לדלג לתוכן

ביאור:יהושע ד כב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

יהושע ד כב: "וְהוֹדַעְתֶּם אֶת בְּנֵיכֶם לֵאמֹר: בַּיַּבָּשָׁה עָבַר יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ד כב.


בַּיַּבָּשָׁה עָבַר יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה

[עריכה]

וְהוֹדַעְתֶּם אֶת בְּנֵיכֶם

[עריכה]

לפני כן יהושע אמר: "אֲשֶׁר יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר אֶת אֲבוֹתָם לֵאמֹר" (ביאור:יהושע ד כא), וזה נשמע כאילו שיהושע אומר לאבות, לענות רק אם שואלים אותם.
אולם כאן יהושע משתמש בפועל "וְהוֹדַעְתֶּם", ולא אמר: 'ותענו לשאלת בנכם'. ניתן להבין שיהושע מאפשר לאבות להודיע לילדים גם אם הם לא שאלו.

בְּנֵיכֶם - למרות שיש רשימה שלמה של נשים חכמות ומלומדות, שידעו את חוקי חמורבי, כמו: שרה, רבקה, רחל, לאה, בנות לוט, ותמר. והיו נשים חשובות ומלומדות, כמו: ציפורה, מרים, בנות צלפחד, דבורה הנביאה, יעל, אֲבִיגַיִל, בת שבע, איזבל, נעמי, רות, אסתר, וושתי, זרש, ועוד, בכל זאת אנו רואים כאן חברה של גברים שלא חושבת שצריך ללמד את הבנות והנשים.

בַּיַּבָּשָׁה עָבַר יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה

[עריכה]

עד עכשו, בסיפור חצית הירדן, השתמשו במילה "בֶּחָרָבָה", ככתוב: "וְכָל יִשְׂרָאֵל עֹבְרִים בֶּחָרָבָה" (ביאור:יהושע ג יז), אולם הפעם במקום להגיד "בֶּחָרָבָה" יהושע בחר להגיד "בַּיַּבָּשָׁה".

מה ההבדל בין "בֶּחָרָבָה" ל"בַּיַּבָּשָׁה"?
  • נאמר: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה. וַיְהִי כֵן" (ביאור:בראשית א ט). גם כאן אלוהים כרת ועצר את המים, וכך בני ישראל עברו ביבשה. ייתכן שהיו מעט מים בין חלוקי הנחל, וייתכן שהיו מים בשלוליות באזור, אולם ברור שזאת היתה יבשה, ארץ, ולא ים או נהר זורם אפילו אם היו מעט מים פה ושם באזור. בגלל מעט המים באפיק, האזור לא היה 'חרבה' אלא רק 'יבשה'.
  • נאמר: "וַיְהִי בעלות (כַּעֲלוֹת) הַכֹּהֲנִים ... מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן, נִתְּקוּ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים אֶל הֶחָרָבָה" (ביאור:יהושע ד יח), וכאן ניתן להבין שהכהנים לא רק יצאו מאפיק הירדן, אלא חצו את עמק הירדן, עברו באזור המושקה במים הגואים מעל גדות הירדן, וטיפסו עד לאזור החרב, מעל האזור המושקה, לאזור ערבות יריחו (ביאור:יהושע ד יג), לאזור שבטוח שהמים השבים לזרום בירדן לא ישטפו אותם.

המילה "יַּבָּשָׁה" באה מהמילה 'יבש'. כל הארץ היא יבשה, ככתוב: "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ" (ביאור:בראשית א י). המילה "יַּבָּשָׁה", לא אומרת שאין שם מים עומדים או זורמים. הכוונה היא למקום שגובה המים הוא נמוך ואפשר ללכת דרכו. המילה "חָרָבָה" יותר קשורה למקום צחיח ויבש. כמות המים היא נמוכה מאוד ולא נראת על פני השטח.

לכן יהושע ניסה לדייק בדבריו ולקרוא לחצית הירדן ביבשה ולא בחרבה.