לדלג לתוכן

ביאור:זכריה ה

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(הופנה מהדף A2305)
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

הושע פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - יואל פרק א ב ג ד - עמוס פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט - עובדיה פרק א - יונה פרק א ב ג ד - מיכה פרק א ב ג ד ה ו ז - נחום פרק א ב ג - חבקוק פרק א ב ג - צפניה פרק א ב ג - חגי פרק א ב - זכריה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - מלאכי פרק א ב ג       (מהדורות נוספות של זכריה ה)


א וָאָשׁוּב וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה, וְהִנֵּה מְגִלָּה עָפָה.
ב וַיֹּאמֶר אֵלַי: מָה אַתָּה רֹאֶה?
וָאֹמַר: אֲנִי רֹאֶה מְגִלָּה עָפָה - אָרְכָּהּ עֶשְׂרִים בָּאַמָּה, וְרָחְבָּהּ עֶשֶׂר בָּאַמָּה רמז לגודל ההיכל (החצר לפני בית המקדש).
ג וַיֹּאמֶר אֵלַי:
זֹאת הָאָלָה הקללה - מגילה שכתוב עליה קללות הַיּוֹצֵאת עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ מכתב שיכול להגיע לכל מקום בעולם,
כִּי כָל הַגֹּנֵב מִזֶּה - כָּמוֹהָ נִקָּה במגילה כתוב שהקללה תחול ('ניקה') על כל מי שגונב מחומרי הבניין של המקדש המחודש (מדובר בתחילת ימי בית שני)...
וְכָל הַנִּשְׁבָּע חטא ההמשך לגניבה הוא בדרך כלל התכחשות לחטא על ידי שבועת שקר מִזֶּה - כָּמוֹהָ נִקָּה...
ד - הוֹצֵאתִיהָ הנה הוצאתי את המגילה והיא עכשיו באמת תפעל! נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת,
וּבָאָה אֶל בֵּית הַגַּנָּב וְאֶל בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר,
וְלָנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ - וְכִלַּתּוּ היא תכלה (תהרוס) את הבית שלו
וְאֶת עֵצָיו וְאֶת אֲבָנָיו מידה כנגד מידה: הוא גנב עצים ואבנים מהמקדש, והקללה תהרוס את ביתו - אולי הכוונה לארמון מלך ארם או בבל.


ה וַיֵּצֵא שוב, אחרי שכבר נעלם הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, וַיֹּאמֶר אֵלַי:
שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מָה הַיּוֹצֵאת הַזֹּאת מהו הדבר שיוצא.
ו וָאֹמַר: 'מַה הִיא'?
וַיֹּאמֶר: - זֹאת הָאֵיפָה סל בעל נפח גדול של 'איפה' (36 ליטר) הַיּוֹצֵאת
וַיֹּאמֶר: - זֹאת עֵינָם בְּכָל הָאָרֶץ הצל (עין) הגדול ש'הם' מטילים בכל העולם.
ז - וְהִנֵּה כִּכַּר עֹפֶרֶת נִשֵּׂאת,
- וְזֹאת אִשָּׁה אַחַת יוֹשֶׁבֶת בְּתוֹךְ הָאֵיפָה.
ח וַיֹּאמֶר: - זֹאת הָרִשְׁעָה!
וַיַּשְׁלֵךְ אֹתָהּ אֶל תּוֹךְ הָאֵיפָה,
וַיַּשְׁלֵךְ אֶת אֶבֶן הָעֹפֶרֶת אֶל פִּיהָ כנראה הכוונה אל פי האיפה, כלומר שאבן העופרת (הגמישה) סתמה את פי האיפה

{ס}


ט וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא:
וְהִנֵּה שְׁתַּיִם נָשִׁים רמז לירושלים ולשומרון, או למלאכי ולנביא נוסף יוֹצְאוֹת - וְרוּחַ בְּכַנְפֵיהֶם
וְלָהֵנָּה כְנָפַיִם כְּכַנְפֵי הַחֲסִידָה החסידה ידועה כמי שעפה מאפריקה דרך ישראל לבבל ולאירופה...
וַתִּשֶּׂאנָה אֶת הָאֵיפָה - בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמָיִם.
י וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי:
'אָנָה הֵמָּה מוֹלִכוֹת אֶת הָאֵיפָה?'
יא וַיֹּאמֶר אֵלַי:
לִבְנוֹת לָהֿ בַיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר בבבל (בסיפור מגדל בבל שפרשת בראשית ארץ שנער היא בבל), וְהוּכַן כלומר יש מקום שאפשר להעמיד שם את "אנדרטת הרישעה" הזו - וְהֻנִּיחָה שָּׁם עַל מְכֻנָתָהּ.

{ס}