לדלג לתוכן

ביאור:יהושע ד כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

יהושע ד כא: "וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: אֲשֶׁר יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר אֶת אֲבוֹתָם לֵאמֹר - מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ד כא.


מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה

[עריכה]

וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר

[עריכה]

לכבוד הקמת האבנים, כגל או על הרצפה (הן לא נאמר שהוא בנה גל, מזבח, או מצבה), יהושע אסף את נכבדי העם ואמר את דבריו. סביר שהיה לו סופר שכתב את דבריו לזכרון לבני ישראל.

לא נאמר שהשוטרים פרסמו את דבריו לכל העם, אולם סביר שדבריו התפרסמו במחנה.

אֲשֶׁר יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר אֶת אֲבוֹתָם לֵאמֹר

[עריכה]

האבנים היה בגלגל, על אם הדרך ממעברות הירדן ליריחו. המקום היה מקום חניית לילה ידוע, וסביר שבני ישראל עברו במקום לצורך מסחר.
והנה אב הולך עם בנו (ובתו) והם שואלים: "מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה?"

יהושע יוצא ממסקנה, שהאב הולך עם ילדיו ומלמד אותם תורה ודרך ארץ, וכל ציון דרך מפורסם נותן לו הזדמנות לספר את תולדות עם ישראל וגדולת אלוהים.

יהושע לא כיסה את האפשרות, שהילדים יעברו ליד הגל, ולא יראו אותו, ולא ישאלו. יהושע לא אמר לאבות לספר לילדיהם, אפילו אם הם לא שואלים.
נראה שיהושע חשב שאין צורך להגיד לילד שלא שואל: ייתכן שהילד ממילא לא יזכור, או שחוסר הסקרנות שלו מראה שאין ערך להסביר לו.
בפסח, כשכל המשפחה יושבת לסדר, החליטו שצריך להסביר, אפילו אם הילד לא שואל.

מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה

[עריכה]

האבנים מאפיק הירדן היו חלוקי נחל עגולים וחלקים, בגודל בינוני, שאדם חזק יכול לשאת על שכמו מספר קילומטרים. נראה שאבנים היו זרים לסביבה, ולא התאימו למקום.
סביר שאדם שחיפש חלוקי נחל כאלה לבניה, לא חשב לחפש אותם בגלגל, וכך יש סיכויים טובים יותר שהאבנים ישרדו זמן רב במקום.

הילדים לא שואלים 'מה גל האבנים האלה' - מכאן שיהושע רואה שבעתיד האבנים לא יהיו גל-אבנים אלא רק אבני נחל על אם הדרך, בערבות יריחו ממזרח לגבול העיר, באזור הגלגל.