לדלג לתוכן

ביאור:ישעיהו ג ט

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.





הכרת פניהם ענתה בם

[עריכה]

בימינו מקובל, שאנשי ציבור הנחשדים בעבירה כלשהי זוכים ל"שימוע" לפני המשפט. לענ"ד, הנביא ישעיהו היה מתנגד למנהג זה. אחת התוכחות של ישעיהו למנהיגי יהודה היא:

(ישעיהו ג ט): "הכרת פניהם ענתה בם, וחטאתם כסדם הגידו, לא כחדו; אוי לנפשם, כי גמלו להם רעה"

הביטוי "הכרת פניהם" מזכיר את מצוות התורה:

(דברים א יז): "לא תכירו פנים במשפט, כקטן כגדל תשמעון, לא תגורו מפני איש, כי המשפט לאלהים הוא..."( פירוט ).

במשפט אסור להכיר פנים , כלומר, להתייחס לאדם שפניו מוכרות באופן שונה מאשר לאדם שפניו אינן מוכרות ; ואין הכוונה רק לפסק הדין אלא גם להליך המשפטי, כמו שמפורש בהמשך "כקטן כגדל תשמעון" - יש לשמוע את הקטן בדיוק כמו ששומעים את הגדול, ואין לתת לגדול זכות מיוחדת ל"שימוע".

הנביא ישעיהו מדבר על מצב שבו הכרת הפנים הפכה להיות נורמה מקובלת, המנהיגים הצהירו על כך ללא בושה - "וחטאתם כסדום הגידו, לא כיחדו": כמו שבסדום היו חוקי רשע, שהשלטון נהג לפיהם ואף התפאר בכך שהוא מקפיד על "שלטון החוק", כך גם בימי ישעיהו, היו חוקים של "הכרת פנים" והשלטון הקפיד לקיים אותם, וזה מה שהכשיל אותם - "אוי לנפשם, כי גמלו להם רעה".

בפסוק הקודם האשים ישעיהו את המנהיגים בכך שהם ממרים את עיני ה' ; ייתכן שהכוונה, שהחטא שלהם קשור לעיניים ולראיה, ולפי זה, הפסוק שלנו מפרט את החטא - הכרת פנים; וייתכן שהכוונה, שהם אינם נוהגים לפנים משורת הדין, ולפי זה, הפסוק שלנו מלמד שהם דווקא כן נוהגים לפנים משורת הדין כשמדובר באנשים גדולים וחשובים, אך לא כשמדובר באנשים פשוטים ( פירוט ).

פירושים נוספים

[עריכה]

1. פירשנו שהביטוי "הכרת פניהם" קשור לפועל "הִכִּיר", מהשורש נכר, שמשמעו "התייחס באופן חיובי לאדם מוכר"; וכך תרגם יונתן.

2. אך יש שפירשו שהביטוי קשור לפועל "נִכָּר" (מאותו שורש), שמשמעו "היה ניתן לזיהוי והכרה"; לפי זה, "הכרת פניהם ענתה בם" = " "סימני הצביעות והחנופה הניכרים על הפנים הם יעידו על אשר בם במעמקי לבבם מהזיוף והחונף" " (מלבי"ם) .

3. ויש שפירשו שהביטוי הוא בכלל מהשורש "הכר" הנזכר גם ב (איוב יט ג): "זה עשר פעמים תכלימוני, לא תבשו, תהכרו לי", ועניינו עזות וחוצפה; לפי זה, "הכרת פניהם ענתה בם" = החוצפה שלהם מעידה שהם פועלים מתוך רשעות ושאין לסלוח להם, שהרי "ועוונם כסדום הגידו לא כחדו" = הם מתפארים בעוונם ועושים ממנו חוק.

מקורות

[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-01-13.


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:הכרת פניהם ענתה בם

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvia/yjayhu/yj-03-09