ביאור:חבקוק ב

מתוך ויקיטקסט

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

הושע פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - יואל פרק א ב ג ד - עמוס פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט - עובדיה פרק א - יונה פרק א ב ג ד - מיכה פרק א ב ג ד ה ו ז - נחום פרק א ב ג - חבקוק פרק א ב ג - צפניה פרק א ב ג - חגי פרק א ב - זכריה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - מלאכי פרק א ב ג       (מהדורות נוספות של חבקוק ב)


לדף זה עדיין אין ביאור - בדקו שוב בקרוב. כמו כן, הנכם מוזמנים להוסיף פירוש מפרי עטכם, ולאחר שהוא יושלם להסיר הודעה זאת. (פרטים נוספים)
ספרים מבוארים: בראשית... דברים, יהושע... מלכים, משלי, חמש מגילות, דניאל, עזרא ונחמיה בתהליך הכנה: תהלים, ישעיהו, דברי הימים

א עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה וְאֶתְיַצְּבָה עַל מָצוֹר, וַאֲצַפֶּה לִרְאוֹת מַה יְדַבֶּר בִּי וּמָה אָשִׁיב עַל תּוֹכַחְתִּי. ב וַיַּעֲנֵנִי יְהוָה וַיֹּאמֶר כְּתוֹב חָזוֹן וּבָאֵר עַל הַלֻּחוֹת, לְמַעַן יָרוּץ קוֹרֵא בוֹ. ג כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב, אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר. ד הִנֵּה עֻפְּלָה לֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ, וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה. ה וְאַף כִּי הַיַּיִן בּוֹגֵד גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶה, אֲשֶׁר הִרְחִיב כִּשְׁאוֹל נַפְשׁוֹ וְהוּא כַמָּוֶת וְלֹא יִשְׂבָּע וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם וַיִּקְבֹּץ אֵלָיו כָּל הָעַמִּים. ו הֲלוֹא אֵלֶּה כֻלָּם עָלָיו מָשָׁל יִשָּׂאוּ וּמְלִיצָה חִידוֹת לוֹ, וְיֹאמַר הוֹי הַמַּרְבֶּה לֹּא לוֹ עַד מָתַי וּמַכְבִּיד עָלָיו עַבְטִיט. ז הֲלוֹא פֶתַע יָקוּמוּ נֹשְׁכֶיךָ וְיִקְצוּ מְזַעְזְעֶיךָ, וְהָיִיתָ לִמְשִׁסּוֹת לָמוֹ. ח כִּי אַתָּה שַׁלּוֹתָ גּוֹיִם רַבִּים יְשָׁלּוּךָ כָּל יֶתֶר עַמִּים, מִדְּמֵי אָדָם וַחֲמַס אֶרֶץ קִרְיָה וְכָל יֹשְׁבֵי בָהּ. {פ}
ט הוֹי בֹּצֵעַ בֶּצַע רָע לְבֵיתוֹ, לָשׂוּם בַּמָּרוֹם קִנּוֹ לְהִנָּצֵל מִכַּף רָע. י יָעַצְתָּ בֹּשֶׁת לְבֵיתֶךָ, קְצוֹת עַמִּים רַבִּים וְחוֹטֵא נַפְשֶׁךָ. יא כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק, וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה. {פ}
יב הוֹי בֹּנֶה עִיר בְּדָמִים, וְכוֹנֵן קִרְיָה בְּעַוְלָה. יג הֲלוֹא הִנֵּה מֵאֵת יְהוָה צְבָאוֹת, וְיִיגְעוּ עַמִּים בְּדֵי אֵשׁ וּלְאֻמִּים בְּדֵי רִיק יִעָפוּ. יד כִּי תִּמָּלֵא הָאָרֶץ לָדַעַת אֶת כְּבוֹד יְהוָה, כַּמַּיִם יְכַסּוּ עַל יָם. {ס}
טו הוֹי מַשְׁקֵה רֵעֵהוּ מְסַפֵּחַ חֲמָתְךָ וְאַף שַׁכֵּר, לְמַעַן הַבִּיט עַל מְעוֹרֵיהֶם. טז שָׂבַעְתָּ קָלוֹן מִכָּבוֹד שְׁתֵה גַם אַתָּה וְהֵעָרֵל, תִּסּוֹב עָלֶיךָ כּוֹס יְמִין יְהוָה וְקִיקָלוֹן עַל כְּבוֹדֶךָ. יז כִּי חֲמַס לְבָנוֹן יְכַסֶּךָּ וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַן, מִדְּמֵי אָדָם וַחֲמַס אֶרֶץ קִרְיָה וְכָל יֹשְׁבֵי בָהּ. {ס}
יח מָה הוֹעִיל פֶּסֶל כִּי פְסָלוֹ יֹצְרוֹ מַסֵּכָה וּמוֹרֶה שָּׁקֶר, כִּי בָטַח יֹצֵר יִצְרוֹ עָלָיו לַעֲשׂוֹת אֱלִילִים אִלְּמִים. {ס}
יט הוֹי אֹמֵר לָעֵץ הָקִיצָה עוּרִי לְאֶבֶן דּוּמָם, הוּא יוֹרֶה הִנֵּה הוּא תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף וְכָל רוּחַ אֵין בְּקִרְבּוֹ. כ וַיהוָה בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ, הַס מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ. {פ}

ביאורי פסוקים

ובנוסף לכך, "על כן ישמח ויגיל:"  הכשדים שמחים וחוגגים כאשר הם מצליחים לכבוש את כל העמים - בניגוד לתפקידם כשופטי-צדק (שופטי-צדק אמורים להצטער על כך שיש צורך להעניש).
"על כן יזבח לחרמו, ויקטר למכמרתו: כי בהמה שמן חלקו, ומאכלו בריאה" : הכשדים לא מכירים בכך שה' שלח אותם - הם לא עובדים את ה' אלא זובחים לכלי-הנשק שלהם, שבהם הם מצליחים לכבוש גויים ולקחת את רכושם.
לסיכום, "העל כן יריק חרמו; ותמיד להרוג גויים, לא יחמול" : אם המצב יימשך כך - לא יהיה משפט צדק, כי הכשדים - מרוב שמחה על הצלחתם - ימשיכו ללכוד ולהרוג עוד ועוד גויים, בניגוד למטרה שלך - ש "לא נמות" .

"על משמרתי אעמודה, ואתייצבה על מצור; ואצפה, לראות מה ידבר בי, ומה אשיב" [לבני ישראל שישאלו אותי] "על תוכחתי."

תשובת ה' לדברי הביקורת

[חבקוק ב ב-כ]

"ויענני ה', ויאמר: כתוב חזון, ובאר על הלוחות -- למען ירוץ קורא בו" . ולמה חשוב שהביאור של החזון יהיה כתוב על הלוחות, יחד עם החזון עצמו? -- "כי עוד חזון למועד, ויפח לקץ ולא יכזב; אם יתמהמה, חכה לו--כי בוא יבוא, לא יאחר" : החזון הזה מדבר על העתיד הרחוק, ועד שיגיע אותו עתיד - השפה תשתנה ובני-האדם כבר לא יבינו את דברי החזון. ולכן צריך כבר מעכשיו לכתוב ביאור יחד עם החזון.

 (פסוקים 4-5) בתגובה לדברי חבקוק " לא נמות ... למה תביט בוגדים , תחריש בבלע רשע צדיק ממנו?!" ענה ה':
  "הנה עופלה, לא ישרה - נפשו בו" : העם שהתנהגותו עופלה {כלומר: התנשאה, כמו "ויעפילו לעלות ההרה"} ולא ישרה {כלומר: היתה במרמה} - נפשו בו {כלומר: הוא ימות, כמו "מות יומת... דמיו בו": ויקרא כ ט}, כלומר: מי שהתנהג בגאווה ובמרמה ימות;
"ו צדיק - באמונתו יחיה" : העם הצדיק יחיה בזכות אמונתו, אמינותו ונאמנותו. העם הצדיק לא ימות; העם הרשע ממנו לא יבלע אותו.
"ו" כל זה יתקיים "אף כי היין בוגד ," למרות שהעם הבוגד שותה יין, מתהולל ושמח, ולמרות שהוא  "גבר יהיר ולא ינווה," (כלומר הוא גיבור, מתגאה בגבורתו ואינו רווה מכיבושים), "אשר הרחיב כשאול נפשו, והוא כמוות ולא ישבע, ויאסוף אליו כל הגויים, ויקבוץ אליו כל העמים" . ויש כאן רמז, שדווקא לאחר שהעם הבוגד יצליח (לכאורה) לממש את תאוותו הבלתי-מוגבלת - לאסוף אליו את כל הגויים - וישתה יין מרוב שמחה - דווקא אז יבוא עליו המוות, והעמים הצדיקים יחיו.
(פסוקים 6-14) בתגובה לדברי חבקוק "ותעשה אדם כדגי ה ים , כרמש לא מושל בו; כולו בחכה העלה, יגורהו בחרמו ויאספהו במכמרתו..." ענה ה':
"הלוא אלה כולם עליו משל יישאו, ומליצה, חידות לו; ויאמר..." : דווקא ההשתלטות הכשדית (והנפילה הגדולה שתבוא אחריה) תקדם את התרבות האנושית: העמים הכבושים יראו את הצדק הא-להי מתממש, יחכימו מכך ואף ימשלו  משלים. בהמשך מתוארים כמה מהמשלים שיישאו העמים הכבושים:
"הוי המרבה לא לו -- עד מתי?! ומכביד עליו עבטיט. הלוא פתע יקומו נושכיך, ויקצו מזעזעיך; והיית למשיסות למו. כי אתה שלות גויים רבים, ישלוך כל יתר עמים; מדמי אדם וחמס ארץ, קריה וכל יושבי בה:" במשל זה נמשל העם הבבלי לאדם שמרבה (=לווה בריבית), אבל לא בשביל עצמו אלא בשביל אחרים; הוא שוקע בחובות כבדים ומעביט (=ממשכן) את עצמו, אבל לפתע-פתאום כל הנושכים שלו (הנושים שהלוו לו בנשך=ריבית) מתעוררים ושוסים (=בוזזים) אותו. כך גם העם הבבלי: הוא לקח הרבה שלל מעמים אחרים, אבל כל האנשים שנשארו מאותם עמים יקחו ממנו את השלל בחזרה, בריבית דריבית, כך שהוא לא ייהנה בכלל מכל השלל הזה [ע' מלבי"ם].
"הוי, בוצע בצע רע -- לביתו: לשום במרום קינו, להינצל מכף רע. יעצת בושת לביתך; קצות עמים רבים, וחוטא נפשך. כי אבן מקיר תזעק, וכפיס מעץ יעננה." [ע' מלבי"ם].
"הוי בונה עיר בדמים, וכונן קריה בעוולה. הלוא הנה, מאת ה' צ'; וייגעו עמים בדי אש, ולאומים בדי ריק ייעפו." [ע' מלבי"ם].
ולסיכום: "כי תימלא הארץ לדעת את כבוד ה', כמים יכסו על ים ." גם אם בני האדם הכבושים נראים עכשיו כמו דגי הים - בסוף התהליך הם יידעו את כבוד ה', והדעת תמלא את הארץ כמו שמים מכסים את הים. ויש בכך גם רמז, שכאשר העמים הכבושים ידעו את כבוד ה' - הם יחזרו למקומם הטבעי, כמו דגים שחוזרים למקומם הטבעי בים.
(פסוקים 15-17) בתגובה לדברי חבקוק, "על כן ישמח ויגיל", תיאר ה' את סופם המר של השמחים והחוגגים:
"הוי משקה ריעהו, מספח חמתך ואף שכר -- למען הביט על מעוריהם."
"שבעת קלון מכבוד, שתה גם אתה והיערל; תיסוב עליך כוס ימין ה', וקיקלון על כבודך."   
הפסוקים לא לגמרי ברורים לי; הפסוק הבא, לעומת זאת, לא ברור לי בכלל: "כי חמס לבנון יכסך, ושוד בהמות יחיתן, מדמי אדם וחמס ארץ, קריה וכל יושבי בה" . ( חמס = קלקול והשחתה ; מעבר לכך לא הבנתי).
(פסוקים 18-19) בתגובה לדברי חבקוק,"על כן יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו...", ענה ה':
"מה הועיל פסל, כי פסלו יוצרו -- מסכה, ומורה שקר: כי בטח יוצר יצרו עליו לעשות אלילים אילמים" : מה אכפת לך שהוא עושה מכלי-הנשק שלו אלילים, ומקריב להם קרבנות?! זו בעיה שלו - האלילים לא יעזרו לו בשום דבר.
"הוי אומר לעץ הקיצה, עורי לאבן דומם; הוא יורה -- הנה הוא תפוש זהב וכסף, וכל רוח אין בקרבו."
(פסוק כ) בתגובה לדברי חבקוק "העל כן יריק חרמו; ותמיד להרוג גויים, לא יחמול", ענה ה':
"וה' בהיכל קודשו; הס מפניו כל הארץ:" ברגע שה' ייכנס להיכל קדשו (לבית-המקדש) - כולם יפסיקו את כל מה שהם עושים מפני כבודו, ובפרט - גם הבבלים יפסיקו להרוג גויים והארץ תשקוט. כך שאין לך מה לדאוג מהעתיד.

הטבלה הבאה מסכמת את השאלות של חבקוק ואת התשובות של ה':

1

2

3

4

5

התוכחה - פרק א

(פסוקים 12-13) "הלוא אתה מקדם, ה' אלוהיי קדושי - לא נמות ; ה' למשפט שמתו, וצור להוכיח יסדתו! טהור עיניים מראות רע, והביט אל עמל לא תוכל; למה תביט בוגדים - תחריש בבלע רשע צדיק ממנו?!"

(פסוקים 14-15) "ותעשה אדם כדגי ה ים - כרמש לא מושל בו; כולו בחכה העלה - יגורהו בחרמו, ויאספהו במכמרתו;..."

"על כן ישמח ויגיל"

(פסוק טז) "על כן יזבח לחרמו, ויקטר למכמרתו: כי בהמה שמן חלקו, ומאכלו בריאה."

(פסוק יז) "העל כן יריק חרמו; ותמיד להרוג גויים, לא יחמול!"

התשובה - פרק ב

(פסוקים 4-5) "הנה עופלה, לא ישרה - נפשו בו;" "ו צדיק - באמונתו יחיה" . "ו" "אף כי היין בוגד" "גבר יהיר ולא ינווה," "אשר הרחיב כשאול נפשו, והוא כמוות ולא ישבע, ויאסוף אליו כל הגויים, ויקבוץ אליו כל העמים" .

(פסוקים 6-14) "הלוא אלה כולם עליו משל יישאו, ומליצה, חידות לו; ויאמר..." : "הוי המרבה לא לו -- עד מתי?!...  " "הוי, בוצע בצע רע -- לביתו..." "הוי בונה עיר בדמים, וכונן קריה בעוולה..."

"כי תימלא הארץ לדעת את כבוד ה', כמים יכסו על ים"

(פסוקים 15-17) "הוי משקה ריעהו, מספח חמתך ואף שכר -- למען הביט על מעוריהם." "שבעת קלון מכבוד, שתה גם אתה והיערל; תיסוב עליך כוס ימין ה', וקיקלון על כבודך."   "כי חמס לבנון יכסך, ושוד בהמות יחיתן, מדמי אדם וחמס ארץ, קריה וכל יושבי בה" .

(פסוקים 18-19) "מה הועיל פסל, כי פסלו יוצרו -- מסכה, ומורה שקר: כי בטח יוצר יצרו עליו לעשות אלילים אילמים." "הוי אומר לעץ הקיצה, עורי לאבן דומם; הוא יורה -- הנה הוא תפוש זהב וכסף, וכל רוח אין בקרבו."

(פסוק כ) "וה' בהיכל קודשו; הס מפניו כל הארץ:"

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2001-01-01.