קטגוריה:דברים ו ה
נוסח המקרא
ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך
וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ.
וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֥ וּבְכׇל־נַפְשְׁךָ֖ וּבְכׇל־מְאֹדֶֽךָ׃
וְ/אָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑י/ךָ בְּ/כָל־לְבָבְ/ךָ֥ וּ/בְ/כָל־נַפְשְׁ/ךָ֖ וּ/בְ/כָל־מְאֹדֶֽ/ךָ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְתִרְחַם יָת יְיָ אֱלָהָךְ בְּכָל לִבָּךְ וּבְכָל נַפְשָׁךְ וּבְכָל נִכְסָךְ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אָמַר משֶׁה נְבִיָא לְעַמָּא בֵּית יִשְרָאֵל אִיזִילוּ בָּתַר פּוּלְחָנָא קְשִׁיטָא דְאַבְהַתְכוֹן וּתְרַחֲמוּן יַת יְיָ אֱלָהָכוֹן בִּתְרֵי יִצְרֵי לִבְּכוֹן וַאֲפִילוּ נְסִיב יַת נַפְשְׁכוֹן וּבְכָל מָמוֹנְכוֹן: |
רש"י
"בכל לבבך" - (ספרי) בשני יצריך ד"א בכל לבבך שלא יהיה לבך חלוק על המקום
"ובכל נפשך" - אפילו הוא נוטל את נפשך
"ובכל מאדך" - (ברכות טז) בכל ממונך יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר ובכל מאדך דבר אחר ובכל מאדך בכל מדה ומדה שמודד לך בין במדה טובה בין במדת פורענות וכן דוד הוא או' (תהלים קטז) כוס ישועות אשא וגו' (שם) צרה ויגון אמצא וגו'
ולא הבנתי הקושיא, כי רש"י ז"ל לא בא לפרש במאי הכתוב מדבר - אם בעבודה זרה בלחוד, או בכל מצות כרבי ישמעאל, ולפיכך לא כתב מידי, דמה שפירש רש"י 'עשה דבריו מאהבה' ליכא למילף דאיירי בכל המצות מלישנא ד'עשה דבריו מאהבה', זה אין ראיה, דאף על גב דקרא איירי דוקא בעבודה זרה, מכל מקום מדכתיב "ואהבת ה' אלקיך" שימסור עצמו למיתה, ולא יעבוד עבודה זרה משום אהבה, ולא שימסור עצמו למיתה בשביל יראה, שמע מינה שעיקר המצוה בעבודת הקדוש ברוך הוא הוא האהבה, ולא היראה. ואם כן אנו לומדין לכל דבריו שיעשה מאהבה ולא משום יראה, לפי שהמתירא - מכח יראה יקשה עליו העבודה, ומניח והולך. ולענין זה אין חילוק כלל בין שהכתוב איירי דווקא בעבודה זרה, או איירי בכל המצות, אין קשה כלל. וקאמר 'עשה דבריו מאהבה', מפני שלא במצוה זאת דווקא קאמר קרא, אלא בכל דבריו שהאדם עושה - יש לעשות מאהבה, אף על גב דקרא איירי בעבודה זרה לענין זה שכתוב "ובכל נפשך" אפילו נוטל נפשו, ואינו חייב למסור נפשו רק בעבודה זרה:
[ג] שממונו חביב עליו מגופו. תימה, אם כן דיבר הכתוב נגד הסכלים, שהרי בני גד ובני ראובן - שחסו על ממונם יותר ממה שחסו על בניהם ונשותיהם - נאמר (קהלת י', ב') "לב כסיל לשמאלו", ולמה צריך לכתוב לדבר מאלו אנשים. ויראה לומר, דמי שהוא אוהב את ממונו יותר מגופו, משום שהממון מחיה את האדם, שהוא סבה לחיותו, ודבר שהוא סבה לחיות שלו - הוא קודם לו במעלה בדבר מה, ולפיכך הוא אוהב אותו יותר מגופו. והשתא הא דכתב "בכל מאודך", לא שרצה לומר בשביל שהוא אוהב את ממונו יותר מגופו הוה אמינא שלא ימסור ממונו, רק בשביל שיש לממון מעלה - שהוא סיבה לו. וכאילו אמר אילו כתיב "בכל נפשך", הוה אמינא דווקא אם נוטל נפשך יש לו למסור נפשו עליו, אבל אם נוטל ממונו אין צריך למסור, בשביל שיש לממון האדם מעלה שהוא מחיה את הנפש, ואין צריך שיאהב אותו בדבר זה שיש לו מעלה כל כך, דאף על גב שמעלת נפשו של אדם יותר, מכל מקום אילו כתב "בכל נפשך" הוה אמינא דוקא נפשו יש לו למסור, אבל ממונו לא. שאין אנו שוקלין הקולות והחומרות בשום מקום, ואם יש חומרא קטנה בלמד שאין במלמד, אף על גב דאיכא במלמד חומרא גדולה, אין למדין זה מזה. ואם כתב "בכל מאודך" הוה אמינא דוקא ממונו, אף על גב שהוא מחיה את הנפש, מכל מקום הנפש יותר יש לו מעלה בצד עצמו, לכך צריך לכתוב שניהם, ונכון:
[ד] בכל מאודך בכל מדה ומדה וכו'. אבל מ"בכל נפשך" ליכא למילף - אף על גב דמוקמינן קרא 'אפילו נוטל נפשך', דהתם איירי אפילו נוטל נפשך אם לא יעבור, קאמר קרא שלא יעבור וימסור נפשו, אבל כאן רצה לומר שמחוייב להודות להקדוש ברוך הוא על כל מדה ומדה, אפילו נותן לו דבר פורענות חייב להודות, והודאה מלתא אחריתי. ולרבי אליעזר דקרא ד"בכל נפשך" לא איירי אלא בעבודה זרה (סנהדרין דף עד.), הכי קאמר, כשהוא מחויב למסור נפשו בשביל אהבתו יקבל באהבה ויודה להקדוש ברוך הוא, וכן כשבא עליו פורענות מחויב לקבל מאהבה, ויודה לו יתברך:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
בְּכָל לְבָבְךָ – בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ (ספרי שם; ברכות נ"ד ע"א). דָּבָר אַחֵר: בְּכָל לְבָבְךָ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לִבְּךָ חָלוּק עַל הַמָּקוֹם (ספרי שם).
וּבְכָל נַפְשְׁךָ – אֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ (ספרי שם; ברכות שם וס"א ע"ב).
וּבְכָל מְאֹדֶךָ – בְּכָל מָמוֹנְךָ (שם ושם), יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁמָּמוֹנוֹ חָבִיב עָלָיו מִגּוּפוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר "בְּכָל מְאֹדֶךָ" (ספרי שם; ברכות ס"א ע"ב). דָּבָר אַחֵר: וּבְכָל מְאֹדֶךָ – בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁמּוֹדֵד לְךָ (ברכות נ"ד ע"א), בֵּין בְּמִדָּה טוֹבָה בֵּין בְּמִדַּת פֻּרְעָנוּת. וְכֵן בְּדָוִד אוֹמֵר: "כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא" וְגוֹמֵר (תהלים קטז,יג) "צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא" (שם,ג; ספרי שם).
רשב"ם
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
בכל לבבך. הלב משכן הנפש החכמה, ולפי שהוא האבר הראשון ביצירת האדם והאחרון אשר ימות בכל אברי הגוף, על כן אמר בכל לבבך, כלומר עד רגע האחרון של מיתה.
ובכל נפשך. היא הנפש המתאוה. ובכל מאדך. מלשון מאד, כלומר אהוב אותו הרבה בכל מה שתוכל. והענין שלא יהא ממונו חביב עליו מן המצות, שאין ראוי לו לחוס על פזור ממון אצל המצוה, שאפילו לא מצא לולב ואתרוג אלא בדמים יקרים לא יחוס על ממונו אלא שיקחנו, כמו שעשה רבן גמליאל שלקחו באלף זוז, וכבר אמרו רבותינו ז"ל ולהדור מצוה עד שליש במצוה, הוא שאמרו בבבא קמא אמר ר' זירא אמר ר' הונא הדור מצוה עד שליש, מאי שליש, אילימא שליש ביתו, אלו מתרמי ליה תלתא מצות יהיב ליה כוליה ביתיה, אלא אימא הדור מצוה עד שליש במצוה, כלומר שיש לו להוסיף עד שליש בדמיו בין מצוה מהודרת למצוה יותר מהודרת, בין ספר תורה או לולב נאה ליותר נאה, כדתניא (שמות טו) זה אלי ואנוהו, התנאה לפניו במצות, כיצד יעשה, שיהיה לפניו ס"ת נאה לולב נאה ציצית נאה, וקיימא לן כרבי זירא. ודרשו רבותינו ז"ל, בכל לבבך, בשני יצריך, יצר טוב ויצר רע, בכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך, ובכל מאדך בכל ממונך, אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך, ויש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך. דבר אחר בכל מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך, זהו שאמר דוד ע"ה (תהלים נו) באלהים אהלל דבר בה' אהלל דבר, אם במדת הדין אם במדת רחמים אהלל דבר, וכן עוד (שם קא) חסד ומשפט אשירה, אם חסד אשירה ואם משפט אשירה, וכן עוד (שם קטז) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא. ויש שפירשו עוד בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, כנגד אברהם יצחק ויעקב, בכל לבבך כנגד אברהם שאהב הקב"ה בכל לבבו והמשיך הלבבות לאמונתו, ובכל נפשך כנגד יצחק שמסר נפשו על גבי המזבח, ובכל מאדך כנגד יעקב שהפריש מעשר מכל ממונו ואפילו מבניו.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
לטובה, א"כ ראוי שתאהב אותו אפי' הוא נוטל את נפשך ואת ממונך, כי יעשה בזה כדרך הרופא אשר יחתוך אבר המעופש כדי שלא יתפשט הרקבון בכל הגוף, וכל שתגדל בעיניך הרע המושג לך תדע שאתה חולה מסוכן והוא מרפא אותך להחיותך בחיים שבעה"ז או כדי להשיב נפשך מני שחת בע"ה, וכתב הרי"א שבאשר יש טוב וערב ומועיל, נגד הטוב אמר בכל לבבך שהוא החלק השכלי כמ"ש לב נבון יבקש דעת, ונגד הערב אמר בכל נפשך שהוא הנפש המתאוה אל הערב, ונגד המועיל אמר בכל מאדך, ר"ל שבכל האהבות אשר יצויר
תאהב את ה' על כלם:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
עוד ירצה להעיר להקודם לאהבה, על דרך אומרם ז"ל (זוהר ח"ג נ"ו): אין אדם משיג גדר האהבה עד שתקדים בו היראה, והוא אומרו ואהבת – מלבד גדר היראה, ואומרו את ה' – פירוש: על ידי האהבה אדם מתדבק בה׳, והוא אומרו את ה':
עוד ירצה שעל ידי אהבת ה' ישיג מדרגה זו שיהיה ה' מיחד שמו עליו ביחוד, כדרך אומרו (בראשית כ"ח, י"ג): ״אלהי אברהם, אלהי יצחק״, ופירוש: שכל אחד ראוי בפני עצמו שיתיחד שם אלהותו עליו, ותמצא שאברהם ביאר בו הכתוב שהיה אהוב, דכתיב (ישעי', מא): ״זרע אברהם אוהבי״ וכמו כן רמז הכתוב כאן שכל שאהוב ה' יקרא ה' אלוהו ביחוד; ותיבת ה' נמשכת לפניה ולאחריה:
עוד ירצה לעורר לב איש ישראל לאהבת ה', על דרך אומרם ז"ל (ילקוט ס"פ נח) בפסוק ״יושב תהלות ישראל״ שלא בחר ה' מכל התהלות זולת כשהללוהו ואמרו לפניו: ״ברוך ה' אלהי ישראל״, אז ישב על כסא מלכות עולם, והוא אומרו: ואהבת את ה' - לטעם זה שלא בחר להיות אלא אלהיך,
ובהעיר האדם לבו לפרטים כאלו, תתנתק נפשו ותתר ממקומה בהתעוררות נפלא ורם באהבת הנאהב יתעלה רום תפארת כבודו:
עוד אולי שנתכוון לעורר לב האדם בג' מיני אהבה שישנם בהכרה לנבראים, והם: אהבת הטוב, אהבת הערב, אהבת המועיל - לזה בא דבר ה' לשלשתם: ואהבת את ה' - בשם זה העיר הלב לבחינת אהבת הטוב, במה שהוא טוב הרמוז בשם, כאומרו (תהלים, קמה): ״טוב ה' לכל״; גם בחשק הערב, בסוד (תהלים, לד) ״טעמו וראו כי טוב ה'״, כי כל הנפש אשר יוכיח שם זה למולה אין עריבות בכל הנבראים שיכנס אליו בערך הנשתוו, וזה לך האות - אומרו (שה"ש, ה): ״נפשי יצאה בדברו״, גם תשכיל בפסוק (במדבר, לג), ע"פ ה', כי תתנתק הנפש מהגוף ולא תרגיש בפרידה להפלגת הרגש הערב מהטוב.
הרי שמענו אהבת הטוב ואהבת הערב מתיבת ה'. ואהבת המועיל רמזה באומרו: אלהיך - על דרך אומרו (תהלים, כב): ״יושב תהלות״, כמ"ש בסמוך, ובזה נכלל גם כן אהבת המועיל, כי בזה הרווחנו עולם ומלואו, כמאמר שלמה (קהלת, יב): ״כי זה כל האדם״ - כל העולם כלו לא נברא אלא לצוות לזה (שבת דף ל:):
בכל לבבך ובכל וגו'. רבותינו ז"ל אמרו (ספרי) בזה מה שאמרו, יעויין שם דבריהם. ונראה שנתכוון ה' במאמר זה להסיר טינא מלב אוהביו, והוא שאמרו רבותינו ז"ל (מו"ק כח.): "בני חיי ומזוני – לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא", עד כאן; והנה ג' דברים אלו הם כללות חשק האדם וחפצו בעולם – החיים, והבנים, והמזונות, והחסר אחד מהנה בר מינן יקרא "מת". ושלשתם אינם תלויים להשיגם באמצעות עבודת ה' ואהבתו, וזה יסובב ההרחקה מאוהבי ה', ומה גם בהתקבץ להאוהב שנים מהם – חוסר הבנים והעוני – יתחמץ לבבו בקרבו, והגם שיתחזק עם לבבו – לבבו לא ישמע לו, כי המורגש אליו ירחיקנו משמוע לאהוב.
לזה בא דבר־ה' וצוה לו על הדבר הזה שיעריך אהבת ה' בלבו בג' דברים הגם שיטלם ממנו: כנגד הבנים – אמר: בכל לבבך, על־דרך אומרו (בראשית כ"ב, ב'): "את בנך וגו' אשר אהבת" וגומר, והאהבה כזו היא אהבה הממלאת לב אדם וחשקו; וכנגד חיי – אמר: ובכל נפשך; וכנגד מזוני – אמר: ובכל מאודך, שיעריך בדעתו שלשתם יחד בה', כי הוא טוב לישראל מעשרה בנים, ושלחן גבוה עליון הוא מאוד, כמאמר התנא (אבות פ"ו מ"ה): "ששולחנך גדול משולחנם", והחיים - ממנו תוצאות חיים, ואף כי אחרי מות הצדיק יקרא "חי", כאומרו (ש"ב, כג): "ובניהו בן יהוידע בן איש חי", הרי שאפילו אחר מיתה יקרא "חי" (ברכות דף יח.):
או יאמר על זה הדרך: כי בא הכתוב לשער שיעור האהבה שמחויב כל איש ישראל לאהוב הבורא, ואמר שהוא בשיעור ההרגש אשר יבא בלב האדם בעת אשר תשיג ידו לג' דברים כאחד, כמו שתאמר: אדם שהיה חשוך בנים ועני ונטה למות, ובא נביא בדבר־ה' ובשרו כי יקום מחליו, גם אמר אליו: הנה אשתך הרה ויולדת בן, וכי ריוח גדול נזדמן לו להעשיר בהם; אדם כזה, מה מאוד יפליא אהבת האדון באין שיעור, ותהיה האהבה מורגשת בלבו בחשק מופלא על אשר הטיב עמו כמה מעלות טובות,
כמו כן יצו ה' על כל איש ישראל עשות באהבתו תמיד, והוא אומרו: ואהבת את ה' וגו' בכל לבבך – פירוש: כאילו נתן לך כל מחסורך בכל לבבך – שהם הבנים, ודקדק לומר בכל להעיר דמיון המשל, שהוא חסר מהבנים ויתנם ה' לו; וכמו כן ובכל נפשך – שנתן לך נפשך אחר הגיעך לשערי מות; ובכל מאודך – כאילו נתן לך כל ממונך שאתה חפץ; ואמר כל להעיר דמיון המשל:
והנה המשכיל בענין חשק ה', כל זה דבר קל הוא בערך מה שהנפש חושקת בבורא, והמשלתי דבר זה לאדם גדול ומופלא בנכסים שרצה ללכת למקום רחוק לצד סכנת מקום שהיה בו, ואסף כל נכסיו בקנית מרגלית גדולה באלף אלפי דינרי־זהב ושם לדרך פעמיו לעיר רחוקה, אשר שם נכון לבו, בטוח בממונו והונו, וקודם שהגיע לעיר אשר פנה בדעתו ללכת שמה, כלתה צידתו ואין דינר בכיסו, והיה מסתפק בדלות ובעוני גדול ושפלות רב כי אפס כסף. והנה זה האיש, הגם שהוא מתהלך בדוחק וצער, עם כל זה לבו שמח וכליותיו עליצים, כי רב אונו והונו, ויצא ממקום המסתכן ובא יבא ברנה נושא האבן גדולה יקרת הערך,
כן הדבר הזה – אדם שזכה בדביקותו יתברך ואהבתו, ובו קבץ כל ממונו והונו, ויבז בעיניו קנות־דבר בעולם הזה לצד סכנת המקום, נוסף על מיעוט שוויו, ולקח לו ה' לאלהים – אין לך קניה בעולם כקנין זה, למעלה מהאבן יקרה שבמשל, כי מי ידמה לו ומי ישוה לו. ואדם כזה, לו יהיה שיהיה דחוק ומצטער בימים מועטים אלה לו בעולם הזה – נכון לבו בטוח בה' אור עולם, וישמח לבו ויגל כבודו, ובהגיע למחוז חפצו – שהוא עולם הקיים והבטוח – הנה שכרו אתו. ומעתה חיבת הקודש הוא היוצר ודבקותו בו, הלא הוא בניו וחייו וממונו, וביתר שאת:מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
ד"א ואהבת את ה' אלהיך - אהבהו על כל הבריות כאברהם אביך. כענין שנא' בראשית יב "ואת הנפש אשר עשו בחרן", והלא אם מתכנסים כל באי העולם לבראות יתוש אחד ולהכניס בו נשמה - אינן יכולים לבראותו, ומה ת"ל "ואת הנפש אשר עשו בחרן"? אלא מלמד שהיה אברהם אבינו מגיירם ומכניסן תחת כנפי השכינה:
בכל לבבך. (ברכות נד ב) בשני יצריך: ביצר טוב ויצר רע.
ד"א בכל לבבך שלא יהיה לבך חלוק על המקום:
ובכל נפשך. אפילו הוא נוטל את נפשך. וכן הוא אומר תהלים מד "כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה". רבי שמעון בן מנסיא אומר: וכי אפשר לו לאדם ליהרג בכל יום? שמעון בן עזאי אומר: בכל נפשך - אוהבהו עד מיצוי הנפש.
רבי אליעזר בן יעקב אומר: ברכות סא א אם נאמר בכל נפשך, למה נאמר בכל מאדך? ואם נאמר בכל מאדך, למה נאמר בכל נפשך? - יש לך שגופו חביב עליו מממונו, לכך נאמר "בכל נפשך"; ויש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו, לכך נאמר "בכל מאודך".
רבי יעקב אומר אם נאמר "בכל נפשך" - ק"ו "בכל מאדך"!
ברכות נד ב בכל מדה ומדה שהוא מודד לך, בין במדת הטוב בין במדת הפורענות. וכן דוד הוא אומר תהלים קטז "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא". וכן איוב הוא אומר איוב א "ה' נתן וה' לקח יהיה שם ה' מבורך". ק"ו על מדת הפורענות! מה אשתו אומרת לו? "עודך מחזיק בתומתך? ברך אלהים ומת!". אמר לה "כדבר אחת הנבלות תדברי: גם את הטוב נקבל מאת האלהים, ואת הרע לא נקבל?" אנשי דור המבול היו כעורים בטובה, וכשבאתה עליהם פורענות - קבלוה בעל כרחם. והלא דברים ק"ו: ומה אם מי שהוא כעור בטובה - נאה בפורענות, כ"ש מי שהוא נאה בטובה - נאה בפורענות.
ועוד, יהא אדם שמח בייסורים יותר מן הטובה, שאלו אדם בטובה כל ימיו - אין נמחל לו עון שבידו. ובמה נמחל לו? ביסורים נמחל לו!
ר' אליעזר בן יעקב אומר: הרי הוא אומר משלי ג "את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה". מי גרם לבן שירצה לאב? הוי אומר אלו יסורים.
רבי מאיר אומר: הרי הוא אומר דברים ח וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מייסרך. אתה ולבך יודעים המעשים שעשית - והייסורים שהבאתי עליך, שלא כנגד מעשיך שעשית הבאתי לך.
ר' יוסי בר' יהודה אומר: חביבים ייסורים לפני המקום, שכבודו של מקום חל על מי שייסורים באים עליו, שנא' "ה' אלהיך מייסרך".
ר' נתן בר' יוסף אומר: כשם שהברית כרותה לארץ - כך ברית כרותה לייסורים, שנא' "ה' אלהיך מייסרך" ואומר (שם) "כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ורחבה".
ר' שמעון בן יוחאי אומר: חביבים יסורים, ששלש מתנות נתן הקב"ה להם לישראל, שאומות העולם מתאוים להן - ולא נתנוהו לישראל אלא על ידי ייסורים. ואלו הם: תורה וארץ ישראל והעולם הבא.
תורה מנין? שנאמר משלי א "לדעת חכמה ומוסר" ואומר תהלים צד "אשרי הגבר אשר תייסרנו יה ומתורתך תלמדנו".
ארץ ישראל מנין? "ה' אלהיך מייסרך", ואומר "ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים, עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר".
העולם הבא מנין? שנא' משלי ו "כי נר מצוה ותורה אור, ודרך חיים תוכחות מוסר". איזהו דרך שמביא אור לעולם הבא? הוי אומר זה ייסורים.
ר' נחמיה אומר: חביבים יסורים, שכשם שקרבנות מרצים - כך ייסורים מרצים. בקרבנות הוא אומר ויקרא א "ונרצה לו לכפר עליו", ביסורין הוא אומר ויקרא כו "והם ירצו את עונם". ועוד, שהיסורים מרצים יותר מהקרבנות, שהקרבנות - בממונו, וייסורים - בגוף; וכן הוא אומר איוב ב "עור בעד עור, וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו".
וכבר היה ר' אליעזר חולה, ונכנסו ר' טרפון ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא לבקרו.
נענה ר' טרפון ואמר: רבי, חביב אתה לישראל יותר מגלגל חמה, שגלגל חמה מאיר בעולם הזה ואתה מאיר לעולם הזה ולעולם הבא.
נענה ר' יהושע ואמר: ר', חביב אתה לישראל בעולם הזה ובעולם הבא.
א"ל ר' אלעזר בן עזריה: לר' חביב אתה לישראל מאב ואם, שאב ואם מביאים את האדם לעולם הזה ואתה מביא אותנו לעולם הזה ולעולם הבא.
נענה ר' עקיבא ואמר: ר', חביבים יסורים.
ואמר להם רבי אליעזר לתלמידו: סמכוני, ישב לו רבי אליעזר, אמר לו: אמור, עקיבא!
אמר לו: הרי הוא אומר מלכים ב כא "בן י"ב שנה מנשה במלכו ונ"ה שנה מלך בירושלם" ואומר משלי כה "גם אלה משלי שלמה, אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה". וכי עלתה על דעתך שחזקיהו לימד תורה לישראל, ולמנשה בנו לא למד תורה? - אלא כל תלמוד שלימדו, וכל עמל שעמל בו - לא הועיל לו, אלא ייסורים. שנאמר דברי הימים ב לב "וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו. ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור, וילכוד את מנשה בחוחים ויאסרוהו בנחושתים, ויוליכוהו בבלה. וכהצר לו חלה פני ה' אלהיו, ויכנע מאד מלפני אלהי אבותיו, ויפן אליו ויעתר לו, וישיבהו לירושלם למלכותו" - חביבים ייסורים!
רבי מאיר אומר: הרי הוא אומר "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך" אוהבהו בכל לבבך כאברהם אבינו, כענין שנא' בראשית יח "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו", לכך נאמר "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך".
"ובכל נפשך" - כיצחק, שעקד עצמו על גבי המזבח.
"ובכל מאדך" - הוי מודה לו כיעקב, כענין שנאמר בראשית לב "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך, כי במקלי עברתי את הירדן הזה, ועתה הייתי לב' מחנות".בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
לביאור נוסף
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "דברים ו ה"
קטגוריה זו מכילה את 31 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 31 דפים.