לדלג לתוכן

מדרש משלי (בובר) י

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

עריכה ... היה רבי ישמעאל דורש: אשרי אדם שמרחיק עצמו מן העבירה ומדבק בדרכיו של הקב"ה ובתורתו, ללמדך, כשאדם מדבר בתורה משמח בוראו, לפיכך אמר שלמה:

(משלי י א): "בן חכם ישמח אב" - זה הקב"ה, שהוא אב לכל העולם כולו, שנאמר: (תהלים סח ו): "אבי יתומים ודיין אלמנות".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף: "בן חכם ישמח אב" - זה שלמה, שהיה חכם ביותר, ושימח הקב"ה בחכמתו.

"ובן כסיל תוגת אמו" - זה המן הרשע, ששמע לאשתו ונתלה על העץ, שנאמר (אסתר ה יד): "ותאמר לו זרש אשתו וכל אוהביו יעשו עץ וגו'". ומניין שנתלה על עצו? שנאמר (אסתר ז י): "ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי".

אמר רבי נחמיה: מכל העושר שהיה לו, לא היה לו לפדות את עצמו?! אלא ללמדך, כיוון שהגיע זמן מפלתו של רשע, אין מועיל לו כלום עשרו:


(משלי י ב): "לא יועילו אוצרות רשע, וצדקה תציל ממוות". וכתוב אחר אומר: (תהלים פט מט): "מי גבר יחיה ולא יראה מוות, ימלט נפשו מיד שאול סלה", כיצד יתקיימו שני מקראות הללו? אמור מעתה: "מי גבר יחיה ולא יראה מוות" - זו מיתה כדרך כל הארץ, "וצדקה תציל ממוות" - מצלת לעושיה ממיתה משונה.

כתוב אחד אומר (שמות לד ז): "נקה", וכתוב אחד אומר: (שמות לד ז): "לא ינקה". אי אפשר "נקה" שכבר נאמר "לא יינקה", ואי אפשר "לא יינקה" שכבר נאמר "נקה", הא כיצד יתקיימו שני מקראות הללו? מנקה הוא לשבים, ואין מנקה לשאינם שבים.

תמן תנינן: על ארבעה חלוקי כפרה שאל רבי מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי: שמעת ארבעה חילוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש? אמר לו: שלושה הן, ותשובה עם כל אחד ואחד מהם:

  • עבר אדם על מצוות עשה ועשה תשובה - אינו זז מן המקום עד שמוחלים לו מייד, דכתיב (ירמיהו ג כב): "שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם הננו אתנו לך כי אתה ה' אלהינו".
  • עבר אדם על מצוות לא תעשה ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר, דכתיב (ויקרא טז ל): "כי ביום הזה יכפר עליכם".
  • עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכיפורים תולים, וייסורין ממרקין, שנאמר (תהלים פט לג): "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם".
  • אבל מי שיש בידו חילול השם, אין כוח בתשובה לתלות, ולא ביום הכיפורים לכפר, ולא בייסורין למרק, אבל תולין ומיתה ממרקת, שנאמר (ישעיהו כב יד): "ונגלה באזני ה' צבאות, אם יכופר העוון הזה לכם עד תמותון, אמר ה' אלהים צבאות".

שאל רבי אליעזר את רבי יהושע, אמר לו: מקרא זה, במה הוא מדבר? אמר לו: במתי חוץ לארץ. אמר לו: ובמתי ארץ ישראל מה הוא אומר? אמר לו: אדמתן מכפר עליהם, שנאמר (דברים לב מג): "וכיפר אדמתו עמו". אמר לו: רבי, תאמר לצדיקים ואף לחוטאים כך מכפרת עליהם אף הוא? אמר לו: בני, לרשעים מכפרת, קל וחומר לצדיקים. בוא וראה מה אמר שלמה בחכמתו, שאין הצדיקים נפטרים מן העולם עד שהמקום מוחל להם כל עוונותיהם, שנאמר:


(משלי י ג): "לא ירעיב ה' נפש צדיק, והוות רשעים יהדוף".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף: "לא ירעיב ה' נפש צדיק" - שהוא נפטר לבית עולמו בלא חטא; "והוות רשעים יהדוף" - שהוא דוחפן ליום הדין.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף: "לא ירעיב ה' נפש צדיק" - זה תלמיד חכם, כל זמן שהוא מתעסק בחיים מתוך דברי תורה, אם נתעלם ממנו דבר אחד, או פרק אחד מתלמודו, בשעת פטירתו מן העולם אינו נפטר מן עולמו עד שמלאכי השרת באין וסודרין אותו לפניו, בשביל שלא יהיה לו בושת פנים לעתיד לבוא לפני הקב"ה, לכך נאמר: "לא ירעיב ה' נפש צדיק".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף: "לא ירעיב ה' נפש צדיק" - אמר רבי סימון: אלו הצדיקים, שאפילו בחייהם אין הקב"ה מצריכן לבריות. "והוות רשעים יהדוף" - אלו הרשעים, שהקב"ה מחתם גזר דינם עד שעת יום הדין, כדי שייפרע מהם בשעת דינם בדינה של גיהנם, לכך נאמר "והוות רשעים יהדוף", שדוחפן לשרה של גיהנום.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף: "לא ירעיב ה' נפש צדיק" - בשעה שהוא משמר אורח חיים, ואין חיים אלא תורה, שנאמר (משלי ג יח): "עץ חיים היא למחזיקים בה". ומניין לתלמיד חכם שהוא צריך לשמור? שנאמר:


(משלי י יז): "אורח לחיים שומר מוסר, ועוזב תוכחת מתעה". אמר רבי אלכסנדראי: כל תלמיד חכם שהוא עוזב דברי תורה, מעלין עליו כאילו מתעה במי שאמר והיה העולם. ולא עוד: אלא כיוון שהוא עוזב דברי תורה בעולם הזה, אף הקב"ה עוזבו לעולם הבא, לכך נאמר "ועוזב תוכחת מתעה".

אמר רבי ישמעאל: בוא וראה כמה קשה יום הדין, שעתיד הקב"ה לדון את כל העולם כולו בעמק יהושפט. בזמן שתלמידי חכמים באים לפניו, אומר לכל אחד מהם: כלום עסקת בתורה? אמר לו הן. אומר לו הקב"ה: הואיל והודית, אמור לפני מה שקרית, ומה ששנית בישיבה, ומה ששמעת בישיבה.

מכאן אמרו: כל מה שקרא אדם –יהא תפוש בידו; ומה ששנה – כמו כן. שלא תשיגהו בושה ליום הדין.
מכאן היה רבי ישמעאל אומר: אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה! ועל זה ביקש דוד מלך ישראל בתפילה ובתחנונים לפני המקום, ואמר: (תהלים ה ד): "ה' בוקר תשמע קולי בוקר אערך לך ואצפה".
  • בא לפניו מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה; הקב"ה הופך את פניו ממנו, ושרי גיהנם מתגברים בו כזאבי ערב, ונוטלין אותו ומשליכין אותו לתוכה.
  • בא לפניו מי שיש בידו שני סדרים או שלושה, אז הקב"ה אומר לו: בני, כל ההלכות – למה לא שנית אותם? ואם אומר הקב"ה הניחוהו – מוטב. ואם לאו – עושין לו כמידת הראשון.
  • בא לפניו מי שיש בידו הלכות, הקב"ה אומר לו: בני, תורת כהנים למה לא שנית? שיש בה טומאה וטהרה, וטומאת שרצים וטהרת שרצים, טומאת נגעים וטהרת נגעים, טומאת נתקים ובתים וטהרת נתקים ובתים, טומאת זבים ולידה וטהרת זבים ולידה, טומאת מצורע וטהרתו, סדר ווידוי יום הכיפורים, וגזירות שוות, ודיני ערכים, וכל דין שדנו ישראל לא דנו אלא מתוכו.
  • בא לפניו מי שיש בידו תורת כהנים, אומר לו הקב"ה: בני, חמישה חומשי תורה –למה לא שנית? שיש בהם קריאת שמע ותפילין ומזוזה.
  • בא לפניו מי שיש בידו חמישה חומשי תורה, אומר לו: בני, למה לא למדת הגדה ולא שנית? שבשעה שחכם יושב ודורש, אני מוחל ומכפר עוונותיהם של ישראל, ולא עוד, אלא בשעה שעונין "אמן יהא שמיה רבה מברך" אפילו נחתם גזר דינם – אני מוחל ומכפר להם עוונותיהם.
  • בא לפניו מי שיש בידו הגדה, אומר לו הקב"ה: בני, תלמוד למה לא שנית? ש(קהלת א ז): "כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא" – זה התלמוד, שיש בו חכמות הרבה.
  • בא מי שיש בידו תלמוד, הקב"ה אומר לו: בני, הואיל ונתעסקת בתלמוד, צפית במרכבה, צפית בגאוה, שאין הנייה בעולמי אלא בשעה שתלמידי חכמים יושבים ועוסקים בתורה, מציצין ומביטין ורואין והוגין המון התלמוד הזה: כסא כבודי היאך הוא עומד, רגל הראשונה - במה היא משמשת, שנייה במה היא משמשת, שלישית במה היא משמשת, רביעית במה היא משמשת, חשמל היאך הוא עומד, ובכמה פנים הוא מתהפך בשעה אחת, לאי זה רוח הוא משמש, הברק היאך הוא עומד, כמה פנים של זוהר נראין בין כתפיו, לאיזה רוח משמש, כרוב היאך הוא עומד, לאי זה רוח הוא משמש, גדולה מכולם - עיון כיסא הכבוד, היאך הוא עומד, עגול הוא כמין מלבן, ומתוקן הוא, כמה גשרים יש בו, כמה הפסק בין גשר לגשר, וכשאני עובר - באיזה גשר אני עובר, ובאי זה גשר האופנים עוברים, ובאיזה גשר הגלגלים עוברים. גדולה מכולם - מצפורני ועד קדקדי, היאך אני עומד, כמה שיעור בפיסת ידי, וכמה שיעור אצבעות רגלי, גדולה מכולם - כיסא כבודי, היאך הוא עומד, לאיזה רוח הוא משמש, באחד בשבת לאיזה רוח הוא משמש, בשני בשבת לאיזה רוח הוא משמש, בשלישי בשבת לאיזה רוח הוא משמש, ברביעי בשבת, בחמישי בשבת, בשישי בשבת לאיזה רוח משמשין, וכי לא זהו הדרי, זהו גדולתי, זהו הדר יפיי, שבניי מכירין את כבודי במידה הזאת? ועליו אמר דוד (תהלים קד כד): "מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית, מלאה הארץ קנייניך".

מכאן היה רבי ישמעאל אומר: אשרי תלמיד חכם שהוא משמר תלמודו בידו, כדי שיהא לו פתחון פה להשיב ליום הדין לפני בוראו. לכך נאמר: "אורח לחיים שומר מוסר". אבל, אם עזב תלמודו והניחו– משיגו בושה וכלימה ליום הדין, לכך נאמר: "ועוזב תוכחת מתעה", אמר רבי בנאה: שהקב"ה מרחיקו מלפניו.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף: "אורח לחיים שומר מוסר" - שלא יאמר אדם: הואיל ונתעסקתי בתורה תחילה, אלך ואתעסק מעכשיו בממון ונכסים, ואין יודע שאין מועילים לו כלום, שנאמר...