ביאור:יהושע ג יז
יהושע ג יז: "וַיַּעַמְדוּ הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן בְּרִית יְהוָה בֶּחָרָבָה, בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן, הָכֵן. וְכָל יִשְׂרָאֵל עֹבְרִים בֶּחָרָבָה, עַד אֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל הַגּוֹי לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ג יז.
וְכָל יִשְׂרָאֵל עֹבְרִים בֶּחָרָבָה[עריכה]
וַיַּעַמְדוּ הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן בְּרִית יְהוָה בֶּחָרָבָה[עריכה]
סביר שיהושע בנה שני סכרים כדי לעצור את מי הירדן והירמוך, וזאת כדי לאפשר לבני ישראל לחצות את הירדן בחרבה, באזור רחב ושטוח כדי שהצבא יתקדם במערך צבאי נגד כל אויב מקדימה או מאחור. יהושע חשש שתושבי הארץ יתארגנו להתקיף אותו כאשר הוא נמצא בעמק הירדן, מתקדם בבוץ של הירדן הגואה על גדותיו, וחשוף להתקפה משני הכיוונים שתתקע אותו בירדן ללא יכולת תנועה, בדומה למה שקרה למרכבות סיסרא בנחל קישון (שופטים ה כא).
יהושע קיבל מידע מאנשיו על מצב הסכרים וזרימת המים בירדן, וחישב את הזמן שעומד לרשותו כדי שכל העם יחצו את הירדן לפני שהמים יעלו ויעברו מעל הסכרים ויגיעו למקום החציה מול יריחו.
יהושע לא הודיע מראש לכהנים שהם יצטרכו לעמוד באפיק הירדן היבש עד שכל העם יעבר, למרות שאלוהים אמר לו: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת הַכֹּהֲנִים, נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הַבְּרִית, לֵאמֹר: כְּבֹאֲכֶם עַד קְצֵה מֵי הַיַּרְדֵּן, בַּיַּרְדֵּן תַּעֲמֹדוּ" (ביאור:יהושע ג ח), כדי להראות את גדולת אלוהים. הכהנים חשבו שכאשר רגליהם יגעו במים, המים יעלמו, הם יעברו את הירדן בחרבה ושאר העם ילך אחריהם כפי שיהושע אמר לעם: "כִּרְאֹתְכֶם אֵת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאִים אֹתוֹ, וְאַתֶּם תִּסְעוּ מִמְּקוֹמְכֶם וַהֲלַכְתֶּם אַחֲרָיו" (ביאור:יהושע ג ג), ואחר כך הוסיף: "הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית, אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ, עֹבֵר לִפְנֵיכֶם בַּיַּרְדֵּן" (ביאור:יהושע ג יא). נראה שיהושע חשש להגיד לכהנים שהם יעמדו באפיק הנהר במשך כל החציה שנמשכה כשעה או שעתיים.
- האם יהושע חשש שהכהנים יסרבו ללכת עם הארון לפני העם?
סביר שהכהנים נדהמו כאשר יהושע הורה להם לעצור, להשאר ולעמוד באפיק הירדן. בטוח שהכהנים רעדו מפחד שגל אדיר של מים ישטוף אותם למוות ויהרוס את הארון. אולם הם עמדו בגבורה והראו לכל העם את בטחונם בכוחו של אלוהים, "אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ" (ביאור:יהושע ג יא).
וַיַּעַמְדוּ הַכֹּהֲנִים ... בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן, הָכֵן[עריכה]
מה משמעות התוספת "הָכֵן"? (הניקוד הטבריני נוסף אלפי שנים מאוחר יותר, ואינו מחייב).
- "הָכֵן" - שרש 'כון' - מוכנים, להכין מראש, ככתוב: "סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה וְלַיהֹוָה הַתְּשׁוּעָה" (ביאור:משלי כא לא).
- "נָכוֹן" דבר נכון לעשות, ככתוב: "כִּי נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ" (ביאור:בראשית מא לב).
- "כֵן" - שרש 'כנן' - אמת, נכון, ככתוב: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה, וַיְהִי כֵן" (ביאור:בראשית א ט).
- "כַּן" - שם עצם - כַּן, אֶדֶן, תושבת או בסיס הוא מבנה או חפץ המשמש כבסיס לדבר מה, מקום כבוד, מקום מורם (מילוג), ככתוב: "וּמָשַׁחְתָּ אֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ" (שמות מ יא).
- רש"י: "הָכֵן" - מכוונים ונצבים זה כנגד זה.
העורך בחר מילה שמכסה את כל האפשרויות בצורה מדהימה ביופיה.
הכהנים הכינו ועמדו על אבני ירדן נבחרות כאילו שזה מקום כבוד עליון, שהיה נכון עבורם להתיצב זקופים בגאוה, ולכבד את אלוהים ואת עם ישראל באמת ויראה, ובאותו הזמן היו מוכנים לברוח והציל את ארון הברית כאשר סכנת שטפון תופיע.
ואכן אלוהים הכיר בחשיבות המקום והארוע ולכן פקד על יהושע: "שְׂאוּ לָכֶם מִזֶּה מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן, מִמַּצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים, הָכִין שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים" (ביאור:יהושע ד ג) כדי להכין גל אבנים לזכרון עולם.
וְכָל יִשְׂרָאֵל עֹבְרִים בֶּחָרָבָה, עַד אֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל הַגּוֹי לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן[עריכה]
הכהנים נשארו באפיק הירדן, באומץ וגבורה, ונתנו כבוד לאלוהים ולבני ישראל החוצים את הירדן בחרבה. בני ישראל הבינו את הסמליות של ארון אלוהים המגן ועוזר להם להגשים את מטרתם.
הכהנים חיכו בסבלנות עד שכל העם עבר, במערך צבאי לפי השבטים, וחצה את הירדן, התקדם לכיוון יריחו בעמק השטוח והקים מחדש בסיס. לאחר שבני ישראל עברו, הירדן שב לזרום ובני ישראל היו מוגנים מאחור במי הירדן המציפים את גדותיהם.