אבות דרבי נתן לח

<< · אבות דרבי נתן · לח · >>

פרק שמונה ושלשים

א

שבעה מיני פורעניות באות לעולם על שבעה גופי עבירות. מקצתן מעשרין ומקצתן אינן מעשרין, רעב של בצורת באה. מקצתן תורמים ומקצתן אינן תורמים, רעב של מהומה באה מקצתן מפרישין חלה ומקצתן אינן מפרישין חלה, רעב של כליה בא. גמרו שלא לעשר, עצרו השמים להוריד טל ומטר, ובני אדם יגיעים ואין מסתפקין. רבי יאשיה אמר: בעון חלה אין הברכה נכנסת בפירות, ובני אדם יגיעים ואינן מסתפקין. בעון תרומות ומעשרות, נעצרו השמים להוריד טל ומטר, והעם נמסרות למלכות:

ב

דבר בא לעולם, בעון לקט שכחה ופאה ומעשר עני. מעשה באישה אחת שהיתה יושבת בשכונה של בעל השדה ויצאו שני בניה ללקט ולא הניחן בעל השדה. אמן היתה אומרת, מתי יבואו בני מן השדה שמא אמצא בידם כלום לאכול, והם היו אומרים, מתי נלך אל אמנו שמא נמצא בידה כלום לאכול. היא לא מצאה בידם כלום, והם לא מצאו בידה כלום לאכול. והניחו ראשיהם בין ברכי אמם, ומתו שלשתן ביום אחד. אמר להן הקדוש ברוך הוא: אין אתם גובין מהן אלא נפשות. חייכם אף אני אגבה מכם נפשותיכם. וכן הוא אומר (משלי כב, כב) אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר. כִּי ה' יָרִיב רִיבָם וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ.

ג

חרב בא לעולם על עינוי הדין ועל עיוות הדין ומפני המורין בתורה שלא כהלכה וכשתפשו את רבי שמעון בן גמליאל ואת רבי ישמעאל ליהרג, היה רבי שמעון בן גמליאל יושב ותוהה בדעתו, ואומר אוי לנו שאנו נהרגין כמחללי שבתות וכעובדי כוכבים וכמגלי עריות וכשופכי דמים. אמר לו רבי ישמעאל בן אלישע: רצונך שאומר לפניך דבר אחד, אמר לו, אמור. אמר לו: שמא כשהיית מיסב בסעודה באו עניים ועמדו על פתחך, ולא הנחתם שיכנסו ויאכלו, אמר לו, השמים אם עשיתי כן. אלא שומרים היו לי יושבין על הפתח, כשהיו עניים באים היו מכניסין אותן אצלי, ואוכלין ושותין אצלי, ומברכין לשם שמים. אמר לו שמא כשהיית יושב ודורש בהר הבית, והיו כל אוכלוסי ישראל יושבין לפניך, זחה דעתך עליך. אמר לו ישמעאל אחי, מוכן אדם שיקבל את פגעו. והיו מתחננין לאספקלטור זה אמר אני כהן בן כהן גדול, הרגני תחלה ואל אראה במיתת חבירי. וזה אמר לו אני נשיא בן נשיא, הרגני תחלה ואל אראה במיתת חבירי. אמר להם: הפילו גורלות. והפילו, ונפל הפור על רבי שמעון בן גמליאל. מיד נטל החרב וחתך את ראשו. נטלו רבי ישמעאל בן אלישע והניחו בחיקו, והיה בוכה וצועק: פה קדוש, פה נאמן, פה קדוש, פה נאמן, פה שמוציא סנדלפונין טובות ואבנים טובות ומרגליות, מי הטמינך בעפר, ומי מילא לשונך עפר ואפר. עליך הכתוב אומר (זכריה יג, ז) חֶרֶב עוּרִי עַל רֹעִי וְעַל גֶּבֶר עֲמִיתִי. לא הספיק לגמור הדבר עד שנטלו החרב וחתכו את ראשו. ועליהם אמר הכתוב (שמות כב, כג) וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתוֹמִים ממשמע שנאמר וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב, איני יודע שהנשים נעשו אלמנות ובנים יתומים, אלא אלמנות ולא אלמנות, כגון שלא ימצאו להן עדים להתירם להנשא, כגון ביתר שלא נמלט ממנה נשמה להתיר אשת איש. וממשמע שנאמר וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת, איני יודע שהבנים יתומים, אלא יתומים ושאינן יתומים, שהיו נכסיהם עומדים בחזקת אבותם, ולא היו מניחין אותן לירש ולישא וליתן בהן:

ד

גלות בא לעולם על עבודת כוכבים, ועל גלוי עריות, ועל שפיכות דמים, ועל שמיטת הארץ. על עבודת כוכבים שנאמר (ויקרא כו, ל) וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת בָּמֹתֵיכֶם. אמר הקדוש ברוך הוא, הואיל ואתם רוצין בעבודת כוכבים, אף אני מגלה אתכם למקום שיש שם עבודת כוכבים. לכך נאמר וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת בָּמֹתֵיכֶם. על שמיטת הארץ מנין, שנאמר (שם, לד) אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ. אמר להן הקדוש ברוך הוא, הואיל ואין אתם משמיטין אותה, היא תשמט אתכם. ומספר ירחים שאי אתם משמיטין אותה, היא תשמט מאיליה. לכך נאמר אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה. על גילוי עריות כיצד, אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי כל זמן שישראל פרוצים בעריות, שכינה מסתלקת מביניהם, שנאמר (דברים כג, טו) וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ: