הכרת פניהם ענתה בם

בימינו מקובל, שאנשי ציבור הנחשדים בעבירה כלשהי זוכים ל"שימוע" לפני המשפט. לענ"ד, הנביא ישעיהו היה מתנגד למנהג זה. אחת התוכחות של ישעיהו למנהיגי יהודה היא:

(ישעיהו ג ט): "הכרת פניהם ענתה בם, וחטאתם כסדם הגידו, לא כחדו; אוי לנפשם, כי גמלו להם רעה"

הביטוי "הכרת פניהם" מזכיר את מצוות התורה:

(דברים א יז): "לא תכירו פנים במשפט, כקטן כגדל תשמעון, לא תגורו מפני איש, כי המשפט לאלהים הוא..."( פירוט ).

במשפט אסור להכיר פנים , כלומר, להתייחס לאדם שפניו מוכרות באופן שונה מאשר לאדם שפניו אינן מוכרות ; ואין הכוונה רק לפסק הדין אלא גם להליך המשפטי, כמו שמפורש בהמשך "כקטן כגדל תשמעון" - יש לשמוע את הקטן בדיוק כמו ששומעים את הגדול, ואין לתת לגדול זכות מיוחדת ל"שימוע".

הנביא ישעיהו מדבר על מצב שבו הכרת הפנים הפכה להיות נורמה מקובלת, המנהיגים הצהירו על כך ללא בושה - "וחטאתם כסדום הגידו, לא כיחדו": כמו שבסדום היו חוקי רשע, שהשלטון נהג לפיהם ואף התפאר בכך שהוא מקפיד על "שלטון החוק", כך גם בימי ישעיהו, היו חוקים של "הכרת פנים" והשלטון הקפיד לקיים אותם, וזה מה שהכשיל אותם - "אוי לנפשם, כי גמלו להם רעה".

בפסוק הקודם האשים ישעיהו את המנהיגים בכך שהם ממרים את עיני ה' ; ייתכן שהכוונה, שהחטא שלהם קשור לעיניים ולראיה, ולפי זה, הפסוק שלנו מפרט את החטא - הכרת פנים; וייתכן שהכוונה, שהם אינם נוהגים לפנים משורת הדין, ולפי זה, הפסוק שלנו מלמד שהם דווקא כן נוהגים לפנים משורת הדין כשמדובר באנשים גדולים וחשובים, אך לא כשמדובר באנשים פשוטים ( פירוט ).