אבות דרבי נתן לז

<< · אבות דרבי נתן · לז · >>

פרק שבעה ושלשים

א

שבעה בריות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו למעלה מכולם ברא רקיע. למעלה מן הרקיע ברא כוכבים שמאירין לעולם. למעלה מכוכבים ברא אילנות, שאילנות עושין פירות וכוכבים אינם עושין פירות. ולמעלה מן האילנות ברא רוחות רעות, שרוחות רעות הולכות לכאן ולכאן, ואילנות אינם זזים ממקומן. למעלה מרוחות רעות ברא בהמה, שבהמה עושה ואוכלת ורוחות רעות לא עושות ולא אוכלות. ולמעלה מן הבהמה ברא אדם, שבאדם יש בו דעה ובבהמה אין בה דעה. למעלה מן האדם ברא מלאכי השרת, שמלאכי השרת הולכין מסוף העולם ועד סופו ובני אדם אינן כן:

ב

ששה דברים נאמרו בבני אדם: שלשה כבהמה ושלשה כמלאכי השרת שלשה כבהמה: אוכלין ושותין כבהמה פרין ורבין כבהמה ומוציאין רעי כבהמה. שלשה כמלאכי השרת: יש בהן בינה כמלאכי השרת, ומהלכין בקומה זקופה כמלאכי השרת, ומספרין בלשון הקודש כמלאכי השרת:

ג

ששה דברים נאמרו בשדים: שלשה כבני אדם ושלושה כמלאכי השרת. שלושה כבני אדם אוכלין ושותין כבני אדם פרין ורבין כבני אדם ומתים כבני אדם. שלושה כמלאכי השרת יש להם כנפיים כמלאכי השרת ויודעים מה עתיד להיות כמלאכי השרת ומהלכין מסוף העולם ועד סופו כמלאכי השרת. ויש אומרים, אף הופכין פניהן לכל דמות שירצו ורואין ואינם נראין:

ד

שמונה פרושין הם פרוש שכמי. פרוש נכפאי. פרוש מקצואי. פרוש מכובאי. פרוש מלאכה היתה לו. פרוש מחופתו עשאני. ופרוש מן היצרא. ופרוש מן היראה:

ה

שבעה דברים רובן קשה ומיעוטן יפה: יין, מלאכה, שינה, ועושר, ודרך ארץ, ומים חמין, והקזת דם:

ו

בשבעה דברים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו אלו הן: בדיעה, בבינה, ובגבורה, בחסד, וברחמים, בדין, ובגערה.

ז

וכענין שברא הקב"ה את עולמו, כך ברא שבעה: אבות שלושה ואמהות ארבעה:

ח

שבע מדות שמשמשות לפני כסא הכבוד אלו הן: חכמה, צדק ומשפט, חסד ורחמים, אמת ושלום. שנאמר, (הושע ב) וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את ה. רבי מאיר אומר, מה תלמוד לומר "וידעת את ה", אלא מלמד שכל אדם שיש בו כל מדות הללו יודע דעתו של מקום:

ט

שבעה מדורות הן אלו הן: מדור עליון, ומדור תחתון, ואויר העולם, וארבעה עליונים.

רבי מאיר אומר, שבע רקיעין הן אלו הן: וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות.

כנגדן קרא לארץ שבעה שמות אלו הן: ארץ, אדמה, ארקא, חרבה, יבשה, תבל, חלד.

למה נקרא שמה תבל, על שם שהיא מתובלת בכל. ד"א שדרכה להכניס ואינה דרכה להוציא.

שבע מעלות בין צדיק לצדיק אשתו נאה משל חברו, בניו נאים משל חברו, שנים אוכלין בקערה אחת זה טועם לפי מעשיו וזה טועם לפי מעשיו, שנים צובעים ביורה אחת לזה עולה נאה ולזה עולה כיעור, בחכמתו, ובדעתו, ובקומתו. שנאמר, (משלי יב) "יתר מרעהו צדיק" וגו':

י

שבעה מדות דרש הילל הזקן לפני בני בתירה אלו הן: קל וחומר, וגזרה שוה, בנין אב (מכתוב אחד, ובנין אב משני כתובים), מכלל ופרט, ומפרט וכלל, כיוצא בו במקום אחר: דבר הלמד מענינו. אלו שבע מדות שדרש הילל הזקן לפני בני בתירה:

יא

שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם: חכם אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו בחכמה ובמנין, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כענין ומשיב כהלכה, אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, על מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ואינו מתבייש ומודה על האמת. וכנגדו נאמרו בגולם בחילופין:

יב

חכם אינו מדבר לפני מי שגדול ממנו בחכמה ובמנין, זה משה, שנאמר, (שמות ד) "וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר ה' אל משה ויעשה אותו לעיני העם". וכי מי ראוי לדבר, משה או אהרן, הוי אומר משה, שמשה שמע מפי הגבורה ואהרן שמע מפי משה. אלא כך אמר משה: אפשר שאדבר במקום שאחי גדול ממני עומד שם, לפיכך אמר לו לאהרן דבר, שנאמר, (שמות ד) "וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר ה' אל משה".

ואינו נכנס לתוך דברי חברו, זה אהרן, שנאמר, (ויקרא י) "וידבר אהרן וגו' הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם" וגו' אלא ששתק עד שסיים משה את דברו, ולא אמר לו קצר דבריך. ואחר כך אמר אל משה הן היום הקריבו וגו' ואוננים אנחנו. ויש אומרים, משכו אהרן מתוך הצבור לחוץ ואמר לו, משה אחי, ומה מעשר הקל אסור לאונן לאכול ממנו, חטאת חמור לא כל שכן שתהא אסורה לאונן. מיד הודה לו, שנאמר, (שם) "וישמע משה וייטב בעיניו" ובעיני הגבורה. כיוצא בו "ויקצוף משה על אלעזר ועל איתמר בני אהרן". מכאן אמרו כשאדם עושה משתה לתלמידיו אינו נותן פניו אלא בגדול. וכשהוא קוצף אינו קוצף אלא על הקטן, שנאמר "ויקצוף על אלעזר ועל איתמר". מלמד שאף אהרן היה בקצפון. אהרן היה גדול ממשה וגדול מאהרן הקדוש ברוך הוא. ולמה לא דבר עם אהרן, על שלא היו לו בנים עומדים בפרץ. שאילו היה לו בנים עומדים בפרץ אלעזר ואיתמר, לא גרם חטא לנדב ואביהוא. כיוצא בו באברהם אבינו, כשהיה מתפלל על אנשי סדום, אמר לו הקדוש ברוך הוא: "אם אמצא בסדום חמשים צדיקים ונשאתי לכל המקום בעבורם". גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שאילו היו מצויין בסדום שלושה או חמישה צדיקים, לא גרם בה עון. אלא המתין הקדוש ברוך הוא את אברהם עד שסיים דבריו, ואחר כך השיבו, שנאמר, (בראשית יח) "וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם". כביכול אמר לו הרי אני נפטר, שנאמר, (שם) "ואברהם שב למקומו":

יג

ואינו נבהל להשיב, זה אליהו בן ברכאל הבוזי, שנאמר, (איוב לב) "אמרתי ימים ידברו", מלמד שהיו יושבין ושותקין לפני איוב. עמד היו עומדין, ישב היו יושבין. אכל היו אוכלין, שתה היו שותין. עד שנטל מהם רשות. שנאמר, (שם ג) "אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו ואמר יאבד יום אולד בו והלילה אמר הורה גבר". יאבד יום שבא אבי אצל אמי ואמרה לו אני הרה. ומניין שלא ענו בערבוביא, שנאמר, ויען איוב ויאמר. ויען אליפז התימני ויאמר. ויען בלדד השוחי ויאמר. ויען צופר הנעמתי ויאמר. ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר. סדרן הכתוב אחד אחד להודיע לכל באי עולם שאין חכם מדבר לפני מי שגדול הימנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב.

שואל כענין זה יהודה, שנאמר, (בראשית מג) "אנכי אערבנו".

שואל שלא כענין זה ראובן, שנאמר, (שם מב) "ויאמר ראובן אל אביו את שני בני תמית".

ואומר על ראשון ראשון זה יעקב, ויש אומרים, זו שרה.

ועל אחרון אחרון אלו אנשי חרן.

ומודה על האמת זה משה, שנאמר, (דברים ה) "ויאמר ה' אלי וגו' הטיבו (את) כל אשר דברו". וכן הקדוש ברוך הוא הודה על האמת שנאמר, (במדבר כז) "כן בנות צלפחד דוברות":