אברהם גוטליב על משלי ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


== פסוקים א-יא ==

א הֲלֹא חָכְמָה תִקְרָא וּתְבוּנָה תִּתֵּן קוֹלָהּ. ב בְּרֹאשׁ מְרוֹמִים עֲלֵי דָרֶךְ בֵּית נְתִיבוֹת נִצָּבָה. ג לְיַד שְׁעָרִים לְפִי קָרֶת מְבוֹא פְתָחִים תָּרֹנָּה. ד אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא וְקוֹלִי אֶל בְּנֵי אָדָם. ה הָבִינוּ פְתָאיִם עָרְמָה וּכְסִילִים הָבִינוּ לֵב. ו שִׁמְעוּ כִּי נְגִידִים אֲדַבֵּר וּמִפְתַּח שְׂפָתַי מֵישָׁרִים. ז כִּי אֱמֶת יֶהְגֶּה חִכִּי וְתוֹעֲבַת שְׂפָתַי רֶשַׁע. ח בְּצֶדֶק כָּל אִמְרֵי פִי אֵין בָּהֶם נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ. ט כֻּלָּם נְכֹחִים לַמֵּבִין וִישָׁרִים לְמֹצְאֵי דָעַת. י קְחוּ מוּסָרִי וְאַל כָּסֶף וְדַעַת מֵחָרוּץ נִבְחָר. יא כִּי טוֹבָה חָכְמָה מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ. (משלי ח, א-יא)

"הלא חכמה תקרא, ותבונה תתן קולה" - החכמה מציגה עצמה למבינים. היא כביכול תקרא לכולם לבוא וללמוד ותתן קולה. בתקבולת: חכמה= תבונה, תקרא= תתן קולה.

"בראש מרומים עלי דרך, בית נתיבות ניצבה" - הכרזת החכמה לפרסומה תתבצע במקום גבוה ומורם ביותר על פרשת דרכים שם מצויים עוברים ושבים - קהל.

"ליד שערים לפי קרת, מבוא פתחים תרונה" - בצד השערים, בפתח הקריה, במבוא פתחי החומה, אשר שימש גן למועצת זקני העיר, לאסיפות עם ולמוכיחים. שם תפצח כביכול החכמה ברינה - בשיר וזמר, כמנהג המכריזים בארצות המזרח. המטרה - זיכוי הרבים, לדבוק בחכמה כדרך חיים חיובית וטובה.

"אליכם אישים אקרא, וקולי אל בני אדם" - החכמה, חכמת החיים, פונה לכלל הציבור: "אליכם" - אליכם באופן אישי, לכל אחד ואחד, כאשר אתם - כל בני האדם, כולכם "אישים" - חשובים ומכובדים. התקבולת: "אישים"= "בני אדם", "אקרא"= "וקולי אל...", מדגישה את המסר של אחדות עם ישראל, שכולם שווים בעיני בעל החכמה, בהערכה אישית חיובית לכלל הציבור.

"הבינו פתאים עורמה, וכסילים הבינו לב" - המסר הוא: אתם הצעירים חסרי ניסיון החיים, עליכם להבין עורמה במשמעות של פיקחות - ללמוד להיות פיקחים בחשיבה. הכסילים - חסרי החשיבה הנבונה, תלמדו את לבכם להבין מתוך הלב - הרגש, ליישום העצות של בעל החכמה.

"שמעו כי נגידים אדבר, ומפתח שפתי מישרים" - הקשיבו לעצות הטובות של החכמה המוסרת דברים נכוחים וישרים, כאשר בדיבור היוצא מפלח השפתיים הוא דיבור יושר.

"כי אמת יהגה חכי ותועבת שפתי רשע" - הפה שלי, אומרת החכמה, מוציא רק דברי אמת ויושר, כאשר דברים שאינם אמת - דברי רוע שהם דברי שקר, הם תועבה ולא יוצאים משפתי.

"בצדק כל אמרי פי, אין בהם נפתל ועיקש" - יסוד החכמה: כל אמירותיי הן צדק ואין בהן דבר שהוא "נפתל"-מסולף "ועיקש"-שאינו מדויק.

"כולם נכוחים למבין, וישרים למוצאי דעת" - צדקת החכמה מדברת בעד עצמה: דברי החכמה ישרים ומובנים היטב למתבונן בדבר, ולחכמים המבקשים אותה בתבונתם.

"קחו מוסר ואל כסף, ודעת מחרוץ נבחר" - תיישמו את מוסר החכמה כתוכחה מעשית לתיקון המידות. הפעילו את שיקול הדעת הראוי, העדיף מ"חרוץ נבחר" - מזהב משובח.

"כי טובה חכמה מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה" - לחכמה ערך רב יותר לאדם מפנינים יקרות - אבני חן. כי רק כאשר החכמה פועלת בתבונה ויעילות, יודעים כיצד להנות מהגשמיות החומרית. החכמה לא משתווה לשום חפץ חומרי עלי אדמות, והיא דרך חיים להתנהגות ראויה מתוך שיקול דעת אמיתי ומציאותי.

פסוקים יב-כא

יב אֲ‍נִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה וְדַעַת מְזִמּוֹת אֶמְצָא. יג יִרְאַת יְהוָה שְׂנֹאת רָע גֵּאָה וְגָאוֹן וְדֶרֶךְ רָע וּפִי תַהְפֻּכוֹת שָׂנֵאתִי. יד לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה. טו בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ וְרוֹזְנִים יְחֹקְקוּ צֶדֶק. טז בִּי שָׂרִים יָשֹׂרוּ וּנְדִיבִים כָּל שֹׁפְטֵי צֶדֶק. יז אֲנִי אהביה [אֹהֲבַי] אֵהָב וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי. יח עֹשֶׁר וְכָבוֹד אִתִּי הוֹן עָתֵק וּצְדָקָה. יט טוֹב פִּרְיִי מֵחָרוּץ וּמִפָּז וּתְבוּאָתִי מִכֶּסֶף נִבְחָר. כ בְּאֹרַח צְדָקָה אֲהַלֵּך בְּתוֹךְ נְתִיבוֹת מִשְׁפָּט. כא לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא. (משלי ח, יב-כא)

מעלות החכמה ביישום מידות טובות ודרך ארץ עם יראת שמיים: "אני חכמה, שכנתי עורמה, ודעת מזימות אמצא" - אומרת החכמה: מקומי במקום שיש פיקחות ושם אמצא מחשבות לעומקם של דברים, מתוך התבוננות בתבונה.

"יראת ה' שנאת רע, גאה וגאון ודרך רע, ופי תהפוכות שנאתי" - יראת ה' היא יראת שמים ותכליתה אמת וצדק תוך שנאת המידות הרעות, גאווה ונטייה מדרך הישר והטוב באמצעות התחברות והתערות עם אדם רשע בעל מידות רעות, כפי שמבאר רש"י.

"לי עצה ותושייה, אני בינה, לי גבורה" - לי החכמה יש חשיבה טובה עם שאפתנות ואמביציה בשפע לפתרון בעיות, ואני בעלת הבינה והתבונה ומכאן הגבורה-האומץ וההצלחה. יישום החכמה כמחשבה ריאלית מציאותית לפתרון בעיות נותנת ומעניקה למיישמה כוח רצון והצלחה.

"כי מלכים ימלכו ורוזנים יחוקקו צדק" - הצלחת החכמה היישומית בדרגים הגבוהים: בעזרתי, אומרת החכמה, ימלכו מלכים ויצליחו בתפקידם, והרוזנים והשרים יחקקו חוקי צדק ואמת באמצעות חשיבה נכונה וחכמה.

"בי שרים ישרו, ונדיבים כל שופטי צדק" - באמצעותי השרים ישלטו והנדיבים האצילים מן המעמד העליון יפעלו בצדק וביושר. כל החלטותיהם תהיינה החלטות כתוצר של משפט צדק של אמת לאמיתה.

"אני אוהבי אהב, ומשחרי ימצאנני" - הסולידריות-ההזדהות והפרגון מצד החכמה: אומרת החכמה - אני אוהב את אוהבַי, אוהבֵי החכמה, ומישמיה אשר משחרים-מחפשים, אחרי ומבקשים אותי והם אכן ימצאו אותי.

"עושר וכבוד איתי, הון עתק וצדקה" - בעקבות החכמה לעשייתה, יבואו עושר וכבוד - הון עתק שבא בדרך של צדק ואמת ויש לו קיום.

"טוב פריי מחרוץ ומפז, ותבואתי מכסף נבחר" - התוצר המעשי של יישומי, אומרת החכמה, כפרי יבולים טוב ומשובח. היא שווה הרבה יותר מזהב טהור לסוגיו ואפילו מכסף נבחר. התוצרת המעשית כפרי בשל וטוב וכתבואה מוצלחת, הוא יותר מכל דבר ערך גשמי-חומרי.

"באורח צדקה אהלך, בתוך נתיבות משפט" - דרך החכמה לפעול רק בדרך של צדקה ומשפט - צדק ואמת. החכמה מנתבת את ההליכה בנתיב של משפט צדק בין אדם לחברו.

"להנחיל אוהבי יש, ואוצרותיהם אמלא" - התכלית, אומרת החכמה, היא להנחיל לאוהבי ישות קיומית של ממש באופן מציאותי, ליישם דברים הגונים ולספק בכך את צורכיהם הבסיסיים שבשבילם באופן אישי זה כמילוי אוצרות - דברים יקרי ערך. ניתן להשיג דברים טובים בחיים באמצעות פעילות חשיבתית ומבינה מתוך אמת וצדק של יושר וכנות. צריך לחשוב טוב, להפעיל שיקול דעת ובכך להקל על החיים ולהשיג הישגים הוגנים וראויים. החכמה מעניקה חשיבה נאותה ליישום ממשי בהצלחה מרבית.

פסוקים כב-לא

כב יְהוָה קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז. כג מֵעוֹלָם נִסַּכְתִּי מֵרֹאשׁ מִקַּדְמֵי אָרֶץ. כד בְּאֵין תְּהֹמוֹת חוֹלָלְתִּי בְּאֵין מַעְיָנוֹת נִכְבַּדֵּי מָיִם. כה בְּטֶרֶם הָרִים הָטְבָּעוּ לִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתִּי. כו עַד לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת וְרֹאשׁ עָפְרוֹת תֵּבֵל. כז בַּהֲכִינוֹ שָׁמַיִם שָׁם אָנִי בְּחוּקוֹ חוּג עַל פְּנֵי תְהוֹם. כח בְּאַמְּצוֹ שְׁחָקִים מִמָּעַל בַּעֲזוֹז עִינוֹת תְּהוֹם. כט בְּשׂוּמוֹ לַיָּם חֻקּוֹ וּמַיִם לֹא יַעַבְרוּ פִיו בְּחוּקוֹ מוֹסְדֵי אָרֶץ. ל וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת. לא מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹ וְשַׁעֲשֻׁעַי אֶת בְּנֵי אָדָם. (משלי ח, כב-לא)

קדמות החכמה לבריאת העולם:

"ה' קנני ראשית דרכו, קדם מפעליו מאז" - אומרת החכמה: ה' ברא אותי בתחילת בריאת העולם. החכמה היא הקדומה ליתר פעולותיו של ה' בבריאת העולם מאז ומעולם. "מעולם נסכתי מראש, מקדמי ארץ" - הייתי נסיכה, במשמעות של שולטת העומדת בראש השלטון, לפני בריאת העולם.

"באין תהומות חוללתי, באין מעיינות נכבדי מים" - עוד טרם בריאת התהום שקדמה ליבשה נולדתי, כשעדיין לא היו מעיינות הבוקעים ועולים מן התהום שהם טעוני מים בכמות ובעוצמה רבה.

"בטרם הרים הוטבעו, לפני גבעות חוללתי" - עוד טרם שקעו הרים והונחו כיסודות לארץ ונוצרו הגבעות אז נולדתי, אומרת החכמה.

"עד לא עשה ארץ וחוצות, וראש עפרות תבל" - עוד טרם נבראו היישובים והמדבריות אשר מחוץ ליישובים וטרם היווצרות העפר, נולדתי, אומרת החכמה.

"בהכינו שמים, שם אני, בחוקו חוג על פני תהום" - כאשר ה' כונן ועשה את השמים הייתי שם, אומרת החכמה, וזה כאשר התהווה קו האופק - קו הגבול במקום ששמים ותהום נושקים זה לזה.

"באמצו שחקים ממעל, בעזוז עינות תהום" - כאשר ה' אימץ וחיזק את השחקים - הרקיע המבדיל בין המים שלמעלה ובין המים אשר למטה, כאשר גאו והתחזקו מעיינות התהום כדי להציף את היבשה. "בשומו לים חוקו, ומים לא יעברו פיו, בחוקו מוסדי ארץ" - כאשר ה' שם גבול קבוע לים וקבע מקום ליסודות שהארץ הושתתה עליהם בתוך מי התהום.

"ואהיה אצלו אמון, ואהיה שעשועים יום יום, משחקת לפני בכל עת" - אומרת החכמה: אני חביבה אצל ה' כמו חניך-תלמיד, ילד המשחק לפני אביו ומשמחו. ה' ראה מאז ומעולם בחכמה את דרך החיים היעילה ליישום עשייה חיובית כראוי.

"משחקת בתבל ארצו ושעשועי את בני אדם" - הייתי משחקת בעולמו של ה'. דהיינו, מופעלת מעשית כאשר שעשועי היו עם בני אדם מבקשי החכמה אותם שימחתי.

מי שמבין את החיים יודע, שהחכמה היא כלי בסיסי של תבונה מעשית לעשייה ראויה ומוצלחת. ההכנות הראויות בתכנית עבודה מחושבת, הן תנאי מקדמי לכל עשייה. הדברים באים לידי ביטוי במיוחד בבריאת העולם שתוכננה בחכמה רבה, לאין ערוך, על ידי הבורא יתברך. לכן החכמה קדומה היא לבריאת העולם, שתוכננה בקפידה באמצעותה.

פסוקים לב-לו

לב וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ לִי וְאַשְׁרֵי דְּרָכַי יִשְׁמֹרוּ. לג שִׁמְעוּ מוּסָר וַחֲכָמוּ וְאַל תִּפְרָעוּ. לד אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי. לה כִּי מֹצְאִי מצאי [מָצָא] חַיִּים וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְהוָה. לו וְחֹטְאִי חֹמֵס נַפְשׁוֹ כָּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת. (משלי ח, לב-לו)

המוסר והחכמה כדרך חיים:

"ועתה בנים שמעו לי, ואשרי דרכי ישמרו" - לאחר שהחכמה הודיעה את מעלותיה היא חוזרת על קריאתה: ועכשיו בנים יקרים שמעו בקולי ואלה שיעשו כן יהיו מאושרים בחייהם בשמירת החכמה כתבונה מעשית.

"שמעו מוסר וחכמו, ואל תפרעו" - הקשיבו היטב למוסר ותחכימו בעשייתכם ואל תסורו מן המוסר.

"אשרי אדם שומע לי, לשקוד על דלתותיי יום יום, לשמור מזוזות פתחי" - אומרת החכמה: כל השומע בקולי לעצתי הטובה, בהתמדה יומיומית, בפתח בית המדרש למצוא שם בלימודי התורה שבכתב דרך התורה שבעל פה - הספרות התלמודית, יהיה מאושר. האושר יבוא לידי ביטוי בחיים טובים המנוהלים בחכמה יחד עם מידות טובות, דרך ארץ ויראת שמים.

"כי מוצאי מצאי חיים, ויפק רצון מה'" - המסגרת הנתונה באמצעות הכנה נבונה היא היסוד להצלחה: מי שמשיג אותי, אומרת החכמה, הוא מפיק חיים כי כך היא החכמה - רצון ה'.

"וחוטאי חומס נפשו, כל משנאי אהבו מוות" - לעומת זאת, מי שחוטא לחכמה ולא הולך בדרכה הוא חוטא לה' ולעצמו - מפסיד המון בחיים בכך שלא לקח מוסר ולא עשה חשבון נפש והוא חומס נפשו - גוזל את עצמו. כל אלה הם שונאי החכמה ואוהבי מוות, כי החכמה היא היא החיים עלי אדמות.