מדרש הלל/א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מדרש הלל הנקרא ספר המעשים[עריכה]

בעשר לשונות של שבח נאמר הספר הזה: בניצוח בניגון בשיר בהלל במזמור בהשכיל בתהלה בתפלה ברנה ובהודאה.

ועשרה נביאים אמרוהו: אדם אברהם משה דוד שלמה אסא הימן ידותון אביאסף ודניאל, ויש אומרים אף שלשה בני קרח.

התורה חמשה חומשין והספר הזה חמשה חומשין, וההלל חמשה חומשין, ומה ראה ההלל להתברך בכולם מפני שהוא שבחם והוא תוספת על כל העולם, ויש בו לשעבר ולעתיד לבא וליציאת מצרים ולדורות הללו ולימות המשיח ולימות גוג ומגוג.

תחילה לשעבר הללויה, ולעתיד הללויה, וליציאת מצרים בצאת ישראל [לא לנו ה' לדורות הללו] ואהבתי כי ישמע ה' הודו לה' כי טוב לימות המשיח ולימות גוג ומגוג [נוסח אחר: כל גוים סבבוני לימות גוג ומגוג אלי אתה ואודך וכו' לעתיד לבא]. י"ח [ימים] ולילה אחת ואלו הם שמונת ימי חג הסוכות ושמונת ימי חנוכה ויום טוב הראשון של פסח ולילו ויום טוב של עצרת.

מי אמרו? אמר ר' נחמיה: דוד אמרו, ומה היו ישראל עושין משיצאו ממצרים ער שעמד דוד אפשר שהיו אוכלין פסחיהן בלא הלל. אמרו: משה אמרו בשעה שיצאו ישראל ממצרים, שנאמר: ויאמר לו פרעה לך מעלי ויאמר משה כן דברת ובזמנו דברת לא אוסיף עוד ראות פניך. הא כדעמי [כדאת] מבקש ממני שנאמר: וירדו כל עבדיך אלה אלי וגו', וכשהגיע הזמן מהו אומר? ויקרא למשה ולאהרן לילה. אמר להם משה: אמש היינו עבדים לפרעה ועכשיו אנו עבדים לקב"ה עמדו אז וקילסו לקב"ה שהוציאן מעבדות לחירות ונאמר לפניו הללויה.

הללויה – הללו למי שברא העולם שמקלסין אותו בשני אותיות שנאמר: עזי וזמרת יה (שמות טו, ב), ואומר: בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים (ישעיהו כו, ד).

דבר אחר: הללויה משל למה הדבר דומה? למלך שנשא אשה וכתב לה בסימפונין שלה שהיא מפוסמת בשבעים ואחד, אמרה לו: כשתעשה לי כל צרכיי אני כותבת לך לשמך. כך כנסת ישראל אמרה לפני הקב"ה: רבון העולמים, כשתעשה לי כל נסים וגבורות שעשית לאבותינו אנו מקלסין לשמך בשבעים ואחד אותיות ואילו הן ה' חמשה ל' שלשים ל' שלשים ו' ששה הרי שבעים ואחד אותיות לכך נאמר הללויה.

הללו עבדי ה' – יבאו אבות העולם ויקלסו שנקראו עבדים שנאמר: זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך (שמות לב, יג), יבוא משה ויקלסך שנקרא עבד שנאמר: לא כן עבדי משה (במדבר יב, ז), [יבוא דוד ויקלסך שנקרא עבד שנאמר: ודוד עבדי] נשיא (היה) [להם] לעולם (יחזקאל לז, כה), יבוא חנניה מישאל ועזריה ויקלסוך שנקראו עבדים שנאמר: שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי די אלהא (חייא) עילאה (דניאל ג, כו), יבוא דניאל ויקלסך שנקרא עבד שנאמר: כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג, ז), יבואו מלאכי השרת ויקלסוך שגם הם נקראו עבדים שנאמר: הן בעבדיו לא יאמין וכו' ובמלאכיו ישים תהלה (איוב ד, יח).

דבר אחר: הללו עבדי ה' – משל למה הדבר דומה? למלך שיצא ממזרח למערב וממערב למזרח ולא היו מכירין את לשונו לקלסו ובמה הוא חפץ להתקלס ומי מכיר לשונו ויודע במה רוצה להתקלס עבדיו ובני פלטין שלו ומי הם עבדיו של הקב"ה ישראל שהן עמלים בתורה [ו]במשנה לפניו.
דבר אחר: הללו עבדי ה' – משל למה הדבר דומה? למלך שנכנס למדינה והיו כל בני אדם מקלסין אותו בלבד והקב"ה אינו כן אלא כל מעשיו מקלסין אותו. העליונים מקלסין אותו שנאמר: הללו את ה' מן השמים (תהלים קמח, א), התחתונים שנאמר: הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות (תהלים קמח , ז) עד וירם קרן לעמו וגו' (שם, יד) הא למדת שעליונים ותחתונים מקלסין אותו.

הללו את שם ה' – שבו נברא העולם כי מדותיו רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת ומטה כלפי חסד, ואומר: ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד.

דבר אחר: הללו את שם ה' – משל למה הדבר דומה? למלך ששלח פמליא שלו למלחמה ונתן להם האיקונין שלו ואמר להם: כל זמן שאתם נוצחין תהיו מקלסין איקונין שלי וכאילו לי אתם מקלסין. לכך נאמר: הללו את שם ה'.

יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם – לפי שבעולם הזה מקלסין אותו ישראל בלבד שנאמר: יראי ה' הללוהו כל זרע יעקב כבדוהו וגו' (תהלים כב, כד) אבל לעתיד לבא יקלסוהו כל אומות העולם שנאמר: בהקבץ עמים יחדיו (תהלים קב, כג), ואומר: כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה' וגו' (צפניה ג, ט).

דבר אחר: יהי שם ה' מבורך – לפי שבעולם הזה מקלסין אותו על הטובה ועל הרעה על הטובה הטוב והמטיב ועל הרעה ברוך דין האמת אבל לעתיד לבא אין מקלסין אותו אלא על הטובה שאין קללה לעתיד לבא שנאמר: בלע המות לנצח וגו' (ישעיהו כה, ח).

ממזרח שמש עד מבואו מהלל שם ה' – בנוהג שבעולם אדם מדליק הנר לפני שכניו והם מחזיקין לו טובה אבל במקומות אחרות אינן יכולין לעשות כן והקב"ה מאיר לכל העולם כולו לכך נאמר: ממזרח שמש ועד מבואו מהלל שם ה' האיר אור החמה ביום מקלסין אותו ברוך אתה ה' יוצר המאורות, שקעה חמה בערב מקלסין אותו ברוך אתה ה' המעריב ערבים לכך נאמר: מהולל שם ה'. שאל אנטונינוס את רבינו הקדוש: אם יש לאדם דירה שהיא עשר על עשר אמות איך הוא עושה לקבוע את המנורה? אמר לו: באמצע הטרקלין. אמר לו: ומפני מה לא קבע המקום חמה באמצע הרקיע? אמר לו: מפני שלום הבריות, שלא יהא אדם יוצא לדרך ואינו יודע כמה שעות ביום והחיות שוקעות עליו ולסטין באין והורגין אותו, אלא עשה שיהא אדם יוצא בדרך ויודע כמה שעות ביום ויהא יודע מאיזה מקום יצא ובאיזה מקום לן. רבי יודא אומר: תיק עשה הקב"ה לחמה, שנאמר: לשמש שם אהל בהם ושוקעת במערב וחוזרת לתיק ועולה מן החלונות למזרח, וחכמים אומרים: מחילה עשה לה הקב"ה בארץ ושוקעת במערב וחוזרת למעלה ועולה מן המחילה למזרח. אשטלורוגין אומרים כי הרקיע חוזר בגלגל והמזלות חוזרין בו, אמרו להם חכמים: אם בגלגל חוזר צריכה העגלה להיות פעם אחת בדרום ופעם אחת בצפון ועקרב פעם בצפון פעם בדרום אלא לעולם עקרב בדרום ועגלה בצפון. יוסה אומר: החמה הולכת בדרום עד יסוד שנאמר: הולך אל דרום וסובב אל צפון (קהלת א, ו) זה מפני מזרח ומערב.

דבר אחר: ממזרח שמש עד מבואו – יכול שאינו משובח אלא בארץ, בשמים מנין? שנאמר: רנו שמים וגילי ארץ (ישעיהו מט, יג) הרי ביישוב אמור, במדבר מנין שנאמר: ישאו מדבר ועריו (ישעיהו מב, יא), הרים וגבעות עץ פרי והכל שמקלסין אותו לעתיד מנין שנאמר: רנו שמים כי עשה ה' פצחו הרים רנה וגו' (ישעיהו מד, כג), ואומר: אז ירננו כל עצי היער מלפני ה' וגו'‏[1].

רם על כל גוים ה' – וכי על ישראל אינו רם? הוי אומר רם על הרמים, משל למה הדבר דומה? לרועה שהיה לו בן והיו קורין אותו בנו של רועה, נעשה איפרכוס והיו קורין אותו בנו של איפרכוס, נעשה מלך והיו קורין אותו בנו של מלך וכל זמן שמתגדל בנו מתגדל עמו, כך ישראל מתגדלין תמיד באביהם שבשמים שנאמר: בנים אתם לה' אלהיכם (דברים יד, א), ואף הקב"ה מתגדל בהם שנאמר: ו[י]אמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר (ישעיהו מט, ג).

דבר אחר: רם על כל גוים ה', היה חלש מלמעלה וגבור מלמטה מי נוצח? הוי אומר: זה הגבור ואין צריך לומר גבור מלמעלה וחלש מלמטה. כך גבור על הכל מלמעלה הוא הקב"ה ובני אדם חלשין למטה שנאמר: כי האלהים בשמים ואתה על הארץ (קהלת ה, א).
דבר אחר: רם על כל גוים ה' משל למה הדבר דומה? למלך שהיה יושב ודן על בימה שלו והיו הכל מתיראין ממנו נכנס לתוך ביתו והפשיט את כליו והעביר כלי זיינו ממנו התחילו בני הבית משחקין בו זה מושך לכאן וזה מושך לכאן יכול אף למעלה? תלמוד לומר: אל נערץ בסוד קדושים רבה (תהלים פט, ח), ואומר: וסביביו נשערה מאד (תהלים נ, ג), ואומר: המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו (איוב כה, ב).

על השמים כבודו – וכי אומות העולם היו יודעין היכן כבודו של מקום אף ישראל לא היו יודעין אלמלא נביאים שעמדו ולמדו להן לישראל, מיכה אמר: ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו (מלכים א כב, יט), יחזקאל אמר: נפתחו השמים ואראה מראות אלהים (יחזקאל א, א) ישעיהו אמר: (ראיתי) [ואראה] את ה' יושב על כסא רם ונשא (ישעיהו ו, א), דניאל אמר חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חור (דניאל ז, ט) וכו' נהר די נור נגד ונפק מן קדמוהי וכו' (שם, י), והא למדנו שכבודו מן השמים.

דבר אחר: על השמים כבודו משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהשיא לעבדו אשה והשלימה בכסף ובזהב ובאבנים טובות ומרגליות, אמר לה: הרי הכל מסור בידך חוץ מחביות מחבוא זו שהיא מלאה עקרבים, נכנסה אצלה אשה אחת שואלת ממנה חומץ. אמרה לה: מה המלך נוהג בך? אמרה לה: מנהג יפה, אלא אני מצטערת על חביות אחת שהיא מלאה עקרבים. אמרה לה: כל קוזמיאה שלו כנוסים בתוכה ומבקש לישא אשה אחרת וליתנם לה, מיד שלחה ידה לתוך החביות והשיכוה עקרבים. כך המלך זה הקב"ה ואיש ואשה זה אדם וחוה שואלת החומץ זה הנחש. באותה שעה סילק הקב"ה שכינתו בשמים שנאמר: עלה אלהים בתרועה (תהלים מז, ו).

מי כה' אלהינו – מי כה' אלהינו במצילים, מי כה' אלהינו במפרעים, מי כה' אלהינו במכברים, מי כה' אלהינו בנותני שכר, מי כה' אלהינו באלילים.

  • [מי כה' אלהינו במצילים,] משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהלך לו אצל בעל הבית אחד ועשאו אפוטרופוס להיות עומד על עניניו. הגיע עסק לאותו האיש ונתפש למלכות ונידון באור. הלכו אל המלך ואמרו לו: הרי אותו האיש בן ביתך נידון באור. אמר להם: אני מצילו. אמרו לו: אין אתה יכול שכבר הטילוהו באור. אמר להן: ומה אני יכול לעשות לו? והקב"ה אינו כן אלא מציל האדם מתוך האור שנאמר: אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים (בראשית טו, ז).
  • מי כה' אלהינו במפרעים, פרעה גזר על ישראל לאבדן שנאמר: ויצו פרעה לכל עמו וגו' (שמות א, כב) והקב"ה נפרע מהן ואיבדם במים שנאמר: ונער פרעה וחילו בים סוף, וכן אמר יתרו: כי בדבר אשר זדו עליהם (שמות יח, יא), ואומר: ומדותי פעולתם ראשונה אל חיקם (ישעיהו סה, ז).
  • מי כה' אלהינו במכברים, משל למה הדבר דומה? למלך שאמר לאוהבו: השכם בבקר על פתח שלי ואעשה אותך בעל חמדה שלי, לא הגיע חצי הלילה עד שמת, שנאמר: ביה בליליא קטיל בלשצר מלכא (דניאל ה, ל).
  • מי כה' אלהינו בנותני שכר, משל למה הדבר דומה? למלך ששכר פועלים הרבה והיה ביניהם עצל אחד ומתון אחד, וכשבא לתת להם שכרם נותן להם בשוה, אבל הקב"ה אינו כן, אלא לפי מעשיו של אדם נותן לו גמולו, שנאמר: אני ה' חוקר לב וכו' לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו (ירמיהו יז, י).
  • מי כה' אלהינו באלילים, לפי שאומות בעולם קוראין עצמו אלוהות ושמא הן יכולין לרפאות החולה או ליילד את החיות. פרעה קרא עצמו אלוה, שנאמר: לי יאורי ואני עשיתני. סנחריב, שנאמר: מי בכל אלהי הארצות וכו'. נבוכדנצר אמר: אעלה על במתי עב אדמה לעליון. נגיד צור, שנאמר: ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי. בא וראה מה אמר הקב"ה ליחזקאל הנביא: לך אמור לנגיד צור תפיך ונקביך ביום הבראך כוננו, הנקבים האלו שיש לך מהם פתוחין ומהם סתומים אם יסתמו הפתוחין או אם יפתחו הסתומין אי אפשר לך לחיות בעולם והרי דברים קל וחומר שכן הוא אומר באיוב: הידעת עת לדת יעלי סלע חלל אילות תשמור, תספור ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה, תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה, וכי כולם מעוברות כאחת יש מהן מעוברות בשבת זו ויש מהן מעוברות בשבת אחרת מה הקב"ה עושה סופר לה ירחים וממלא לה, האילת הזאת אינה יכולה ללדת מפני שאיבריה סכופים עליה עד שהיא אוכלת והקב"ה מזמן לה נחש והוא נושכה ואיבריה מתרפין והיא יולדת, ולא לאילה בלבד הקב"ה עושה אלא לכל שנאמר: ורחמיו על כל מעשיו.

המגביהי לשבת – הגבהתי השפלתי הגבהתי; וכן היה הלל אומר: עלה למטה ורד למעלה.

המשפילי לראות – משל למה הדבר דומה? למלך ששלח שני איפרכין לשתי איפרכיות שלו, אחד יישב איפרכיה שלו חבשו המלך בבית האסורים, (ואותו) [ואחד] שיישב איפרכיה שלו הושיבו בבימה עמו, ולאחר כן לקח אותו שהושיבו בבימה עמו [וחבשו בבית האסורים ואותו שהושיב בבית האסורים הושיבו אותו בבימה]. אמרו לו עבדיו: מה ראית לעשות להם ככה? אמר להן: זה שהושבתיו בבימה לא ראה קלון מימיו וזה שהושבתיו בבית האסורים לא ראה כבוד מימיו ידע זה מאי זה כבוד יצא ולאיזה קלון הוא נכנס וידע זה מאיזה קלון יצא ולאי זה כבוד נכנס; כך הקב"ה משפיע שלום לאומות האולם בעולם הזה להורידם לבאר שחת ומשפיל ישראל בעולם הזה להעלותם למעלה העליונה לעתיד לבוא, שנאמר: ונתנך ה' לראש על כל גויי הארץ, לפי שאומות העולם מונין ישראל ואומרים להן: אינו שולט אלא בשמים וישראל משיבין כך צאו והסתכלו בחמה שהיא שלוחו של הקב"ה ושולטת בהרים ובגבעות ואם שלוחו של מקום כך הקב"ה על אחת כמה וכמה.

בשמים ובארץ – מלמד שאין מושיבין את האדם בישיבה של מטה עד שמושיבין אותו בישיבה של מעלה וכל בני אדם מסתכלין בו ואומרים: פלוני כשר פלוני חסיד וראוי הוא להיות חכם, שנאמר: אשר המתברך בארץ יתברך באלהי אמן (ישעיהו סה, טז), ומנין שאין נפרעין מן האדם מלמטה עד שנפרעין ממנו מלמעלה שנאמר: והיה ביום ההוא יפקוד ה' על צבא מרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה (ישעיהו כד, כא)[2].

מקימי מעפר דל – דוד אמרו לעצמו: "מקימי מעפר דל", אבל חנה אמרתו על כל הדורות: "מקים מעפר דל".

דבר אחר: מקימי מעפר דל – אין דל אלא שנתדלדל מנכסיו, הא כיצד אדם מוכר ביתו ויש לפניו מקצת, בהמתו ויש לפניו מקצת, מוכר מקצת שדותיו ויש לפניו מקצת, אביון הוא תאב לכל.
דבר אחר: מקימי מעפר דל – העפר הזה אדם אוכל עליו ויושב עליו ורוחו הולכת עליו.

[מאשפות ירים אביון –] ר' שמעון בן תחליפא אומר: סבור אתה שאתה מגנהו ואין אתה אלא משבחהו, שאם יהיה לאדם שתי מזובלות מאשפות אין אתה משבחו אלא מגנהו, ומהיכן אתה מגנהו.

להושיבי עם נדיבים – ומי הם הנדיבים? אלו אברהם יצחק ויעקב שנאמר: נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם.

מושיבי עקרת הבית – שש עקרות הן בנשים.‏[3] ומה ראו אלו להיות עקרות? לפי שאין פועלין לפני[ו] כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות.

דבר אחר: מושיבי עקרת הבית – להושיב את שרי עקרה ליתן לה בית שנאמר: הניקה בנים שרה וכי כמה בנים הניקה? והלא בן אחד היה לה, שנאמר: כי ביצחק יקרא לך זרע, אלא לפי שנאמר: ויגדל הילד ויגמל וכו' למה עשה משתה ביום הגמל את יצחק ולא ביום שגדלו? אלא לפי שהיו אומות העולם אומרים לא ילדה שרה יצחק אלא השפחה, מה עשה הקב"ה? ייבש דדי מטרוניות שלהן ולא היו יכולין להניק את בניהן, ובאים אצל אברהם ואומרים לו שתניק שרה את בניהן. אז אמר אברהם לשרה: אין זו שעה של צניעות, אלא קדש[י] שמו של הקב"ה וגלי דדייך והניקי בניהם וידעו כי יצחק בנך. ולא הספיקה לגלות דדיה עד שהיו מוציאין חלב כשתי מעיינות הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב וברכתי אותה שתי ברכות בשתי דדיה והיו כל המטרוניות אומרים מי יתן שינק בני מחלב צדיקת לכך נאמר: הניקה בנים שרה (עיין פסיקתא פסקא שוש אשיש).
דבר אחר: מושיבי עקרת הבית – להושיב רבקה עקרה ליתן לה בית שנאמר: ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך אמר לה הקב"ה: הרי כל העולם כלו בנוי בבטנך שמזה ומזה יצאו מלכים מזה ומזה יצאו אלופים, ונתן לה הקב"ה שתי בתים: בית עשו בעולם הזה ובית יעקב בעולם הבא שנאמר: והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה וכו'.
דבר אחר: מושיבי לאה עקרה לתת לה בית שנאמר: וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ונתן לה הקב"ה שני כתרים כתר מלכות נטלה מרים כתר כהונה נטלה יוכבד.
דבר אחר: מושיבי רחל עקרה ליתן לה בית שנאמר: ויזכור אלהים את רחל ונתן לה הקב"ה שני בנים יוסף ובנימין, מיוסף עמדו [שני] שבטים זה יהושע וגדעון [יהושע מאפרים וגדעון ממנשה], שנאמר: בכור שורו הדר לו, ומבנימין עמדו מלכים זה שאול ואיש בשת שנאמר: ולו היה בן ושמו שאול בחור (שמואל א ט, ב) (ושנים שנה) [ושתי שנים] מלך (שם יג, א).
דבר אחר: מושיבי חנה עקרה לתת לה בית שנאמר: עד עקרה ילדה שבעה והעמיד ממנה עשרים ושנים אלף לוים שנאמר: כל אלה בנים להימן חוזה המלך וכו'.
דבר אחר: מושיבי אמו של שמשון עקרה לתת לה בית שנאמר: ותהר האשה ותלד בן ותקרא את שמו שמשון, וכתיב ותחל רוח ה' לפעמו וכו'.
דבר אחר: מושיבי עקרת הבית – להושיב את ציון עקרה ליתן לה בית תורה.

[אם הבנים שמחה –] שהן שמחין באמם ואמם שמחה בהם לפי שבעולם הזה אין מטבע של תורה יצא שאם ילך אדם אצל פלטורין ויאמר לו אשנה לך פרק אחד בקהל ואומר לו אם יש לך בידך מעות ואם לאו איני יוצא מידך, אבל לעתיד לבוא אין מתבקש אלא תורה שנאמר: הנה ימים באים נאום ה' והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דבר ה', ואומר: ונעו מים ועד ים.

דבר אחר: אם הבנים שמחה – אלו בני ציון שהם שמחים באמם ואמם שמחה בהם, משל למה הדבר דומה? למלך שנשא אשה ויולדת לו בן ראשון ונתנו להגמון אחד שיגדלנו, ילדה לו בן שני ונתנו לאיפרכוס שיגדלנו, ילדה לו שלישי ונתנו לשלטון אחד שיגדלנו, ציון שעמדה מלדת התחילה מצטערת על בניה ואומרת למלך היכן הם בני, מיד הקב"ה תוקע בשופר גדול ומעלן לירושלים שנאמר: כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו, ואומר: והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וכו' ואז ציון שמחה בבניה ובניה באמם שנאמר ובני ציון גילו ושמחו בה' אלהיכם.

בתחלה הללויה ובסוף הללויה – הללוהו לשעבר הללוהו לעתיד; הללוהו בעולם הזה הללוהו בעולם הבא.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ דומה לתהלים צו ג–ד ולדברי הימים א טז לג, ואינו מדויק
  2. ^ לפנינו בשינויים קלים.
  3. ^ בפסיקתא פ' רני עקרה שבע עקרות הן, ובכ"י פארמא שש כמו כאן לפי שאין מונה ציון בכלל נשים