ביאור:מכילתא דרשב"י/פרק יז
פרק יז[עריכה]
פסוק א[עריכה]
"ויסעו כל עדת בני ישראל ממדבר סין", לפי דרכינו למדנו שאין השנאה באה אלא על החטא ועל העבירה.
פסוק ב[עריכה]
"וירב העם עם משה", שעברו על שורת הדין "ויאמר אליהם משה מה תריבון עמדי מה תנסון את ה'"
אמר להם כל זמן שאתם מידיינין כנגדי - הרי אתם מנסין את המקום
דבר אחר אמר להם כל זמן שאתם מידיינין כנגדי - הרי המקום עושה לכם נסים וגבורות ושמו מתגדל בעולם.
פסוק ג[עריכה]
"ויצמא שם העם למים", מלמד שנגע בהם צמאון
ולהלן הוא אומר ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים" (שמות טו, כג) לא נגע בהן צמאון אבל כאן נגע בהן צמאון
"ויאמר למה זה העליתנו ממצרים" אמר להן: דרך ארץ, אדם כועס בתוך ביתו - אין נותן פניו אלא בקטן, אבל כאן נתנו פניהם בגדול.
"להמית אתי ואת בני ואת מקני" מיכאן היה ר' יאשיה אומר: נפל ביתא חבל לכותא
דבר אחר "להמית אתי ואת בני ואת מקני" אמרו בהמתו שלאדם אינו אלא חייו
הא כיצד אדם יוצא לדרך ואין בהמתו עמו מסתגיף הוא.
פסוק ד[עריכה]
"ויצעק משה אל ה' לאמר", להודיע שבחו שלמשה, שלא אמר הואיל והן מדינין כניגדי - אף אני איני מבקש עליהן רחמים
אלא אמר "מה אעשה לעם הזה" אמר לפניו, רבונו שלעולם בינך לבינם הריני הרוג!
שאמרת לי אל תקפיד כנגדן, "כי תאמר אלי שאהו בחיקך" (במדבר יא, יב)
כאן מקום ממיך ומשה מגביה, אבל במעשה העגל המקום מגביה ומשה ממיך!
פסוק ה[עריכה]
"ויאמר ה' אל משה עבור לפני העם" - עבר על דבריהם. ר' יהודה אומר: עבור על חטא שלהן!
ר' נחמיה אומר עבור לפני העם ודרגשא ליה ימליל.
דבר אחר עבור לפני העם - הוציא להן מים "וקח אתך מזקני ישראל" לעדות, שלא יאמרו מעינות היו שם.
"ומטך אשר הכית בו את היאור קח אתך והלכת" זה אחד משלשה דברים שהיו ישראל מתרעמין
ואומרים 'של פורענות הוא' ואילו הן: מטה וארון וקטורת. קטורת זו - אמרו של פורענות היא!
היא הרגה את נדב ואביהוא! לסוף ידעו שהיא של ברכה: "ויתן את הקטורת ויכפר על העם (במדבר יז, יב)!
ארון זה - אמרו שלפורענות הוא! הוא הרג את עזא ואת פלשתים ואת בית שמש!
לסוף ידעו שהוא של ברכה: "וישב ארון ה' בית עובד... ויברך ה' את בית עבד אדום" (שמואל ב ו, יב)!
מטה זה - אמרו של פורענות הוא! הוא הביא עשר מכות על המצריים במצרים!
לסוף ידעו שהוא של ברכה: "ומטך אשר הכית בו את היאר"
פסוק ו[עריכה]
"הנני עמד לפניך שם על הצור בחרב" אמר לו, כל מקום שאתה מוצא רושם רגלי אדם
כענין שנאמר "דמות כמראה אדם" (יחזקאל א, כו) - שם אני עומד לפניך
"והכית בצור" מיכאן ר' יוסי בן זימרה אומר: מקל זה שלסמפיר הוא! 'והכית על הצור' אין כתיב כן
אלא "והכית בצור"!
פסוק ז[עריכה]
"ויקרא שם המקום מסה ומריבה", ר' יהושע אומר משה קראו מסה ומריבה.
ר' אלעזר המודעי אומר המקום קראו מסה ומריבה, שנאמר "ויקרא שם המקום".
מיכן לבית דין הגדול ב"ה שנקרא 'מקום'.
"על ריב בני ישראל... היש ה' בקרבנו אם אין".
ר' יהושע אומר: אם ישנו רבון כל המעשים ברוך הוא אם ישנו עלינו נדע, ואם לאו לא נדע.
ר' אלעזר המודעי אומר אם סיפק צרכינו במדבר נעבדנו, ואם לאו לא נעבדנו.
ר' יאשיהו ור' אלעזר חסמא אומרים מקרא זה רשום, ומפורש על ידי איוב: "היגאה גמא בלא בצה ישגה אחו בלי מים" (איוב ח, יא)
וכי איפשר לגמא זה להיות שלא בצים ושלא עצים, ואיפשר אחו זה להיות שלא מים?
כך אי איפשר להן לישראל לפרוש מדברי תורה!
לפי שפרשו ישראל מדברי תורה שלשת ימים לפיכך בא עליהן שונא
שאין שונא בא אלא על החטא ועל העברה שנאמר "על ריב בני ישראל..."
פסוק ח[עריכה]
"ויבא עמלק" ר' יהושע אומר: שהיה נכנס תחת ענני כבוד וגונב נפשות מישראל והורגן
שנאמר "ואתה עיף ויגע ולא ירא אלוהים" (דברים כה, יח) אחרים אומרים "ולא ירא אלקים" (שם) - זה ישראל
ר' אליעזר אומר: שבא עליך בגלוי פנים, לפי שכל ביאות כולן שבא, לא בא אלא במטמוניות
שנאמר "אשר קרך בדרך" (שם) אבל ביאה זו - בא בגלוי פנים
ר' יוסי בן חלפתא אומר "ויבא עמלק" שבא בעצה, לפי שהלך וכינס כל אותן אלפים וכל אותן רבבות בשביל לקבל פורענות צרי ישראל יקבלו פורענות בעתיד, כי השתתפו בכנס של עמלק
אמרו לו היאך אנו יכולים לעמוד כנגדן? פרעה שעמד כנגדם - טיבעו המקום בים, היאך אנו יכולים לעמוד כנגדן?
אמר להן אני אתן לכם עצה מה תעשו: אם ינצחוני – ברחו, ואם לאו - בואו וסייעונו עליהן.
ר' נתן בן יוסף אומר חמשת עממים פסע ובא עמלק ועשה מלחמה עם ישראל
שנאמר "עמלק יושב בארץ הנגב והחתי והיבוסי והאמורי יושב בהר והכנעני..." (במדבר יג, כט) הוא היה לפנים מכולם!
ר' אומר: לא בא אלא מהררי שעיר; ארבע מאות פרסה פסע ובא עמלק ועשה מלחמה עם ישראל.
אחרים אומרים יבוא עמלק כפוי טובה - ויפרע מעם כפויי טובה כיוצא בו!
ואלה המתקשרים עליו זבד בן שמעת העמונית ויהוזבד בן שמרית" (דברי הימים ב כד, כו).
יבואו אלו, כפויי טובה - ויפרעו מן יואש, כפוי טובה
שנאמר "ולא זכר יואש המלך החסד אשר עשה יהוידע אביו, ויהרג את בנו; ובמותו אמר ירא אלקים וידרוש" (שם פס' כב)
מה ענשו של דבר? "ויהי לתקופת השנה עלה עליו חיל ארם... ואת יואש עשו שפטים"
אל תקרי שפטים אלא שפוטים; ומה שפוטים עשו בו? אמרו העמידו עליו בריונות קשים "אשר לא ידעו אשה" בראשית יט ח מימיהם
וענו אותו במשכב זכור כענין שנאמר "וענה גאון ישראל בפניו" (הושע ה, ה)
"ובלכתם ממנו כי עזבו אותו במחלואים רבים התקשרו עליו עבדיו בדמי בני יהוידע הכהן ויהרגוהו על מטתו וימת (דברי הימים ב כד, כה).
"ברפידים" אמר ר' חנניה: דבר זה שאלנו את ר' אליעזר כשהוא יושב במותבא רבא: רפידים מהוא? אמר לנו כמשמעו.
ועוד אמר ר' חנניה: דבר זה שאלנו את ר' אליעזר כשהוא יושב במותבא רבא:
מפני מה פדו ישראל פטרי חמורים ולא פדו פטרי גמלים ופטרי סוסים? אמר לנו גזירת מלך מלכי המלכים ב"ה. דבר
אחר לפי שסייעו את ישראל ביציאתן ממצרים
שאין לך כל אחד ואחד שלא היו לו שבעים חמורים לפניו שהיו טעונים כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות
דורשי רשומות אומרים: אין רפידים אלא ריפיון ידיים; לפי שריפו ישראל ידיהם מדברי תורה - לפיכך בא עליהם שונא
לפי שאין השונא בא אלא על החטא ועל העבירה; שנאמר "ויהי כהכין מלכות רחבעם וכחזקתו עזב את תורת ה'" (דברי הימים ב יב, א)
ומה נאמר בו? "וגם קדש היה בארץ עשו ככל התועבות". (מלכים א יד, כד)
ומה עונשו שלדבר? דכתיב "ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים
ויקח את אוצרות בית ה' ואת אוצרות בית המלך הכל לקח, ויקח את מגיני הזהב אשר עשה שלמה (מלכים א יד, כו)
וזה אחד מן הדברים שחזרו למקומן: גלות חזרה למקומה,
שנאמר "בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם" (יהושע כד, ב) מהוא אומר? "ועמה הגלי לבבל" (עזרא ה, יב)
כתב שמים חזר למקומו שנאמר "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם" (שמות כ, יט)
מהוא אומר? "התעיף עינך בו – ואיננו" (משלי כג, ה)
פסוק ט[עריכה]
"ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים" מיכן שיהא כבוד תלמידו של אדם חביב עליו ככבוד חבירו
וילמוד כל העולם ממשה, שלא אמר לו ליהושע 'בחר לי אנשים' אלא "בחר לנו אנשים", עשאו כמותו!
ומנין שיהא כבוד חברו של אדם חביב עליו ככבוד רבו? שכין מצאנו באהרן, שאמר למשה "בי אדוני" (במדבר יב, יא)
והלוא אחיו קטן הוא! אלא עשאו רבו!
ומנין שיהא כבוד רבו של אדם חביב עליו ככבוד שמים? שכין מצאנו ביהושע שאמר למשה "אדני משה כלאם" (במדבר יא, כח)
אמר לו כשם שהקב"ה מכלה - כך אתה כלי, וכין הוא אומר "חגור מתנך וקח משענתי בידך" (מלכים ב ד, כט)
אמרו לו לגחזי: להיכן אתה הולך? אמר להן להחיות מתים.
אמרו לו וכי אדם ממית ומחיה? והלוא הקב"ה ממית ומחיה! אמר להן: אף רבי ממית ומחיה!
"אנשים" אנשים גבורים, אנשים יראי חטא.
"וצא הלחם בעמלק", ר' יהושע אומר: אמר לו משה ליהושע, צא מתחת כנפי הענן והלחם בעמלק!
ר' אלעזר המודעי אומר: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, אמור ליהושע, ראשך זה, למה אתה משמרו, לא לכתר?
צא והלחם בעמלק!
"מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה האלקים בידי",
מחר נהיה מעותדין ועומדין על ראש הגבעה ומטה שאמר הקדוש ברוך הוא תהא בידך תהא בידי לעולם, כך דברי ר' יהושע
ור' אלעזר המודעי אומר: מחר נגזור תענית ונהא מעותדין ועומדין על מעשה אבות!
"ראש" - אלו מעשה אבות "הגבעה" - אלו מעשה אמהות.
"ומטה האלקים בידי" אמר משה לפני המקום: במטך זה הוצאתם ממצרים וקרעת להם את הים
והורדת להן את המן והגזת להן את השלו ועשית להם נסים וגבורות
במטה זה אתה תעשה להן נסים וגבורות בשעה זו.
איסי בן יהודה אומר: חמשה דברים יש שאין להם בתורה הכרע: שאת, ארור, מחר, משוקדים, וקם,
שאת מנין? "הלא אם תיטיב שאת" או "שאת ואם לא תיטיב" (בראשית ד, ז)
"ארור אפם כי עז" או "כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור ארור" (בראשית מט, ו)
"מחר אנכי נצב על ראש הגבעה" או "צא הלחם בעמלק מחר".
"משוקדים כפתוריה ופרחיה" או "במנורה ארבעה גביעים משוקדים" (שמות כה, לד)
"וקם העם הזה וזנה" או "הנך שוכב עם אבותיך וקם" (דברים לא, טז) - אלו חמשה דברים יש בתורה שאין להם הכרע.
פסוק י[עריכה]
"ויעש יהושע כאשר אמר לו משה" עשה מה שנתפקד ולא עבר על גזירת משה.
"ומשה אהרן וחור עלו ראש הגבעה" לענין שאמרנו!
פסוק יא[עריכה]
"והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל" ר' אליעזר אומר וכי ידיו של משה מגבירות ישראל או שוברות עמלק?
אלא בזמן שישראל עושין רצונו שלמקום, ומאמינין במה שפקדו המקום למשה - המקום עושה להם ניסין וגבורות
כיוצא בו אתה אומר "ולקחו מן הדם ונתנו על המשקוף ועל שתי המזוזות" (שמות יב, ז)
וכי מה הדם מהנה למלאך, ומה הדם מהנה למזוזה?
אלא כל זמן שישראל עושין רצונו שלמקום ומאמינין במה שפקדו המקום למשה לעשות - המקום חס עליהן.
כיוצא בו אתה אומר "ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף..." (במדבר כא, ח) וכי נחש ממית ומחיה?
אלא כל זמן שישראל עושין רצונו שלמקום ומאמינים במה שפקדו המקום למשה לעשות כך - הקדוש ברוך הוא שלח להם רפואה
ר' עקיבא אומר מה תלמוד לומר "וגבר ישראל" ומה תלמוד לומר "וגבר עמלק"?
כשהיה משה מגביה את ידו שעתידין ישראל להגביה דברי תורה העתידין להינתן על ידיו
אף כשהיה משה משפיל את ידיו כויכול שעתידין ישראל להשפיל דברי תורה שעתידין להינתן על ידיו
פסוק יב[עריכה]
"וידי משה כבדים" יקרו ידיו של משה באותה שעה כאדם שתלויין בו שני כדי מים, כך דברי ר' יהושע.
ר' אלעזר המודעי אומר: מכאן שאין מרשלין לדבר מצוה
שאלו אמר לו משה ליהושע 'בחר לי אנשים מיד' - לא בא לידי צער ההוא אלא אמר "למחר".
"ויקחו אבן וישימו תחתיו" וכי לא היה שם כסת אחת או גלובקרין כרית אחד שיניח תחתיו וישב?
אלא אמר כל זמן שישראל שרוין בצרה - אף אני אהא עמהן בצרה! מיכן אמרו חיב אדם להיצטער עם הציבור!
"ואהרן וחור תמכו בידיו" מלמד שהיה מעלה בהן ומוריד בהן
"ויהי ידיו אמונה עד בא השמש" מלמד שהיו ישראל בתענית כל אותו היום, כך דברי ר' יהושע
ר' אלעזר המודעי אומר: "וידי משה כבדים" יקר החטא על משה, ולא היה יכול לעמוד בו
מה עשה? ניפנה לאבות הראשונים, שנאמר "ויקחו אבן וישימו תחתיו" - אלו מעשי אבות; "וישב עליה" - אלו מעשה אימהות
"ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד" מה תלמוד לומר "אחד... אחד"?
מלמד שהיה אהרן מזכיר מעשה לוי וחור מזכיר מעשה יהודה.
מיכן אמרו אין פחותין משלשה שירדים לפני תיבה בתענית צבור
"ויהי ידיו אמונה" מה תלמוד לומר? - ידו אחת שלא נטל בה מישראל כלום "אמונה עד בא השמש".
ובידו אחת אמר משה לפני הקב"ה: על ידי הוצאתם ממצרים, ועל ידי קרעתה להן את הים,
והורדתה להן את המן, והיגזת להן את השליו, ועל ידי תעשה להן ניסין בשעה זו!
דבר אחר "אמונה עד בא השמש", אמר: ראיתי כל מלכיות כולן אין עושות מלחמה אלא עד שש שעות
מלכות חייבת זו עושה מלחמה משחרית ועד ערבית!
פסוק יג[עריכה]
"ויחלש יהושע את עמלק". ר' יהושע אומר: שירד וחתך ראשי גבורים העומדין בראשי שורות.
ר' אלעזר המודעי אומר בו לשון נוטריקון: ויחל, ויאחז, וישבר.
"עמלק" - כמשמעו, "עם" - אלו בניו, "את" - אלו חיילות שעמו; כך דברי ר' יהושע.
ר' אלעזר המודעי אומר: "עמלק" - כמשמעו, "עם" - אלו בניו, "את" - אלו חיילות שעמו.
כשהוא אומר "ואת" - אלו חיילות שעם בניו.
"לפי חרב" ר' יהושע אומר: לא ניוולום, אלא היו דנין אותן ברחמים.
ר' אלעזר המודעי אומר: "לפי חרב" למדנו למלחמה זו, שלא היית אלא על פי גבורה.
אחרים אומרין: "לפי חרב" - נתקיים בהן מה שנאמר להלן "כי לדם אעשך ודם ירדפך, אם לא דם שנאת ודם ירדפך" (יחזקאל לה, ו).
פסוק יד[עריכה]
"ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר" זקנים הראשונים אומרים: שוט שישראל לוקין בו - סופו ללקות!
ילמוד כל העולם מפרעה, שמתוך שבא ושעבד את ישראל - טיבעו הקב"ה בים, שנאמר "וינער ה' את מצרים (שמות יד, כז)
וכין אתה מוצא בעמלק, שמתוך שבא ושעבד והיזיק את ישראל אבדו הקב"ה מן העולם הזה ומן העולם הבא
שנאמר "כי מחה אמחה את זכר", וכן כל אומה ומלכות שתבוא להזיק את ישראל בו בדבר הקב"ה נפרע ממנה לעולם!
אמרו 'במדה שאדם מודד - בה מודדין לו'!
"כתב זאת זכרון בספר" – "כתוב" משכתוב כאן, "זאת" - משכתוב במשנה תורה, "זכרון" - משכתוב בנביא, "בספר" - משכתוב במגלה, כך דברי ר' יהושע.
ר' אלעזר המודעי אומר: "זאת" - משכתוב כאן ובמשנה תורה, "זכרון" - משכתוב במגלה, "בספר" - משכתוב בנביא,
"ושים באזני יהושע" - בו ביום נמשח יהושע, כך דברי ר' יהושע.
ר' אלעזר המודעי אומר: זה אחד מארבעה שנתן להם רמז; שנים חשו ושנים לא חשו!
משה נתן לו רמז ולא חש: "ושים באזני יהושע" - יהושע מכניס את ישראל לארץ, ואן משה מכניס את ישראל לארץ!
לסוף הוא עומד ומבקש כל אותן בקשות, ואומר הואיל והתחלתה תראני מקצת הארץ - הראיני כולה
משלו משל למה דבר דומה? למלך שגזר על בנו שלא יכנס לפתח פלטורין שלו.
נכנס פתח ראשון - ושתקו לו, נכנס פתח שיני - ושתקו לו, בא להיכנס לפתח שלישי - נזפו בו! אמרו לו 'דייך עד כן'!
כך בשעה שבא משה, וכיבש שני עממין סיחון ועוג וחלקם,
אמר דומה שלא נגזרה גזירה אלא על תנוי, ואן אנו מנודין אלא על תנוי!
ועדאן ועדיין היה מבקש ואומר לא נגזרה גזירה אלא שלא אכנס לה מלך, שנאמר "לכן לא תבאו את הקהל הזה" (במדבר כ, יב), איכנס לה כהדיוט!
אמר לו: אין מלך נכנס כהדיוט! אמר לפניו: אם נגזרה גזירה שלא איכנס לה לא מלך ולא הדיוט
איכנס לה במחילה של קיסריון פמיוס! אמר "ושמה לא תבוא" (דברים לב, נב)
אומר לפני הקב"ה: אם נגזרה גזירה שלא איכנס לה לא מלך ולא הדיוט ולא במחילה
איכנס לה במותי! אמר לו "כי לא תעבור את הירדן הזה" (דברים ג, כז).
וכי מת יכול לעבור? אילא אמר לו: משה, אף עצמותיך לא יעברו את הירדן הזה!
אחרים אומרים היה משה יושב ובוכה, ואמר להן לישראל: "אתם עברים את הירדן", (דברים יא, לא) אתם עוברים ולא אני!
ועד אן היה מבקש ואומר "אעבר נא ואראה" (דברים ג, כה), אין נא אלא בקשה
"ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר" זו ארץ ישראל, "ההר הטוב" - זו ירושלים, "והלבנון" - זה בית המקדש
וכין הוא אומר "הלבנון באדיר יפול" (ישעיה י, לד), ואומר "פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך" (זכריה יא, א)
ואמרו חכמים: חבובה יראתו של אברהם יתיר משל משה, שאברהם לא ליבטוהו ומשה ליבטוהו:
באברהם הוא אומר "שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וקדמה וימה" (בראשית יג, יד)
במשה הוא אומר "עלה ראש הפסגה ושא עיניך... וראה" (דברים ג, כז) עלה! הביט! ראה!
מנין שכל בקשות שביקש משה מלפני הקב"ה - נתן לו?
בקש לראות את ארץ ישראל - ונתן לו, שנאמר "ויראהו ה' את כל הארץ מן גלעד ועד דן" (דברים לד, א)
ביקש לראות בית המקדש - ונתן לו, שנאמר "את הגלעד"
ואין גלעד אלא בית המקדש, שנאמר "גלעד אתה לי ראש הלבנון" (ירמיה כב, ו)
ומנין שהראהו שמשון בן מנוח? שנאמר "עד דן", ולהלן הוא אומר "ויהי איש אחד מצרעה ממשפחת הדני ושמו מנוח" (שופטים יג, ב)
כיוצא בו אתה אומר "וירדוף עד דן" (בראשית יד, יד) והלוא עד אן לא באו עשרת השבטים ולא נתחלקה הארץ!
אלא מלמד שאמר לו לאברהם: י"ב שבטים מחלציך יצאו, וזהו חלקו של אחד מהן!
ויש אומרים כך אמר לו: במקום זה עתידין בניך להעמיד עבדה זרה - ותשש כוחו מעליו
ומנין' שהראהו ברק בן אבינועם? ולהלן הוא אומר "ותשלח ותקרא לברק בן אבינעם" (שופטים ד, ו)
ומנין שהראהו יהושע בן נון? שנאמר "ואת ארץ אפרים", ואומר "למטה אפרים הושע בן נון" (במדבר יג, ח)
ומנין שהראהו גדעון בן יואש? שנאמר "ומנשה", ולהלן הוא אומר "הנה אלפי הדל במנשה ואנכי הצעיר בבית אבי (שופטים ו, טו)
ומנין שהראהו דויד במלכותו? שנאמר "ואת כל ארץ יהודה",
ולהלן אומר "ויבחר ה' אלקי ישראל בי מכל בית אבי להיות למלך על ישראל לעולם, כי ביהודה בחר לנגיד
ובבית יהודה בית אבי, ובבית אבי בי רצה להיות מלך" (דברי הימים א כח, ד)
ומנין שהראהו את כל המערב? שנאמר "עד הים האחרון"; ומנין שהראהו קברי אבות? שנאמר "ואת הנגב"
ומנין למדנו על קברי אבות, שהם בנגב? שנאמר "ויעלו בנגב ויבא עד חברון" (במדבר יג, כב)
ומנין שהראהו מהפכת סדום ועמורה? שנאמר "ואת הככר", ולהלן הוא אומר "ויהפך את הערים האל ואת כל הככר" (בראשית יט, כה)
ומנין שהראהו גוג וכל המונו? שנאמר "בקעת יריחו", ולמדנו שעתידין גוג וכל המונו לעלות וליפול בבקעת יריחו.
דבר אחר "בקעת יריחו" והלא ההדיוט רואה בקעת יריחו!
אלא מה בקעה זו מיושבת, שדה מלאה חטים כל שהוא, שדה מלאה שעורים כל שהוא - כך הראהו את כל ארץ ישראל, כבקעת יריחו
ומנין שהראהו דבורה? שנאמר "עיר התמרים" ולהלן הוא אומר "והיא יושבת תחת תומר דבורה" (שופטים ד, ה)
ומנין שהראהו אשת לוט? שנאמר "עד צוער", ולהלן הוא אומר "ולוט בא צוערה" (בראשית יט, כג)
יעקב ניתן לו רמז ולא חש, שנאמר "והנה אנכי עמך ושמרתיך" (בראשית כח, טו)
לסוף היה מתירא, שנאמר "ויירא יעקב מאד ויצר לו" (בראשית לב, ח),
אפשר מי שהבטיחו המקום יהא מתירא? אלא אמר שמא יגרום החטא.
דוד ניתן לו רמז וחש, שנאמר "גם את הארי גם הדוב הכה עבדך" (שמואל א יז, לו)
אמר מה אני ספון, שהרגתי שלוש בהמות רעות הללו?
אלא שמא דבר עתיד לערע בישראל ועתידין להנצל על ידי! לכך נאמר "והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם" (שם).
מרדכי ניתן לו רמז וחש, שנאמר "ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים" (אסתר ב, יא)
אפשר לחסידה זו שתנשא לערל זה? אלא שמא דבר עתיד לערע בישראל ועתידין להנצל על ידה!
ומיד "ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה" (שם פס' כב).
"כי מחה אמחה" 'מחה' - בעולם הזה, 'אמחה' לעולם הבא, 'מחה' לו ולכל משפחתו, כך דברי ר' יהושע
ר' אלעזר המודעי אומר: 'עמלק' זה אגג, 'זכר' זה המן, 'מחה' לו ולכל משפחתו, 'אמחה' לו ולכל הדור ההוא.
"מתחת השמים", ר' יהושע אומר: שלא יהיה לו נין ונכד לעמלק, שלא יאמרו 'גמל זה שלעמלק' 'רחל זו שלעמלק' 'אילן זה שלעמלק'
ר' אלעזר המודעי אומר: לפי שבא לאבד את ישראל מתחת כנפי השמים,
אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו שלעולם, רשע זה בא לאבד את בניך מתחת כנפי השמים מקביל ל"תחת כנפי השכינה"! ספר תורה, מי יקרא בו?
ר' אליעזר אומר: בניך, שעתיד אתה לפזרם בארבע רוחות השמים, שנאמר "כי כארבע רוחות השמים פירשתי אתכם" (זכריה ב, י)
ספר תורה מי יקרא בו?
אמר ר' אלעזר: אמר משה: יאבד שמם שלאילו, וימחה שמם מן העולם, ותיעקר עבודה זרה ועובדיה, ויהי המקום יחידי בעולם
כעינין שנאמר "ועלו מושיעים בהר ציון... והיתה לה' המלוכה" (עובדיה א, כא)
ואומר "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה יד, ט).
ר' נתן אומר: לא בא המן אלא זכר לישראל שנאמר "וימי הפורים האלה לא יעברו" (אסתר ט, כח)
פסוק טו[עריכה]
"ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' נסי" ר' יהושע אומר: משה קראו נסי; אמר להן: נס זה שעשה לכם המקום בגני עשאו!
ר' אלעזר המודעי אומר: המקום קראו נסי, שכל זמן שישראל שרויין בנס - כאלו נס לפניו
שרויין בצרה - כאלו צרה היא לפניו, שרויין בשמחה - שמחה היא לפניו וכן הוא אומר "כי שמחתי בישועתך" (שמואל א ב, א)
פסוק טז[עריכה]
"ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק", משישב על כס יה - מלחמה שליה
באותה שעה "מלחמה לה' בעמלק מדור דור", כך דברי ר' יהושע
ר' אלעזר המודעי אומר: אמר הקדוש ברוך הוא
שאם יבאו מכל האומות להתגייר - יקבלו מהם ישראל, ומעמלק לא יקבלו מהם ישראל
שנאמר "ויאמר דויד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה? ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי" (שמואל ב א, יג).
באותה שעה נזכר דויד מה נאמר לו למשה רבו,
שאם יבאו מכל אומות העולם להתגייר יקבלו אתם ישראל ומעמלק לא יקבלו אתם ישראל
"ויאמר אליו דוד דמך על ראשך כי פיך ענה בך" (שם פס' טז)
"מדור דור", 'מדור' העולם הזה ל'דור' - העולם הבא, כך דברי ר' יהושע
ר' אלעזר המודעי אומר: מדורו של משה לדורו של שמואל
ר' אליעזר אומר: מדורו שלשמואל לדורו של משיח, שהם ימות המשיח ימשכו כשלושה דורות ג' דורות שנאמר "ייראוך עם שמש... דור דורים" (תהלים עב, ה)