מ"ג אסתר ב ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג אסתר ב · ה · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אִ֣ישׁ יְהוּדִ֔י הָיָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֑ה וּשְׁמ֣וֹ מׇרְדֳּכַ֗י בֶּ֣ן יָאִ֧יר בֶּן־שִׁמְעִ֛י בֶּן־קִ֖ישׁ אִ֥ישׁ יְמִינִֽי׃

תרגום

תרגום אחד (כל הפרק)

גבר חסידא ומורה ומצלי קדם אלהא על עמיה הוה בשושן בירנתא ושמיה מרדכי אתקרי על דהוה מתיל למירא דכיא בר יאיר בר שמעי בר גרא בר קיש דמן שבט בנימין הוא שמעי דאקל ית דוד ובעא יואב למקטליה ולא שבקיה על דאסתכל ביה ברוח נבואה וחמא דאטמוסי מרדכי ואסתר למיפק מניה וכדו פסק שמעי מלמילד פקד דוד לשלמה בריה למקטל יתיה:

תרגום שני

לפירוש "תרגום שני" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

גברא יהודאה הוה בשושן בירתא ושמיה מרדכי. ולמה אתקרי שמיה גברא יהודאה אלא דהוה דחיל מן חטאה דעלוי איתנבי דוד ואמר היומא הדין ימות גברא בישראל ומאן הוה גברא דין הוא מרדכי בר יאיר בר שמעי בר שמידע בר בענה בר אלה בר מיכה בר מפיבושת בר יהונתן בר שאול בר קיש בר אביאל בר צרור בר בכורת בר אפיח בר שחרית בר עוזיה בר שישק בר מיכאל בר אליאל בר עמיהוד בר שפטיה בר פתואל בר פיתון בר מלוך בר ירובעל בר ירוחם בר חנניה בר זבדי בר אליפעל בר שמרי בר זבדיה בר מרימות בר חושים בר שחורה בר גזה בר בלע בר בנימין בריה דיעקב בוכרא דאתקרי שמיה ישראל. ומה חמא מרדכי דאתקרי בר שמעי אקיל שמעי לדוד מלכא דישראל ואמר לדוד מלכא פוק לך גברא רשיעא וגברא דחייב קטול. אתעני אבישי בר צרויה ואמר לדוד אזיל איסר רישיה דשמעי מיניה. איסתכל דוד מלכא בנבואתיה וחמה דמרדכי עתיד דקאים מיניה. וכד חמא דוד מלכא פקיד לשלמה בריה ואמר לשלמה בריה תא בשעתא דיפסוק שמעי מן בניא קטול יתיה דיזכי וייתי לעלמא דאתי. ומטול דקאים מיניה ברא צדיקא דעל ידוי איתעבידו ניסן וגבורן לישראל בארבע גלותהון והוא מרדכי מירא דכיא בר יאיר בר שמעי בר קיש מן שבטא דבנימין. ושמעי הוה חייב דיתקטיל בדינא כמה דכתיב באוריתא דמשה דיינא דקשטא לא תצער ורבא דבעמך לא תלוט והוא אקיל לדוד מלכא דישראל. וחס עלוי דוד דלא למקטול יתיה דחמא דקיימין מיניה הני תרין צדיקיא ומתפרקין על ידיהון דבית ישראל.

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"איש יהודי" - על שגלה עם גלות יהודה כל אותן שגלו עם מלכי יהודה היו קרויים יהודים בין הגוים ואפילו משבט אחר הם

"איש ימיני" - מבנימין היה כך פשוטו ורבותינו דרשו מה שדרשו

רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

אִישׁ יְהוּדִי – עַל שֶׁגָּלָה עִם גָּלוּת יְהוּדָה. כָּל אוֹתָן שֶׁגָּלוּ עִם מַלְכֵי יְהוּדָה הָיוּ קְרוּיִים "יְהוּדִים" בֵּין הַגּוֹיִם, וַאֲפִילוּ מִשֵּׁבֶט אַחֵר הֵם (מגילה י"ב ע"ב).
אִישׁ יְמִינִי – מִבִּנְיָמִין הָיָה, כַּךְ פְּשׁוּטוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ מַה שֶׁדָּרְשׁוּ (שם).

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

{ה} השאלות:

איש יהודי, יש לדקדק שהיה לו לומר ויהי איש יהודי בשושן, ולמה מספר יחוסו :

איש יהודי. הכתוב בא לספר צדקת מרדכי ואסתר, איך בשלשה זמנים היתה אנוסה גמורה ונלקחה בעל כרחה, א. בזמן הראשון שנלקחה מביתה, ב. בזמן השני במשך י"ב חדש שישבה תחת יד הגי, ג. זמן השלישי בעת נלקחה אל היכל המלך.

עתה החל לספר מתחילת לקיחתה מביתה, שמרדכי הסתירה משך זמן רב, הגם שהיה לו סכנה בדבר כי פקודת המלך בודאי היתה שכל מי שיש לו בת יפה יביאנה, וכשעובר על פקודת המלך אחת דתו להמית ובכל זאת לא מסרה ברצונו, וחושב בזה שמונה ענינים, א. איש יהודי היה בשושן הבירה, שאם היה מרדכי דר במדינה אחרת לא היתה הסכנה גדולה כ"כ, כי היה יכול לומר שלא שמע מפקודת המלך, אבל הוא היה בשושן ושם היה מקום הקיבוץ ונודע לכל בני העיר, וגם אם היה דר בשושן זה מקרוב היה לו תירוץ שעדן לא שמע, על זה אמר איש יהודי היה מכבר בשושן שדר שמה מימי קדם, ובזה מתחייב ראשו למלך, ב. ושמו מרדכי. כי אם היה איש שפל ונבזה היה לו אמתלא שנכלם למסור בתו למלך בידעו פחיתות מדרגתו, לכן אמר שהיה איש הנודע בשמו ויחוסו ושם שבטו לכבוד ולתפארת, ובשגם שהיה מזרע המלוכה מבני שאול :

אלשיך

לפירוש "אלשיך" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

(ה) איש יהודי היה בשושן וכו'. אחרי הודיע אלהים אותנו את כל הרעות אשר גמלנו המן הרע, אשר הביאנו במצודתו, אספנו במכמרתו, האכילנו המן מלחם אונים סעודתו של אחשורוש ויין משתיו, ויחייב את ראשנו למלך מלכי המלכים. כמאמר רבי ישמעאל במדרש חזית (אסתר רבה ז יג), כי המן היה יועץ בליעל למלך אחשורוש לחייב את ישראל, והוא קבצם שמונה עשר אלף וחמש מאות מישראל אשר בשושן. שלא כרצון מרדכי שהיה צווח צוחה על היין בל יבגוד על היהודים אשר בשושן, ואומר להם לא תלכו ולא תלחמו לחם רשע, כי רעה נגד פניכם ללמד עליכם קטגוריא. ולא שמעו ולא הטו את אזנם, וכמרעיתם וישבעו נתחייבו כליה למקום, כאשר הזכרנו למעלה לשון מאמר רבי ישמעאל. עתה בא הוא יתברך ללמדנו דעת אלהים בארץ והשגחתו להטיב אלינו אשר לא עזב חסדו ואמתו מעמו ונחלתו ישראל, ולא כחטאינו עשה לנו. כי לא השבית לנו גואל, לתקן את אשר עוות המן הרע, ויקם ה' לנו את מרדכי, שעל ידו תהיה סליחתינו ועל ידי אסתר אשר לקח לו לבת. וזהו איש יהודי [היה] וכו' וכמאמרם ז"ל (אסתר רבה ו ג) כל מי שנאמר בו היה מתוקן למה שנעשה על ידו, ומשה היה רועה מתוקן לגאולה, וכן איש יהודי היה מתוקן לגאולה:

וטרם נבא אל הענין נשים לב, מה זה היה שראה והתקין הוא יתברך שני גואלים, והיה די באחד. ואין להשיב כי מרדכי היה העיקר שנאמר בו היה על שהיה מתוקן לגאולה, אך אסתר לא היתה רק לעזר מעט. כי הנה אמרו רבותינו ז"ל (אסתר רבה ו ה), כי אין לה אב ואם, אתם אמרתם יתומים היינו אין אב (איכה ה ג) חייכם שהגואל שאני מעמיד לא יהיה לו אב ואם שנאמר כי אין לה אב ואם, הנה כי גם אסתר מגואלינו היא:
  והנה לבא אל הענין, נשים לב לדעת מה פשע יעקב וחטאת בית יהודה שקראתם הרעה הגדולה ההיא על ידי איש צר ואויב המן הרע. כי הלא מצאנו ראינו לרבותינו ז"ל דעות חלוקות, שתים מערכות, מערכה מול מערכה. והוא כי הנה במדרש חזית (אסתר רבה ז יג) הסכימה דעתם כי על עון הסעודה נתחייבו, כאומרם אמר רבי ישמעאל שמונה עשר אלף וחמש מאות הלכו לבית המשתה וכו', מיד עמד שטן והלשין עליהם לפני הקב"ה ואמר וכו', מיד אמר לו הקב"ה לשטן, הבא מגילה ואכתוב עליה כליה וכו'. הנה דעת רבי ישמעאל שעל עון הסעודה נתחייבו כליה. וכן במדרש עצמו מסיים ואומר כי הלך אליהו אל אבות העולם שישגיחו על הדבר ולא השגיחו באמרם אם חטאו מה נעשה להם, ואחר כך בא לו אצל משה רבינו ע"ה ואמר לו מה תענה על הצרה הזאת כי באו בנים עד משבר וכו', אמר לו משה כלום יש אדם כשר באותו דור כו', אמר לו יבקש רחמים הוא משם ואני מכאן וכו', חזר ואמר לו אם בדם היא חתומה אין תפלתינו נשמעת ואם בטיט היא חתומה תפלתנו נשמעת:   וטרם בא אל הענין, נשים לב על פי דרכנו מה היה שאחר שלא ראה באבות תקנה במה בטח שהלך אצל משה. וגם מה היה שהאבות נתייאשו מן הרחמים מה שאין כן משה. ונדקדק אומרו אל משה מה תענה בצרה הזאת, מה שלא אמר כן לאבות, וכן מה ענין אומרו אם בדם היא חתומה וכו', מה הוא עניינם ושתשמע תפלה בזה. אמנם הנה אמרו ז"ל (פתיחתא דאיכה רבה כד) כי בזמן החרבן קרא ירמיהו לאבות ולמשה וכל אחד הליץ טוב ולא הועיל על חטאת ישראל. על כן גם עתה לא השגיחו האבות ואמרו מה אנו יכולים לעשות אם הם חטאו, והוא מדאגה מדבר פן כמקרה שעת החרבן גם עתה יקרם שצעקו ולא נענו כמו שאמרו ז"ל באיכה רבתי. אז הלך אצל משה ואמר לו מה תענה על הצרה הזאת. לומר הנה ידעתי תוכל להשיב כאבות, על כי גם אתה לא נענית בזמן החרבן כהם, אמנם להיות צרה זאת ביחוד לך ואין לך להשיב כך, וזהו מה תענה על הצרה הזאת. והוא, כי הנה המן הפיל פור הוא הגורל מיום ליום ומחדש לחדש ולא מצא יום מוכן כי אם יום פטירת משה רבינו ע"ה, באומרו כי ביום סלוקו נסתלק זכותו מעל ישראל. נמצא כי הצרה הזאת נוגעת אליו, ועל כן אל תענה כאבות כי הלא אליך נוגע הדבר כי על סלוקך מישראל בטח להשמיד את ישראל. ועל כן אל תענה כאבות כי אם שתראה להם שלא נסתלקת מהם לגמרי, כי אם גם עתה תעמוד להם, וזהו מה תענה בצרה הזאת. אז השיב לעשות כן ואמר לו אם בדם וכו'. והנה הדרך הנראה לכאורה באומרו אם בדם וכו', ששאל אם בדם היא חתומה וכו' על דבר עון הצלם שהוא חיוב מות ודם, כמשפט עיר הנדחת לפי חרב, והוא שלא היה לפנים כי אם בכונה, אין התפלה נשמעת. ואם בטיט היא חתומה, שהוא על הנאת סעודת אחשורוש הוא הנאת החומר, תפלתנו נשמעת. ואמר לו כי בטיט היתה חתומה. הנה מזה יראה שהוא על שנהנו מסעודת אחשורוש. וכן מאמרם (שם) ז"ל בגמרא שכתבנו למעלה על פסוק והקרוב אליו כרשנא, גם הוא יורה כי על עון הסעודה נתחייבו כמפורש. והנה לעומת זה מאמר שהזכרנו למעלה (מגילה יב א) שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחאי מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל וכו', שהכריח להן שעל עון הצלם היה הדבר אלא שהיה לפנים, הנה כי על עון הצלם באה להם הצרה ההיא. והלא כמו זר נחשב להעמיד שלש מחלוקות בדבר:
  על כן אמרתי כי מאמר שלשת המאמרים אחד הוא. ולבא עד תכונת הענין נזכירה לשון מאמר רבי ישמעאל במדרש חזית, האומר כי שחת רשתם היתה עון הסעודה. והוא אמרם (שם) כי כה אמר השטן בקטרגו על עון הסעודה עד מתי תדבק באומה זו שאינן באים בתשובה שלימה לפניך וכו'. והלא קשה כי הלא עוד אכלם בפיהם ומתי נעשתה התשובה לדבר ולומר כי לא היתה שלימה. אך אין ספק שהוקשה לו קושית רבי שמעון בן יוחאי לתלמידיו שאם על הסעודה היתה רעתם, של שושן יהרגו ושל כל העולם אל יהרגו. על כן אמר כי אין ספק שעדיין לא הטהרו מעון הצלם הכולל, כי אם החלו לשוב ממנו והיתה מדת הדין בלתי מקטרגת, עד אשר נעשת תועבת הסעודה. ואז היה פתחון פה לשטן לקטרג ולומר, כי ענין הסעודה מוכיח כי לא שבו בתשובה מעון הצלם בשלימות מצד שעל ידי עון הסעודה היה עון הצלם חוזר וניעור. וזהו אומרו אינם באים בתשובה שלימה, כי עון זה מוכיח על הקודם וממלא הסאה. נמצא לפי זה גם לרבי ישמעאל זה וזה גורם. ובזה הטיב אשר דבר בסוף מאמרו ששאל משה רבינו ע"ה לאליהו אם בדם היא חתומה ואם בטיט היא חתומה. כי לא שאל על מה היתה הגזרה, כי אם במה היתה חתומה, אם בדם שהוא על עון הצלם או אם בטיט שהוא על הנאת חמרם בסעודה. והכונה כי בחטא הסעודה ובאשם הצלם, קמו עמדו בבית דין של מעלה לחייבם, ולא היה הספק רק על איזה מהם היה החיתום. על דרך דור המבול שהיה שם זימה ועבודה זרה וגזל ולא נחתם גזר דינם אלא על הגזל עם היות עוד עונות גדולים ורעים ממנו (סנהדרין קח א). ועל דרך זה כדעת רבי שמעון בן יוחאי (מגילה יב א) האומר שלא נתחייבו כליה אלא על הצלם, לא יתכן שלא יזכר ולא יפקד עון הסעודה, כי גם שלא נתחייבו עליו, הנה עון עצמו אינו נמחק וצריך מירוק ותיקון. אך אין דעתו אלא שנחתם גזר דינם על הצלם, אך גם עון הסעודה היה עמו ועורר לוייתו. וכן יורה מאמרם ז"ל בגמרא (מגילה יא א), וז"ל: ריש לקיש פתח לה פיתחא להא פרשתא מהכא ארי נוהם ודוב שוקק מושל רשע על עם דל. ארי נוהם זה נבוכדנצר, ודוב שוקק זה אחשורוש, מושל רשע זה המן, על עם דל אלו ישראל שהיו דלים מן המצות, ע"כ. וראוי לשים לב מה ענין נבוכדנצר אצל המן, ומה היתה נהימת נבוכדנצר אם הוא החרבן יותר מנהימה היה. ועוד מה ענין דוב שוקק אצל אחשורוש שיתיחס אל משול המן על ישראל. אך יאמר כי שני גופי עבירות השליטו המן על ישראל, א. נהימת נבוכדנצר די מאן די לא יפול ויסגוד לצלמא יתרמא לגוא אתון נורא יקידתא (דניאל ג ו), שעל פחדו ישראל השתחוו לצלם. וגם היות אחשורוש דוב שוקק שצוה שלוחיו לקבץ את כל העם הנמצאים בשושן, הם עם נושע בה', כמאמרם ז"ל ששוקי עמו ישתקשקון ברחובות להאכילם סעודתו. שני עונות אלו היו סבה להיות מושל המן על עם דל מן המצות להגן. הנה כי שתי עבירות היו אז יחד ביד ישראל:
  והנה ממוצא דבר מצאנו ראינו טוב טעם לשבח אל צורך היות שני גואלים ולא הספיק אחד. כי למה שהיו שני גופי עבירות הוצרכו שנים, מרדכי ואסתר, שזכות כל אחד תגין על כל אחד מהנה, ומיניה ומינה תסתיים הגאולה. ועדיין צריך לשום לב אל איזה מהן מגין כל אחד מהגואלים. ואחשבה כי מרדכי שהיה צועק בשווקים שלא ילכו אל הסעודה, זכותו יגן עליה. ואסתר על עון הצלם, כי מלכה תחת ושתי בת בנו של נבוכדנצר שהחטיאם בצלם. וזה יהיה ענין מאמר הגמרא בשחיטת חולין (חולין קלט ב), הלא נראה כי שני העונות כאחת היו גרמת נזקנו. וז"ל: מנין להמן מן התורה דכתיב המן העץ וכו', מנין לאסתר מן התורה דכתיב ואנכי הסתר אסתיר פני וכו', מנין למרדכי מן התורה דכתיב בשמים ראש מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא ע"כ. והלא כמו זר נחשבו דבריהם ז"ל, כי מה להמן בתורה. וגם לא מצא מציאותו רק מיתתו הרעה שהיה על העץ. וגם מה ענינו בפרשת בראשית. וגם שאלתו על אסתר מה צורך בהיותה רמוזה. ולא עוד אלא שהמן רמוז בפרשת בראשית ואסתר בפרשת וילך ומרדכי בפרשת כי תשא. ולמה זה ישאל על אלה מזולתם. אך הנה כיוונו כי אין ספק כי כל חכם לב יחקור וידרוש, כי לא יבצר אומר (הוא) [אם] מה שנתחייבו על דבר חמור בעון הצלם קשה ליתקן אם לא על צד החסד והרחמים, או היה על דבר קל כענין ההנותם מסעודת אחשורוש וקל ליתקן. וחלוקה זו השנית תראה צודקת מהפכת אלהים אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם והרוג בהם כרצונם תחת היותם נתונים להשמיד וכו', ומה גם לתלות את המן ובניו עם היותו משנה למלך. כי אם היה על צד החסד לבד היה מספיק בתשועת נפשם מיד שונא. ואמתת הראשונה יראה מהיות תשועה זו על ידי אשה ושתנשא לאחשורוש, ועל ידי שסיכנה את עצמה לבא אל המלך אשר לא כדת אחרי יודעה כי אחת דתה להמית וכו'. ואף כי כשנכנסה לבית הצלמים נסתלקה ממנה שכינה והתחילה צועקת אלי אלי למה עזבתני וכו' כמאמרם ז"ל (מגילה טו ב), כי כל זה יורה היות שם הסתר פנים גדול. ולפי זה גם כן יקשה כי מהנראה כי על ידי תשועת ישראל יגדל מרדכי תכלית הגדולה, ומה גם למה שאמרו ז"ל (אסתר רבה י יב) שהיה מולך על ישראל מלכות שלימה מהנס והלאה. ואיך על ידי תיקון עון פלילי בהסתר פנים עד יתחייב כליה, לא די ההצלה כי אם גם זכה את כל הכבוד הזה והוא פליא:
  והנה כונת זה המאמר לשים לפנינו דרך ישכון אור, ליישר אורחות כל הדבר הקשה אשר הערנו, א. מפלת המן זולת הצלתנו, ב. הסתר אסתר, ג. מעלת מרדכי. והוא כי ידוע כי לא נפל דבר אחד מדברי הנביאים והכתובים אשר לא כתוב או רמוז בספר התורה, כמאמרם ז"ל במסכת תענית (ט א) בעובדא דרבי יוחנן על בריה דרבי שמעון בן לקיש על פסוק אולת אדם תסלף דרכו וכו'. והנה אין ספק כי לא דבר ריק הוא לרמוז המן בפרשת בראשית ואסתר בפרשת וילך ומרדכי בכי תשא. אך באמת מן המקום אשר בחר ה' לרמוז כל דבר ודבר, מתחתיו יצמח יישוב ותירוץ הקושי הנופל על כל פרט ופרט. והענין, כי שתים רעות היו ביד ישראל אחת עון הסעודה והשנית עון הצלם. אך ענין הצלם היה לפנים, כמאמר רבי שמעון בן יוחאי (מגילה יב א), ועל כן הוצרכו שני גואלים מרדכי להגן על עון הסעודה, ואסתר על עון הצלם כאשר כתבנו. והוא, במה שכתבנו מהמדרש (אסתר רבה ז יג) כי המן יעץ להחטיא את ישראל בסעודת אחשורוש ושהוא גם הוא קבצם. ובזה יאמר, מה שתראה שלא די שהצילנו הוא יתברך כי אם גם נתלה המן אשר קננו להשמיד, הוא כי ממקום שהיינו מתחייבים באה עליו הרעה, כי היה על ידי הסעודה. ולהיות שהוא היסב הרעה ההיא שהוא האכילנו אותה כאשר כתבנו, על כן ראוי שבהנצל אנחנו ילכד הוא. וזהו המן העץ וכו', כלומר מה שהיה המן בעץ ולא הספיק מה שאנחנו נמלטנו, הוא על כי אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת, היא הסעודה והיה על ידו, לכן ראוי הוא יתלה על עץ. ומה שתראה מהסתר פנים של אסתר המגינה על עון הצלם, הוא ענין ואנכי הסתר וכו'. שהוא מה שהיה הסתר אסתיר הוא על כי פנה אל אלהים אחרים, שהיה פנייה מה אל הצלם שהיה לפנים בפרהסיא, כן גם זה היה הסתר פנים ולא עצמיי רק לפנים. ועל דבר מרדכי אמר ראש מר דרור, שמה שהיה ראש משלו נתנו לו, כי היה להיותו נקי וטהור מכל שני הדברים, וגם לא כרע תחת אסיר, על כן לפניו יכרעו ויפולו. הנה מאמר זה הוא יורה כי שני העונות גברו מנו וזה וזה גורם רעתנו:
  ועוד מאמר אחר בגמרא שגם הוא יורה באצבע הדבר הזה ששתי עבירות היו אז, ושמרדכי הוכן להגין על עון הסעודה, ואסתר על עון הצלם, והוא במסכת מגילה (י ב). וז"ל: רבי שמואל בר נחמני פתח לה פיתחא להא פרשתא מהכא, תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס. תחת הנעצוץ תחת המן הרשע שעשה עצמו עבודה זרה דכתיב בה בכל הנעצוצים ובכל הנהלולים (ישעיה נ יט), יעלה ברוש זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים, שנאמר קח לך בשמים ראש (שמות ל כג) ומתרגמינן מירא דכיא. ותחת הסרפד תחת ושתי הרשעה בת בנו של נבוכדנצר הרשע ששרף רפידת בית אלהינו דכתיב רפידתו זהב (שיר השירים ג י), יעלה הדס זו אסתר הצדקת שנקראת הדסה שנאמר ויהי אומן את הדסה. והיה לה' לשם זו מקרא מגלה, לאות עולם לא יכרת אלו ימי הפורים, עד כאן. וראוי לשים לב כי יראה כונתו כי תחת המן שהיה גדול, ירש גדולתו מרדכי, וגם נתן לו בית המן. וכן אסתר המליכוה תחת ושתי. והלא יקשה כי הלא זה מפורש במגלה, ואיך פתח לה פתחא ממקום שהוא רמז סגור חותם צר. וגם למה נרמזה ושתי על שם אבי אביה ולא היה כהמן שנרמז בדבר הנוגע לעצמו. ועוד מה ענין אומרו והיה לה' לשם זו מקרא מגלה וכו', מה ענינו אצל הקודם. אם הוא לומר כי מרדכי ואסתר קנו מעלה וגם הוא יתברך היה לו לשם, הוא דבר תפל מבלי מלח, כי מה לתבן אל הבר ומי יערוך לה'. ועוד אומרו אלו ימי הפורים היינו מקרא מגלה, כי לא תכרת, כמאמרם ז"ל (ירושלמי מגילה פ"א ה"ה), כל הנביאים וכתובים יתבטלו לימות משיחנו חוץ ממקרא מגילה שנאמר וזכרם לא יסוף מזרעם. אמנם הנה הוקשה לרבי שמואל בר נחמני ז"ל קושייתינו, והוא למה היו שני גואלים מרדכי ואסתר ולא הספיק אחד ככל יתר גאולות. עוד הוקשה שנית, הלא היא, למה בזכר הנס אנו עושים שני דברים אחד מקרא מגילה וגם שמחה ומשתה, ולא היו כימי חנוכה שדבר אחד בלבד הוא זכר הנס להדליק את הנרות. על כן אמר כי היו שני גופי עבירות, א. על ידי המן הרע הוא עון הסעודה שנעשית על ידו, ב. עון הצלם שעל ידי נבוכדנצר. ועל כן הוצרכו שני גואלים, כל אחד להגין על אחד מהם. כי מהמקרא ההוא ימצא כתוב היות שני גואלים על שני גופי עבירות, ומי היה על זו ומי על זו. לזה אמר תחת המן הוא אשר הזמינם והחטיאם בסעודה כמדובר הנקרא נעצוץ, יעלה ברוש הוא מרדכי להגין על מעשה המן. וזהו תחת וכו' יעלה ברוש, שהוא טהור כראש הבשמים, אשר חלאת טינופת הסעודה לא בא אל קרבו. ותחת בת נבוכדנצר הוא אשר החטיאנו בעון הצלם, תעלה הדסה במקומה להגין על מעשה נבוכדנצר זקינה. ובזה באה תשובת הדבר השני גם הוא, כי הוצרכו שני מיני זכר הנס, אחד, על הנוגע אליו יתברך הוא עון הצלם שעשאו נבוכדנצר להגדיל שמו בעולם, והיה בדבר חלול ה' ח"ו כמפורש אצלנו במקומו. עתה והיה לה' לשם, זו מקרא מגלה, כי קריאתה זו הלילה הוא פרסום שמו יתברך, הפך כונת הצלם. ועל תקון הסעודה, לעולם לא יכרת אלו ימי פורים, ימי הסעודה משתה ושמחה תמורת הסעודה ההיא. הנה כי גם מאמר זה מורה כי שני גואלים היו כנגד שני גופי עבירות:
  וכן אחשוב בכונת מאמר מדרש חזית (אסתר רבה י יג), וז"ל: אמר רב ברכיה הקב"ה כתב גאולת ישראל בתורה דכתיב (ויקרא כה מז) וכי תשיג יד גר ותושב עמך וכו'. גר ותושב זה המן שנתגדל ונתעשר, והשיגה ידו לשקול עשרת אלפים ככר כסף. ונקרא גר שהוא מזרעו של עמלק, והיה תושב במדי ופרס. ומך אחיך עמו אלו ישראל, שהיו דלים ומכין. ונמכר לגר תושב שמכרם אחשורוש להמן להשמיד וכו', או לעקר משפחת גר שעשה עצמו עבודה זרה, הדא הוא דכתיב כורעים ומשתחוים להמן. אחרי נמכר גאולה תהיה לו שגאלם הקב"ה מידו והצילם מגזרתו ופדאם. אחד מאחיו יגאלנו זה מרדכי דכתיב בו ורצוי לרוב אחיו. או דודו או בן דודו יגאלנו זו אסתר שהיא בת דודו, ונגאלו ישראל על ידה, ע"כ. וראוי להעיר מה ענין אומרו לפי זה עמך. וגם אומרו עמו ולא אמר וכי תשיג יד גר תושב ומך אחיך ונמכר לו. וגם אומרו או לעקר וכו' שנראה שנמכר פעמים ולא היה כי אם פעם אחת. ועוד אומרו שגאלם הקב"ה מידו והצילם מגזרתו ופדאם, שיראה דבר אחד שנוי ומשולש. ועוד שאחר אומרו שהקב"ה פדאם איך יצטרך אל אחד מאחיו. ועוד אומרו או דודו או בן דודו זו אסתר שהיא בת דודו שאם כן היה לו לומר בן דודו יגאלנו, למה הוזכר דודו שהוא מרדכי עצמו. אך הנה הוקשה לו בכתוב אומרו מה שתשיג יד הגר, כי באומרו כי ימוך אחיך ונמכר לגר תושב ידוע שהשיגה יד הקונה. וכן אומרו ומך אחיך עמו, בכלל כי ימוך הוא. ועוד לענין הדין מה יתן ומה יוסיף היותו גר או תושב אחר היותו גוי, ואם כן למה אמר גר ותושב. וגם אומרו עמך ואומרו עמו שהוא מיותר. וכן אומרו עמך פעם שנית. וכן אחרי אומרו אחד מאחיו יגאלנו למה אמר או דודו וכו' כי בכלל מאתים מנה. וכן בכלל זה היה גם כן אומרו או משאר בשרו. על כן גזר אומר כי הוא רמז אל העתיד. והוא כי אותו הגלות היה ממדי, ומי נתן כח להמן שהוא גר בארץ למשול בנו, כי אינו גלות אדום. לזה אמר כי להיות שכח אדום הוא למשול בנו בהיותינו דלים מן המצות, כי הוא רצועת לקותנו, כמו שכתוב והיה כאשר תריד וכו' (בראשית כז מ), על כן עם היותו גר במדי המושל בנו, יכול למשול בנו להיותו עמנו כי היינו בלתי כשרים, כברכת יצחק באומרו והיה כאשר תריד, כמאמר המתרגם כד יעברון בנוהי על פתגמי אורייתא וכו', על כן בכל מקום שימצא עמנו גוברת ידו עלינו. וזהו וכי תשיג וכו' זה המן שנתגדל וכו', גר מזרעו של עמלק והיה תושב במדי. לומר שידו משגת וגוברת להיותו עמנו, עם שהוא גר במדי שהוא בעל הגלות, למה שהוא גר מזרעו של עמלק שהוא שוט תוכחתנו. ועוד טעם אחר והוא כי ומך אחיך עמו. כי מה שנתרוששנו מן המצות היה להיותינו עמו, כי הוא הוליכם לסעודת אחשורוש והחטיאם, וזהו ומך אחיך עמו. על כן ונמכר לגר תושב, כי גברה ידו עלינו משתי הבחינות, אחת על מה שעשה עמך הוא עון הסעודה שהוא האכילך, וזהו אומרו ונמכר לגר תושב עמך, וגם כן מטעם אחר והוא בבחינת העבודה הזרה הוא הצלם. ועל כן נמכרנו לעקר משפחת גר הוא המן שעשה עצמו עבודה זרה מעין הצלם, וזהו או לעקר וכו' שהיא עבודה זרה כנודע. ועל כן לא אמר ולעקר שהיה נראה שהיו שני קונים, אך הוא קונה אחד משתי בחינות שעל כל אחד היינו חייבים או מזו או מזו. כי נמכרנו להמן אשר בידו שתי בחינות אחת עון הסעודה שהיה על ידו, שנית על עון הצלם שהיא בחינת עבודה זרה. על כן שלט בנו מי שעשה עצמו עבודה זרה, נמצאת המכירה על שני גופי עבירות. והנה תחלה גאלם הקב"ה מידו על ידי מה שתלו אותו מיד בחדש ניסן. ואחרי מותו עדיין היה אפשר שלא ישובו ספרי האף, כי כתב אשר נכתב וכו' אין להשיב, וזהו והצילם מגזרתו. ואחר כך פדאם בדם חללים רבים שנתן תחתיהם לסוף השנה ביום אשר שברו אויבי היהודים למשול בהם. ושמא תאמר הלא אין הקב"ה וותרן ואיך נימוחו שני גופי העבירות. לזה אמר שנשאו אותם שני גואלים להגין זכותם, באשר החזיקו להשיב את ישראל בתשובה. כי על עון הסעודה אחד מאחיו הוא מרדכי יגאלנו, על מה שחטאו אחיו בני שושן. ועל עון הצלם או דודו הוא מרדכי היה מספיק, או בן דודו של גואל היא אסתר. ולמה הוצרכה היא גם כן, הלא הוא או משאר בשרו שהוא להיותה שאר בשר כי אין שאר אלא אשה, והיה צריך יהיה שאר בשרו לכפר בעד שאול כאשר נבאר בס"ד. והוא לבל יהיה עכוב אל הגואלים להגן על דבר היות גרמת הנזק משאול זקנם, שהוא גרם ביאת המן לעולם כאשר נבאר, שהוצרך היות התיקון על ידי אשה. ולהיות כי אין הבחירה נמנעת, אמר או השיגה ידו של ישראל לשוב ונגאל מעצמו:

והנה מכל אלה מצאנו ראינו טוב טעם ודעת תחת מה העמיד לנו הוא יתברך שני גואלים, כי היה איש על דגלו לכפר בעד עונות ישראל איש איש על עבודתו ועל משאו כמדובר. אך עדיין אנו צריכים לדרוש ולתור תחת מה עשה ה' ככה לבלתי נתון כח ביד מרדכי לכפר גם על שניהם, כי נקי היה מכל אחד מהם וצדיק גמור היה ולמה נתייחד מרדכי על עון הסעודה ואסתר על עון הצלם. ועוד כי גם שהוצרכו שנים למה היו אחד זכר ואחד נקבה ולא היו כלם אנשים. ועוד מה פשעה ומה חטאתה של אסתר שנח שבט הרשע על גורלה שנשאת לערל, ומה גם שתראה גאולתה כמצוה הבאה בעבירה. ועוד למה הוצרכה להסתכן שהערת למות נפשה, לבא אל המלך אשר לא כדת בהיות שאחת דתה להמית אשר לא יקרא ויבא. ומה גם עתה כי עון הצלם היה לפנים ונצטערה היא יותר ממרדכי אשר היה על דבר המשתה:
  אמנם הנה כתבנו כי שתי רעות היו לנו, עון הצלם ועון הסעודה. וכלי הנותן נקמות לנו על שתיהן היה המן, כי הוא פרש רשת לרגלינו בסעודה וגם הוא היה לו עבודה זרה בחיקו מעין עון הצלם. על כן קרבו פקודות שני העונות להיות מאתו ובידו, האחד על כי המכשלה ההיא תחת ידו, ועון הצלם, כי מצא מין את מינו וניער. וגם כי לולי על השנות עון הסעודה, לא נפקד אז עון הצלם, כי הלא היתה תשובה מה ביד ישראל. אלא שעל ידי עון הסעודה היה קטרוג השטן לומר כי אין באים בתשובה שלימה לפניו יתברך על הצלם, כמו שהוכחנו למעלה מלשון המדרש, נמצא היה עון הסעודה מעורר שינת עון הצלם. ונבא אל הענין, והוא כי אחר אשר הודיע ה' אותנו את כל זאת כי על ידי עון הסעודה נתגלגלה פקודת עון הצלם, ושגם עון הסעודה הוא היה עושה, נמצא כי אל כל זה סיבה ראשונה שאול בחיר ה'. כי לולא הוא הותיר את אגג מלך עמלק חי לילה אחד, כמעט כסדום היו להאביד שריד. אך בלילה ההוא כאשר שכב שם נזדמנה לו שפחה ויבא אליה ותהר לו ותלד את אבי אבות המן הרע ההוא. נמצאת המכשלה הזאת תחת יד שאול כי הוא היסב ביאת המן לעולם. על כן היתה עצתו יתברך לומר, הנה משני גופי עבירות שביד בני, הנה עון הסעודה אין כמרדכי לתקנו. כי הלא הוא היה מכריז ואומר שלא ילכו אל המשתה כי רע עליו המעשה כמו שאמרו ז"ל (אסתר רבה ז יח), והוא לבדו קדש שם שמים בדבר ההוא, על כן מי כמוהו מכפר בעד העון ההוא. וכן על דבר הצלם הוא היה בזמן ההוא עם גלות נבוכדנצר והיה טהור. אך הנה יותש כחו לישא שני עונות על שכמו להגן על ישראל, אחר כי קולר הכל היה על בית אביו הוא שאול, שעל ידו בא המן לעולם על כן צריך גואל אחר יהיה בעזרו כי טובים השנים כי היכי דלמטייה לכל אחד שיבא מכשורא, וכל אחד יגן על אחד. ותהי עצת קדוש ישראל יהיה הגואל השני אשה לתקן אשמת שאול הגורם, למען יהיה מדה כנגד מדה. כי הוא היסב תזדקק לאגג אשה יטיל בה זוהמא להוציא ממנה חלאת טומאתו בה, על כן מזרעו תזדקק אשה לערל וישלך בה זוהמא. וכאשר נסתכנו ישראל על ידי מה שגלגל להביא את המן, כן תסתכן היא ותערה למות נפשה להצילם. ועל כן היתה מלכה כמוהו והחביאה עצמה בל יקחוה למלוך כשאול שנחבא אל הכלים כאשר נבאר בכונת הכתובים הבאים בס"ד:
  ובזה נבא אל ביאור הכתוב אשר אנו בו. והוא בשום שכל והבין בקושית רבותינו ז"ל (מגילה יב ב) קרי ליה יהודי וקרי ליה ימיני, זולת אשר כתבנו לעיל. והנה בשם הרמ"ע שמעתי שהכתוב בא ויתן טעם אל הקראו יהודי, באומרו אשר הגלה וכו' עם יכניה מלך יהודה, כלומר שעל כן נקרא יהודי שהגלה עם מלך יהודה. ועדיין קשה כי אעיקרא דדינא פירכא יאמר מתחלה איש ימיני ולא ישנה תוארו שיצטרך אחר כך לתת טעם לדבר. אך יתכן לפי דרכנו קרוב לזה בתת טעם אל שינוי התואר, והוא כי על היותו מגלות יהודה כאומרו אחר כך אשר הגלה וכו' נקרא יהודי. וענין הכתוב הוא אשר כתבנו, והוא כאשר ידענו כי כל סתם אנשים או איש שבמקרא הוא רשום צדיק, כמאמרם ז"ל (במדבר רבה טז ה) על אמרם שהמרגלים שנאמר בהם כלם אנשים, צדיקים היו באותה שעה. והענין איש יהודי כלומר איש צדיק היה, בהקרא יהודי שהוא בגלות יהודה על ידי נבוכדנצר, שלא חטא בצלמו. וגם היה איש בשושן הבירה איש רשום וצדיק שלא חטא בסעודה שהוא עון שושן. באופן שהוא היה הראוי לגאול את ישראל על ידי זכותו על שתי עבירות אלו. וזהו איש יהודי על האחד, ועל השני היה בשושן כי גם שם היה איש רשום וצדיק נקי מעון שושן. אך לעומת זה סוף ייחוסו הוא בן קיש אבי שאול כלומר כי להיותו בן קיש קולר עון כל רעת המן תלוי על בית אביו, ועליו לתקנו. ובכן איך זכות מרדכי יגן על הכל, ויש לו חלק מצד בית אביו והוא כחבוש בצד מה, ואיך יתיר גם את זולתו, וזהו אומרו בן קיש. ואם נאמר נבקש זולתו, אין כמוהו, כי זה נוסף על היותו נקי משתי עבירות אלו הוא איש ימיני נכון להפיל את עמלק בידו, כי אין עמלק נופל כי אם ביד בני בניה של רחל, כי הלא יסחבום צעירי הצאן, וזהו איש ימיני. על כן ראה הוא יתברך ותיקן הכל כאשר יבא כי ויהי אומן את הדסה וכו':

  

מדרש רבה (כל הפסוק)

<< · אסתר רבה · ב · ה · >>


ה.    [ עריכה ]
"וּבִמְלֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה" וּבִמְלוֹאת כתיב "עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל הָעָם הַנִּמְצְאִים וְגוֹ' מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים" רב ושמואל חד אמר שבעה חוץ ממאה ושמונים ושמואל אמר שבעה עם מאה ושמונים א"ר סימון הדא שושן הבירה כבית קומטיטון היה מאכל ומשתה מצוי בה א"ר חנינא בר פפא גדולי הדור היו שם וברחו אמר רב חנינא בר עטל יהודים היו שם באותה סעודה אמר לון אותו רשע יכול אלוהיכון עתיד דעביד לכון יותר מכן אמרו לו (ישעיה סד, ג): "עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה" אם כסעודה זו הוא עושה לנו אנו אומרין לו כבר אכלנוה על שלחנו של אחשורוש: 

אור חדש

פרק ב/פסוק ה

איש יהודי (אסתר ב, ה) במדרש (אסתר רבה ו, ב) איש יהודי היה בשושן הבירה איש מלמד שהיה מרדכי שקול בדורו כמשה בדורו דכתיב (במדבר יב, ג) והאיש משה עניו מאוד מה משה עמד בפרץ דכתיב (תהלים קו, כג) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ וגו' אף מרדכי כן דכתיב (אסתר י, ג) דורש טוב לעמו עד כאן פירש משה נחשב איש כי שם איש נאמר על מי שהוא זריז מאוד מאוד וכאשר בא פרצה אחת והוא עומד כנגד זה בכח שלו זה נקרא איש כמו שעשה מרדכי שעמד בפרץ לכך נקרא איש יהודי.


ובמדרש (אסתר רבה ו, ב) איש יהודי למה נקרא שמו יהודי והלא ימיני הוא אלא לפי שייחד שמו של הקב"ה כנגד כל באי עולם הדא הוא דכתיב (אסתר ג, ב) לא יכרע ולא ישתחוה לו ולפי שייחד שמו של הקב"ה נקרא יהודי כלומר יחידי פי' כי הה"א בשם יהודי במקום ח' ונעשה יחידי זה (ספר אור חדש עמוד קי) שמייחד שמו יתברך וכופר בע"ז הוא יחידי כלומר שהוא היה מייחד שמו נגד כל העולם וכן הוא בגמרא (מגילה דף יג.) שנקרא יהודי על שם שכפר בע"ז ויש אומרים שהיה שקול כאברהם בדורו מה אברהם אבינו מסר את עצמו לתוך כבשן אש והכיר לבריות גדולתו של הקב"ה הה"ד (בראשית יב, ה) ואת הנפש אשר עשו בחרן אף מרדכי בימיו הכירו הבריות גדולתו של הקב"ה הדא הוא דכתיב (אסתר ח, יז) ורבים מעמי הארץ מתיהדים ונראה כי י"א ג"כ באו לפרש מלת יהודי דאם לא כן וי"א שאמר ואמר מפני שהיה מקדש ש"ש נקרא בשם יהודי ופירש זה לפי שבשם יהודה שם של ד' אותיות משמו הגדול ומי שמקדש שמו ברבים ראוי שיהי' בשמו השם המיוחד וכך אמרינן בסוטה (דף לו:) יהודה שקידש שמו ברבים נקרא כולו על שמו ולכך נקרא מרדכי יהודי על שם שקידש שמו יתברך.

ובמדרש (אסתר רבה פרשה ו, ב) ושמו מרדכי הרשעים קדמה לשמם, נבל שמו (שמואל א כה, כה) שבע בן בכרי שמו (שם ב, ך, א) אבל הצדיקים שמן קודם להן, ושמו מנוח (שופטים יג, ב) ושמו שאול (שמואל א ט, ב), ושמו אלקנה (שמואל א א, א), ושמו בועו, (רות ב, א) ושמו מרדכי, (אסתר ב, ה), לפי שדומין לבראן דכתיב (שמות ו, ג) ושמי ה' ה' ע"כ, וביאור זה השם מורה בכל מקום על המהות נקרא אדם וזה מורה על מהותו שהוא נברא מן האדמה וכן כל שם ושם מורה על המהות והצדיק שייך אצלו השם קודם כי הצדיק מציאתו ומהותו אינו יוצא מן הסדר שסדר הש"י בבריאה מה שיהיה האדם ולפיכך אצל הצדיק כתיב ושמו מרדכי כי המהות שלו הוא כסדר הבריאה שברא הש"י לכך השם הוא קודם אבל הרשע אין לו המציאות בסדר העולם שתאמר המהות הוא קודם כי אדרבה הרשע יוצא מן סדר הבריאה ולכך הרשע היא קודם לשמו כי אין מהותו נמצא בסדר העולם עד שנמצא הרשע אז יש לו מהות הוא הרשעים אבל קודם שנמצא לא ימצא לו מהות רק הצדיק שאינו יוצא מסדר העולם לכך מהותו שהוא כסדר העולם נמצא קודם והבן הדברים האלו מאוד כי הם דברים ברורים.

ובגמרא (מגילה דף יב:) איש יהודי וגו' ממה נפשך אי ליחסון קא אתי ליחסי' וליזל עד בנימין בר יעקב מאי שנא הני תלתא ותו לא תנא כולן על שמו נקרא בן יאיר בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו בן שמעי בן ששמע אל תפילתו בן קיש בן שהקיש על דלתי רחמים ופתחו לו קרי ליה יהודי וקרי ליה ימיני קרי ליה יהודי אלמא מיהודי קא אתי וקרי ליה ימיני אלמא מבנימין קא אתי א"ר נחמן מרדכי מוכתר בנימוסי היה רבא בר כהנא ורבה בר חנא משמיה דריב"ל אמר אביו מבנימין ואמו מיהודה ורבנן אמרי משפחות מתגרות זו בזו משפחת יהודה אומרת אנא גרמתינן דאתילד מרדכי דלא קטליה דוד לשמעי בן גרה ומשפחת בנימין אומרת מיני קאתי רבא אמר כנסת ישראל היא דאמרה להך גיסא ולהך גיסא ראי מה עשה לי יהודה ומה שלם לי ימיני מה עשה לי יהודה דלא קטליה דוד לשמעי בן גרה שאלמלא לא היה שמעון בן גריא וקטליה דוד לא היה מתיליד מרדכי דמקני ביה המן וגרם צערא לישראל ור' יוחנן אמר לעולם מבנימין קא אתי ואמאי קרי ליה יהודי על שם שכפר בע"ז שכל הכופר בע"ז נקרא יהודי שנאמר (דניאל ג, יב) איתי גברין יהודאין די מנית יתהון וגומר, ופירש זה כי הגאולה הזאת מן המן הרע היו בישראל שני דברים האחד שלא היה השונא שולט בהם השני שישלטו הם בשונא שלהם והשבטים יש שהוא מיוחד ומוכן לדבר א' ויש שהוא מוכן לדבר אחר ויהודה מוכן הוא להיות גובר על האויב כדכתיב (בראשית מט, ח) ידך בעורף אויביך וכתיב (שופטים א, ב) יהודה יעלה בראש אם כן יהודה מוכן בזה יותר להתגבר על השונא והשבט הזה בין שאר השבטים דומה כמו הראש בשאר האיברים והראש הוא עליון (ספר אור חדש עמוד קיא) ולדבר זה יהודה מוכן להעלות ולהתגבר על השונא ושבט בנימין מוכן הוא אל הקיום שלא ישלטו שונאיו בו ודבר זה כי בנימין הוא הקטון שבשבטים הקטון יש לו קיום ביותר ודבר זה תדע להבין כי אין לך קטן ביסודות העולם כמו הארץ שהוא יסוד הקטון ונאמר (קהלת א, ד) והארץ לעולם עומדת ודבר זה נתבאר בכמה מקומות (נתיבות עולם נתיב הענוה פרק ב) וכמו שהראש מוכן להתגדל על הכל כן הלב בו החיות שהוא קיום האדם ולפיכך אלו ב' שבטים היו דומים לראש ולב האדם, וסבירי ליה כי זה שאמר (אסתר ב, ה) איש יהודי ובסוף המקרא כתיב איש ימיני אלו ב' שמות באים להורות על הצלת ישראל דבמה שהיה מרדכי איש יהודי היה לו הכנה שיהיה מושל על האויב כי המלך דוד שהיה מלך יהודה נתן חיים אל שמעי בן גירא אע"ג שלא היה ראוי מצד עצמו והכל כי דוד המלך היה מוכן לשלוט באויב ובשונא לכך היה דוד סבה אל זה שלא להמית את שמעי שיצא ממנו מרדכי אשר היה שולט על האויב ואמר איש ימיני מפני שבנימין מוכן שיצא ממנו מי שיש לו הכנה שלא ישלוט האויב בו כך רבנן ס"ל, אבל רבא סבירא ליה שלא היתה הגאולה רק מצד כל ישראל שהם ראוים לגאולה הזאת ולא מצד השבטים כי מצד השבטים יש בהם הכנה אל הצרה וזה מצד יהודה שהוא השבט שאליו ראוי הממשלה והוא רוצה למשול וכאשר אחד רוצה למשול עליו דבר זה אינו רוצה כמו שהיה במעשה הזה כי בשביל שלא היה רוצה מרדכי להיות נכנע להמן כמו שארז"ל (מגילה דף טו:) שקראו מרדכי עבדא דמזדבן בטולמא דלחמא לכך היה מתקנא בו המן והיה רוצה למשול עליו ודבר זה מצד שהוא איש יהודי אשר ליהודי הוא הממשלה על אחר ומזה מתחייב שכנגדו ג"כ רוצה למשול בו וכן מצד שהוא איש ימיני שהוא הקטון שבשבטים ואין הקטון אליו כ"כ ממשלה ולפיכך אע"ג שהיה איש יהודי ומצד שבט הזה יש כאן הכנה לממשלה ומ"מ מצד שהוא איש ימיני שהוא הקטון שבשבטים אין כאן כ"כ הממשלה לכך שאול שהוא איש ימיני לא היה מושל על אגג להמית אותו רק נתן לו חיים ולא היה גובר עליו לגמרי ולהמיתו וכל זה מפני שהיה מן הקטון שבשבטים ולא היה מוכן אל הממשלה לגמרי ולכך היה שאול מוחל על כבודו ואם לא היה מרדכי איש ימיני לא היה גובר המן כלל ולפיכך כתיב איש יהודי וכתיב איש ימיני להגיד סבת הצרה שהגיע מן השבטים כי מצד מרדכי שהוא איש יהודי לא היה רוצה להיות נכנע מן השונא ומצד בנימין שהוא הקטון שבשבטים לא היה מתגבר על השונא אגג ונתן לו חיים ולכך מצד השבטים אדרבה על ידם היה התנגדות המן והגאולה היא מצד הש"י אשר גאלם מידו כך הוא דעת רבא ומ"ש ר' יוחנן שנקרא יהודי ע"ש שכפר בע"ז כבר נתבאר למעלה.


היה בשושן הבירה (אסתר ב, ה) מה שהוצרך לומר שהיה בשושן הבירה ר"ל שהיה מרדכי איש מסויים וניכר בכל הכרך אף שהיה בין האומות ושושן כרך גדול היה ושם היו חשובים וגדולי המלכות מאוד מ"מ היה ניכר ונודע מרדכי וכל זה מפני כי היה מוכן מרדכי לגאולה כמו שרמז במלת היה כמו שאמרנו למעלה לכך היה מצליח אף קודם לכן וכמו שתמצא במשה שגם הוא היה מוכן לגאולה ונראה בו סימן זה שהיה מוכן לגאולה ובשביל זה נקרא איש על שם חשיבות שכן לשון איש בכל מקום וזה מבואר ולעיל פירשנו כי נקרא מרדכי איש כמו שנקרא משה איש כי מרדכי הוא שלימות ישראל וצורתם כמו שהאיש צורת האשה וכמו שהיה משה צורת ישראל כך היה מרדכי צורת ישראל כמו שבארנו למעלה.

איש ימיני (שם) רש"י פי' אף שקרא אותו למעלה איש יהודי זהו מפני שהוא בתוך הגולה אשר הגלת יהודה לכך נקראו כולם בשם יהודה כי שבט יהודה הוגלה אבל רז"ל (אסתר רבה ו, ב) הוקשה להם דלא הל"ל יהודי כלל רק הל"ל איש היה בשושן כו' וכי בשביל שהוגלה בתוך גלות יהודה יקרא אותו יהודי שהרי קרא (ספר אור חדש עמוד קיב) אותו בשם ימיני כאן ולמה קרא אותו על שם שבט אחר לחנם ולכך דרשו כמו שהתבאר למעלה,

<< · מ"ג אסתר · ב · ה · >>