מ"ג במדבר יט ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות במדבר


<< · מ"ג במדבר יט · ב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
זאת חקת התורה אשר צוה יהוה לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדמה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה על

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
זֹ֚את חֻקַּ֣ת הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה לֵאמֹ֑ר דַּבֵּ֣ר ׀ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֣וּ אֵלֶ֩יךָ֩ פָרָ֨ה אֲדֻמָּ֜ה תְּמִימָ֗ה אֲשֶׁ֤ר אֵֽין־בָּהּ֙ מ֔וּם אֲשֶׁ֛ר לֹא־עָלָ֥ה עָלֶ֖יהָ עֹֽל׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
דָּא גְּזֵירַת אוֹרָיְתָא דְּפַקֵּיד יְיָ לְמֵימַר מַלֵּיל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסְּבוּן לָךְ תּוֹרְתָא סִמּוֹקְתָא שַׁלְמְתָא דְּלֵית בַּהּ מוּמָא דְּלָא סְלֵיק עֲלַהּ נִירָא׃
ירושלמי (יונתן):
דָא גְזֵירַת אַחְוָיַת אוֹרַיְיתָא דְפַקֵיד יְיָ לְמֵימָר מַלֵיל עִם בְּנֵי יִשְרָאֵל וְיִסְבוּן לָךְ מֵאַפְרָשׁוּת לִישְׁכְּתָא תוֹרָתָא סוּמְקָתָא בְּרַת תַּרְתֵּין שְׁנִין דְלֵית בָּהּ מוּמָא וְשׁוּמָא מִשֵעָר חַוְורָן דְלָא סַלִיק עֲלָהּ דְכַר וְלָא אַטְרָחָא בְּאוּבְצַן עִיבִידְתָּא וְאִפְסְרָא וּקְטַרְבָא וְלָא אִידְעָצָא בְּזִקְתָא וְסוּל וְסִירְתָּא וְכָל דְדָמֵי לְנִירָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"זאת חקת התורה" - לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה לפיכך כתב בה חקה גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה

"ויקחו אליך" - (במדבר רבה) לעולם היא נקראת על שמך פרה שעשה משה במדבר

"אדמה תמימה" - שתהא תמימה באדמימות שאם היו בה שתי שערות שחורות פסולה

רש"י להלן בפסוק כ"ב בשם ר' משה הדרשן

"ויקחו אליך" - משלהם כשם שהם פרקו נזמי הזהב לעגל משלהם כך יביאו זו לכפרה משלהם

"פרה אדמה" - משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך אמרו תבא אמו ותקנח הצואה כך תבא פרה ותכפר על העגל

"אדמה" - על שם (ישעיהו א, יח) אם יאדימו כתולע שהחטא קרוי אדום

"תמימה" - על שם ישראל שהיו תמימים ונעשו בו בעלי מומין תבא זו ותכפר עליה' ויחזרו לתמותם

"לא עלה עליה עול" - כשם שפרקו מעליהם עול שמים

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"זאת חקת התורה" - לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת לפיכך כתב בה חקה גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה לשון רש"י מדברי רבותינו (יומא סז) וכבר כתבתי בענין שעיר המשתלח (ויקרא טז ח) מה טעם לאומות שיהיו מונין אותנו בזאת יותר משאר הקרבנות שיכפרו ויש מהם שיטהרו כקרבנות הזב והיולדת כי מפני היותה נעשית בחוץ יראה להם שהיא נזבחת לשעירים על פני השדה והאמת שהיא להעביר רוח טומאה ושריפתה כריח ניחוח בחוץ וטעם טומאת המת בעטיו של נחש כי הנפטרים בנשיקה לא יטמאו מן הדין והוא שאמרו צדיקים אינן מטמאין ולכך אמר הכתוב זאת חקת התורה כלומר הנחקקת מן התורה והיא תורה שבע"פ על כן היא פרה והיא אדומה ממדת הדין ונתנה לאלעזר להעשות לפניו אפילו על ידי זר אבל הסגן יראה מעשיה כדי שתעשה על כוונתו שלא יחשבו בה מחשבה רעה כאומות והשטן והפרשה הזאת תשלום תורת הכהנים ונכתבה כאן אחר מתנות כהונה לומר שגם טהרתן של ישראל על ידי כהן תהיה וטעם זאת חקת התורה אשר צוה ה' כטעם ואל משה אמר עלה אל ה' (שמות כד א) או הוא כמו מסורס דבר אל בני ישראל זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר

""דבר"" - ולא "דברו" כי משה הוא העיקר וטעם אליך שיעשו כן במדבר לשעתם ואחרי כן (בפסוק י) יצוה שתהיה לבני ישראל ולגר לחקת עולם שיעשו כן לדורותם וכן ויקחו אליך שמן זית זך וגו' (שמות כז כ) ואחרי כן חקת עולם לדורותם (שם פסוק כא) ואמר ונתתם ולא ונתת להכניס אהרן עמו לכבודו כי שניהם יצוו לאלעזר לשחוט לפניו או אמר " ונתתם " לרבים עכשיו ולדורות והטעם כי אלעזר השוחט מיד ב"ד יקחנה שיתנוה לו שתעשה בהכשר ועל דעתם כענין ששנינו (פרה פ"ג מ"ה) ומי עשאן הראשונה עשה משה רבינו והשניה עשה עזרא שבע מעזרא ואילך ומי עשאן שמעון הצדיק ויוחנן כהן גדול עשו שתים שתים וכו'

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)

זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול. יש פרשיות שכולל בתחלה ופורט בסוף, ופורט בתחלה וכולל בסוף, וזו כללה בתחלה וכללה בסוף. שמות יט ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל פרט אלה הדברים כלל. שמות יב זאת חקת הפסח כלל. כל בן נכר לא יאכל בו פרט. זאת חקת התורה כלל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה פרט. כלל ופרט - אין בכלל אלא מה שבפרט:

זאת חקת התורה. ר' אליעזר אומר נאמר כאן חקה ונאמר להלן ויקרא טז חקה. מה חקה האמורה להלן בבגדי לבן הכתוב מדבר, אף חקה האמורה כאן בבגדי לבן הכתוב מדבר.

שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי: באיזו כלים פרה נעשית? אמר להם בבגדי זהב. אמרו לו והלא למדתנו רבינו בבגדי לבן! אמר להם אם מה שראו עיני ומה ששרתו ידי שכחתי כך, ק"ו למה שלמדתי! וכל כך למה? כדי לחדד את התלמידים. וי"א הלל הזקן היה, אלא שלא היה יכול לומר מה ששרתו ידי:

ויקחו. מתרומת הלשכה:

אליך. שתהא גזבר לדבר, וכשם שהיה משה גזבר לדבר כך היה אהרן גזבר לדבר. כיוצא בו אתה אומר בשמן המשחה:

פרה אדומה. ר' אליעזר אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים, וחכמים אומרים עגלה בת שתים ופרה בת ג' ובת ד'. ר' מאיר אומר אף בת חמש כשרה. זקנה כשרה, אלא שלא ממתינים לה שמא תשחיר שלא תיפסל:

פרה. שומע אני שחורה או לבנה - תלמוד לומר תמימה.

תמימה באדמות או תמימה במומים? כשהוא אומר אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול - הרי מומים אמורים; הא מה תלמוד לומר תמימה - שתהא תמימה באדמות.

אשר אין בה מום - למה נאמר? הא עד שלא נאמר יש לי בדין: מה מוקדשים, שאין מלאכה פוסלת בהם - מום פוסל בהם; פרה, שמלאכה פוסלת בה - אינו דין שיהא מום פוסל בה?! לא: אם אמרת במוקדשים, שעשיתן בטהרה - לפיכך מום פוסל בהם; תאמר בפרה, שעשיתה בטומאה - לפיכך לא יהיה מום פוסל בה! הרי פסח יוכיח, שעשיתו בטומאה ומום פוסל בו, והוא יוכיח לפרה: אע"פ שעשיתו בטומאה - שיהא מום פוסל בה! לא: אמרת בפסח שיש לו זמן קבוע, לפיכך מום פוסל בו; תאמר בפרה שאין לה זמן קבוע, לפיכך לא יהיה מום פוסל בה! ת"ל אשר אין בה מום.

איסי בן עקביא אומר: אשר אין בה מום למה נאמר? הא עד שלא יאמר יש לי בדין: ומה מוקדשים, שאין נפסלים בשחור ולבן, מום פוסל בהם - פרה, שנפסלת בשחור ולבן, אינו דין שיהא מום פוסל בה? אם זכיתי מן הדין, מה ת"ל אשר אין בה מום? שהיה בדין לעגלה ערופה שתפסל במומים: ומה מוקדשים, שאין מלאכה פוסלת בהם, מום פוסל בהם - עגלה ערופה, שמלאכה פוסלת בה, אינו דין שיהיה מום פוסל בה? תלמוד לומר "אשר אין בה מום". בה אין מום, הא אם יש מום בעגלה הרי זו כשרה.

ור' יהודה בן בתירה אומר: ומה חטאת העוף, שמקריביה טהורים - אין מום פוסל בה; פרה, שמקריביה טמאים, אינו דין שיהיה מום פוסל בה? תלמוד לומר "אשר אין בה מום".

בה אין מום, הא אם יש בעובדיה הרי זו כשרה. אמר ר' יאשיה: נאמתי לפני ר' יהודה בן בתירה: כיצד המום בעובדיה? והראני בין שתי אצבעותיו יוצא, ולו ב' זנבות:

אשר לא עלה עליה עול. בעול שלא לעובדה הכתוב מדבר. ואם תאמר בעול של עובדה - אמרת ק"ו הוא: ומה עגלה, שאין המום פוסל בה, עול פסל בה - פרה, שהמום פוסל בה, אינו דין שיהא העול פוסל בה?! הרי מוקדשים יוכיחו, שהמום פוסל בהם, ואין עול פוסל בהם; והן יוכיחו לפרה, שאף על פי שהמום פוסל בה - לא יהיה עול פוסל בה! לא: אם אמרת במוקדשים, שאין נפסלים בשחור ובלבן - לפיכך אין העול פוסל בהם; תאמר בפרה, שנפסלת בשחור ובלבן - לפיכך יהיה עול פוסל בה! ת"ל אשר לא עלה עליה עול, בעול שאינו של עבודה הכתוב מדבר.

מנין לעשות שאר עבודה כעול? אמרת ק"ו הוא: ומה עגלה, שאין המום פוסל בה, עשה בה שאר מלאכות כעול; פרה, שהמום פוסל, אינו דין שנעשה שאר מלאכה כעול?! חילוף הן הדברים: ומה פרה, שהמום פוסל בה, לא עשה שאר מלאכה כעול - עגלה, שאין המום פוסל בה, אינו דין שלא נעשה בה שאר מלאכה כעול?! ת"ל דברים כא אשר לא עבד בה. דנתי וחלפתי בטל או חלוף זכיתי כבתחלה: ומה עגלה, שאין המום פוסל בה, עשה בה שאר מלאכות כעול; פרה, שהמום פוסל בה, דין הוא שנעשה בה שאר מלאכה כעול!

<< · מ"ג במדבר · יט · ב · >>