קטגוריה:בראשית יב ד
נוסח המקרא
וילך אברם כאשר דבר אליו יהוה וילך אתו לוט ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן
וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן.
וַיֵּ֣לֶךְ אַבְרָ֗ם כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔ה וַיֵּ֥לֶךְ אִתּ֖וֹ ל֑וֹט וְאַבְרָ֗ם בֶּן־חָמֵ֤שׁ שָׁנִים֙ וְשִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּצֵאת֖וֹ מֵחָרָֽן׃
וַ/יֵּ֣לֶךְ אַבְרָ֗ם כַּ/אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֵלָי/ו֙ יְהוָ֔ה וַ/יֵּ֥לֶךְ אִתּ֖/וֹ ל֑וֹט וְ/אַבְרָ֗ם בֶּן־חָמֵ֤שׁ שָׁנִים֙ וְ/שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּ/צֵאת֖/וֹ מֵ/חָרָֽן׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲזַל אַבְרָם כְּמָא דְּמַלֵּיל עִמֵּיהּ יְיָ וַאֲזַל עִמֵּיהּ לוֹט וְאַבְרָם בַּר שִׁבְעִין וַחֲמֵישׁ שְׁנִין בְּמִפְּקֵיהּ מֵחָרָן׃ |
| אונקלוס (דפוס): | וַאֲזַל אַבְרָם כְּמָא דְּמַלֵּיל עִמֵּיהּ יְיָ וַאֲזַל עִמֵּיהּ לוֹט וְאַבְרָם בַּר שִׁבְעִין וַחֲמֵישׁ שְׁנִין בְּמִפְּקֵיהּ מֵחָרָן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲזַל אַבְרָם הֵכְמָא דְמַלֵל יְיָ לֵיהּ וְאָזַל עִמֵיהּ לוֹט וְאַבְרָם בַּר שׁוּבְעִין וַחֲמֵשׁ שְׁנִין בְּמִפְקֵיהּ מֵחָרָן: |
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
השאלות
(ד – יט) מ"ש וילך אברם כפול עם מ"ש ויקח אברם את שרי אשתו וכו' ולמה הודיע שהיה בן ע"ה שנה. ושהכנעני אז בארץ. ואח"כ אמר שהכנעני והפרזי אז יושב בארץ. ולמה אמר תחלה שבנה מזבח לה' הנראה אליו ואח"כ אמר שבנה מזבח ויקרא בשם ה':
מ"ש אברהם אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך שמשמעותו שהפקיר את אשתו כדי לקבל מתנות. מה שכפל פרעה שאלתו למה לא הגדת וגו' למה אמרת וגו' הם דברי מותר. ולמה לא התנצל אברהם כמו שהתנצל לפני אבימלך:
(ד) "וילך אברם" אינו כפול עם מ"ש אח"ז ויקח אברם את שרי אשתו, כי פה יכוון על ההליכה המחשביית שזאת היתה תיכף שנפרד במחשבתו ולבבו מארצו ואח"ז גם ממולדתו וכתב "כאשר דבר אליו ה'", וגם ר"ל שאע"פ שהבטיח ה' שכר ע"ז לא עשה זאת בעבור היעודים הטובים האלה ולתקות שכר, רק לש"ש בלבד כאשר צוה אליו ה', אבל לוט לא הלך על כוונה זו רק "וילך אתו לוט", לא הלך כדי להפרד מבית אביו, בהפך, שהלך מפני שלא רצה להפרד מאברהם, ועז"א וילך אתו [שמורה על הטפל כמ"ש בחבורי התורה והמצוה קדושים (סי' כח) בהבדל שבין אתו ובין עמו]. "ואברם בן חמש שנים", הגם שהיה זקן ויושב בארץ הזאת ימים רבים שמע לדבר ה'. ועפ"י הדרוש, הנה השנים שאין אדם משיג בהם את שלמותו אינם שנות חיים, כי לא חי בהם חיי האדם רק חיים בהמיים ולא יחשבו במספר שנותיו, ואברהם עברו עליו שנים רבות עד שהכיר האמונה האמתית. ועד עתה לא היה במנין שנותיו, רק בצאתו מחרן השלים שלמות נפשו בהדרי קודש מרחם משחר, עד שאז נחשב לו כי חיה עד עתה חמש ושבעים שנה:
אלשיך
קבלת פרס, כי גם מה שוילך אברם, לא היה רק "כאשר דבר אליו" במה שדברו ה' ולא פנה אל רהבים וגדולות: או יאמר כי כאשר צוה לו ה' שלא יעשה עיקר מאביו להביאו לבא הוא סמוך אליו, כי אם יעשה עיקר מעצמו כי הוא העיקר לפי האמת, שכן עשה. ושמא תאמר אם כן שלא שת לבו לפתות את בית אביו אחרי זאת שיבאו עמו איך בא לוט עמו, לזה אמר "וילך אתו לוט" כלומר מעצמו. כי אברם אחר שהוא יתברך צוה לו יעזב מהם כן עשה. ושמא תאמר איך עזב לוט את ראש בית אב הוא תרח שבאו כלם סמוכים אצלו והלך אחר אברם, על כן אמר "ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה" כו' לומר כי להיות אברם גם הוא גדול בן חמש ושבעים שנה, ראה להיות סמוך ונטפל עמו, וזהו "ואברם" כו':
(ה) ואז כאשר ראה כי בא אתו מאליו אז לא ראה לדחותו, כי אם "ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט" כו'. ואמר "ויצאו אתו" כי אומרו אתו הוא מיותר. וגם אומרו ללכת כאשר הערנו. וכן אומרו כאשר דבר אליו ה'. אך יאמר הביטו וראו מה בין אברם לזולתו, כי הלא תרח עם היות כי כשיצא מאור כשדים הוא וכל הנלוים אליו יצאו ללכת ארצה כנען, עם כל זה לא באו ארצה כנען רק ויבאו עד חרן וישבו שם, להיות כי כל ישעו וכל חפץ תרח לא על תאות קדושת מקום היה, כי אם לברוח מאור כשדים, על כן גם שיצא ללכת ארצה כנען לא חש יותר, וזהו ויצאו מאור כשדים כו'. אך כאשר וילך אברם למה שהיתה הכוונה לעשות רצון קונו - וזהו כאשר דבר אליו ה' - אז "ויצאו - אתו - ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען", כי תרח להיותו בלתי קדוש לא נמשך עד ארץ כנען הקדושה, שעם שיצא ללכת ארצה כנען כשבא עד חרן נשאר שם. אך אברם למה שיצאו אתו לא עם תרח, כאשר חשב ללכת ארצה כנען, כך לא שקט עד הדבק וימשך עד הקדושה וילכו ארצה כנען, כי ה' גמר בעדם להביא טובתם אל הפועל, עם היות שמתחלה לא נאמר לו רק אל הארץ אשר אראך ולא ידע איזו היא:
[א"ה: בפסוק לא נאמר "ויצאו" אתו, רק "ויצאו" לבד, רק כוונת רבינו האלשיך ז"ל לדרוש תיבת "אתו" האמורה בפסוק ד' "וילך אתו לוט", שהוא מקושר לכאן, שכיון שהלך "אתו", לכן, כיון שיצאו ללכת ארצה כנען באו ארצה כנען]:
או יאמר, כי גם שהוא יתברך הסתיר ממנו איזו ארץ היתה, עם כל זה נתן בלבו האמת ומאליו מתחלה "ויצאו ללכת ארצה כנען", וכן היה מאתו יתברך כי ויבאו ארצה "כנען":אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
אכן כוונת הכתוב הוא להודיע חיבתו של אברהם שלא נתעכב אפילו שעה אחת אלא בגמר דברי ה' לך לך תכף וילך אברם ולא נתעכב לשום סיבה ועזב את אביו ומולדתו. ושעור תיבת כ"ף כאשר הודעת הזמן שהיה סמוך לדבר ה' אליו. והודיע הכתוב כי לוט לצד דביקותו באברהם הלך אתו פירוש לא לצד קיום מאמר ה' אלא ראהו הולך והלך עמו. וכוונתו בהודעה זו כי הגם שנתחכם אברהם לחפוז ללכת לבל יתחברו עמו ממולדתו ומבית אביו אף על פי כן לא הועיל בערך פרט זה והלך אתו לוט:
עוד ירצה להיות שאמר לו ה' הבטחות תועליות הרבה כשילך לו מארצו וכו' אם כן הגם שילך יסבור הרואה כי אין להחזיק לו טובה על זה שאפילו קל שבקלים כשיראה כל התועליות ימהר ליסע לזה הודיע הכתוב צדקותו של אברהם כי מה שהלך לא לצד הבטחות האמורות אלא לעשות דבר ה'. ודקדק לומר כאשר דבר ולא כאשר אמר כמו שהתחיל בתחילת הפרשה ויאמר ה' לאמת כדברינו. והוא, יש לך לדעת כי כל מקום שיאמר הכתוב דיבור יגיד על דבר קשה והאמירה היא רכה וכאן הזכיר בתחילת הפרשה ויאמר ה' לצד שכל הדבר הוא להנאת אברהם ובמעשה אכרהם אמר כאשר דבר פירוש שעשה הדבר לצד גזירת מלך עליו ולא לתועלת הנמשך לו:
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט, טפל לו. ואברם בן ע"ה שנה בצאתו מחרן, וכתיב: "ויהי אומן את הדסה". אמר הקב"ה לאברהם: אתה יצאת מבית אביך בן ע"ה שנה, חייך גואל שאני מעמיד ממך תהיה בת ע"ה שנה, מנין הדס"ה:
אברהם אבינו היה בשעה שדבר עמו הקב"ה בברית בין הבתרים בן שבעים שנה, שנאמר: ויהי מקץ ארבע מאות ושלשים שנה; וחזר לחרן ועשה שם ה' שנים, שכן הוא אומר: "ואברם בן ע"ה שנה בצאתו מחרן". נמצאת מן הפלגה עד שיצא אברהם אבינו מחרן כ"ו שנה הן, י"ב שנה שעבדו את כדרלעמר וי"ד שנה בא כדרלעמר. אותה שנה שיצא אברהם מחרן היא היתה שנת הרעב, וירד למצרים ועשה שם ג' חדשים, בא וישב לו בחברון, היא השנה שכבש את המלכים:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יב ד.
ראו פסוק א
וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה
אברם שמח מאוד לקבל את הברכה: הובטח לו שמזרעו יתהווה עם גדול (מכאן שאולי שרי תלד בנים למרות היותה עקרה), שהוא יבורך, ושכל משפחות האדמה יבורכו בזכותו. מה עוד יכול אדם לבקש? אחד הדברים שמעיד על עוצמת הברכה הוא שהרבה נשים שמחו להצטרף לברכה ולהיות שותפות: תמר לא ויתרה ורות רצתה להצטרף.
מאוחר יותר נחלש כוחה של הברכה, אחרי כ-3000 שנים אנחנו כבר יודעים מה משמעות הברכה עד היום. נשים יהודיות ונוכריות כבר לא חושבות על ברכת אלוהים כאשר הם נישאות לבני ישראל.
וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן
גיל מכובד להתחיל במסע לארץ זרה. כמובן אביו, תרח, חשב ללכת לכנען כשהיה הרבה מעל גיל 70 (ביאור:בראשית יא לא), אולי בפקודת אלוהים. אולי תרח תמך ברעיון של אברם ללכת לכנען ועזר לו לקיים את תוכניתו המקורית שלו לצאת לכנען.
וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט
כאן נאמר שלוט בחר ללכת מרצונו עם אברם. ניתן לשער שלוט הצעיר היה צמוד לאברם, ושאברם עודד קרבה זו כי היו לו כוונות להפוך את לוט ליורשו. בהמשך נאמר "ויִַּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו" (ביאור:בראשית יב ה), מכאן שלוט הינו בחור צעיר ושאברם לקח אותו כמו שלוקחים אישה או ילד – מבלי לבקש רשות.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית יב ד"
קטגוריה זו מכילה את 14 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 14 דפים.