ביאור:חבקוק ב - מעומד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י - - מהדורות מבוארות של התנ"ך ללא עימוד

הושע פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - יואל פרק א ב ג ד - עמוס פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט - עובדיה פרק א - יונה פרק א ב ג ד - מיכה פרק א ב ג ד ה ו ז - נחום פרק א ב ג - חבקוק פרק א ב ג - צפניה פרק א ב ג - חגי פרק א ב - זכריה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - מלאכי פרק א ב ג       (מהדורות נוספות של חבקוק ב | למהדורת הביאור הרגילה)


עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה וְאֶתְיַצְּבָה עַל מָצוֹר במשחק עם המלים הקודמות על הכשדים המכתרים את הצדיק והכובשים את המבצר,
וַאֲצַפֶּה לִרְאוֹת מַה יְדַבֶּר בִּי - וּמָה אָשִׁיב אקבל תשובה עַל תּוֹכַחְתִּי.


וַיַּעֲנֵנִי יְהוָה וַיֹּאמֶר:
כְּתוֹב חָזוֹן וּבָאֵר עַל הַלֻּחוֹת, לְמַעַן יָרוּץ קוֹרֵא בוֹ!
כִּי עוֹד חָזוֹן יש נבואה שעדיין לא נאמרה לַמּוֹעֵד והחזון אכן יגיע בזמן ובמקום שנקבע לו, מלשון ועידה: התכנסות, וְיָפֵחַ מלים עצובות, מלשון יפחה ובכי - לַקֵּץ בסופו של דבר, וְלֹא יְכַזֵּב ישקר, במקור מלשון עצירת מי הנחל והתיבשותם.
אִם יִתְמַהְמָהּ - חַכֵּה לוֹ! כִּי בֹא יָבֹא - לֹא יְאַחֵר!
הִנֵּה עֻפְּלָה נתכערה - נמלאה פצעים, לֹא יָשְׁרָה נותרה עקומה נַפְשׁוֹ בּוֹ בחזון, כלומר: נשוא חזון זה אינו לומד מהטעויות שלו , וְצַדִּיק ואילו האדם הישר - בֶּאֱמוּנָתוֹ בהתנהגותו הישרה, מלשון 'אֵמוּן' יִחְיֶה יתנהג, כלומר: אין לו צורך בתוכיחות...
וְאַף כִּי הַיַּיִן בּוֹגֵד יש לזכור שהיין (מלים טובות, תקופה טובה) רק נותנים תחושה טובה אך לא באמת מרפאים את המצב, גֶּבֶר יָהִיר יגרום לו להתנפח כמו הר - וְלֹא יִנְוֶה אך לא יהיה נאה, או: לא ישאר - מלשון: נוה - בית,
אֲשֶׁר הִרְחִיב כִּשְׁאוֹל פתח את הפתח לבור השאול (מלשון: בורות געשיים) נַפְשׁוֹ, וְהוּא היין - ומקבילתו: החיים הטובים - כַמָּוֶת, וְלֹא יִשְׂבָּע וכמו המוות הוא לעולם אינו מסתפק במצב הקיים, ותמיד מוסיף 'להפיל חללים'...


וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו מלך בבל כָּל הַגּוֹיִם, וַיִּקְבֹּץ אֵלָיו כָּל הָעַמִּים.
הֲלוֹא אֵלֶּה כֻלָּם עָלָיו מָשָׁל יִשָּׂאוּ וּמְלִיצָה! חִידוֹת לוֹ, וְיֹאמַר:
'הוֹי! הַמַּרְבֶּה לֹּא לוֹ: עַד מָתַי?! וּמַכְבִּיד כמה תוכל להתקדם, ולהוסיף על נעליך עָלָיו עַבְטִיט בוץ. כלומר: בשלב כלשהו הבוץ המתאסף יעצור אותך?'
הֲלוֹא פֶתַע יָקוּמוּ נֹשְׁכֶיךָ, וְיִקְצוּ מְזַעְזְעֶיךָ, וְהָיִיתָ לִמְשִׁסּוֹת לָמוֹ.
כִּי אַתָּה שַׁלּוֹתָ גּוֹיִם רַבִּים? יְשָׁלּוּךָ כָּל יֶתֶר עַמִּים -
מִדְּמֵי אָדָם וַחֲמַס אֶרֶץ קִרְיָה וְכָל יֹשְׁבֵי בָהּ!

{פ}

הוֹי בֹּצֵעַ בֶּצַע! רָע לְבֵיתוֹ! לָשׂוּם בַּמָּרוֹם קִנּוֹ חשבת שאם תנסה להיות כמו נשר - אולי סמל הצבא הבבלי - לְהִנָּצֵל מִכַּף רָע?
יָעַצְתָּ בֹּשֶׁת מלה גסה. ערווה. ובימינו קים ביטוי דומה על איכותה של עצה גרועה לְבֵיתֶךָ, קְצוֹת לקצץ, כלומר לחסל או לפגוע קשה עַמִּים רַבִּים, וְחוֹטֵא ועצה גרועה שפוגעת למעשה נַפְשֶׁךָ בך עצמך.
כִּי אֶבֶן אפילו האבן הדוממת בדרך כלל מִקִּיר תִּזְעָק! וְכָפִיס חתיכת נשל מֵעֵץ - יַעֲנֶנָּה יענה לאבן:

{פ}

הוֹי בֹּנֶה עִיר בְּדָמִים, וְכוֹנֵן קִרְיָה - בְּעַוְלָה!
הֲלוֹא הִנֵּה מֵאֵת יְהוָה צְבָאוֹת:
וְיִיגְעוּ עַמִּים בְּדֵי אֵשׁ, וּלְאֻמִּים בְּדֵי רִיק - יִעָפוּ.
כִּי תִּמָּלֵא הָאָרֶץ לָדַעַת אֶת כְּבוֹד יְהוָה, כַּמַּיִם יְכַסּוּ עַל יָם.

{ס}

הוֹי מַשְׁקֵה רֵעֵהוּ - מְסַפֵּחַ חֲמָתְךָ וְאַף שַׁכֵּר, לְמַעַן הַבִּיט עַל מְעוֹרֵיהֶם?
שָׂבַעְתָּ קָלוֹן מִכָּבוֹד! שְׁתֵה גַם אַתָּה - וְהֵעָרֵל,
תִּסּוֹב עָלֶיךָ כּוֹס יְמִין יְהוָה, וְקִיקָלוֹן עַל כְּבוֹדֶךָ.
כִּי חֲמַס לְבָנוֹן יְכַסֶּךָּ, וְשֹׁד בְּהֵמוֹת - יְחִיתַן...
מִדְּמֵי אָדָם, וַחֲמַס אֶרֶץ קִרְיָה - וְכָל יֹשְׁבֵי בָהּ.

{ס}

מָה הוֹעִיל פֶּסֶל כִּי פְסָלוֹ יֹצְרוֹ? מַסֵּכָה - וּמוֹרֶה שָּׁקֶר?
כִּי בָטַח יֹצֵר יִצְרוֹ צורתו, כלומר: למה היוצר של צורת הפסל יבטח בו? עָלָיו - לַעֲשׂוֹת אֱלִילִים אִלְּמִים?

{ס}

הוֹי אֹמֵר לָעֵץ 'הָקִיצָה!', 'עוּרִי!' - לְאֶבֶן דּוּמָם הוּא יוֹרֶה!
הִנֵּה הוּא תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף! וְכָל רוּחַ אֵין בְּקִרְבּוֹ!
וַיהוָה בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ, - הַס מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ!

{פ}