מ"ג במדבר יט ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות במדבר


<< · מ"ג במדבר יט · ג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ונתתם אתה אל אלעזר הכהן והוציא אתה אל מחוץ למחנה ושחט אתה לפניו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּנְתַתֶּ֣ם אֹתָ֔הּ אֶל־אֶלְעָזָ֖ר הַכֹּהֵ֑ן וְהוֹצִ֤יא אֹתָהּ֙ אֶל־מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֔ה וְשָׁחַ֥ט אֹתָ֖הּ לְפָנָֽיו׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְתִתְּנוּן יָתַהּ לְאֶלְעָזָר כָּהֲנָא וְיַפֵּיק יָתַהּ לְמִבַּרָא לְמַשְׁרִיתָא וְיִכּוֹס יָתַהּ קֳדָמוֹהִי׃
ירושלמי (יונתן):
וְתִתְּנוּן יָתָהּ לְאֶלְעָזָר סְגַן כַּהֲנַיָא וִיהַנְפַּק יָתָהּ לְחוֹדָא לְמִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא וִיסַדֵר חֲזוֹר חֲזוֹר לָהּ סִידוּרֵי קִיסִין דְתֵינַיָא וְכַהֲנָא אוֹחֲרַן יִכּוֹס יָתָהּ קֳדָמוֹי בִּתְרֵין סִימָנַיָא כְּמִשְׁאַר בְּעִירַן וְיִבְדִיקְנָהּ בִּתְמַנֵי סְרִי טְרִיפַן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אלעזר" - (ספרי) מצותה בסגן

"אל מחוץ למחנה" - (יומא סח ספרי) חוץ לשלש מחנות

"ושחט אותה לפניו" - (יומא מב) זר שוחט ואלעזר רואה

רש"י להלן בפסוק כ"ב בשם ר' משה הדרשן
"אל אלעזר הכהן" - כשם שנקהלו על אהרן שהוא כהן לעשות העגל ולפי שאהרן עשה את העגל לא נעשית עבודה זו על ידו שאין קטיגור נעשה סניגור

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אל אלעזר הכהן" - מצותה בסגן לשון רש"י ואין הכוונה לומר שיהיה חיוב המצוה בסגן יותר מכהן גדול או כהן הדיוט אלא הוראת שעה היתה בפרה ראשונה שתהיה באלעזר והוא היה הסגן ולשון ספרי (חקת ח) בא הכתוב ולמד על הפרה שתהא עשויה בסגן תדע שכן שהרי אהרן קיים ואלעזר שורף את הפרה ונתתם אותה אל אלעזר הכהן זו נעשית באלעזר ושאר כל הפרות בכהן גדול דברי רבי מאיר רבי יוסי ורבי יהודה ורבי שמעון ורבי אליעזר בן יעקב אומרים זו נעשית באלעזר ושאר כל הפרות בין בכהן גדול בין בכהן הדיוט והענין לומר כי המצוה הזאת לעומק סודה ראויה להנתן לגדול שבכהונה ולא נתנה לאהרן ואולי הוא לגדולתו כי הוא קדוש ה' וחסידו המכפר במקדשו ולא רצה ליתן לו עבודת חוץ או היה להכתיר אלעזר ולחנכו בחיי אביו במצוה אחת מן המצוות של כהונה גדולה או היה לעונש העגל כדברי רבי משה הדרשן והנה עשה הקב"ה גם אהרן נביא במצוה הזאת והוא ומשה רבינו יתנו אותה לאלעזר שהוא גדול הכהונה אחרי אהרן והוא המשוח בשמן המשחה וזה רמז לדורות שתעשה בגדול הכהונה והוא הכהן הגדול וכן שנינו (פרה פ"ד מ"א) פרת חטאת ששחטה שלא בכהן גדול פסולה ורבי יהודה מכשיר ובגמרא במסכת יומא (מב) ונתתם אותה אל אלעזר הכהן אותה אל אלעזר ולא לדורות לאלעזר איכא דאמרי לדורות בכהן הדיוט ואיכא דאמרי לדורות בכהן גדול והוא סתם משנתינו והנכון בטעם ולדברי האומר לדורות בכהן הדיוט צוה באלעזר לפי שלא היה שם כהן אחר כי אינו הגון שיהיה אחיו הקטן קודם אליו

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)

ונתתם אותה אל אלעזר הכהן. בא הכתוב ולימד על הפרה שנעשית בסגן, תדע שכן הוא, שהרי אהרן קיים ואלעזר שורף את הפרה.

ונתתם אותה זו נעשית באלעזר, ושאר הפרות נעשות בכהן גדול, דברי ר' מאיר. ר' יוסי ברבי יהודה ור' שמעון ור' אליעזר בן יעקב אומרים: זו נעשית באלעזר, ושאר הפרות - בין בכ"ג ובין בכהן הדיוט:

והוציא אותה. ולא שיוציא אחרת עמה. מכאן אמרו שאם לא היתה פרה רוצה לצאת - אין מוציאין עמה שחורה, שלא יאמרו שחורה שחטו ולא אדומה, ושלא יאמרו שתים שחטו. רבי אומר: לא מן השם הוא זה, אלא משנאמר והוציא אותה, לבדה:

אל מחוץ למחנה. להר המשחה:

ושחט אותה. בא הכתוב ולימד על הפרה, שתהא מלאכה פוסלת בשחיטתה.

ושחט אותה - מגיד שלא נתנבלה בשחיטתה פסולה.

ושחט אותה - מכאן אמרו אין עושים שתי פרות כאחת:

ושחט אותה לפניו - שיהיה אחד שוחט ואלעזר רואה.

<< · מ"ג במדבר · יט · ג · >>