ביאור:מדרש תנאים לדברים/ו
פרק ו
[עריכה]פסוק ד
[עריכה]"שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד", למה נאמר? לפי שנאמר "דבר אל בני ישראל"
'דבר אל בני אברהם', 'דבר אל בני יצחק' - אין כתיב כאן, אלא "דבר אל בני ישראל"
זכה אבינו יעקב שיאמר הדבור לבניו!
לפי שהיה אבינו יעקב מפחד כל ימיו ואומר 'אוי לי! שמא תצא ממני פסולת כדרך שיצאת מאבותי
אברהם - יצא ממנו ישמעאל; יצחק - יצא ממנו עשו; אבל אני - לא תצא ממני פסולת כדרך שיצאת מאבותי!
כן הוא אומר (בראשית כח, כ) "וידר יעקב נדר לאמר";
וכי עלת על לב שהיה יעקב אבינו אומר אם נתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש הוא לי לאלהים אם לאו אינו לי לאלהים?
תלמוד לומר (שם כ"א) "ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים" - מכל מקום
מה תלמוד לומר "לי לאלהים"? אלא שייחל שמו עלי שלא תצא ממני פסולת מתחלה ועד סוף
וכן הוא אומר (בראשית לה, כב) "ויהי בשכן ישראל בארץ ההיא וילך ראובן וישכב..."
כיון ששמע יעקב כן – נזדעזע; אמר 'אוי לי! שמא אירע פסולת בבני?
עד שנתבשר מפי הקדוש ברוך הוא שעשה ראובן תשובה, שנאמר "ויהיו בני יעקב שנים עשר"
והלא בידוע ששנים עשר הן! - אלא שנתבשר מפי הקדוש ברוך הוא שעשה ראובן תשובה
וללמדך שהיה ראובן מתענה כל ימיו; שנאמר (בראשית לז, כה) "וישבו לאכל לחם"
וכי עלת על לב שהיו אחיו יושבין ואוכלין לחם, ואחיהם הגדול אינו עמהם?
אלא ללמדך שהיה ראובן מתענה כל ימיו, עד שבא משה וקיבלו בתשובה; שנאמר (דברים לג, ו) "יחי ראובן ואל ימות"
וכן אתה מוצא, כשהיה יעקב נפטר מן העולם קרא להן לבניו, והוכיחן כל אחד ואחד בפני עצמו
שנאמר (בראשית מט, א) "ויקרא יעקב אל בניו... ראובן בכורי אתה... שמעון ולוי אחים... יהודה אתה יודוך אחיך"!
מאחר שהוכיחן כל אחד ואחד בפני עצמו - וחזר וקראן כולן כאחד. אמר להם 'שמא יש ביניכם מחלוקת על מי שאמר והיה העולם?'
אמרו לו: "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד"! כשם שאין בליבך מחלוקת כך אין בלבינו מחלוקת, אלא "ה' אלהינו ה' אחד"!
ועליה הוא אומר (בראשית מז, לא) "וישתחו ישראל על ראש המטה". וכי יעקב משתחוה על ראש המטה? אלא שהודה ושיבח שלא יצא ממנו פסולת!
ויש אומרין וישתחו ישראל על ראש המטה על שעשה ראובן תשובה!
דבר אחר: שאמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"
אמר לו הקדוש ברוך הוא: יעקב, שהייתה מתאוה כל ימיך - נתון לך; שיהיו בניך משכימין ומעריבין וקורין קרית שמע!
דבר אחר: "שמע ישראל", ר' יהודה אומר משום ר' אלעזר בן עזריה:
הקורא קרית שמע צריך שישמיע לאזנו, שנאמר "שמע ישראל", השמע לאזניך מה שאתה מוציא בפיך!
ר' מאיר אומר: אינו צריך! הרי הוא אומר "אשר אנכי מצוך היום על לבבך", אחר כוונת הלב הן הדברים!
דבר אחר: "שמע ישראל" - ר' שמעון בן יוחאי אומר: הקורא קרית שמע צריך שיכוין את לבו
שנאמר "שמע ישראל", ולהלן הוא אומר (דברים כז, ט) "הסכת ושמע ישראל" מה להלן בהסכת הקשב, כוון את ליבך - אף כאן בהסכת!
"ה' אלהינו", למה נאמר? והלא כבר נאמר "ה' אחד", ומה תלמוד לומר "ה' אלהינו"? - עלינו החל שמו ביותר!
כיוצא בו (שמות לד, כג) "את פני האדון ה' אלהי ישראל"; מה אני צריך? והלא כבר נאמר (שמות כג, יז) "אל פני האדון ה'"!
ומה תלמוד לומר "אלהי ישראל"? - על ישראל היחל שמו ביותר!
כיוצא בו (ירמיה לב, יד) "כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל" מה אני צריך? והלא כבר נאמר (ירמיה לב, כז) "הנה אני ה' אלהי כל בשר"
ומה תלמוד לומר "אלהי ישראל"? על ישראל היחל שמו ביותר!
כיוצא בו (תהלים נ, ז) "שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי" - עליך הוחל שמי ביותר!
דבר אחר: "ה' אלהינו" – עלינו; "ה' אחד" - על באי העולם!
"ה' אלהינו" - בעולם הזה; "ה' אחד" - בעולם הבא; וכן הוא אומר (זכריה יד, ט) "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד"
פסוק ה
[עריכה]הדרשה הראשונה רואה את האהבה לה' ואת היראה ממנו כשני רגשות חיוביים, אבל שאינם מתקיימים במקום אחד, וטוענת שהאהבה עדיפה על היראה. |
"ואהבת את ה' אלהיך" - עשה מאהבה
הפרש בין העושה מאהבה להעושה מיראה, שהעושה מאהבה - שכרו כפול ומוכפל!
לפי שהוא אומר (דברים י, כ) "את ה' אלהיך תירא"; יש לך אדם שהוא מתירא מחבירו
כשהוא מטריחו - מניחו והולך לו! אבל אתה - עשה מאהבה, שאין לך אהבה במקום יראה ויראה במקום אהבה - אלא במדת המקום
דבר אחר: "ואהבת את ה' אלהיך" כתוב "ואהבת את ה' אלהיך", וכתוב "את ה' אלהיך תירא"
עשה מאהבה - עשה מיראה; שאם באתה לשנוא - דע שאתה אוהב ואין אוהב נעשה שונא
עשה מיראה, שאם באתה לבעוט - דע שאתה ירא ואין ירא בועט!
דבר אחר: "ואהבת את ה' אלהיך" אהבהו על הבריות כאברהם אביך, שנאמר (בראשית יב, ה) "ואת הנפש אשר עשו בחרן"
והלא אם מתכנסין כל באי העולם לברות יתוש אחד ולהכניס בו נשמה - אינן יכולין!
אלא מלמד שהיה אברהם מגיירן, ומכניסן תחת כנפי השכינה!
דבר אחר: "ואהבת את ה' אלהיך" - שיהא שם שמים מתאהב על ידיך.
כיצד? - בזמן שאדם קורא ושונה, ודבורו בנחת עם הבריות, ומקחו ומתנו בשוק נאה, ונושא ונותן באמונה
מה הבריות אומרין עליו? אשרי פלוני שלמד תורה, אשרי אביו ואשרי רבו שלימדוהו תורה, אוי להן לבני אדם שלא למדו תורה
פלוני שלמד תורה - ראיתם כמה יפין דרכיו וכמה מתוקנין מעשיו? עליו הכתוב אומר (ישעיה מט, ג) "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר"
ובזמן שאדם קורא ושונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות, ואין מקחו ומתנו בשוק נאה, ואינו נושא ונותן באמונה
מה הבריות אומרין עליו? אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו ולרבו שלימדוהו תורה, אשריהן בני אדם שלא למדו תורה
פלוני שלמד תורה - ראיתם כמה מכוערין מעשיו וכמה מקולקלין דרכיו? עליו הכתוב אומר (יחזקאל לו, כ) "באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו"
"בכל לבבך" - בשני יצריך: ביצר טוב וביצר רע!
דבר אחר: "בכל לבבך" - שלא יהא ליבך חולק על המקום
"ובכל נפשך" - ואפלו הוא נוטל את נפשך, וכן הוא אומר (תהלים מד, כג) "כי עליך הורגנו כל היום"
ר' שמעון בן מנסיא אומר: וכי היאך אפשר לו לאדם ליהרג כל היום? אלא מעלה המקום על הצדיקים כאלו הן נהרגין בכל יום!
שמעון בן עזאי אומר: "בכל נפשך" - אהביהו עד מיצוי הנפש!
ר' אליעזר אומר: אם נאמר "בכל נפשך", למה נאמר "בכל מאודך"? ואם נאמר "בכל מאדך" למה נאמר "בכל נפשך"?
אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו - לכך נאמר "בכל נפשך"; ממונו חביב עליו מגופו - לכך נאמר "בכל מאדך"! ובכל מאדך - בכל ממונך!
דבר אחר: "ובכל מאדך", ר' עקיבה אומר: אם נאמר "בכל נפשך" - קל וחומר "בכל מאדך"!
ומה תלמוד לומר "בכל מאדך"? בכל מדה ומדה שהוא מודד לך - הוי מודה לו בכל מאד ומאד, בין במדת הטוב בין במדת פורענות!
וכן דוד אומר (תהלים קט"ז, ג'-י"ג) "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא... צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא"!
וכן איוב אומר (איוב א, כא) "ה' נתן ה' לקח יהי שם ה' מבורך", מבורך הוא על מדת הטוב, קל וחומר על מדת פורענות!
מה אשתו אומרת לו (איוב ב, ט) "עודך מחזיק בתומתך ברך אלהים ומת" מהוא אומר לה? (איוב ב, י) "כדבר אחת הנבלות תדברי"!
אנשי מבול היו כעורין בטובה, כשבאת עליהן הפורענות - קבלוה על כרחן
והלא דברים קל וחומר אם מי שכוער בטובה נאה בפורענות, אנו שנאין בטובה לא נהא נאין בפורענות?
זה הוא שאמר לה "כדבר אחת הנבלות תדברי"; ועוד, שיהא אדם שמיח ביסורין יתר מן הטובה!
שאלו אדם בטובה כל ימיו - אין נמחל לו מעון שבידו כלום; ובמה נמחל לו? ביסורין!
ר' אליעזר בן יעקב אומר: הרי הוא אומר (משלי ג, יב) "כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה" מי גרם לבן שיתרצה לאב? הוי אומר זה יסורין!
ר' מאיר אומר: הרי הוא אומר "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך" אהביהו בכל לבבך כאברהם אביך!
כענין שנאמר (ישעיה מא, ח) "זרע אברהם אהבי"
"ובכל נפשך" - כיצחק שעקד עצמו על גבי המזבח, כענין שנאמר (בראשית כב, י) "וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו"
"ובכל מאדך" - הוי מודה לו כיעקב, כענין שנאמר (לב, יא) "קטנתי מכל החסדים"!
פסוק ו
[עריכה]ראו ספרי לג. כאן נוספו כמה דרשות בהלכות קריאת שמע: מחלוקת בשאלת הכוונה ואיסור הקריאה למפרע, וראו ברכות ב ג. |
"והיו הדברים האלה", ר' מאיר אומר: למה נאמר לפי שנאמר "ואהבת את ה' אלהיך" אינו יודע כאיצד אוהבים את המקום?
תלמוד לומר: "והיו הדברים האלה על לבבך" תן דברים אלו על לבך, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומדבק בדרכיו.
"והיו הדברים האלה", "והיו" - בהוייתן יהיו, שלא יקרא למפרע!
"דברים... על לבבך" שומע אני כל הפרשה כולה, שהיא צריכה כוונת הלב? תלמוד לומר "אלה": עד כאן מצות כוונה, מיכן ואילך מצות קריאה - דברי ר' אליעזר
אמר לו ר' עקיבה: אינו צריך! הרי הוא אומר "אשר אנכי מצוך היום על לבבך", לימד על הפרשה כולה, שהיא צריכה כוונת הלב!
"אשר אנכי מצוך היום", שלא יהו בעיניך כדיוטגמא ישנה, שאין אדם סופנה - אלא כדיוטגמא חדשה, שהכל רצין לקרותה
"על לבבך", מיכן היה ר' יאשיה אומר: צריך אדם להשביע את יצרו!
וכן אתה מוצא בכל מקום, שהצדיקים משביעין את יצרם! באברהם הוא אומר (בראשית יד, כב) "הרימותי ידי אל ה' אל עליון"
בבועז הוא אומר (רות ג, יג) "חי ה' שכבי עד הבקר"; בדוד הוא אומר (שמואל א כו, י) "ויאמר דוד חי ה' כי אם ה' יגפנו"
באלישע הוא אומר (מלכים ב ה, טז) "חי ה' אם אקח"
וכשם שהצדיקים משביעין את יצרן שלא לעשות - כך הרשעים משביעין את יצרן לעשות
כמו שנאמר בגחזי (מלכים ב ה, כ) "חי ה' כי אם רצתי אחריו ולקחתי ממנו מאומה"!
פסוק ז
[עריכה]"ושננתם" שיהוא מחודדין בפיך, שכשאדם שואלך דבר לומר לא תהא מגמגם בו, אלא תהא אומרו מיד
וכן הוא אומר (משלי ז, ד) "אמור לחכמה אחותי את", ואומר "קשרם על אצבעותיך" ואומר (תהלים מה, ו) "חציך שנונים"
מה שכר לזה? "עמים תחתיך יפלו בלב אויבי המלך"
ואומר (תהלים קכז, ד) "כחצים ביד גבור כן בני הנעורים". מה נאמר בהן? "אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם"!
דבר אחר: "ושננתם" - אלו בשנון, ואין "קדש לי" "והיה כי יביאך" בשנון!
שהיה בדין: אם "ויאמר", שאינו בקשירה - הרי הוא בשינון, "קדש לי" "והיה כי יביאך", שהן בקשירה - אינו דין שיהוא בשינון?
תלמוד לומר "ושננתם", אלו בשנון, ואין "קדש לי" "והיה כי יביאך" בשנון!
ועדיין אני אומר אם "ויאמר", שהקדימוהו מצות אחרות - הרי הוא בשנון
עשר הדברות, שלא הקדימום מצות אחרות - אינו דין שיהוא בשנון?
אמרת קל וחומר הוא: אם "קדש לי", שהוא בקשירה, אינו בשינון - עשר הדברות, שאינן בקשירה - אינו דין שלא יהוא בשנון?
אמרת: הרי "ויאמר", שאינו בקשירה והרי הוא בשנון; והוא יוכיח לעשר הדברות, אף על פי שאינן בקשירה, שיהוא בשנון!
תלמוד לומר "ושננתם": אלו בשנון ואין עשר הדברות בשנון!
"ושננתם לבניך" - אלו תלמידיך; וכן את מוצא בכל מקום, שהתלמידים קרואים בנים
שנאמר (מלכים ב ב, ג) "ויצאו בני הנביאים אשר בית אל אל אלישע"
וכי בני הנביאים היו? והלא תלמידים היו! אלא מיכן לתלמידים שהם קרואים בנים
וכן הוא אומר (שם פס' ה) "ויאמרו בני הנביאים אשר ביריחו אל אלישע"
וכי בני הנביאים היו? והלא תלמידים היו! אלא מכאן לתלמידים שהן קרואים בנים
כיוצא בו (שם פס' ז) וחמשים איש מבני הנביאים הלכו ויעמדו מנגד
וכן את מוצא בחזקיה, שלימד תורה לישראל וקראן בנים
שנאמר (מלכים ב ב, יב) "ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי"
ואומר (מלכים ב יג, יד) ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו... ויאמר אבי אבי"
"ודברת בם" ולא בתפלה: "ודברת בם" - יש לך רשות לדבר בם, ולא בדברים אחרים
"ודברת בם", עשה אותם קבע! "ודברת בם" עשם עיקר ואל תעשם טפלה; שלא יהא משאך ומתנך אלא בהם; שלא תערבם עם דברים אחרים כפלוני
שמא תאמר: למדת חכמה ישראל, אלך אלמד חכמת האומות! תלמוד לומר (ויקרא יח, ד) "ללכת בהם", ולא ליפטר מתוכן
וכן הוא אומר (משלי ה, יז) "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך"
ואומר (משלי ו, כב) "בהתהלכך תנחה אותך" - בעולם הזה, "בשכבך תשמר עליך" - זו שעת המיתה, "והקיצות היא תשיחיך" - לעולם הבא!
"בשכבך", יכול אפילו שכב ביום? תלמוד לומר "ובקומיך"
אי ובקומיך, יכול אפילו עמד בחצי הלילה? תלמוד לומר "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך", דרך ארץ דברה התורה
מעשה בר' ישמעאל ורבי אלעזר בן עזריה שהיו מסובין במקום אחד, היה ר' ישמעאל מוטה ור' אלעזר בן עזריה זקוף
כיון שהגיע זמן קרית שמע, הטה ר' אלעזר בן עזריה וזקף ר' ישמעאל!
אמר לו ר' אלעזר בן עזריה: ישמעאל אחי, משל לאחד שאמרו לו מפני מה זקנך מגודל? אמר להן יהיה כנגד המשחיתים
אף אתה, כל זמן שזקפתי אתה הטיתה; עכשיו שאני הטיתי אתה זקפת!
אמר לו: אתה עשית כדברי בית שמאי ואני עשיתי כדברי בית הלל
דבר אחר שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות!
פסוק ח
[עריכה]"וקשרתם" - אלו בקשירה ואין 'ויאמר' בקשירה! שהיה בדין: אם "קדש לי", "והיה כי יביאך", שאינן בשנון - הרי הן בקשירה
"ויאמר", שהוא בשנון - אינו דין שיהא בקשירה? תלמוד לומר "וקשרתם": אלו בקשירה ואין "ויאמר" בקשירה!
ועדיין אני אומר: אם "קדש לי" "והיה כי יביאך", שקדמום מצות אחרות - הרי הן בקשירה
עשר דברות, שלא קדמום מצות אחרות - אינו דין שיהוא בקשירה?
אמרת קל וחומר הוא: אם "ויאמר" שהוא בשנון - אינו בקשירה, עשר הדברות, שאינן בשנון - אינו דין שלא יהוא בקשירה?
אמרת הרי "קדש לי" "והיה כי יביאך", שאינן בשנון - והרי הן בקשירה!
הן יוכיחו לעשרת הדברות, שאף על פי שאינן בשנון - שיהוא בקשירה! תלמוד לומר "וקשרתם". אלו בקשירה ואין עשר הדברות בקשירה!
"וקשרתם לאות על ידך" - כרך אחד של ארבע טוטפת! שהיה בדין: הואיל ואמרה תורה תן תפלין ביד ותן תפלין בראש
מה בראש, ארבע טוטפת - אף ביד ארבע טוטפת? תלמוד לומר וקשרתם לאות על ידך; כרך אחד של ארבע טוטפת
או, כשם שביד, כרך אחד - אף בראש, כרך אחד? תלמוד לומר "לטוטפֹת" טוטפת טוטפת - הרי ארבע טוטפות אמורות!
או יעשה ארבע כיסין של ארבע טוטפות? תלמוד לומר "וקשרתם לאות על ידך", וכיס אחד של ארבע טוטפות
"על ידך" - בגבוה של יד. אתה אומר בגבוה של יד, או "על ידך" כמשמעו?
הדין נותן: הואיל ואמרה תורה תן תפלין בראש ותן תפלין ביד, מה בראש, בגבוה שבראש - אף ביד, בגבוה שביד
ר' אליעזר אומר: "על ידך" - בגבוה של יד. אתה אומר בגבוה של יד, או "על ידך" כמשמעו?
תלמוד לומר (שמות יג, ט) "והיה לך", לך לאות על ידך, ולא לאחרים לאות
ר' יצחק אומר: בגבוה שביד. אתה אומר בגבוה שביד, או "על ידך" כמשמעו?
תלמוד לומר "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך"' דבר שכנגד לבך; איזה? זה גבוה שביד!
"על ידך"- זה שמאל. אתה אומר זה שמאל, או אינו אלא ימין?
אמרת אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר: "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים" (ישעיה מח, יג);
ואומר "ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים" (שופטים ה, כו), הא אין ידך האמור בכל מקום אלא שמאל!
ר' נתן אומר: "וקשרתם.. וכתבתם" מה כתיבה, בימין - אף קשירה, בימין!
ר' יוסי אומר: מצאנו שאף ימין קרויה "יד" שנאמר (בראשית מח, יז) "וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו".
אם כן מה תלמוד לומר "על ידך"? - להביא את הגדם, שיהא נותן בימין!
"וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפת בין עיניך", כל זמן של יד ביד - תן של ראש בראש
מכאן אמרו: כשנותן תפלין - נותן של יד תחלה, ואחר כך נותן של ראש; וכשהוא חולץ - חולץ של ראש ואחר כך חולץ של יד!
"בין עיניך" - בגבוה שבראש. אתה אומר בגבוה שבראש; או "בין עיניך" כמשמעו?
הדין נותן: הואיל ואמרה תורה תן תפלין ביד ותן תפלין בראש, מה ביד, בגבוה שביד - אף בראש, בגבוה שבראש!
ר' יהודה אומר: הואיל ואמרה תורה תן תפלין ביד ותן תפלין בראש, מה ביד, מקום שראוי ליטמא בנגע אחד - אף בראש, מקום שראוי להטמא בנגע אחד!
פסוק ט
[עריכה]"וכתבתם" - הכל בכתב, ואפלו צואות!
דבר אחר: "וכתבתם" - שתהא כתיבה תמה. מיכן אמרו: כתב לאלפין עינין או לעינין אלפין, לביתין כפין לכפין ביתין
לגמין צדין לצדין גמין, לדלתין רישין לרישין דלתין, להיהין חיתין לחיתין היהין, לווין יודין ליודין ווין, לזינין נונין לנונין זינין
לטיתין פיפין לפיפין טיתין, לכפופין פשוטין לפשוטין כפופין, לממין סמכין לסמכין ממין, לסתומין פתוחין לפתוחין סתומין
כתב לפרשה פתוחה סתומה לסתומה פתוחה, או שכתב כשירה, או שכתב את השירה כיוצא בה
או שכתב שלא בדיו, או שכתב את האזכרות בזהב - הרי אלו יגנזו!
דבר אחר: "וכתבתם", מיכן אמרו: ספר תורה תפלין ומזוזות שכתבן מין ומוסר וגוי ועבד ואשה וקטן וכותי וישראל משומד – פסולין
שנאמר "וקשרתם... וכתבתם"; כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה, וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה!
דבר אחר: "וכתבתם", שומע אני על גבי אבנים? הרי אתה דן: נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן (דברים כז, ג) כתיבה
מה כתיבה האמורה להלן, על גבי אבנים - אף כתיבה האמורה כאן, על גבי אבנים!
או כלך לדרך הזו: נאמרה כאן כתיבה ונאמרה להלן (במדבר ה, כג) כתיבה
מה כתיבה האמורה להלן, על הספר בדיו אף כתיבה האמורה כאן, על הספר בדיו
אתה דן כלשון הזה ואני אדין כלשון של בעל הבית חולק
נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן כתיבה; מה כתיבה האמורה להלן, על גבי אבנים - אף כתיבה האמורה כאן, על גבי אבנים
אמרת הפרש: אלמד דבר מדבר ואדין דבר מדבר! אלמד דבר שהוא מנהג לדורות מדבר שהוא מנהג לדורות
ולא אלמד דבר שהוא מנהג לדורות מדבר שאינו אלא לשעה! נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן כתיבה
מה כתיבה האמורה להלן, על הספר בדיו - אף כתיבה האמורה כאן, על הספר בדיו
אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר: "ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו" (ירמיה לו, יח)
"על מזוזות" שומע אני מיעוט מזוזות שתים! כשהוא אומר בפרשה שנייה 'מזוזות' שאין תלמוד לומר,
הוי רבוי אחר רבוי, ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט! מיעט הכתוב למזוזה אחת, דברי ר' ישמעאל
ר' עקיבה אומר: אינו צריך! הרי הוא אומר (שמות יב, ז) על המשקוף ועל שתי המזוזות, שאין תלמוד לומר 'שתי'!
ומה תלמוד לומר "שתי"? - זה בנין אב: כל מקום שנאמר 'מזוזות' - הרי כאן אחת, עד שיפרט לך הכתוב שתים
"ביתך" - דרך ביאתך מימין. אתה אומר מימין, או אינו אלא משמאל? תלמוד לומר "ביתך"
"ובשעריך" - אחד שערי בתים ואחד שערי חצרות ואחד שערי מדינות
ואחד שערי עיירות ורפת ולולין ומתבן ואוצרות יין ואוצרות שמן - כולן חייבין במזוזה
יכול אף אני ארבה בית שער אכסדרה ומרפסת? תלמוד לומר "בית" מה בית, המיוחד לדירה - יצאו אלו, שאין מיוחדין לדירה!
יכול שאני מרבה את בית הכסא ובית הבורסקי ובית המרחץ ובית הטבילה?
תלמוד לומר "בית" מה בית, העשוי לכבוד - אף כל, העשוי לכבוד. יצאו אלו, שאינן עשויין לכבוד!
יכול שאני מרבה סוכת החג בחג והבית שבספינה והחנות?
תלמוד לומר "בית": מה בית, העשוי לדירת קבע - אף כל, העשוי לדירת קבע. יצאו אלו, שאינן עשויין לדירת קבע
יכול שאני מרבה את הר הבית והלשכות והעזרות? תלמוד לומר "בית" מה בית, שהוא חול - אף כל, שהוא חול. יצאו אלו, שהן קדש!
מיכן אמרו כל השערים שהיו במקדש - לא היה להן מזוזה, חוץ משער ניקנור, ושלפנים ממנו, ולשכת פלהדרין
חביבין ישראל, שסיבבן הכתוב במצות: תפלין בראשיהן ותפלין בזרועותיהן, ומזוזה בפתחיהן, וארבע ציציות בטליותיהן
ועליהן אמר דוד (תהלים קיט, קסד) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך"
נכנס למרחץ - ראה עצמו ערום! אמר אוי לי, שאני ערום מן המצות!
נסתכל במילה התחיל סודר עליה את השבח: "למנצח בנגינות על השמינית" (תהלים ו, א)
מושלו משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שאמר לאשתו הוי מתקשטת כל תכשיטין כדי שתהי רצויה לי
כך אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: בני היו מצויינין במצות, כדי שתהיו רצויין לי!
וכן הוא אומר (שיר השירים ו, ד) "יפה את רעיתי כתרצה" יפה את כשאת רצויה לי!
פסוק י
[עריכה]לשתי הדרשות הראשונות ראו ספרי נה. הכניסה לארץ היא מתנה שניתנה לנו עכשיו, בזכות אבות ולא בזכותנו אלא כמתנה לנו. |
"והיה", אין והיה אלא מיד!
"כי יביאך", עשה מצוה שפיקדך, שבשכרה תכנס לארץ
"אל הארץ אשר נשבע לאבותיך" - הכל בזכות אבותיך
"לתת לך", לא תהא בעיניך כירושת אבות, אלא כאלו עכשיו נתנה לך במתנה
פסוק יא
[עריכה]הברכות הן בזכות בצדיקים – ראו ספרי לח. אפילו כעבדים גרמו ישראל לברכה בארץ מצרים, שנפסקה משם עם יציאתם משם. |
"ובתים מלאים כל טוב" את מוצא, בכל מקום שהצדיקים הולכים - ברכה באת לרגלן
שהרי אבותינו, כשבאו לארץ - באת ברכה לרגלן, שנאמר "ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת"!
ר' שמעון בר יוחאי אומר: והלא בידוע שלא מלאת, שעכשו באת לארץ!
"וברת חצובים אשר לא חצבת", והלא בידוע שלא חצבת, שעכשו באת לארץ!
"כרמים וזיתים אשר לא נטעת", והלא בידוע שלא נטעת, שעכשו באתה לארץ!
מה תלמוד לומר 'מלאת' 'חצבת' 'נטעת' - שזכותך היא גרמה.
וכן אתה מוצא, שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר
היו אנשי הארץ בונים בתים וחופרין בורות ונוטעין כרמים ושדות וכל עץ מאכל
כדי שיבאו אבותינו לארץ וימצאו אותה מליאה ברכות!
או לפי שברכה זו עליהן, יכול יהוא אוכלין ושבעין? תלמוד לומר "ואכלת ושבעת" את אוכל ושביע
והן מונעין מעשיהן בניהן ובנותיהן, כדי שיבאו אבותינו לארץ וימצאו אותה מלאה ברכה
וכן את מוצא כשהיו אבותינו במצרים, מהוא אומר? (דברים יא, י) "לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם"
כשהייתם שם - היתה מתברכת בשבילכם; לא עכשו, שאין ברכה עליה כדרך שהייתם שם
וכן את מוצא בארון האלהים שירד לבית עובד אדום הגתי - ונתברך בשבילו, שנאמר (שמואל ב ו, יא) "ויברך ה' את בית עובד אדום ואת כל ביתו"
והלא דברים קל וחומר: ומה ארון, שלא נעשה לא לשכר ולא להפסד, אלא לשברי לוחות שבו
נתברך בשבילו - קל וחומר לצדיקים, שבעבורם נברא העולם!
וכן הוא אומר (בראשית ל, ל) "ויברך ה' אותך לרגלי"!
פסוק יב
[עריכה]כשתאכל ותיהנה מהארץ אל תשכח להודות לקב"ה, ראו בדרשה לפס' י לעיל. |
"השמר לך פן תשכח את ה'" - שלא תכפה טובה כשתהיה בטובה
פסוק כ
[עריכה]השאלה היא שאלת הבן החכם מבין ארבעת הבנים שמוזכרים במכילתא בא יח ובהגדה של פסח; אבל הדרשה מדגישה שיש לספר על יציאת מצרים גם לבן שאינו יודע לשאול. |
"והיה כי ישאלך בנך", יכול אם שאלך את מגיד לו, ואם לאו אין את מגיד לו?
תלמוד לומר להלן (שמות יג, ח) "והגדת לבנך" אף על פי שלא שאלך!
"לאמר מה העדות והחקים והמשפטים", בבן חכם הכתוב מדבר
פסוק כא-כב
[עריכה]יש לנצל את נוכחות העבדים והשפחות כדי להמחיש לבן את עבדות מצרים |
"ואמרת לבנך", שלא תתבייש מלומר לו "עבדים היינו לפרעה במצרים"
לפי דעתו של בן אביו מלמדו, שאם היה טפש או קטן אומר לו: בני, כולנו היינו עבדים לפרעה במצרים
כמו שפחה זו או כמו עבד זה, שנאמר "עבדים היינו לפרעה במצרים"
"ויתן ה' אותות ומופתים גדלים ורעים" מה תלמוד לומר "ורעים"?
מלמד שהיתה רפואתו שלזה מיתתו שלזה ומיתתו שלזה רפואתו שלזה,
כענין שנאמר להלן (דברים לא, יז) "ומצאוהו רעות רבות וצרות".
פסוק כג
[עריכה]דורש "ואותנו", ולא "את אבותינו". יציאת מצרים הביאה לשחרור של כל הדורות מאז עד היום, ואילמלא התקיימה היה הזמן עומד מלכת והיינו עד היום במצרים. |
"ואותנו הוציא משם" מכאן אמרו בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאלו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים
שלא את אבותינו בלבד גאל, אלא אף אותנו! שנאמר "ואותנו הוציא משם."
פסוק כד
[עריכה]לא היראה מביאה את הציות לחוקים אלא ההפך: החוקים מביאים ליראה ולקבלת שכר בעוה"ז ובעוה"ב. |
"ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה" - מגיד שלא ניתנו המצות אלא ליראה את ה' שנאמר "ליראה את ה' אלהינו".
"לטוב לנו כל הימים" - זה חיי העולם הבא, שכולו טוב.
"לחיתנו כיום הזה" - חיי העולם הזה.