קטגוריה:יהושע ד יז

• לדף התרגום על כל הפרק •

אלוהים אמר ליהושע: "צַוֵּה אֶת הַכֹּהֲנִים, נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הָעֵדוּת, וְיַעֲלוּ מִן הַיַּרְדֵּן" - ויהושע עשה זאת ואמר לכהנים: "עֲלוּ מִן הַיַּרְדֵּן"

ניתן לראות שיהושע הוביל את הכהנים למי הירדן, עמד איתם כאשר העם עבר את הירדן בחרבה, ציווה על נציגי השבטים לקחת אבן לשבט (ביאור:יהושע ד ח), בנה גל אבנים גדול במקום שהכהנים עמדו (ביאור:יהושע ד ט), ועכשו הוא אישית מצווה על הכהנים לעלות החוצה מאפיק הירדן.
כשם שאלוהים הדגים שארון אלוהים הסתכן בבטחון ועמד באפיק הירדן, כך גם יהושע עמד בבטחון באפיק הירדן. כאשר העם ראו את הארון והאמינו באלוהים, כך הם ראו את יהושע והאמינו בו. זה היה מילוי הפקודה של אלוהים ליהושע "חֲזַק וֶאֱמָץ, אַל תַּעֲרֹץ וְאַל תֵּחָת" (ביאור:יהושע א ט), והצפיות של העם מיהושע, בפי ראובן, גד וחצי מנשה: "רַק חֲזַק וֶאֱמָץ" (ביאור:יהושע א יח).

אלוהים אמר ליהושע לצוות "עֲלוּ מִן הַיַּרְדֵּן", אולם לא הגדיר מה פרוש המילה: 'לעלות' (ראו: ביאור:יהושע ד טז).

אלוהים לא אמר: 'עלה את גדות הירדן'. אלוהים רק אמר 'עלה', ואתה תחליט עד לאיפה אתה תעלה ותעלה מפני המים, ואלוהים יחליט מתי עלית מספיק והמים ישובו לזרום.

יהושע הבין שלעלות את גדות הירדן זה לא יספיק, הן המים יתחילו לזרום עוד זמן קצר, והמים הגואים יציפו מעל גדות הירדן את כל העמק. הוא ידע שצריך להתרחק עד למקום שהמים השוטפים לא יגיעו, לחרבה מעל העמק השטוח, למקום שהיה יבש עוד לפני כריתת המים.