה יהא בסוף זנותה, שנאמר "אשת כסילות הומיה, פתיות ובל ידעה מה".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף אשת כסילות - זו חוה ששמעה לנחש ועברה על ציוויו של הקב"ה, ולא עוד אלא שהחטיאה עמה לאדם הראשון. מה כתיב בתריה -


(משלי ט יד): "וישבה לפתח ביתה..." (משלי ט טו): "לקרוא לעוברי דרך המיישרים אורחותם" - מלמד שנתנה תשובה לדורות, ואמרה 'אשרי שמיישר אורחותיו ואינו חוטא כשם שחטאתי אני, ואוי לו למי שאינו מיישר אורחותיו ונתחייב כשם שנתחייבתי אני'.


(משלי ט טז): "מי פתי יסור הנה וחסר לב ואמרה לו" - כל מי שחסר דעה ילמוד ממני, שגנבתי רצונו של הקב"ה, ודעתו של אדם הראשון, ומצאתי אותה מתוקה לשעה, ואחר-כך היתה מרה, שנאמר (משלי ה ד): "ואחריתה מרה כלענה":


(משלי ט יז): "מים גנובים ימתקו, ולחם סתרים ינעם" - ומניין שהיתה אחריתה מרה? דכתיב: (משלי ט יח): "ולא ידע כי רפאים שם, בעמקי שאול קרואיה":

  • ["מים גנובים ימתקו"] - אפילו אדם בא על אשת איש, ומצא החטא מתוק לשעה, ואינו יודע שסופו מר, דכתיב (משלי ה ד): "ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות".
  • "ולחם סתרים ינעם" - אפילו אדם חוטא עם אשת איש בסתר, ואומר 'אין מי שרואה אותי', ואינו יודע שיש עמו שומרים בכל מקום, שהולכין ומגידין מעשיו לקב"ה ליום הדין, שנאמר "ולא ידע כי רפאים שם וגו'".

מכאן היה רבי ישמעאל דורש: אשרי אדם שמרחיק עצמו מן העבירה ומדבק בדרכיו של הקב"ה ובתורתו, ללמדך, כשאדם מדבר בתורה משמח בוראו, לפיכך אמר שלמה... (המשך בפרק י).

<< · מדרש משלי (בובר) · ט יג · >>

<< · מדרש משלי (בובר) · ט · >>