ביאור:יהושע ד ח
יהושע ד ח: "וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ, וַיִּשְׂאוּ שְׁתֵּי-עֶשְׂרֵה אֲבָנִים מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ, לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל. וַיַּעֲבִרוּם עִמָּם אֶל הַמָּלוֹן, וַיַּנִּחוּם שָׁם."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ד ח.
וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ[עריכה]
וַיַּעֲשׂוּ כֵן[עריכה]
המילה "כֵן" מסמלת פקודה של אלוהים או מלך שליט עליון.
- "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה; וַיְהִי כֵן" (ביאור:בראשית א ט) - פקודת אלוהים.
- "וְאֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ וַיַּעֲשׂוּ כֵן" (בראשית מב כ) - פקודת יוסף.
- "כִּי כֵן דְּבַר הַמֶּלֶךְ, לִפְנֵי כָּל יֹדְעֵי דָּת וָדִין" (ביאור:אסתר א יא) - פקודת מלך פרס ומדי.
ניתן לראות במילה הזאת, שהוענקה ליהושע, את ההצהרה הבאה: "בַּיּוֹם הַהוּא גִּדַּל יְהוָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. וַיִּרְאוּ אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר יָרְאוּ אֶת מֹשֶׁה כָּל יְמֵי חַיָּיו" (ביאור:יהושע ד יד).
אולם, מלבד דברי יהושע, שהעניקו את הכבוד של כריתת מי הירדן לאלוהים, כדבריו: "לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת יַד יְהוָה, כִּי חֲזָקָה הִיא. לְמַעַן יְרָאתֶם אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם כָּל הַיָּמִים" (ביאור:יהושע ד כד), לא נאמר שבני ישראל הודו לאלוהים על הנס הזה. לא נאמר שבני ישראל ראו בנס הזה, נס מקביל לחצית ים סוף - ויהושע לא חיבר שיר הלל לאלוהי ישראל.
וַיִּשְׂאוּ שְׁתֵּי-עֶשְׂרֵה אֲבָנִים מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ[עריכה]
הצהרה לא מדויקת.
- אלוהים אמר: "שְׂאוּ לָכֶם מִזֶּה מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן מִמַּצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים, הָכִין שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה אֲבָנִים" (ביאור:יהושע ד ג).
- ויהשע אמר: "עִבְרוּ לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶל תּוֹךְ הַיַּרְדֵּן, וְהָרִימוּ לָכֶם אִישׁ אֶבֶן אַחַת עַל שִׁכְמוֹ" (ביאור:יהושע ד ה).
יהושע לא הכין אבנים לכהנים לעמוד עליהם, והאבנים שעליהם עמדו הכהנים היו סתם אבנים קטנות או חלוקי נחל, או שהכהנים זזו באפיק הנהר היבש, וכך היו הרבה אבנים שעליהם הכהנים עמדו זמן קצר.
יהושע לא הכין אבנים, ולא היה מה לשאת. כך יהושע הורה לנציגי השבטים לקחת אבנים מתאימות מאפיק הנהר כרצונם. אבנים שהם יחליטו שהם ישאו על כתפיהם - לא גדולות מדי ולא קטנות מדי - בֵּינוֹנִיּוּת. ולכן מיד אחרי ההוראה להרים אבנים, יהושע מסביר את הצורך להקים גל, ואומר: "כִּי יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר לֵאמֹר, מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לָכֶם" (ביאור:יהושע ד ו), כדי שהנציגים יבינו מה הוא רוצה ואיזה אבן לבחור: אבן שתביא גאוה לשבט ולעם ישראל לדורי דורות.
יהושע ידע שהוא לא מקיים את דברי אלוהים במלואם, לכן הוא עשה גל נוסף באפיק הירדן כדי להשלים את פקודת אלוהים. הוא, ולא הנציגים, בחר תריסר אבנים גדולות, שלא מתפוררות, נמסות או נשחקות במהירות במים (בזלת שחורה מהגולן? שיש לבן מיוון?). יהושע הביא אותם (בעגלה?), והניח אותם במקום שהכהנים עמדו באפיק הנהר היבש, ככתוב: "וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים, הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן תַּחַת מַצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים, נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הַבְּרִית. וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (ביאור:יהושע ד ט). וכך כאשר המים שבו לזרום, סביר שגל האבנים המיוחדות האלה בלט מעל פני המים וסימן את מקום המעבר. ייתכן שכך יהושע רמז שהוא זה שכרת את מי הירדן והעביר את העם בחרבה, כאשר הוא עשה שני סכרים לעצור את הירדן והירמוך (ראו: ביאור:יהושע ג טז).
על גל האבנים שהקים יהושע במלון חנית הלילה, נאמר: "וְאֵת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר לָקְחוּ מִן הַיַּרְדֵּן, הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל" (ביאור:יהושע ד כ), לא נאמר "וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה" כפי שנאמר על האבנים שיהושע הקים בתוך אפיק הירדן. ניתן להבין שגל האבנים בגלגל, שהיה עשוי מאבני נחל בֵּינוֹנִיּוּת, נהרס תוך זמן קצר, אולם גל האבנים בירדן, שלא היתה גישה קלה אליו, שרד שנים רבות.