קטגוריה:דניאל א ד
נוסח המקרא
ילדים אשר אין בהם כל מאום [מום] וטובי מראה ומשכילים בכל חכמה וידעי דעת ומביני מדע ואשר כח בהם לעמד בהיכל המלך וללמדם ספר ולשון כשדים
יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל מאום [מוּם] וְטוֹבֵי מַרְאֶה וּמַשְׂכִּילִים בְּכָל חָכְמָה וְיֹדְעֵי דַעַת וּמְבִינֵי מַדָּע וַאֲשֶׁר כֹּחַ בָּהֶם לַעֲמֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ וּלֲלַמְּדָם סֵפֶר וּלְשׁוֹן כַּשְׂדִּים.
יְלָדִ֣ים אֲשֶׁ֣ר אֵֽין־בָּהֶ֣ם כׇּל־מאֿוּם֩ וְטוֹבֵ֨י מַרְאֶ֜ה וּמַשְׂכִּלִ֣ים בְּכׇל־חׇכְמָ֗ה וְיֹ֤דְעֵי דַ֙עַת֙ וּמְבִינֵ֣י מַדָּ֔ע וַאֲשֶׁר֙ כֹּ֣חַ בָּהֶ֔ם לַעֲמֹ֖ד בְּהֵיכַ֣ל הַמֶּ֑לֶךְ וּֽלְﬞלַמְּדָ֥ם סֵ֖פֶר וּלְשׁ֥וֹן כַּשְׂדִּֽים׃
יְלָדִ֣ים אֲשֶׁ֣ר אֵֽין־בָּ/הֶ֣ם כָּל־מאום [מוּם֩] וְ/טוֹבֵ֨י מַרְאֶ֜ה וּ/מַשְׂכִּילִ֣ים בְּ/כָל־חָכְמָ֗ה וְ/יֹ֤דְעֵי דַ֙עַת֙ וּ/מְבִינֵ֣י מַדָּ֔ע וַ/אֲשֶׁר֙ כֹּ֣חַ בָּ/הֶ֔ם לַ/עֲמֹ֖ד בְּ/הֵיכַ֣ל הַ/מֶּ֑לֶךְ וּֽ/לֲ/לַמְּדָ֥/ם סֵ֖פֶר וּ/לְשׁ֥וֹן כַּשְׂדִּֽים׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"מאום" - כמו מום
"מדע" - ענין מחשבה כמו גם במדעך מלך אל תקלל (קהלת י)
"ספר" - ר"ל כתב הנכתב בספר
מצודת דוד
"כל מאום" - ר"ל שום מום כלל וכלל לא כמו לא תאכלו כל נבלה (דברים יא)
"וטובי מראה" - בלובן ובהירות
"בכל חכמה" - יהיו משכילים בכל מיני חכמות
"ויודעי דעת" - ר"ל בתחלת אמרי המדבר ישכילו לדעת דעתו ותוכן כוונתו ומה יהיו אחרית אמריו
"ומביני מדע" - ר"ל שיהיו צחים בלשונותם במיטב הדבור להבין אל זולת מה במדעי לבבם ובמחשבתם
"ואשר כח בהם" - להתגבר על הטבע לאנוס ולעצור מהשחוק והשינה וכדומה למען יעמדו בהיכל מלך מבלי שום מניעה וכאשר ראוי והגון
"וללמדם ספר" - מוסב על המקרא שלפניו לומר להביא מבני ישראל וגו' וללמדם ספר וגו' והוא המכתב והלשוןמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
השאלות
(ד) מה רצה בהכפלת דבריו משכילים בכל חכמה ויודעי דעת ומביני מדע, מה ההבדל ביניהם?:
(ד) "ילדים". צוה שהילדים יהיו שלמי החומר ושלמי הצורה, לענין שלמות החומר אמר אשר "אין בהם כל מאום," שלא יהיה בהם שום חסרון בגופם, ויש הבדל בין "מום" ובין "מאום", שהמום הוא חסרון גדול כמו המומים הפוסלים בכהנים, ומאום משותף עם מאומה שלא ימצא בהם שום דבר שהוא גנאי, ואמרו חז"ל אפילו ריבדא דכוסילתא, וכולל גם טוב התואר, שהוא בנין הגוף בסדר נכון וערך מסודר המעלה חן, וטובי מראה, שיהיו יפה עינים וטוב רואי, וגם כולל יופי הצבע לא לבן ביותר שהוא סימן עצלות ולא שחור, רק אדמוני לבן, ולענין שלימות הצורה אמר "ומשכילים בכל חכמה," ומבואר אצלינו שיש הבדל בין חכמה ובין דעת, שדעת הם דברים המושגים בחושים או ע"י מושכלות ראשונות, שאפשר בהם ידיעה ברורה, כמו חכמת הטבע וההנדסה והרפואה, וחכמה היא בהנהגה בין טוב לרע, שהם דברים שלא יושגו במופתי הדעת ולא ע"י כח הבינה שלא מצאנו בשום מקום שיאמר בינו חכמה, אבל יושגו ע"י השכל שהוא כח חד העובר בדברים שהם למעלה מן הבינה והדעת כמ"ש בספר משלי. "ויודעי דעת ומביני מדע," יש הבדל בין דעת ובין מדע, דברים פרטיים שמשיגים על ידי החושים והבחינה נקראים דעת, וכלל המדע אשר התקבצה ע"י יודעים שונים ותהי לשטה כללית ולימוד ערוך בכל מיני הידיעות, למשל למודים של חכמת הטבע או הרפואה בכללה כמו שהיא ערוכה בכל ושמורה כשטה מיוחדת מוסכמת מן החכמים נקרא, מדע, ומי שיכולים להוציא מכללי המדע דבר מתוך דבר ולהקיש דבר לדבר בכח התבונה נקראים, מביני מדע, "ואשר כח בהם לעמד" בהיכל המלך, התנה עוד שיוכל להפיק מהם רצון להיות ממשרתיו וחכמיו הנצבים לפניו, וע"ז התנה ג"כ שיהיה בהם שתי הכנות, א] הכנה החומריית, שיהיו חזקים ומוצקים בכחם הפנימי לעמוד בהיכל המלך, שצריך שיהיו חזקי הכח לעמוד על רגליהם, וכמ"ש חז"ל שיהיו אונסים א"ע מן השחוק ומן השינה ושיעמידו א"ע כשיצטרכו לנקביהם, ב] "וללמדם ספר," שיהיה בהם הכנה לקבל למוד ספר ולשון, שע"ז צריך שיהיה לו כח הזכרון ללמד לשון במהרה, ויש הלמד הלשון ולא הכתב לקרא בספר, ולז"א" ספר ולשון כשדים," והיה אצלם לשון ארמי שהיה לשון ההמון, ולכן כשדים היה לשון החכמים המדברים דבור מליצי בחכמה, וידוע שאל המליצה והדבור הנשגב צריך כח נפשי מיוחד וחוזק כח הדמיון, ועז"א וללמדם בוי"ו:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דניאל א ד.
אלו ילדים עמדו לפני המלך
"וּמִקְצָתָם יַעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ" יש מסבירים כמו שמבואר בפנים מקצה השלש שנים, אחרי שלש שנים שיגמרו את האימונים הדרושים הילדים יעמדו לפני המלך. משמע שאחרי האימונים הדרושים כל הילדים יעמדו לפני המלך. ולפי זה מה שכתוב בפסוקים בהמשך "וּלְמִקְצָת הַיָּמִים אֲשֶׁר אָמַר הַמֶּלֶךְ לַהֲבִיאָם, וַיְבִיאֵם שַׂר הַסָּרִיסִים לִפְנֵי נְבֻכַדְנֶצַּר. וַיְדַבֵּר אִתָּם הַמֶּלֶךְ וְלֹא נִמְצָא מִכֻּלָּם כְּדָנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ" אין הכוונה שרק דניאל חנניה מישאל ועזריה עמדו לפני המלך מכל הילדים, אלא שהם היו הטובים ביותר, וכולם עמדו לפני המלך.
ויש מבארים שמה שכתוב "וּמִקְצָתָם יַעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ" הכוונה שאחרי האימונים של כל הילדים, רק קצת מהם, דהיינו המתאימים ביותר, יעמדו לפני המלך. ולפי"ז מה שכתוב בהמשך "וּלְמִקְצָת הַיָּמִים אֲשֶׁר אָמַר הַמֶּלֶךְ לַהֲבִיאָם, וַיְבִיאֵם שַׂר הַסָּרִיסִים לִפְנֵי נְבֻכַדְנֶצַּר. וַיְדַבֵּר אִתָּם הַמֶּלֶךְ וְלֹא נִמְצָא מִכֻּלָּם כְּדָנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ" הכוונה כפשוטו שמכל הילדים רק דניאל חנניה מישאל ועזריה עמדו לפני המלך, כיון שהם היו הטובים ביותר.
יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל (מאום) מוּם וְטוֹבֵי מַרְאֶה וּמַשְׂכִּילִים בְּכָל חָכְמָה וְיֹדְעֵי דַעַת וּמְבִינֵי מַדָּע וַאֲשֶׁר כֹּחַ בָּהֶם לַעֲמֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ
המלך דרש להביא:
- ילדים בריאים עם כוח לעמוד לפני המלך.
- בלי מום וטובי מראה.
- משכילים בעלי חוכמה ודעת, שהכשירו אותם ללמוד והם כבר למדו הרבה.
- מבינים מדע, שמוכנים ומסוגלים ללמוד.
התאור הזה מזכיר את הפקודה של המלך אחשורוש: "יְבַקְשׁוּ לַמֶּלֶךְ נְעָרוֹת בְּתוּלוֹת, טוֹבוֹת מַרְאֶה" (ביאור:אסתר ב ב).
כמו שהנערות התנדבו לתחרות, כי כל אחת יכולה להתחתן במהירות או לכער את פניה, כך ניתן להבין שמשפחות הנערים, והנערים עצמם הסכימו להשלח לארמון המלך, כי בקלות כל אחד מהם יכול לקבל מום קטן, לפגוע בפניו ולא להראות יפה, או לשחק טיפש. הנערים רצו ללכת והיו מוכנים ללמוד את תרבות בבל, ולעלות בדרגה בארמון מלך בבל.
"וּלֲלַמְּדָם סֵפֶר וּלְשׁוֹן כַּשְׂדִּים". מי הם הכשדים ומהי שפתם?
הכשדים מצאצאי כשד בן נחור כמו שכתוב (בראשית כב) "וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ. אֶת עוּץ בְּכֹרוֹ וְאֶת בּוּז אָחִיו וְאֶת קְמוּאֵל אֲבִי אֲרָם. וְאֶת כֶּשֶׂד וְאֶת חֲזוֹ וְאֶת פִּלְדָּשׁ וְאֶת יִדְלָף וְאֵת בְּתוּאֵל". כשד בן נחור נדד מחרן בצפון לאור כשדים בדרום סמוך למפרץ הפרסי. (עיין מפה). שפתם היתה ארמית. כיון שהם באו מחרן ששם דברו ארמית. מלכי בבל באים מכשדים.
הכשדים נודעו בתור בקיאים החכמת האסטרולוגיה (חכמת הכוכבים והמזלות). (מתוך אינציקלופדיה בית ישראל של הרב הלפרין ומתוך כשד - דוד הלל וינר)
ראה ויקפדיה "אור כשדים".
השפות שדברו בבל בימים ההם
א. אכדית היא שפה ממשפחת השפות השמיות השייכת לענף השמי-מזרחי. שפה זו הייתה בשימוש במסופוטמיה בקרב האשורים והבבלים בין השנים 2500-100 לפני הספירה.
עם התפשטותה, נוצרו בשפה האכדית ניבים שמשתקפים גם בשפה הכתובה. שני הניבים העיקריים הם: בבלית - הניב הדרומי. נקרא כך כיוון שהיה בשימוש באזור העיר בבל. אשורית - הניב הצפוני. נקרא כך כיוון שהיה בשימוש בממלכת אשור, שבירתה הייתה נינוה.
העיר אכד נמצאת ליד בגדד בין בבל בדרום לאשור בצפון (עיין מפה). היא מוזכרת פעם אחת בתורה בראשית י י "ותהי ראשית ממלכתו (של נמרוד) בבל וארך ואכד וכלנה בארץ שנער".
ב. ארמית היא שפה שמית שמדוברת ברציפות מאז האלף הראשון לפני הספירה ועד ימינו. היא הייתה שפה רווחת במזרח התיכון ומרכז אסיה בתקופה הקדומה בעיקר בארצות: אשור, פרס, בבל, סוריה וארץ ישראל. החל משנת 700 לפני הספירה, בערך, החלו להשתמש באימפריה האשורית בשפה הארמית לשם כתיבת מסמכים רשמיים. השפה נפוצה על פני כל האזור שהיה תחת שליטתה של האימפריה האשורית, כולל ארץ ישראל.
ג. עברית. כאשר היהודים פוזרו בכל רחבי ממלכת בבל, ואחר כך בממלכת פרס, והמשיכו להתפזר בממלכה הרומאית ויחד עם הכיבוש המוסלמי, עברית הפכה לשפה בין לאומית בעלת חשיבות מעל ומעבר כל שפה עולמית אחרת. עברית היתה המפתח להכנסת אורחים בקרב כל היהודים. כל יהודי שהגיע לעיר זרה ברחבי הממלכה התקבל כאח, מצא מרכז יהודי שמדבר עברית, קיבל לינה ואוכל, מצא אנשים לסחור איתם, הביא להם חדשות. כך היהודים נעשו לסוחרים בכל רחבי העולם.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "דניאל א ד"
קטגוריה זו מכילה את 12 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 12 דפים.